וְאֵלּוּ נְדָרִים שֶׁהוּא מֵפֵר:

וְאֵלּוּ הם סוגי הנְדָרִים שֶׁהוּא, הבעל, מֵפֵר לאשתו:

דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עִנּוּי נֶפֶשׁ, “אִם אֶרְחַץ״ וְ״אִם לֹא אֶרְחַץ״, “אִם אֶתְקַשֵּׁט״ וְ״אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט".

אם אסרה על עצמה דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לה בָּהֶם עִנּוּי נֶפֶשׁ, כגון שנדרה: "אִם אֶרְחַץ" וְ"אִם לֹא אֶרְחַץ", "אִם אֶתְקַשֵּׁט" וְ"אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט".

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין נדרים אֵלּוּ, של רחצה ושל התקשטות, מוגדרים נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ. ואין הלכה כמותו.

וְאֵלּוּ הֵם נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ:

וְאֵלּוּ הֵם נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ גם לדעת רבי יוסי, והבעל יכול להפר אותם:

אָמְרָה: "קוֹנָם פֵּירוֹת הָעוֹלָם עָלַי" – הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהָפֵר.

אם אָמְרָה אישה בנדרה: "קוֹנָם (אסורים כקרבן) פֵּירוֹת הָעוֹלָם עָלַי" – הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהָפֵר, שבוודאי יש בכך עינוי נפש.

"פֵּירוֹת מְדִינָה עָלַי" – יָבִיא לָהּ מִמְּדִינָה אַחֶרֶת.

אבל אם אמרה: "קונם פֵּירוֹת מְדִינָה זו עָלַי" – יָבִיא לָהּ פירות מִמְּדִינָה אַחֶרֶת, ואינו יכול להפר את הנדר.

"פֵּירוֹת חֶנְוָנִי זֶה עָלַי" – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

וכן אם אמרה: "קונם פֵּירוֹת חֶנְוָנִי זֶה עָלַי" – אֵינוֹ יָכוֹל בעלה לְהָפֵר, שהרי ניתן לקנות מחנווני אחר.

וְאִם לֹא הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ אֶלָּא מִמֶּנּוּ – הֲרֵי זֶה יָפֵר, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי.

וְאולם אִם לֹא הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ של הבעל אֶלָּא מִמֶּנּוּ מחנווני זה, שרק ממנו הוא קונה – הֲרֵי זֶה יָפֵר. אלו דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי.

“קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לַבְּרִיּוֹת" – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר,

אם נדרה האישה: "קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לַבְּרִיּוֹת", כלומר אסור עלי כקרבן מה שאהנה מאנשים – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר לה, מפני שהיא יכולה להתפרנס משלו.

וִיכוֹלָה הִיא לֵהָנוֹת בַּלֶּקֶט וּבַשִּׁכְחָה וּבַפֵּיאָה.

וִיכוֹלָה הִיא גם לֵהָנוֹת במה שאנשים מצווים להשאיר לעניים בשדה בזמן הקציר: בַּלֶּקֶט וּבַשִּׁכְחָה וּבַפֵּיאָה, מפני שאלו נעשים הפקר ואינם שייכים לאף אדם.

"קוֹנָם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם נֶהֱנִים לִי" – יִטְּלוּ עַל כָּרְחוֹ.

אם נדר אדם: "קוֹנָם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם נֶהֱנִים לִי (ממני)" – יִטְּלוּ כהנים ולוויים בעַל כָּרְחוֹ את התרומה והמעשר שהפריש.

"כֹּהֲנִים אֵלּוּ וּלְוִיִּם אֵלּוּ נֶהֱנִים לִי" – יִטְּלוּ אֲחֵרִים.

אבל אם אמר: "קונם כֹּהֲנִים אֵלּוּ וּלְוִיִּם אֵלּוּ נֶהֱנִים לִי", שלא הדיר את כל הכהנים והלויים – יִטְּלוּ כהנים ולויים אֲחֵרִים את המתנות שלו.

“קוֹנָם שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה עַל פִּי אַבָּא״, וְ״עַל פִּי אָבִיךָ״, וְ"עַל פִּי אָחִי" וְ"עַל פִּי אָחִיךָ" – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

אם נדרה אישה: "קוֹנָם שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה מלאכה עַל פִּי (בעבור) אַבָּא שלי", כלומר מה שאני עושה אסור עליו כקרבן; או שאמרה: "קונם שאיני עושה עַל פִּי אָבִיךָ", או "עַל פִּי אָחִי", או "עַל פִּי אָחִיךָ" – אֵינוֹ יָכוֹל הבעל לְהָפֵר, שכן אלו אינם נדרי 'עינוי נפש' ולא נדרים ש'בינו לבינה', שרק אותם יכול הבעל להפר.

"שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה עַל פִּיךָ" – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָפֵר.

אם אמרה אישה לבעלה: "קונם שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה עַל פִּיךָ", שלא תעשה מלאכה בעבורו – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָפֵר, שהנדר אינו חל כלל, מפני שהיא משועבדת לכך כחלק מהסכם הנישואין.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָפֵר, שֶׁמָּא תַּעְדִּיף עָלָיו יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָפֵר את הנדר, שֶׁמָּא תַּעֲדִיף עָלָיו, תעשה עבורו מלאכה יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ, כלומר יותר ממה שהיא חייבת לו, ועל עודף זה חל הנדר.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: יָפֵר, שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּה וּתְהִי אֲסוּרָה עָלָיו.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: יָפֵר מטעם אחר, שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּה, ומאותה שעה יחול הנדר, וּתְהִי אֲסוּרָה עָלָיו לעולם ליהנות ממעשה ידיה. והלכה כמותו.

נָדְרָה אִשְׁתּוֹ וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בִּתּוֹ, נָדְרָה בִּתּוֹ וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה אִשְׁתּוֹ,

אם נָדְרָה אִשְׁתּוֹ, וְסָבוּר היה, שֶׁנָּדְרָה בִּתּוֹ, או שנָדְרָה בִּתּוֹ, וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה אִשְׁתּוֹ, והפר את הנדר;

נָדְרָה בְּנָזִיר וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בְּקָרְבָּן, נָדְרָה בְּקָרְבָּן וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר,

וכן אם נָדְרָה אישה או בת בְּנָזִיר, להיות נזירה, וְסָבוּר היה הבעל או האב, שֶׁנָּדְרָה בְּקָרְבָּן, כלומר אסרה על עצמה ענבים כקרבן, או שנָדְרָה בְּקָרְבָּן, וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, והפר;

נָדְרָה מִן הַתְּאֵנִים וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה מִן הָעֲנָבִים, נָדְרָה מִן הָעֲנָבִים וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה מִן הַתְּאֵנִים –

וכן, אם נָדְרָה מִן הַתְּאֵנִים, וְסָבוּר, שֶׁנָּדְרָה מִן הָעֲנָבִים, או אם נָדְרָה מִן הָעֲנָבִים, וְסָבוּר, שֶׁנָּדְרָה מִן הַתְּאֵנִים, והפר לה,

הֲרֵי זֶה יַחֲזוֹר וְיָפֵר.

בכל מקרים אלה – הֲרֵי זֶה יַחֲזוֹר וְיָפֵר, שהפרה בטעות אינה הפרה.

אָמְרָה: "קוֹנָם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת", קִיֵּים לַתְּאֵנִים – כּוּלּוֹ קַיָּים.

אישה שאָמְרָה: "קוֹנָם (אסורים כקרבן) תְּאֵנִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת", וקִיֵּים לה אביה או בעלה את הנדר לַתְּאֵנִים – הנדר כּוּלּוֹ קַיָּים, ואינו יכול להפר אפילו את איסור הענבים.

הֵפֵר לַתְּאֵנִים – אֵינוֹ מוּפָר עַד שֶׁיָּפֵר אַף לָעֲנָבִים.

אבל אם הֵפֵר לַתְּאֵנִים – אֵינוֹ מוּפָר כלל, עַד שֶׁיָּפֵר אַף לָעֲנָבִים, שאין הפרה חלקית.

אָמְרָה: "קוֹנָם תְּאֵנִים שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת וַעֲנָבִים שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת" – הֲרֵי אֵלּוּ שְׁנֵי נְדָרִים.

ואולם אם אָמְרָה: "קוֹנָם תְּאֵנִים שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת, וַעֲנָבִים שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת" – הֲרֵי אֵלּוּ שְׁנֵי נְדָרִים נפרדים, ואין הפרה או קיום של אחד מהם תלוי באחר.

“יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ נְדָרִים, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ מְפִירִין" – יָפֵר.

מי שנדרה אשתו או בתו, ולאחר זמן אמר: "יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לה נְדָרִים, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ מְפִירִין", לא ידעתי שניתן להפר נדרים – יָפֵר ביום שנודעה לו האפשרות להפר.

“יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ מְפִירִין אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה נֶדֶר" –

אם אמר: "יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ מְפִירִין, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ (לא ידעתי), שֶׁזֶּה נקרא נֶדֶר" ולכן לא הפרתי בזמן –

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא יָפֵר,

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא יָפֵר כעת, שכבר עבר יום השמיעה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יָפֵר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יָפֵר, כשנודע לו הדין שזהו נדר.

הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲתָנוֹ וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת – אוֹמֵר לָהּ: “הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעְלֵיךְ רְשׁוּת בָּהֶן, אֶלָּא מַה שֶּׁאַתְּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּפִיךְ".

הַמּוּדָר הֲנָאָה מֵחֲתָנוֹ, שחתנו אסור בנדר ליהנות ממנו, וְהוּא, האב, רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת, ואינו יכול לתת לה, מפני שמה שקונה אישה שייך לבעלה – אוֹמֵר לָהּ: "הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעֲלֵיךְ רְשׁוּת בָּהֶן, אֶלָּא רק מַה שֶּׁאַתְּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּפִיךְ", מה שאת קונה לעצמך לאכול, הוא נתון לך במתנה, ובדבר זה אין זכות לבעל.

"וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה יָקוּם עָלֶיהָ", כֵּיצַד?

מה שנאמר בתורה: "וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ" (במדבר ל,י), כֵּיצַד דין זה מתקיים?

אָמְרָה: "הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם", אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

אם אָמְרָה בהיותה גרושה או אלמנה: "הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם", אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם הללו, ועדיין לא חלה הנזירות בפועל – הבעל שהיא נשואה לו עכשיו אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר, שלא נדרה בשעה שהייתה ברשותו.

נָדְרָה וְהִיא בִּרְשׁוּת הַבַּעַל – מֵפֵר לָהּ. כֵּיצַד?

אבל אם נָדְרָה וְהִיא בִּרְשׁוּת הַבַּעַל – מֵפֵר לָהּ, והנדר אינו חל, אף על פי שזמנו יגיע, לאחר שתצא מרשותו. כֵּיצַד?

אָמְרָה: "הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלשִׁים", אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים – הֲרֵי זֶה מוּפָר.

אם אָמְרָה בהיותה נשואה: "הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלשִׁים יום", והפר לה בעלה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יום, ועדיין לא הגיע זמן הנדר – הֲרֵי נדר זֶה מוּפָר.

נָדְרָה בּוֹ בַּיּוֹם, נִתְגָּרְשָׁה בּוֹ בַּיּוֹם, הֶחֱזִירָהּ בּוֹ בַּיּוֹם – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

אם נָדְרָה בּוֹ בַּיּוֹם ונִתְגָּרְשָׁה בּוֹ בַּיּוֹם, והֶחֱזִירָהּ בעלה, שנשא אותה שוב בּוֹ בַּיּוֹם – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר לה את הנדר שנדרה בנישואיהם הקודמים.

זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁיָּצָאת לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁיָּצָאת מרשות בעלה לִרְשׁוּת עַצְמָהּ אפילו שָׁעָה אַחַת – שוב אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר נדר שהיה עליה בהיותה ברשות עצמה.

תֵּשַׁע נַעֲרוֹת נִדְרֵיהֶן קַיָּימִין:

תֵּשַׁע נַעֲרוֹת, בנות שהתארסו בהיותן נערות, נִדְרֵיהֶן קַיָּימִין, שלא ניתן להפר אותם, מפני שיצאו מרשות האב:

בּוֹגֶרֶת וְהִיא יְתוֹמָה,

א. בּוֹגֶרֶת, שנדרה בהיותה בוגרת, וְהִיא גם יְתוֹמָה (‘יתומה בחיי האב׳), שנישאה, ומת בעלה, או התגרשה ממנו, ושוב אין לאביה רשות להפר נדריה (אף אם הייתה נערה). ומשני נימוקים אלו נדריה קיימים.

נַעֲרָה וּבָגְרָה וְהִיא יְתוֹמָה,

ב. נַעֲרָה, שנדרה בהיותה נערה וּבָגְרָה בינתיים, וְהִיא גם יְתוֹמָה בחיי האב, שנישאה והתאלמנה או התגרשה.

נַעֲרָה שֶׁלֹּא בָּגְרָה וְהִיא יְתוֹמָה.

ג. נַעֲרָה שנדרה שֶׁעדיין לֹא בָּגְרָה, וְאולם הִיא יְתוֹמָה בחיי האב, שנישאה והתאלמנה או התגרשה.

בּוֹגֶרֶת וּמֵת אָבִיהָ,

ד. בּוֹגֶרֶת, וגם מֵת אָבִיהָ.

נַעֲרָה בּוֹגֶרֶת וּמֵת אָבִיהָ,

ה. נַעֲרָה שנדרה ונעשתה בּוֹגֶרֶת, וגם מֵת אָבִיהָ.

נַעֲרָה שֶׁלֹּא בָּגְרָה וּמֵת אָבִיהָ.

ו. נַעֲרָה שנדרה שֶׁעדיין לֹא בָּגְרָה, ואולם מֵת אָבִיהָ.

נַעֲרָה שֶׁמֵּת אָבִיהָ וּמִשֶּׁמֵּת אָבִיהָ בָּגְרָה,

ז. נַעֲרָה שנדרה שֶׁמֵּת אָבִיהָ, וּמִשֶּׁמֵּת אָבִיהָ, בָּגְרָה.

בּוֹגֶרֶת וְאָבִיהָ קַיָּים,

ח. בּוֹגֶרֶת שנדרה, וְאָבִיהָ קַיָּים.

נַעֲרָה בּוֹגֶרֶת וְאָבִיהָ קַיָּים.

ט. נַעֲרָה שנדרה ואחר כך נעשתה בּוֹגֶרֶת, וְאָבִיהָ קַיָּים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה, וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה וְחָזְרָה אֶצְלוֹ עֲדַיִין הִיא נַעֲרָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמַּשִּׂיא את בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה, וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה וְחָזְרָה אֶצְלוֹ כאשר עֲדַיִין הִיא נַעֲרָה, אין האב יכול להפר את נדריה.

"קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵית לְאַבָּא וּלְאָבִיךָ אִם עוֹשָׂה אֲנִי עַל פִּיךָ",

אם אמרה אישה לבעלה בנדר: "קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵית לְאַבָּא וּלְאָבִיךָ (משל אבי או משל אביך) אִם עוֹשָׂה אֲנִי דבר מה עַל פִּיךָ (לצורכך)", כגון שלא רצתה לבשל עבורו, ואמרה שאם תעשה זאת, תהיה אסורה ליהנות מן ההורים שלה או שלו;

"שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵית לְךָ אִם עוֹשָׂה אֲנִי עַל פִּי אַבָּא וְעַל פִּי אָבִיךָ" –

או להפך, שאמרה: "קונם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵית לְךָ (משלך) אִם עוֹשָׂה אֲנִי עַל פִּי אַבָּא וְעַל פִּי אָבִיךָ" –

הֲרֵי זֶה יָפֵר.

הֲרֵי זֶה יָפֵר את הנדר.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: שָׁלשׁ נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְנוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה:

בָּרִאשׁוֹנָה (בתחילה) הָיוּ חכמים אוֹמְרִים: שָׁלשׁ נָשִׁים יוֹצְאוֹת מבעליהן בגט בעל כורחו של הבעל, וְנוֹטְלוֹת את מה שמגיע להן על פי הַכְּתוּבָּה, והן:

הָאוֹמֶרֶת: “טְמֵאָה אֲנִי לְךָ",

אשת כהן הָאוֹמֶרֶת לבעלה: "טְמֵאָה אֲנִי לְךָ", שאומרת שנאנסה, ונאסרה בכך על בעלה.

“שָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינְךָ",

וכן האומרת לבעלה: "שָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינְךָ", כלומר אתה מתרחק ממני, שאינך נוהג עמי יחסי אישות.

"נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים".

וכן אישה שנדרה: "נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים", שאסרה על עצמה את כל היהודים ביחסי אישות, וגם בעלה בכלל זה.

חָזְרוּ לוֹמַר: שֶׁלֹּא תְּהֵא אִשָּׁה נוֹתֶנֶת עֵינֶיהָ בְּאַחֵר וּמְקַלְקֶלֶת עַל בַּעְלָהּ; אֶלָּא:

לאחר מכן חָזְרוּ חכמים לוֹמַר, שאין הדין כן, כדי שֶׁלֹּא תְּהֵא אִשָּׁה נשואה נוֹתֶנֶת עֵינֶיהָ בְּאדם אַחֵר, שרוצה להינשא לו, וּמְקַלְקֶלֶת עַל בַּעְלָהּ על ידי טענות כאלו, שיצטרך לגרש אותה ולתת לה כתובה. אֶלָּא כך אמרו:

הָאוֹמֶרֶת “טְמֵאָה אֲנִי לְךָ" – תָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ.

הָאוֹמֶרֶת "טְמֵאָה אֲנִי לְךָ" – תָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ, שאכן נאנסה.

“שָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינְךָ" – יַעֲשׂוּ דֶּרֶךְ בַּקָּשָׁה.

האומרת "שָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינְךָ" – יַעֲשׂוּ בית הדין דֶּרֶךְ בַּקָּשָׁה, שיתפייסו בני הזוג ביניהם, ואין כופים עליו לגרש.

“נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים״ – יָפֵר חֶלְקוֹ, וּתְהֵא מְשַׁמְּשַׁתּוֹ, וּתְהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים.

והאומרת "נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים" – יָפֵר הבעל את חֶלְקוֹ בנדר, וּתְהֵא מְשַׁמְּשַׁתּוֹ כרגיל, וּתְהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים, שאם תתגרש אסורה להינשא לאחר.