נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, אָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפֵירִין נְדָרֶיהָ.

נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, שהתקדשה לאיש ועדיין לא נישאה לו – אָבִיהָ וּבַעְלָהּ (ארוסהּ) יחד מְפִירִין את נְדָרֶיהָ.

הֵפֵר הָאָב וְלֹא הֵפֵר הַבַּעַל, הֵפֵר הַבַּעַל וְלֹא הֵפֵר הָאָב – אֵינוֹ מוּפָר.

ומפרטים: אם הֵפֵר הָאָב וְלֹא הֵפֵר הַבַּעַל, או הֵפֵר הַבַּעַל וְלֹא הֵפֵר הָאָב – הנדר אֵינוֹ מוּפָר.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁקִּיֵּים אֶחָד מֵהֶן.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, שהנדר אינו מופר במקרה שֶׁקִיֵּים אֶחָד מֵהֶן את הנדר, אף אם הפר לה האחר.

מֵת הָאָב – לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. מֵת הַבַּעַל – נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב.

אם מֵת הָאָב – לֹא נִתְרוֹקְנָה (הועברה) רְשׁוּת האב בנערה המאורסה לַבַּעַל שיוכל להפר לבדו את נדריה. אבל אם מֵת הַבַּעַל בעודה ארוסה – נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת הבעל לָאָב, והוא יכול שוב להפר לבדו.

בָּזֶה יָפֶה כֹּחַ הָאָב מִכֹּחַ הַבַּעַל. בְּדָבָר אַחֵר יָפֶה כֹּחַ הַבַּעַל מִכֹּחַ הָאָב:

ומעירים: בּדבר הזֶּה יָפֶה (חזק, עדיף) כֹּחַ הָאָב מִכֹּחַ הַבַּעַל. ואילו בְּדָבָר אַחֵר יָפֶה כֹּחַ הַבַּעַל מִכֹּחַ הָאָב:

שֶׁהַבַּעַל מֵיפֵר בְּבֶגֶר, וְהָאָב אֵינוֹ מֵיפֵר בְּבֶגֶר.

שֶׁהַבַּעַל מֵיפֵר את נדרי אשתו גם בְּבֶגֶר (אחרי שבגרה), וְאילו הָאָב אֵינוֹ מֵיפֵר את נדרי בתו בְּבֶגֶר, אלא רק בעודה נערה.

נָדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה, נִתְגָּרְשָׁה בּוֹ בַּיּוֹם, נִתְאָרְסָה בּוֹ בַּיּוֹם, אֲפִילּוּ לְמֵאָה – אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין נְדָרֶיהָ.

נָדְרָה וְהִיא הייתה אז אֲרוּסָה, ונִתְגָּרְשָׁה בּוֹ בַּיּוֹם שנדרה, ונִתְאָרְסָה (התקדשה) בּוֹ בַּיּוֹם לאיש אחר, ואֲפִילּוּ התארסה והתגרשה לְמֵאָה אנשים באותו יום – אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין יחד את נְדָרֶיהָ שנדרה באותו יום.

זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁלֹּא יָצָאת לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת – אָבִיהָ וּבַעְלָה הָאַחֲרוֹן מְפִירִין נְדָרֶיהָ.

זֶה הַכְּלָל: כָּל נערה שֶׁלֹּא יָצָאת מרשות אביה לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת על ידי נישואין – אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין נְדָרֶיהָ.

דֶּרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, עַד שֶׁלֹּא הָיְתָה בִּתּוֹ יוֹצְאָה מֵאֶצְלוֹ, אוֹמֵר לָהּ: כָּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי – הֲרֵי הֵן מוּפָרִין.

דֶּרֶךְ (מנהג) תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, עַד שֶׁלֹּא (בטרם) הָיְתָה בִּתּוֹ, הנערה הארוסה, יוֹצְאָה מֵאֶצְלוֹ לבית בעלה לנישואין, אוֹמֵר לָהּ: כָּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי, כשהיית ברשותי עד עכשיו – הֲרֵי הֵן מוּפָרִין.

וְכֵן הַבַּעַל, עַד שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ, אוֹמֵר לָהּ: כָּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ עַד שֶׁלֹּא תִּכָּנְסִי לִרְשׁוּתִי – הֲרֵי הֵן מוּפָרִין, שֶׁמִּשֶּׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

וְכֵן הַבַּעַל, עַד שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ לנישואין, אוֹמֵר לָהּ, לארוסתו: כָּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ משאירסתי אותך עַד שֶׁלֹּא תִּכָּנְסִי לִרְשׁוּתִי – הֲרֵי הֵן מוּפָרִין. ולמה אומר לה זאת כעת? שֶׁכן מִּשֶּׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר את הנדרים שנדרה בעודה ארוסה.

בּוֹגֶרֶת שֶׁשָּׁהֲתָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאַלְמָנָה שְׁלשִׁים יוֹם –

ארוסה בּוֹגֶרֶת (שאינה נערה) שֶׁשָּׁהֲתָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מזמן שדרש הבעל שתינשא לו, וְכן אַלְמָנָה ארוסה ששהתה שְׁלשִׁים יוֹם, ומאותה שעה בעלה חייב במזונותיה אף אם לא נשא אותה לאישה (ראו כתובות פ"ה מ"ב),

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הוֹאִיל וּבַעְלָהּ חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ – יָפֵר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הוֹאִיל וּבַעְלָהּ חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ – יָפֵר את נדריה, כאילו היא כבר נשואה לו.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַבַּעַל מֵיפֵר, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַבַּעַל מֵיפֵר את נדרי ארוסתו, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ בנישואין גמורים. והלכה כמותם.

שׁוֹמֶרֶת יָבָם, בֵּין לְיָבָם אֶחָד בֵּין לִשְׁנֵי יְבָמִין –

שׁוֹמֶרֶת יָבָם, בֵּין לְיָבָם אֶחָד, שהיה לבעלה רק אח אחד, בֵּין אם לִשְׁנֵי יְבָמִין, שהיו לו שני אחים או יותר, וכל אחד מהם יכול לייבם אותה –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יָפֵר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יָפֵר היבם את נדריה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לְאֶחָד, אֲבָל לֹא לִשְׁנַיִם.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: רק בשומרת לְאֶחָד – יכול הוא להפר, אֲבָל לֹא בשומרת לִשְׁנַיִם.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא לְאֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אין יבם יכול להפר, לֹא בשומרת לְיבם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה אִם אִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ – הֲרֵי הוּא מֵיפֵר נְדָרֶיהָ, אִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – אֵינוֹ דִּין שֶׁיָּפֵר נְדָרֶיהָ?

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הרי זה ‘קל וחומר׳, מָה אִם אִשָּׁה שֶׁקָּנָה (שקידש) הוּא לְעַצְמוֹ מבחירתו – הֲרֵי הוּא מֵיפֵר את נְדָרֶיהָ, אִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, שמצווה עליו לייבם אותה – אֵינוֹ דִּין שֶׁיָּפֵר את נְדָרֶיהָ?

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּאִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ – שֶׁאֵין לַאֲחֵרִים בָּהּ רְשׁוּת, תֹּאמַר בְּאִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁיֵּשׁ לַאֲחֵרִים בָּהּ רְשׁוּת?

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: לֹא, אין זה ‘קל וחומר׳, שכן אִם אמנם אָמַרְתָּ, שמפר נדרים בְּאִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ, שֶׁכן אֵין לַאֲחֵרִים בָּהּ רְשׁוּת מלבדו, תֹּאמַר בְּאִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, יבמה, שֶׁיֵּשׁ לַאֲחֵרִים בָּהּ רְשׁוּת? שאם יש אח נוסף, גם הוא יכול לייבם אותה.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: עֲקִיבָא, דְּבָרֶיךָ בִּשְׁנֵי יְבָמִין, מָה אַתָּה מֵשִׁיב עַל יָבָם אֶחָד?

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: עֲקִיבָא, דְּבָרֶיךָ נכונים בִּשְׁנֵי יְבָמִין, מָה אַתָּה מֵשִׁיב עַל מקרה של יָבָם אֶחָד?

אָמַר לוֹ: אֵין הַיְּבָמָה גְּמוּרָה לַיָּבָם כְּשֵׁם שֶׁהָאֲרוּסָה גְּמוּרָה לְאִישָׁהּ.

אָמַר לוֹ רַבִּי עקיבא: עדיין אֵין הַיְּבָמָה נחשבת אישה גְּמוּרָה לַיָּבָם כְּשֵׁם שֶׁהָאֲרוּסָה גְּמוּרָה לְאִישָׁהּ, שאין היבמה מוגדרת ‘אשת איש׳, עד שייבם אותה. והלכה כרבי עקיבא.

הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: “כָּל הַנְּדָרִים שֶׁתִּדּוֹרִי מִכָּאן עַד שֶׁאָבֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, הֲרֵי הֵן קַיָּימִין״ – לֹא אָמַר כְּלוּם.

הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: "כָּל הַנְּדָרִים שֶׁתִּדּוֹרִי משעה שאצא מִכָּאן עַד שֶׁאָבֹא חזרה מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי הֵן קַיָּימִין" – לֹא אָמַר כְּלוּם, שדבריו בטלים, וכשידע עליהם יוכל להפר אותם.

"הֲרֵי הֵן מוּפָרִין" – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מוּפָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מוּפָר.

אם אמר לה: "כל הנדרים שתדורי הֲרֵי הֵן מוּפָרִין" – נחלקו בדבר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מוּפָר הנדר מיד כשתנדור, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מוּפָר.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אִם הֵפֵר נְדָרִים שֶׁבָּאוּ לִכְלַל אִיסּוּר, לֹא יָפֵר נְדָרִים שֶׁלֹּא בָּאוּ לִכְלַל אִיסּוּר?

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לחכמים: והרי קל וחומר הוא, אִם הֵפֵר הבעל נְדָרִים שֶׁבָּאוּ כבר לִכְלַל אִיסּוּר, שבעל מפר ומבטל נדרים שכבר חלו – לֹא יָפֵר מראש נְדָרִים שֶׁלֹּא בָּאוּ עדיין לִכְלַל אִיסּוּר?

אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ״, אֶת שֶׁבָּא לִכְלַל הָקֵם – בָּא לִכְלַל הָפֵר. לֹא בָּא לִכְלַל הָקֵם – לֹא בָּא לִכְלַל הָפֵר.

אָמְרוּ לוֹ חכמים בתשובה: הֲרֵי הוּא (הפסוק) אוֹמֵר: "כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ" (במדבר ל,יד), וממה שהצמידה התורה שתי אפשרויות אלו זו לזו אתה למד: אֶת שֶׁבָּא לִכְלַל דין הָקֵם, נדר שנדרה כבר, וניתן לקיים אותו – בָּא לִכְלַל דין הָפֵר, אבל נדר שלא נדרה עדיין, שלֹא בָּא לִכְלַל הָקֵם, שלא ניתן לקיימו מראש, כפי ששנינו לעיל – לֹא בָּא גם לִכְלַל הָפֵר. והלכה כחכמים.

הֲפָרַת נְדָרִים – כָּל הַיּוֹם. יֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר.

הֲפָרַת נְדָרִים יכולה להיעשות על ידי האב או הבעל כָּל אותו הַיּוֹם שבו נדרה, עד חשכה. ויֵשׁ בַּדָּבָר צד לְהָקֵל במקרים מסוימים וצד לְהַחְמִיר במקרים אחרים,

כֵּיצַד? נָדְרָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת – יָפֵר בְּלֵילֵי שַׁבָּת, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.

כֵּיצַד? אם נָדְרָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת – יָפֵר בְּלֵילֵי שַׁבָּת, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.

נָדְרָה עִם חֲשֵׁכָה – מֵפֵר עַד שֶׁלֹּא תֶּחְשַׁךְ. שֶׁאִם חָשְׁכָה וְלֹא הֵפֵר – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

ואם נָדְרָה עִם חֲשֵׁכָה (סמוך לחשכה) – מֵפֵר רק עַד שֶׁלֹּא תֶּחְשַׁךְ, שֶׁאִם חָשְׁכָה וְלֹא הֵפֵר – אֵינוֹ יָכוֹל כבר לְהָפֵר.