כָּל כִּנּוּיֵי נְזִירוּת כִּנְזִירוּת.

כָּל כִּנּוּיֵי נְזִירוּת (ביטויים חלופיים לנזירות) –דינם כִּלשון נְזִירוּת, והנודר בהם מתחייב בנזירות.

הָאוֹמֵר: "אֱהֵא" – הֲרֵי זֶה נָזִיר. אוֹ: "אֱהֵא נָוֶה" – נָזִיר.

וכן הָאוֹמֵר: "אֱהֵא" (אהיה), ומובן מן ההקשר, שכוונתו להיות נזיר – הֲרֵי זֶה נָזִיר, אף אם לא השלים את לשון הנדר. אוֹ כיוצא בדבר, אם אמר: "אֱהֵא נָוֶה" (נאה), ומובן שכוונתו לנזירות – הרי זה נָזִיר.

״נָזִיק״, ״נָזִיחַ״, ״פָּזִיחַ" – הֲרֵי זֶה נָזִיר.

ושבים לכינויי נזירות. אמר: "הריני נָזִיק"; "נָזִיחַ"; "פָּזִיחַ", שהם כינויים למילה ׳נזיר׳ – הֲרֵי זֶה נָזִיר.

"הֲרֵינִי כָּזֶה", "הֲרֵינִי מְסַלְסֵל", "הֲרֵינִי מְכַלְכֵּל", "הֲרֵי עָלַי לְשַׁלַּח פֶּרַע" – הֲרֵי זֶה נָזִיר.

אמר: "הֲרֵינִי כָּזֶה" והורה באצבע על נזיר שעמד שם; או שאחז בשערו ואמר: "הֲרֵינִי מְסַלְסֵל" (מטפח, מתלתל); "הֲרֵינִי מְכַלְכֵּל" (מגדל שערות); או: "הֲרֵי עָלַי לְשַׁלַּח פֶּרַע" כלומר לגדל את שערי, ובכל אלה כוונתו להיות נזיר – הֲרֵי זֶה נָזִיר.

"הֲרֵי עָלַי צִפּוֹרִים" – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נָזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ נָזִיר.

האומר: "הֲרֵי עָלַי (קרבן) צִפּוֹרִים" – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הרי זה נָזִיר, שכן נזיר שנטמא מביא לקרבן שתי תורים או שני בני יונה (במדבר ו,י). וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ נָזִיר. וכן הלכה.

״הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַחַרְצַנִּים״, וּ״מִן הַזָּגִים״, וּ״מִן הַתִּגְלַחַת״, וּ״מִן הַטּוּמְאָה" – הֲרֵי זֶה נָזִיר, וְכָל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת עָלָיו.

מי שאמר: "הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַחַרְצַנִּים" (גרעיני ענבים), או: "הריני נזיר מִן הַזָּגִים" (קליפות ענבים), או: "מִן הַתִּגְלַחַת", או: "מִן הַטּוּמְאָה (למתים)" – הֲרֵי זֶה נָזִיר, וְכָל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת עָלָיו. אף על פי שקיבל על עצמו פרט אחד בלבד מאיסורי הנזיר, שאין נזירות לחצאין.

״הֲרֵינִי כְּשִׁמְשׁוֹן״, ״כְּבֶן מָנוֹחַ״, ״כְּבַעַל דְּלִילָה״, ״כְּמִי שֶׁעָקַר דַּלְתוֹת עַזָּה״, ״כְּמִי שֶׁנִּקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו" – הֲרֵי זֶה נְזִיר שִׁמְשׁוֹן.

אם אמר אדם: "הֲרֵינִי כְּשִׁמְשׁוֹן", או: "כְּבֶן מָנוֹחַ", או "כְּבַעַל דְּלִילָה", או: "כְּמִי שֶׁעָקַר דַּלְתוֹת עַזָּה", או: "כְּמִי שֶׁנִּקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו" – הֲרֵי זֶה נְזִיר שִׁמְשׁוֹן, שהיה נזיר בנזירות מיוחדת כל ימיו.

מַה בֵּין נְזִיר עוֹלָם לִנְזִיר שִׁמְשׁוֹן?

ומפרשים: מַה בֵּין נְזִיר עוֹלָם (נזיר שנדר נזירות לכל ימי חייו) לִנְזִיר שִׁמְשׁוֹן?

נְזִיר עוֹלָם, הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ – מֵיקֵל בְּתַעַר וּמֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת. וְאִם נִטְמָא – מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה.

נְזִיר עוֹלָם, כאשר הִכְבִּיד עליו שְׂעָרוֹ, שגדל מאוד – מֵיקֵל ומגלח השער בְּתַעַר, וּמֵבִיא אז שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת, כבשה לחטאת, כבש לעולה ואיל לשלמים, כנזיר שהשלים נזירותו בטהרה (במדבר ו,יד), אלא שאצלו נדר הנזירות מתחדש מיד שוב. וְאִם נִטְמָא למת – מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה, קרבן שמביא נזיר שנטמא, שתי ציפורים וכבש לאשם (שם,יא–יב).

נְזִיר שִׁמְשׁוֹן, הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ – אֵינוֹ מֵיקֵל. וְאִם נִטְמָא – אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה.

ואילו נְזִיר שִׁמְשׁוֹן, אפילו אם הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ – אֵינוֹ מֵיקֵל ומביא שלוש בהמות, כשמשון שנאסר בגילוח שערו כל חייו. וְאִם נִטְמָא – אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה, מפני שנזירות שמשון אינה כוללת איסור טומאה.

סְתָם נְזִירוּת – שְׁלשִׁים יוֹם.

הנודר סְתָם נְזִירוּת שלא פירש כמה זמן יהיה נזיר – הרי הוא נזיר שְׁלשִׁים יוֹם.

אָמַר: "הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת גְּדוֹלָה", "הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת קְטַנָּה", אֲפִילּוּ "מִכָּאן וְעַד סוֹף הָעוֹלָם" – נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם.

אם אָמַר: "הֲרֵינִי נָזִיר נזירות אַחַת גְּדוֹלָה"; או: "הֲרֵינִי נָזִיר נזירות אַחַת קְטַנָּה", ואֲפִילּוּ אמר: "הריני נזיר מִכָּאן וְעַד סוֹף הָעוֹלָם" – הרי הוא נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם.

"הֲרֵינִי נָזִיר וְיוֹם אֶחָד", "הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁעָה אַחַת", "הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת וּמֶחֱצָה" – הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁתַּיִם.

אם אמר: "הֲרֵינִי נָזִיר וְיוֹם אֶחָד"; או: "הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁעָה אַחַת"; או: "הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת וּמֶחֱצָה" – הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁתַּיִם (פעמיים), שקיבל על עצמו שתי נזירויות נפרדות, "הריני נזיר" שלושים יום, ונזירות נוספת ("יום אחד", "שעה אחת", "מחצה"), והמקבל על עצמו נזירות כל שהיא משלים שלושים יום.

״הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם וְשָׁעָה אַחַת״ – נָזִיר שְׁלשִׁים וְאֶחָד יוֹם, שֶׁאֵין נוֹזְרִים לְשָׁעוֹת.

אך אם אמר: "הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם וְשָׁעָה אַחַת" – הרי הוא נָזִיר שְׁלשִׁים וְאֶחָד יוֹם, מפני שנדר נזירות אחת של שלושים יום ושעה. וחייב לנהוג שלושים ואחד יום שלמים, מפני שֶׁאֵין נוֹזְרִים לְשָׁעוֹת.

״הֲרֵינִי נָזִיר כִּשְׂעַר רֹאשִׁי״, וְ״כַעֲפַר הָאָרֶץ״, וּ״כְחוֹל הַיָּם" – הֲרֵי זֶה נְזִיר עוֹלָם, וּמְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם.

מי שאמר: "הֲרֵינִי נָזִיר כִּשְׂעַר רֹאשִׁי", וְכן: "הריני נזיר כַעֲפַר הָאָרֶץ", וכן שאמר: "כְחוֹל הַיָּם" – הֲרֵי זֶה בפועל נְזִיר עוֹלָם, מפני שקיבל עליו נזירויות רבות מאוד, יותר ממניין ימי חייו. והוא מְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם, שמסיים תקופת נזירות אחת, ומתחיל אחרת, וכך כל חייו.

רַבִּי אוֹמֵר: אֵין זֶה מְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם.

רַבִּי אוֹמֵר: אֵין נזיר זֶה מְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם, שנדר זה משמעו נזירות שמספר ימיה כמספר שערותיו או כעפר הארץ או כחול הים, כלומר כל ימי חייו.

וְאֵיזֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם? הָאוֹמֵר: ״הֲרֵי עָלַי נְזִירוּת כִּשְׂעַר רֹאשִׁי״, וְ״כַעֲפַר הָאָרֶץ", וּ"כְחוֹל הַיָּם".

וְאֵיזֶהוּ נזיר שֶׁמְּגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם? הָאוֹמֵר: "הֲרֵי עָלַי נְזִירוּת (נזירויות) כִּשְׂעַר רֹאשִׁי", וְ"כַעֲפַר הָאָרֶץ", וּ"כְחוֹל הַיָּם", שלא מנה את הימים אלא את תקופות הנזירות. והלכה כתנא הראשון.

״הֲרֵינִי נָזִיר מְלֹא הַבַּיִת״ אוֹ: ״מְלֹא הַקּוּפָּה" – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ;

אם אמר: "הֲרֵינִי נָזִיר מְלֹא הַבַּיִת" אוֹ: "הריני נזיר מְלֹא הַקּוּפָּה" – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, שואלים אותו, מה הייתה כוונתו;

אִם אָמַר: אַחַת גְּדוֹלָה נָזַרְתִּי – נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם.

אִם אָמַר: נזירות אַחַת גְּדוֹלָה נָזַרְתִּי – הרי זה נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם, כמו ששנינו לעיל משנה ג.

וְאִם אָמַר: סְתָם נָזַרְתִּי – רוֹאִין אֶת הַקּוּפָּה כְּאִילּוּ הִיא מְלֵאָה חַרְדָּל, וְנָזִיר כָּל יָמָיו.

וְאִם אָמַר: סְתָם נָזַרְתִּי, ללא כוונה מסוימת – רוֹאִין אֶת הַקּוּפָּה כְּאִילּוּ הִיא מְלֵאָה גרגרים קטנים של חַרְדָּל, וְהוא נָזִיר כָּל יָמָיו, כלומר נזיר עולם.

״הֲרֵינִי נָזִיר מִכָּאן עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי״ – אוֹמְדִין כַּמָּה יָמִים מִכָּאן עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי;

אם אמר: "הֲרֵינִי נָזִיר מִכָּאן עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי" – אוֹמְדִין (משערים) כַּמָּה יָמִים נצרכים כדי ללכת מִכָּאן עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי;

אִם פָּחוֹת מִשְּׁלשִׁים יוֹם – נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם,

אִם פָּחוֹת מִשְּׁלשִׁים יוֹם – הרי זה נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם, שהרי אין נזירות פחות משלושים יום.

וְאִם לָאו – נָזִיר כְּמִנְיַן הַיָּמִים.

וְאִם לָאו, שהדרך היא יותר משלושים יום – הרי זה נָזִיר כְּמִנְיַן הַיָּמִים הנצרכים להליכה זו.

״הֲרֵינִי נָזִיר כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה״ – מוֹנֶה נְזִירוּת כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה.

האומר: "הֲרֵינִי נָזִיר כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה" – מוֹנֶה תקופות נְזִירוּת כְּמִנְיַן יְמוֹת שנת הַחַמָּה, שהם שלוש מאות שישים וחמש נזירויות, שכל אחת של שלושים יום, ובסך הכול שלושים שנה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה הָיָה, כֵּיוָן שֶׁהִשְׁלִים – מֵת.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה הָיָה באחד שנדר כך וכֵיוָן שֶׁהִשְׁלִים את נזירויותיו – מֵת.