חזור
קידושין
פרק דעֲשָׂרָה יוּחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל: כַּהֲנֵי, לְוִיֵּי, יִשְׂרְאֵלֵי, חֲלָלֵי, גֵּירֵי, וַחֲרוּרֵי, מַמְזֵרֵי, נְתִינֵי, שְׁתוּקֵי, וַאֲסוּפֵי.
עֲשָׂרָה יוּחֲסִין (קבוצות אנשים בעלי ייחוס שונה) עָלוּ מִבָּבֶל בתקופת שיבת ציון: כַּהֲנֵי (כהנים), לְוִיֵּי (לוויים), יִשְׂרְאֵלֵי (ישראלים), חֲלָלֵי (חללים) שנולדו לכהן מנישואין פסולים והתחללו מן הכהונה, גֵּירֵי (גרים) וַחֲרוּרֵי (עבדים משוחררים), מַמְזֵרֵי (ממזרים), נְתִינֵי (נתינים) בני הגבעונים שהתגיירו בערמה בימי יהושע, שְׁתוּקֵי (שתוקים) שלא ידועה זהות האב, וַאֲסוּפֵי (אסופים) שייחוסם לא ידוע.
כַּהֲנֵי לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי – מוּתָּרִים לָבוֹא זֶה בָּזֶה.
כַּהֲנֵי לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי – מוּתָּרִים לָבֹא זֶה בָּזֶה, להינשא זה עם זה, כגון כהן עם בת ישראל, או ישראל עם בת לוי.
לְוִיֵּי יִשְׂרְאֵלֵי חֲלָלֵי גֵּירֵי וַחֲרוּרֵי – מוּתָּרִים לָבוֹא זֶה בָּזֶה.
לְוִיֵּי יִשְׂרְאֵלֵי חֲלָלֵי גֵּירֵי וַחֲרוּרֵי – מוּתָּרִים לָבֹא זֶה בָּזֶה. אך כהן אסור בחללה, גיורת ושפחה משוחררת.
גֵּירֵי וַחֲרוּרֵי מַמְזֵרֵי וּנְתִינֵי שְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי – כּוּלָּם מוּתָּרִין לָבוֹא זֶה בָּזֶה.
גֵּירֵי וַחֲרוּרֵי מַמְזֵרֵי וּנְתִינֵי שְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי – כּוּלָּם מוּתָּרִין לָבֹא זֶה בָּזֶה. אבל כהנים, לוויים, ישראלים וחללים, אסורים בממזרים, בנתינים, בשתוקים ובאסופים.
וְאֵלּוּ הֵם שְׁתוּקֵי – כָּל שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת אִמּוֹ וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת אָבִיו.
וְאֵלּוּ הֵם שְׁתוּקֵי – כָּל אדם שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת אִמּוֹ וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת אָבִיו, שנולד לפנויה מישראל, ואין ידוע מי אביו.
אֲסוּפֵי – כֹּל שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק וְאֵינוֹ מַכִּיר לֹא אָבִיו וְלֹא אִמּוֹ.
אֲסוּפֵי – כָּל מי שֶׁנֶּאֱסַף כתינוק מִן הַשּׁוּק, וְאֵינוֹ מַכִּיר לֹא את אָבִיו וְלֹא את אִמּוֹ, שאין ידוע מי הם. ולכן שתוקי ואסופי הם ספק ממזרים.
אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא לִשְׁתוּקֵי "בְּדוּקֵי".
אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא לִשְׁתוּקֵי "בְּדוּקֵי", שלדעתו, אדם כזה יש לבדוק את אמו, ואם אמרה, שאבי הילד כשר בייחוסו – נאמנת.
כָּל הָאֲסוּרִים לָבֹא בַּקָּהָל – מוּתָּרִים לָבֹא זֶה בָּזֶה.
כָּל הָאֲסוּרִים לָבֹא בַּקָּהָל (להינשא לישראל), כגון ממזר ונתין, שתוקי ואסופי, ששנינו במשנה הקודמת, וכן גר עמוני ומואבי ועוד – מוּתָּרִים לָבֹא זֶה בָּזֶה בקשרי נישואין.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: וַדָּאָן בְּוַדָּאָן – מוּתָּר. וַדָּאָן בִּסְפֵיקָן, [וּסְפֵיקָן בְּוַדָּאָן], וּסְפֵיקָן בִּסְפֵיקָן – אָסוּר.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: וַדָּאָן בְּוַדָּאָן (ודאי שלהם בוודאי שלהם), כלומר פסול ודאי עם פסולה ודאית, כגון גר עמוני בממזרת – מוּתָּר, אבל וַדָּאָן בִּסְפֵיקָן (בספק שלהם), כגון ממזר בשתוקית, או סְפֵיקָן בְּוַדָּאָן, כגון שתוקי בממזרת, וכן סְפֵיקָן בִּסְפֵיקָן, כגון שתוקי בשתוקית או אסופית – אָסוּר.
וְאֵלּוּ הֵן הַסְּפֵיקוֹת: שְׁתוּקִי, אֲסוּפִי, וְכוּתִי.
וְאֵלּוּ הֵן הַסְּפֵיקוֹת: שְׁתוּקִי, אֲסוּפִי, וְכן כוּתִי (שומרוני) הם ספק ממזרים, ואסורים להינשא אפילו ביניהם.
הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כֹּהֶנֶת – צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֶיהָ אַרְבַּע אִמָּהוֹת, שֶׁהֵן שְׁמֹנֶה: אִמָּהּ, וְאֵם אִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אִמָּה, וְאִמָּהּ, וְאֵם אָבִיהָ, וְאִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אָבִיהָ, וְאִמָּהּ.
כהן הַנּוֹשֵׂא (הרוצה לשאת) אִשָּׁה כֹּהֶנֶת (בת כהן) – צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֶיהָ את כשרותן של אַרְבַּע אִמָּהוֹת בשושלת משפחתה, שֶׁהֵן בסך הכל שְׁמֹנֶה נשים, ארבע מצד האם וארבע מצד האב. מצד האם – בודק את אִמָּהּ, וְאֵם אִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אִמָּהּ, וְאִמָּהּ של אם אבי אמה. ומצד האב – בודק את אֵם אָבִיהָ, וְאִמָּהּ של אם אביה, וְאֵם אֲבִי אָבִיהָ, וְאִמָּהּ של אם אבי אביה.
לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית – מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אַחַת.
ואם בא הכהן לשאת לְוִיָּה וְכן יִשְׂרְאֵלִית – מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן בדיקת עוֹד אם אַחַת, דור נוסף לכל אחת מארבע האימהות: מצד האם – אֵם אֵם אמה, ואֵם אֵם אֵם אבי אמה, ומצד האב – אֵם אֵם אֵם אביה, ואֵם אֵם אֵם אבי אביה. ובסך הכול שתים עשרה.
אֵין בּוֹדְקִין לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן סַנְהֶדְרִין וּלְמַעְלָה.
אֵין בּוֹדְקִין (אין צורך לבדוק) לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה, שאם אביה של האישה שהוא רוצה לשאת היה כהן שעבד במקדש, אין צורך לבדוק את ייחוסו; וְכן לֹא בודקים מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה, אם האב היה לוי ושר על הדוכן שבמקדש; וְלֹא מִן הסַנְהֶדְרִין וּלְמַעְלָה, אם היה יושב כדיין בסנהדרין; שלא היו ממנים לתפקידים אלה מי שאינו מיוחס.
וְכָל שֶׁהוּחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה – מַשִּׂיאִין לַכְּהוּנָּה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֵיהֶן.
וְכן כָל מי שֶׁהוּחְזְקוּ אֲבוֹתָיו שהיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים (בעלי סמכות על הציבור), וְכן גַבָּאֵי צְדָקָה – מַשִּׂיאִין את בנותיהם לִכְהוּנָּה, וְאֵין צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֵיהֶן, משום שהם ודאי מיוחסים.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בָּעַרְכִי הַיְּשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִי.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם כעֵד בָּעַרְכִי (בית הדין) הַיְּשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִי ייחוסו נחשב בדוק.
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: אַף מִי שֶׁהָיָה מוּכְתָּב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ.
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: אַף מִי שֶׁהָיָה מוּכְתָּב (רשום) בְּאִסְטְרַטְיָא (צבא) שֶׁל מֶלֶךְ ישראל.
בַּת חָלָל זָכָר – פְּסוּלָה מִן הַכְּהוּנָּה לְעוֹלָם.
בַּת חָלָל זָכָר פְּסוּלָה מִן הַכְּהוּנָּה לְעוֹלָם, כלומר לא רק בת חלל אלא גם בת בנו של החלל ובת בן בנו, וכן הלאה, פסולות לכהונה.
יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה – בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לַכְּהוּנָּה. חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – בִּתּוֹ פְּסוּלָה לַכְּהוּנָּה.
יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה – בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לַכְּהוּנָּה. ואילו חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – בִּתּוֹ פְּסוּלָה לַכְּהוּנָּה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּת גֵּר זָכָר שנשא ישראלית מלידה הרי היא כְּבַת חָלָל זָכָר, ופסולה לכהונה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת – בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לַכְּהוּנָּה. וְגֵר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לַכְּהוּנָּה. אֲבָל גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת – בִּתּוֹ פְּסוּלָה לַכְּהוּנָּה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת – בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לַכְּהוּנָּה. וְכן גֵר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לַכְּהוּנָּה, שלא כדעת רבי יהודה. אֲבָל גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת – בִּתּוֹ פְּסוּלָה לַכְּהוּנָּה לעולם, שאם בנו נשא גיורת, וכן בן בנו – בנותיהם פסולות לכהונה.
אֶחָד גֵּר וְאֶחָד עֲבָדִים מְשׁוּחְרָרִים, אֲפִילּוּ עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת, עַד שֶׁתְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל.
ומוסיפים: אֶחָד גֵּר, וְאֶחָד עֲבָדִים מְשׁוּחְרָרִים, דינם שווה, שאֲפִילּוּ עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת, אין בתו של גר או עבד משוחרר או בת בנו כשרה לכהונה, עַד שֶׁתְּהֵא אִמּוֹ של אביה מִיִּשְׂרָאֵל, ולא גיורת.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת – בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לַכְּהוּנָּה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת - בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לַכְּהוּנָּה.
הָאוֹמֵר "בְּנִי זֶה מַמְזֵר" – אֵינוֹ נֶאֱמָן.
הָאוֹמֵר: "בְּנִי זֶה מַמְזֵר", כגון שאומר שנולד לאשתו מאדם אחר; או שנולד לו מקרובת משפחה, כגון אחותו – אֵינוֹ נֶאֱמָן לפסלו.
וַאֲפִילּוּ שְׁנֵיהֶם אוֹמְרִים עַל הָעוּבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ "מַמְזֵר הוּא" – אֵינָם נֶאֱמָנִים.
וַאֲפִילּוּ אם שְׁנֵיהֶם, האיש והאישה, אוֹמְרִים עַל הָעוּבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ: "מַמְזֵר הוּא" שהוא מאיש אחר – אֵינָם נֶאֱמָנִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נֶאֱמָנִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נֶאֱמָנִים.
מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ וְהָלַךְ הוּא וְקִדְּשָׁהּ; אִם שֶׁלּוֹ קָדְמוּ – קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וְאִם שֶׁל שְׁלוּחוֹ קָדְמוּ – קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין.
מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת (מינוי) לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ לפלוני אֶת בִּתּוֹ הקטנה, שיקבל ממנו קידושין בעבורה, וְהָלַךְ הוּא האב וְקִדְּשָׁהּ לאדם אחר; אִם הקידושין שֶׁלּוֹ (של האב) קָדְמוּ לשל השליח – קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין, וְאִם שֶׁל שְׁלוּחוֹ קָדְמוּ – קִדּוּשָׁיו של השליח קִדּוּשִׁין.
וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ – שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט. וְאִם רָצוּ – אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס.
וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ מי הקדים – שְׁנֵיהֶם, שני האנשים שנתנו קידושין, נוֹתְנִים לה גֵּט מספק כדי להתיר אותה להינשא. וְאִם רָצוּ והסכימו ביניהם – אֶחָד מהם נוֹתֵן גֵּט, וְאחר כך אֶחָד (השני) כּוֹנֵס, נושא אותה לאישה.
וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁנָּתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ לְקַדְּשָׁהּ, וְהָלְכָה וְקִדְּשָׁה אֶת עַצְמָהּ; אִם שֶׁלָּהּ קָדְמָה – קִדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשִׁין. וְאִם שֶׁל שְׁלוּחָהּ קָדְמוּ – קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ – שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים לָהּ גֵּט. וְאִם רָצוּ – אֶחָד נוֹתֵן לָהּ גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס.
וְכֵן הָאִשָּׁה הבוגרת שֶׁנָּתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ לְקַדְּשָׁהּ, לקבל כסף קידושין בעבורה מאדם פלוני, וְהָלְכָה וְקִדְּשָׁה אֶת עַצְמָהּ לאדם אחר; אִם שֶׁלָּהּ קָדְמָה לשל השליח – קִדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשִׁין. וְאִם שֶׁל שְׁלוּחָהּ קָדְמוּ – קִדּוּשָׁיו שקיבל בעבורה קִדּוּשִׁין. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ – שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים לָהּ גֵּט. וְאִם רָצוּ – אֶחָד נוֹתֵן לָהּ גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס.
מִי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְאָמַר: "אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת עִמּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם הֲרֵי הִיא זוֹ וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ" – אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה, לֹא עַל הָאִשָּׁה וְלֹא עַל הַבָּנִים.
מִי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ, שכבר נבדק ייחוסה שהיא כשרה, לִמְדִינַת הַיָּם (מעבר לים), וּבָא (חזר) לאחר זמן הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, כלומר עם אישה וילדים שכרוכים אחריה, וְאָמַר: "אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת עִמּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם הֲרֵי הִיא זוֹ, וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ" – אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה (עדות) לֹא עַל הָאִשָּׁה, שהרי כבר נבדקה, וְלֹא עַל הַבָּנִים שהם ממנה, שהדבר ניכר.
"מֵתָה וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ" – מֵבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים, וְאֵינוֹ מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה.
אך אם חזר עם בניו בלי אשתו, ואמר: "מֵתָה, וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ" – מֵבִיא רְאָיָה (עדים) עַל הַבָּנִים, שאכן הם בני האישה שיצא עמה, וְאֵינוֹ מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה עצמה שהיא כשרה, שהרי כבר נבדקה.
"אִשָּׁה נָשָׂאתִי בִּמְדִינַת הַיָּם, הֲרֵי הִיא זוֹ וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ" – מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה, וְאֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים.
אדם שבא עם אישה, וילדים כרוכים אחריה, ואמר: "אִשָּׁה נָשָׂאתִי בִּמְדִינַת הַיָּם, הֲרֵי הִיא זוֹ, וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ" – מֵבִיא רְאָיָה (עדים) עַל הָאִשָּׁה שהיא בעלת ייחוס כשר, וְאֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים שהם שלה, שהדבר ניכר.
"מֵתָה וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ" – צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה וְעַל הַבָּנִים.
ואם בא עם ילדים ואמר: נשאתי אישה במדינת הים ו"מֵתָה, וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ" – צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה שהייתה כשרה, וְעַל הַבָּנִים שהם נולדו ממנה.
לֹא יִתְיַחֵד אָדָם עִם שְׁתֵּי נָשִׁים,
לֹא יִתְיַחֵד אָדָם אפילו עִם שְׁתֵּי נָשִׁים במקום שאין אחרים מלבדם, שמא ייכשלו בחטא.
אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים.
אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים, ואין איסור בדבר, משום שאחד מונע את השני מלחטוא עמה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף אִישׁ אֶחָד מִתְיַיחֵד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים בִּזְמַן שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ,
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף אִישׁ אֶחָד מִתְיַיחֵד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים, בִּזְמַן שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.
וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּפוּנְדְּקִי, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמְּרַתּוּ.
וְכן יָשֵׁן עִמָּהֶם בלילה בְּאותו פּוּנְדְּקִי (פונדק), בזמן שאשתו עמו, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמְּרַתּוּ ולא תניח לו לזנות עמן.
מִתְיַיחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ, וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּקֵרוּב בָּשָׂר.
מִתְיַיחֵד אָדָם (ילד קטן) עִם אִמּוֹ וְכן אב עִם בִּתּוֹ הקטנה, וְיָשֵׁן עִמָּהֶם באותה מיטה בְּקֵרוּב בָּשָׂר, בלי הפסק בגד, ואין חוששים לחטא.
וְאִם הִגְדִּילוּ – זוֹ יְשֵׁנָה בִּכְסוּתָהּ וְזֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ.
וְאִם הִגְדִּילוּ הבן או הבת, שהחלו להתבגר – מותרים להתייחד עם ההורה ואף לישון יחד, אך זוֹ יְשֵׁנָה בִּכְסוּתָהּ (לבושה בבגד) וְזֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ.
לֹא יְלַמֵּד אָדָם רַוָּוק סוֹפְרִים,
לֹא יְלַמֵּד אָדָם רַוָּוק (בחור) את עצמו להיות מהסוֹפְרִים (מלמדי תינוקות, מורים לילדים) מחשש ליצירת קשר אסור עם אימותיהם.
וְלֹא תְּלַמֵּד אִשָּׁה סוֹפְרִים.
וְכן לֹא תְּלַמֵּד אִשָּׁה את עצמה להיות מן הסוֹפְרִים, שלא תהיה מורה לילדים מפני אבותיהם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, לֹא יְלַמֵּד סוֹפְרִים.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה עמו כאן, אלא היא במקום אחר, לֹא יְלַמֵּד סוֹפְרִים. ואין הלכה כמותו.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יִרְעֶה רַוָּוק בְּהֵמָה, וְלֹא יִשְׁנוּ שְׁנֵי רַוָּוקִים בְּטַלִּית אַחַת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יִרְעֶה רַוָּוק בְּהֵמָה, שמא יתאווה לבוא עליה, וְלֹא יִשְׁנוּ שְׁנֵי רַוָּוקִים כשהם מכוסים בְּטַלִּית אַחַת, שמא יבואו לידי משכב זכור.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין, שאין ישראל חשודים לבוא לידי כך.
כֹּל שֶׁעִסְקוֹ עִם הַנָּשִׁים – לֹא יִתְיַיחֵד עִם הַנָּשִׁים. וְלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אוּמָּנוּת בֵּין הַנָּשִׁים.
כֹּל אדם שֶׁעִסְקוֹ (מלאכתו) עִם הַנָּשִׁים לֹא יִתְיַיחֵד עִם הַנָּשִׁים בתוך כך, שמא ייכשל בעבירה. ומראש לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אוּמָּנוּת (מקצוע) שתגרום לו לשהות באופן קבוע בֵּין הַנָּשִׁים.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אוּמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה, וְיִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁהָעוֹשֶׁר וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ. שֶׁאֵין אוּמָּנוּת שֶׁאֵין בָּהּ עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת, שֶׁלֹּא עֲנִיּוּת מִן הָאוּמָּנוּת וְלֹא עֲשִׁירוּת מִן הָאוּמָּנוּת, אֶלָּא הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אוּמָּנוּת נְקִיָּה מחשש חטא וְקַלָּה שאין בה טרחה גדולה, וְיִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁהָעוֹשֶׁר וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ, שיצליח בפרנסתו, שֶׁהרי אֵין אוּמָּנוּת שֶׁאֵין בָּה אפשרות לעֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת, שֶׁלֹּא עֲנִיּוּת באה מִן בחירת הָאוּמָּנוּת, וְלֹא עֲשִׁירוּת מִן הָאוּמָּנוּת, אֶלָּא הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ של האדם לפני ה'.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אוּמָּנוּת? וְהֵן מִתְפַּרְנְסִין שֶׁלֹּא בְּצַעַר; וַהֲלֹא לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי, וַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי, אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְּצַעַר? אֶלָּא שֶׁהֲרֵעוֹתִי מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: וכי רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אוּמָּנוּת? והרי הֵן מִתְפַּרְנְסִין שֶׁלֹּא בְּצַעַר, ללא טרחה. וַהֲלֹא לֹא נִבְרְאוּ בעלי החיים אֶלָּא כדי לְשַׁמְּשֵׁנִי (לשרת את האדם), וַאֲנִי האדם נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי, ואם כן, אֵינוֹ דִּין (קל וחומר) שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְּצַעַר כבעלי החיים? אֶלָּא צריך אני לטרוח לפרנסתי מפני שֶׁהֲרֵעוֹתִי את מַעֲשַׂי בחטאים, וְלכן קִפַּחְתִּי (איבדתי) אֶת פַּרְנָסָתִי.
אַבָּא גוּרְיָין אִישׁ צַדְיָין אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא גוּרְיָא: לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ חַמָּר, גַּמָּל, סַפָּר, סַפָּן, רוֹעֶה, וְחֶנְוָנִי – שֶׁאוּמָּנֻתָן אוּמָּנוּת לִסְטִים.
אַבָּא גּוּרְיָין אִישׁ צַדְיָין אוֹמֵר מִשּׁוּם (בשם) אַבָּא גּוּרְיָא: לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ להיות חַמָּר (מוליך חמורים), ולא גַּמָּל (מוליך גמלים), ולא סַפָּר, או סַפָּן (מוליך ספינות), רוֹעֶה בהמות, וְחֶנְוָנִי, מפני שֶׁאוּמָּנֻתָן של אלה היא אוּמָּנוּת לִסְטִים (שודדים, גנבים), שבמהלך עבודתם הם באים בקלות לגנבה וגזל.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: הַחַמָּרִין רוּבָּן רְשָׁעִים, וְהַגַּמָּלִין רוּבָּן כְּשֵׁרִים. הַסַּפָּנִין רוּבָּן חֲסִידִים. טוֹב שֶׁבָּרוֹפְאִים לַגֵּיהִנָּם. וְהַכָּשֵׁר שֶׁבַּטַּבָּחִים שׁוּתָּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ של אבא גוריא: הַחַמָּרִין, המוליכים סחורה ממקום למקום – רוּבָּן רְשָׁעִים, שרגילים לרמות; וְהַגַּמָּלִין, העוברים במדברות ונחשפים לסכנות – רוּבָּן כְּשֵׁרִים, שהם רגילים להתפלל על עצמם; ואילו הַסַּפָּנִין, שנתונים בים בסכנה תמידית – רוּבָּן חֲסִידִים, שהם יראים מה'; ואפילו הטוֹב שֶׁבָּרוֹפְאִים – דינו לַגֵּיהִנָּם, שהוא גורם מוות ברשלנותו; וְהַכָּשֵׁר שֶׁבַּטַּבָּחִים (שוחטים) – הוא שׁוּתָּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק באכזריות.
רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: מַנִּיחַ אֲנִי כָּל אוּמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁאָדָם אוֹכֵל מִשְּׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְקֶרֶן קַיֶּימֶת לָעוֹלָם הַבָּא. וּשְׁאָר כָּל אוּמָּנוּת אֵינָן כֵּן; כְּשֶׁאָדָם בָּא לִידֵי חוֹלִי, אוֹ לִידֵי זִקְנָה, אוֹ לִידֵי יִסּוּרִין, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסוֹק בִּמְלַאכְתּוֹ – הֲרֵי הוּא מֵת בְּרָעָב. אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, אֶלָּא מְשַׁמְּרַתּוּ מִכָּל רַע בְּנַעֲרוּתוֹ וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְּזִקְנוּתוֹ. בְּנַעֲרוּתוֹ מַה הוּא אוֹמֵר? "וְקֹוֵי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ". בְּזִקְנוּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? "עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה". וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "וְאַבְרָהָם זָקֵן וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל".
רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: מַנִּיחַ (עוזב) אֲנִי לימוד כָּל אוּמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם, וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תּוֹרָה, לפי שֶׁאָדָם אוֹכֵל מִפירות שְׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהקֶרֶן קַיֶּימֶת לו לָעוֹלָם הַבָּא. וּשְׁאָר כָּל אוּמָּנוּת אֵינָן כֵּן. ועוד, כְּשֶׁאָדָם בָּא לִידֵי חוֹלִי אוֹ לִידֵי זִקְנָה אוֹ לִידֵי יִסּוּרִין, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסוֹק בִּמְלַאכְתּוֹ – הֲרֵי הוּא מֵת בְּרָעָב. אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, אֶלָּא היא מְשַׁמְּרַתּוּ מִכָּל רַע בְּנַעֲרוּתוֹ, וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית טובה וְתִקְוָה (עתיד טוב, שמקווים אליו) בְּזִקְנוּתוֹ. וכן הכתוב, על תלמיד חכם בְּנַעֲרוּתוֹ מַה הוּא אוֹמֵר? "וְקֹוֵי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיה מ,לא), ובְזִקְנוּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר – "עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה" (תהלים צב,טו). וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "וְאַבְרָהָם זָקֵן... וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד,א).
מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקוֹלִי וַיִּשְׁמוֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי".
אגב כך מעירים: מָצִינוּ, שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ מעצמו אֶת כָּל מצוות הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ עַד שֶׁלֹּא (לפני ש)נִתְּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקוֹלִי וַיִּשְׁמוֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (בראשית כו,ה).