Kiddushin 3

חזור

קידושין

פרק ג

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: "צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְּלוֹנִית", וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ לְעַצְמוֹ – מְקוּדֶּשֶׁת.

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: "צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְּלוֹנִית", וְהָלַךְ השליח וְקִדְּשָׁהּ לְעַצְמוֹ ולא למשלח – הרי זו מְקוּדֶּשֶׁת לשליח.

וְכֵן הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: "הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם", וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים – מְקוּדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי; בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן – תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.

וְכֵן הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: "הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם", וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים הימים הללו – היא מְקוּדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי לגמרי; ואם היא בַּת יִשְׂרָאֵל שהתקדשה לְכֹהֵן (האיש השני) – תֹּאכַל בִּתְרוּמָה, כדין אשת כהן.

"מֵעַכְשָׁיו וּלְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם", וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם – מְקוּדֶּשֶׁת וְאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת; בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן אוֹ בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל – לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.

אבל אם איש אמר לאישה: "הרי את מקודשת לי מֵעַכְשָׁיו וּלְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם", שלא יחולו הקידושין לגמרי עד לאחר שלושים יום, וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם – מְקוּדֶּשֶׁת וְאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת לשניהם, שספק למי מהם היא מקודשת; ולכן אם היא בַּת יִשְׂרָאֵל שהתקדשה לְכֹהֵן (שאחד משניהם כהן), אוֹ בַּת כֹּהֵן שהתקדשה לְיִשְׂרָאֵל – לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה, מפני שעליה להחמיר לשני הצדדים.

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: "הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לָךְ מָאתַיִם זוּז" – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וְהוּא יִתֵּן.

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה בעת שמקדש אותה בכסף או בשטר: "הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לָךְ מָאתַיִם זוּז" – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת מיד, וְהוּא יִתֵּן מתי שירצה, כדי לקיים את התנאי.

"עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לָךְ מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם"; נָתַן לָהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.

ואם אמר לה: "עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לָךְ מאתיים זוז מִכָּאן (מעכשיו) וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם", אם נָתַן לָהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יום – היא מְקוּדֶּשֶׁת למפרע, וְאִם לָאו – לא התקיים התנאי, ואֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת כלל.

"עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי מָאתַיִם זוּז" – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וְיֵשׁ לוֹ. "עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵיךְ מָאתַיִם זוּז" – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וְיַרְאֶה לָהּ.

אם אמר לאישה: "הרי את מקודשת לי בפרוטה זו עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי מָאתַיִם זוּז" – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת, ובתנאי שאכן יֵשׁ לוֹ. אם אמר: "הרי את מקודשת לי בפרוטה זו עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵיךְ (שאראה לך) מָאתַיִם זוּז שיש לי" – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת, וְדווקא כאשר יַרְאֶה לָהּ אותם, ולא די בכך שיש לו.

וְאִם הֶרְאָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.

וְאִם הוא שולחני (חלפן כספים) והֶרְאָהּ (הראה לה) עַל הַשֻּׁלְחָן שעליו הוא עובד כסף שאינו שלו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, שלא לכך הייתה הכוונה.

"עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי בֵּית כּוֹר עָפָר" – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וְיֵשׁ לוֹ.

המקדש אישה, ומוסיף תנאי: "עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי בֵּית כּוֹר עָפָר" (שטח המיועד לזריעה של תבואה בנפח כור) – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת, ובלבד שיש עדים שיֵשׁ לוֹ.

"עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי"; אִם יֵשׁ לוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם – מְקוּדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.

אם אמר לה בתנאו: "עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי בית כור בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי", רק אִם אכן יֵשׁ לוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, אף על פי שיש לו במקום אחר.

"עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵיךְ בֵּית כּוֹר עָפָר" – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וְיַרְאֶנָּה.

אם אמר: "עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵיךְ בֵּית כּוֹר עָפָר" – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת מיד, וְיַרְאֶנָּה, כלומר רק כאשר יראה לה, תהיה מקודשת למפרע, ולא די בכך שיש לו.

וְאִם הֶרְאָהּ בַּבִּקְעָה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.

וְאִם הֶרְאָהּ (הראה לה) שטח בגודל כזה בַּבִּקְעָה, באזור השדות, אם אין הוא שלו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, שלא לכך הייתה הכוונה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִּתְנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן – אֵינוֹ תְּנַאי; שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵיהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן", וּכְתִיב: "וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים".

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ מפורט כִּתְנַאי שעשה משה רבנו עם בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, כאשר ביקשו לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי, כלומר 'תנאי כפול', שמפורש בו גם מה יהיה, אם יתקיים התנאי, ומה יהיה אם יתבטל – אֵינוֹ תְּנַאי, ואין מתחשבים בו. שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵיהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי ה' וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה" (במדבר לב, כט), וּכְתִיב (וכתוב) אחר כך גם הצד ההפוך: "וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (פסוק ל). ומכאן שצריך לפרט את שני הצדדים, ואם לא פירטו – אין לתנאי תוקף, והמעשה קיים בכל מקרה.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: צָרִיךְ הָיָה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן יֵשׁ בְּמַשְׁמַע שֶׁאֲפִילּוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא יִנְחֲלוּ.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אי אפשר ללמוד משם לכל תנאי. שכן שם צָרִיךְ הָיָה הַדָּבָר לְאוֹמְרוֹ במפורש, שאם לא יעברו חלוצים ייאחזו בארץ כנען, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן, אם לא היה נאמר הדבר במפורש, יֵשׁ בְּמַשְׁמַע, ניתן היה להבין, שֶׁאם לא יעברו חלוצים לפני העם אֲפִילּוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא יִנְחֲלוּ, שלא יזכו כלל לנחלה, ולכן היה צריך לומר, שאם לא יעברו חלוצים, לא תתבטל זכותם בארץ.

הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה, וְאָמַר: "כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹּהֶנֶת, וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה"; "לְוִיָּה, וַהֲרֵי הִיא כֹּהֶנֶת"; "עֲנִיָּה, וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה"; "עֲשִׁירָה, וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה" – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ.

הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר לאחר מכן: כְּסָבוּר הָיִיתִי כשקידשתי אותה שֶׁהִיא כֹּהֶנֶת (בת למשפחת כהנים), וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה, או שחשב שהיא לְוִיָּה, וַהֲרֵי הִיא כֹּהֶנֶת, או שחשב שהיא עֲנִיָּה, וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה, או שחשב שהיא עֲשִׁירָה, וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁהיא לֹא הִטְעַתּוּ, שהרי לא נאמר ביניהם כלום בעניין זה כשקידש אותה.

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: "הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּיר", אוֹ "לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְירִי", "לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר" אוֹ "לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי", "לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלֵיךְ", אוֹ "לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתֵיךְ", "לְאַחַר שֶׁיַּחֲלוֹץ לָךְ יְבָמֵיךְ" – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.

גוי הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה בת ישראל: "הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּיר" ונותן לה כעת כסף קידושין, אוֹ ישראל שאמר לגויה: "הרי את מקודשת לי לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּירִי"; וכן עבד שקידש ישראלית: "לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר מעבדות", אוֹ ישראל שקידש שפחה: "לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי"; וכן האומר לאישה נשואה: "הרי את מקודשת לי לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעֲלֵיךְ", אוֹ שאמר לאחות אשתו: "לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתֵיךְ", שאז תהיה מותרת לו; וכן באישה שמת בעלה ללא ילדים, והיא אסורה להינשא לכל אדם לפני שיחלוץ לה היבם, ואמר לה: "הרי את מקודשת לי לְאַחַר שֶׁיַּחֲלוֹץ לָךְ יְבָמֵיךְ" – בכל המקרים האלה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, שאין קידושין יכולים לחול על דבר שעדיין לא בא לעולם.

וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: "אִם יָלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵבָה הֲרֵי הִיא מְקוּדֶּשֶׁת לִי" – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.

ומוסיפים: וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: "אִם יָלְדָה (תלד) אִשְׁתְּךָ נְקֵבָה, הֲרֵי הִיא, הבת, מְקוּדֶּשֶׁת לִי", ונולדה בת – אֵינָהּ מְקוּדֶשֶׁת, מפני שלא הייתה בעולם בשעת האמירה.

אִם הָיְתָה אֵשֶׁת חֲבֵירוֹ מְעוּבֶּרֶת וְהוּכַּר עוּבָּרָהּ – דְּבָרָיו קַיָּימִין, וְאִם יָלְדָה נְקֵבָה – מְקוּדֶּשֶׁת.

ומעירים: אבל אִם הָיְתָה כבר אֵשֶׁת חֲבֵירוֹ מְעוּבֶּרֶת (בהיריון), וְהוּכַּר עוּבָּרָהּ, שההיריון כבר נראה עליה כשאמר זאת – דְּבָרָיו קַיָּימִין, וְאִם יָלְדָה נְקֵבָה – היא מְקוּדֶּשֶׁת לו.

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: "הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֲדַבֵּר עָלַיִךְ לַשִּׁלְטוֹן, וְאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ כְּפוֹעֵל";

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: "הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֲדַבֵּר עָלַיִךְ לַשִּׁלְטוֹן", שיפטרו אותה מתשלום מסים וכדומה, וְכן אם אמר: "על מנת שאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ (אעבוד בעבורך) כְּפוֹעֵל";

דִּבֵּר עָלֶיהָ לַשִּׁלְטוֹן, וְעָשָׂה עִמָּהּ כְּפוֹעֵל – מְקוּדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.

אם דִּבֵּר עָלֶיהָ לַשִּׁלְטוֹן, וְכן אם עָשָׂה עִמָּהּ כְּפוֹעֵל – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו, שלא עשה כן – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.

"עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אַבָּא"; רָצָה הָאָב – מְקוּדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו – אֵינָה מְקוּדֶּשֶׁת.

אם קידש אישה: "עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אַבָּא שלי בקידושין אלו"; אם אחר כך רָצָה הָאָב – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.

מֵת הָאָב – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מֵת הַבֵּן – מְלַמְּדִין הָאָב לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה.

ואם מֵת הָאָב קודם שאמר אם הוא מסכים – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. אם מֵת הַבֵּן שקידש את האישה – מְלַמְּדִין את הָאָב לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה, ונמצא שלא חלו הקידושין, וכך לא תזדקק לייבום או לחליצה על ידי אחי המת.

"קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִדַּשְׁתִּיהָ", וּבָא אֶחָד וְאָמַר: "אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ" – נֶאֱמָן.

אדם שאמר: "קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הקטנה וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִדַּשְׁתִּיהָ", שאינו זוכר מי נתן לו את הקידושין, וּבָא אֶחָד וְאָמַר: "אֲנִי זה שקִדַּשְׁתִּיהָ" – נֶאֱמָן.

זֶה אָמַר: "אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ", וְזֶה אָמַר: "אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ" – שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט.

ואם באו שניים, זֶה (האחד) אָמַר: "אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ", וְזֶה (השני) אָמַר: "אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ" – שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים לה גֵּט, כדי להתיר לה להינשא לאחר.

וְאִם רָצוּ – אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס.

וְאִם רָצוּ – אֶחָד מהם נוֹתֵן גֵּט, וְאֶחָד (האחר) כּוֹנֵס (נושא) אותה לאישה.

"קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי", "קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה", וַהֲרֵי הִיא קְטַנָּה – נֶאֱמָן.

אדם שיש לו בת קטנה, שאמר: "קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי", או שאמר: "קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ (קיבלתי גט בעבורה מבעלה) כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה", וַהֲרֵי הִיא עדיין קְטַנָּה עכשיו – נֶאֱמָן לאסור אותה על כל אדם בעדות הקידושין, ולאסור אותה על כהן, אם העיד האב שהיא גם גרושה.

"קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה", וַהֲרֵי הִיא גְּדוֹלָה – אֵינוֹ נֶאֱמָן.

ומוסיפים: האב נאמן על בתו רק כל זמן שהיא ברשותו לקדש אותה לאדם אחר ולקבל את גיטה. אבל אם אמר האב: "קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה", וַהֲרֵי הִיא עכשיו גְּדוֹלָה (בוגרת) – אֵינוֹ נֶאֱמָן.

"נִשְׁבֵּית וּפְדִיתִיהָ", בֵּין שֶׁהִיא קְטַנָּה בֵּין שֶׁהִיא גְּדוֹלָה – אֵינוֹ נֶאֱמָן.

וכן, מה שהאב נאמן על בתו הקטנה הוא דווקא לעניין קידושין וגירושין. אבל אם אמר: "נִשְׁבֵּית בתי על ידי גויים, וּפְדִיתִיהָ מן השבי", בֵּין שֶׁהִיא קְטַנָּה בֵּין שֶׁהִיא גְּדוֹלָה – אֵינוֹ נֶאֱמָן לתת לה מעמד של שבויה, שפסולה מלהינשא לכהן, אלא היא בחזקת כשרה כקודם.

מִי שֶׁאָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ: "יֵשׁ לִי בָּנִים" – נֶאֱמָן.

מִי שֶׁאָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ: "יֵשׁ לִי בָּנִים" – נֶאֱמָן, ואין אשתו זקוקה לייבום או חליצה מאחיו, אף אם אין ידוע שיש לו ילדים.

"יֵשׁ לִי אַחִים" – אֵינוֹ נֶאֱמָן.

אבל אם אמר: "יֵשׁ לִי אַחִים" – אֵינוֹ נֶאֱמָן לאסור על אשתו להינשא, עד שיחלוץ לה אחד מאחיו.

הַמְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ סְתָם – אֵין הַבּוֹגְרוֹת בִּכְלָל.

הַמְקַדֵּשׁ לאיש אֶת בִּתּוֹ סְתָם, שלא פירש איזו מבנותיו הוא מקדש לו, וכך כולן צריכות גט מספק – אֵין הַבּוֹגְרוֹת בִּכְלָל, שאינו יכול לקדש אותן, אלא רק את הנערות והקטנות, שבידו לקדש אותן.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִּתֵּי בָנוֹת מִשְּׁתֵּי נָשִׁים, וְאָמַר: "קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, אוֹ גְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת" – כּוּלָּן אֲסוּרוֹת חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִּיתֵּי (קבוצות) בָנוֹת מִשְּׁתֵּי נָשִׁים, ובנותיה של האחת גדולות משל האחרת, וְאָמַר: "קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה לאיש (בלי לפרט), וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הכוונה הייתה לגְּדוֹלָה שֶׁבַּבנות הגְּדוֹלוֹת, אוֹ לגְּדוֹלָה שֶׁבַּבנות הקְטַנּוֹת, אוֹ לקְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת" – כּוּלָּן אֲסוּרוֹת מספק להינשא לאחר, חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, שאותה וודאי לא קידש, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוּלָּן מוּתָּרוֹת, חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוּלָּן מוּתָּרוֹת, חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, שרק היא נקראת גדולה בבירור.

"קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַקְּטַנָּה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם קְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, אוֹ גְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, שֶׁהִיא קְטַנָּה מִן הַקְּטַנּוֹת שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת" – כּוּלָּן אֲסוּרוֹת חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וכן אם אמר האב: "קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַקְּטַנָּה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הכוונה הייתה לקְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, אוֹ לקְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, אוֹ לגְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת שֶׁהִיא קְטַנָּה מִן הַקְּטַנּוֹת שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת" – כּוּלָּן אֲסוּרוֹת מספק, חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוּלָּן מוּתָּרוֹת חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוּלָּן מוּתָּרוֹת, חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, שרק היא נקראת קטנה בבירור. והלכה כרבי יוסי.

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: "קִדַּשְׁתִּיךְ", וְהִיא אוֹמֶרֶת: "לֹא קִדַּשְׁתַּנִּי" – הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו.

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: "קִדַּשְׁתִּיךְ", וְהִיא אוֹמֶרֶת: "לֹא קִדַּשְׁתַּנִּי" – הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ (אמה, בתה ואחותה) ככל בעל שאסור בקרובות אשתו, שהרי לדבריו הוא בעלה; וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו (אביו, בנו ואחיו), שהרי היא טוענת שלא התקדשה לו, ואין הוא נאמן לגביה.

הִיא אוֹמֶרֶת: "קִדַּשְׁתַּנִּי", וְהוּא אוֹמֵר: "לֹא קִדַּשְׁתִּיךְ" – הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו.

וכן להפך, אם הִיא אוֹמֶרֶת: "קִדַּשְׁתַּנִּי", וְהוּא אוֹמֵר: "לֹא קִדַּשְׁתִּיךְ" – הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו על פי דבריה.

"קִדַּשְׁתִּיךְ", וְהִיא אוֹמֶרֶת: "לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא בִּתִּי" – הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה, וּגְדוֹלָה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו; הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה, וּקְטַנָּה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו.

אם איש אומר לאישה: "קִדַּשְׁתִּיךְ", וְהִיא אוֹמֶרֶת: "לֹא קִדַּשְׁתָּ אותי אֶלָּא את בִּתִּי" – הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה (האם), שהרי הוא טוען שקידש אותה, וּגְדוֹלָה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. ומצד שני הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה (הבת), שהרי לדבריו לא קידש אותה, וּקְטַנָּה גם היא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, שאין האם נאמנת לאסור על הבת.

"קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתֵּךְ", וְהִיא אוֹמֶרֶת: "לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא אוֹתִי" – הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה, וּקְטַנָּה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו; הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה, וּגְדוֹלָה אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו.

אם אמר איש לאישה: "קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתֵּךְ", וְהִיא אוֹמֶרֶת: "לֹא קִדַּשְׁתָּ את בתי אֶלָּא אוֹתִי" – הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה (הבת), שלדבריו היא אשתו, וּקְטַנָּה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, שאינו נאמן לאסור אותה. מאידך, הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה (האם), שהרי לדבריו לא קידש אותה, והיא אינה נאמנת לגביו, וּגְדוֹלָה אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, שהרי לדבריה הוא בעלה.

כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְאֵין עֲבֵירָה – הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר. וְאֵיזֶה? זוֹ כֹּהֶנֶת לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן וּלְלֵוִי וּלְיִשְׂרָאֵל.

כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין, שהקידושין חלים, וְאֵין עֲבֵירָה בנישואין הללו – הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר. שייחוסו נחשב אחרי אביו. וְאֵיזֶה – זוֹ כֹּהֶנֶת או לְוִיָּה או יִשְׂרְאֵלִית, שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן או ללֵוִי או ליִשְׂרָאֵל, שבכל אלה הוולד מתייחס אחר אביו, כהן, לוי או ישראל.

וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְיֵשׁ עֲבֵירָה – הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם. וְאֵיזוֹ? זוֹ אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,

וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין, שיש לקידושין תוקף, וְיֵשׁ עֲבֵירָה, שהאישה הייתה אסורה לאיש זה – הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר ההורה הַפָּגוּם. וְאֵיזוֹ? זוֹ אַלְמָנָה שנישאה לְכֹהֵן גָּדוֹל, וכן גְּרוּשָׁה או חֲלוּצָה (יבמה שעשתה חליצה) שנישאו לְכֹהֵן הֶדְיוֹט באיסור; אישה זו התחללה לכהונה, וגם הוולד שלה מן הכהן פסול לכהונה;

מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין.

וכן מַמְזֶרֶת או נְתִינָה (מן הגבעונים), שאסורות להינשא לאדם מישראל, שנישאה לְיִשְׂרָאֵל, או בַּת יִשְׂרָאֵל שנישאה לְמַמְזֵר או לְנָתִין – דין הוולד כדין ההורה הפגום שביניהם.

וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין, אֲבָל יֵשׁ לָהּ עַל אֲחֵרִים קִדּוּשִׁין – הַוָּלָד מַמְזֵר. וְאֵיזֶה? זֶה הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.

וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין, שאם יקדש אותה לא יחולו הקידושין, אֲבָל יֵשׁ לָהּ עַל אֲחֵרִים קִדּוּשִׁין, שקידושין של אדם אחר מישראל חלים בה – הַוָּלָד שנולד לה מאדם זה שאין לה עליו קידושין מַמְזֵר. וְאֵיזֶה? זֶה הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁכתובות בַּתּוֹרָה (קרובות משפחה ואשת איש).

וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ לֹא עָלָיו וְלֹא עַל אֲחֵרִים קִדּוּשִׁין – הַוָּלָד כְּמוֹתָהּ. וְאֵיזֶה? זֶה וְלַד שִׁפְחָה וְנָכְרִית.

וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ לֹא עָלָיו וְלֹא עַל אֲחֵרִים קִדּוּשִׁין, שאף אדם מישראל אינו יכול לקדש אותה, שאינה ישראלית – הַוָּלָד כְּמוֹתָהּ, שאינו מיוחס כלל לאביו. וְאֵיזֶה? זֶה וְלַד של שִׁפְחָה וְשל נָכְרִית, שהוא עבד או נכרי כאמו.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יְכוֹלִין מַמְזֵרִים לִיטָּהֵר. כֵּיצַד? מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא שִׁפְחָה – הַוָּלָד עֶבֶד. שִׁחְרְרוֹ – נִמְצָא הַבֵּן בֶּן חוֹרִין,

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יְכוֹלִין מַמְזֵרִים לִיטָּהֵר, שצאצאיהם יהיו כשרים לנישואין. כֵּיצַד? מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא שִׁפְחָה כנענית – הרי הַוָּלָד הנולד להם הוא עֶבֶד כאמו, ואינו ממזר, שהרי אינו מיוחס לאביו. אם שִׁחְרְרוֹ האדון של אמו – נִמְצָא שאותו הַבֵּן הוא בֶּן חוֹרִין, ודין עבד משוחרר כגר, שמותר לשאת אישה מישראל.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֲרֵי זֶה עֶבֶד מַמְזֵר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֲרֵי זֶה, הבן, עֶבֶד מַמְזֵר, שממזר שנשא שפחה – בנו מיוחס גם אחריו, ואינו יוצא מכלל ממזר. והלכה כרבי טרפון.