הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ: “דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ״ – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ, וְאִם מֵתָה – יוֹרְשָׁהּ. אִם כֵּן, לָמָּה כָּתַב לָהּ “דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ"? שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה – קַיָּים.

הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ בשטר לפני הנישואין: "דִּין וּדְבָרִים (תביעות וזכויות) אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ" – בכל זאת הֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּירוֹת (רווחים) של הנכסים בְּחַיֶּיהָ, וְאִם מֵתָה – יוֹרְשָׁהּ. אִם כֵּן, לָמָּה, מה המשמעות של מה שכָּתַב לָהּ "דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ"? לעניין שֶׁאִם מָכְרָה או נָתְנָה מנכסיה לאחר – מה שעשתה קַיָּים, ואינו יכול להוציא מיד הקונה.

כָּתַב לָהּ: “דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵירוֹתֵיהֶן" – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ, וְאִם מֵתָה – יוֹרְשָׁהּ.

ואם כָּתַב לָהּ: "דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ, והוסיף: וּבְפֵירוֹתֵיהֶן" – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ, וְאולם אִם מֵתָה – יוֹרְשָׁהּ, שהרי לא סילק את עצמו מן הירושה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם אוֹכֵל פֵּירֵי פֵירוֹת, עַד שֶׁיִּכְתּוֹב לָהּ: “דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵירוֹתֵיהֶן וּבְפֵירֵי פֵירוֹתֵיהֶן, עַד עוֹלָם".

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם, אף על פי שוויתר על זכותו בפירות נכסיה, לא ויתר אלא על הפירות הישירים, אבל אוֹכֵל הוא פֵּירֵי פֵירוֹת, וכגון שאם מכרה את הפירות וקנתה בכסף קרקע – זכותו לאכול את פירות אותה קרקע. עַד שֶׁיִּכְתּוֹב לָהּ: "דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵירוֹתֵיהֶן וּבְפֵירֵי (פירות) פֵירוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם".

כָּתַב לָהּ: “דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵירוֹתֵיהֶן וּבְפֵירֵי פֵירוֹתֵיהֶן, בְּחַיַּיִךְ וּבְמוֹתֵךְ״ – אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ, וְאִם מֵתָה – אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ.

אם כָּתַב לָהּ: "דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵירוֹתֵיהֶן וּבְפֵירֵי פֵירוֹתֵיהֶן, והוסיף: בְּחַיַּיִךְ וּבְמוֹתֵךְ" – אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ, וְאִם מֵתָה – אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם מֵתָה – יִירָשֶׁנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה – תְּנָאוֹ בָּטֵל.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם מֵתָה – יִירָשֶׁנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה (עושה תנאי) עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה לבטל אותו, שמן התורה הבעל יורש את אשתו, וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה – תְּנָאוֹ בָּטֵל.

מִי שֶׁמֵּת, וְהִנִּיחַ אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב וְיוֹרְשִׁין, וְהָיָה לוֹ פִּקָּדוֹן אוֹ מִלְוֶה בְּיַד אֲחֵרִים –

מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשָּׁה הזכאית לתשלום הכתובה, וּבַעַל חוֹב, שיש בידיו שטר שהבעל חייב לו כסף, וְיוֹרְשִׁין; וְהָיָה לוֹ פִּקָּדוֹן אוֹ מִלְוֶה בְּיַד אֲחֵרִים, שהפקיד חפצים שלו או הלווה כסף לאנשים אחרים, והאישה ובעל החוב והיתומים תובעים את הרכוש הזה –

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ הפיקדון או תשלום החוב לַכּוֹשֵׁל (לחלש) שֶׁבָּהֶן, למי שיכולתו לגבות משאר נכסי המת פחותה משל האחרים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין. אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁין, שֶׁכּוּלָּן צְרִיכִין שְׁבוּעָה, וְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין, אין להטות את הדין בגלל רחמים על צד אחד. אֶלָּא יִנָּתְנוּ הפיקדון או החוב לַיּוֹרְשִׁין, שזכאים להם יותר על פי דין, שֶׁכן כּוּלָּן (כל האחרים), בעל החוב והאישה, צְרִיכִין שְׁבוּעָה בבית דין כדי לגבות את חובם, כדין כל הבא להיפרע מנכסי המת, שצריך להישבע ליורשים שלא קיבל את המגיע לו, וְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה, ולכן נחשבים הנכסים ברשותם.

הִנִּיחַ פֵּירוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע – כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָּהֶן.

אם הִנִּיחַ הנפטר פֵּירוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע – כָּל הַקּוֹדֵם לתפוס, האישה או בעל החוב או היורשים – זָכָה בָּהֶן.

זָכְתָה אִשָּׁה יוֹתֵר מִכְּתוּבָּתָהּ, וּבַעַל חוֹב יוֹתֵר עַל חוֹבוֹ, הַמּוֹתָר –

אם זָכְתָה האִשָּׁה בפירות אלה ולקחה יוֹתֵר מִדמי כְּתוּבָּתָהּ, או שזכה בהם בַּעַל חוֹב ולקח יוֹתֵר עַל חוֹבוֹ, הַמּוֹתָר שבידם מה יעשו בו?

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן, לאישה או לבעל החוב שיכולתו לגבות את החוב משאר נכסי המת פחותה משל האחרים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין. אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁים, שֶׁכּוּלָּם צְרִיכִין שְׁבוּעָה וְאֵין הַיּוֹרְשִׁים צְרִיכִין שְׁבוּעָה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין, להטות את הדין בגלל רחמים על צד אחד. אֶלָּא יִנָּתְנוּ הפירות הנותרים לַיּוֹרְשִׁים, שֶׁכן כּוּלָּם (האחרים) צְרִיכִין שְׁבוּעָה כדי לגבות את חובם מנכסי המת, וְאֵין הַיּוֹרְשִׁים צְרִיכִין שְׁבוּעָה, ולכן נחשבים הפירות ברשותם.

הַמּוֹשִׁיב אֶת אִשְׁתּוֹ חֶנְוָנִית, אוֹ שֶׁמִּינָּהּ אַפּוֹטְרוֹפָּא – הֲרֵי זֶה מַשְׁבִּיעָהּ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה.

הַמּוֹשִׁיב אֶת אִשְׁתּוֹ להיות חֶנְוָנִית בחנותו; אוֹ שֶׁמִּינָּהּ אותה להיות אַפּוֹטְרוֹפָּא (אפוטרופסית, אחראית) שתטפל ברכושו – הֲרֵי זֶה מַשְׁבִּיעָהּ בכָל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה, שלא נטלה לעצמה מנכסיו.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ עַל פִּלְכָּהּ וְעַל עִיסָּתָהּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: משביע אדם את אשתו, לא רק אם היא חנוונית או אפוטרופא אלא אֲפִילּוּ עַל פִּלְכָּהּ וְעַל עִיסָּתָהּ, שלא נטלה מן הצמר שהיא טווה עבורו (פ"ה מ"ה) ומן העיסה שהיא אופה עבורו. ואין הלכה כרבי אליעזר.

כָּתַב לָהּ: “נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִךְ״ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ, וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ.

אם כָּתַב לָהּ מראש בעת נישואיהם: "נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִךְ", שוויתר על הזכות לדרוש ממנה נדר ושבועה – אֵין הוא יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ. אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ, אם גירשה ומתה, ובאים יורשיה לתבוע ממנו את כתובתה, וְכן אֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ (מכוחה), כגון אנשים שקנו ממנה את שטר הכתובה ובאים לתבוע ממנו. שהרי לא ויתר אלא לה עצמה.

“נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִךְ, וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ, וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתֵיךְ״ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, לֹא הִיא, וְלֹא יוֹרְשֶׁיהָ, וְלֹא אֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ; אֲבָל יוֹרְשָׁיו מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ, וְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ, וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ.

ואם כתב לה: "נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִךְ", והוסיף: “וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתֵיךְ" – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ לֹא הִיא (אותה), וְלֹא את יוֹרְשֶׁיהָ, וְלֹא אֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. אֲבָל יוֹרְשָׁיו מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ, וְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ, וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ, אם מת האיש, ובאו היא או באי כוחה לתבוע את יורשיו.

“נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי וְלֹא לְיוֹרְשַׁי וְלֹא לַבָּאִים בִּרְשׁוּתִי, עָלַיִךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתֵיךְ״ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, לֹא הוּא וְלֹא יוֹרְשָׁיו וְלֹא הַבָּאִים בִּרְשׁוּתוֹ, לֹא אוֹתָה וְלֹא יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ.

ואם כתב: "נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי וְלֹא לְיוֹרְשַׁי וְלֹא לַבָּאִים בִּרְשׁוּתִי, עָלַיִךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתֵיךְ" – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, לֹא הוּא וְלֹא יוֹרְשָׁיו וְלֹא הַבָּאִים בִּרְשׁוּתוֹ שקנו ממנו את נכסיו, והם נתבעים כעת לשלם את חובו, לֹא אוֹתָהּ וְלֹא את יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא את הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ.

הָלְכָה מִקֶּבֶר בַּעְלָהּ לְבֵית אָבִיהָ, אוֹ שֶׁחָזְרָה לְבֵית חָמִיהָ, וְלֹא נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא – אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.

הָלְכָה האישה שבעלה פטר אותה מן השבועה, מִקֶּבֶר בַּעְלָהּ, כלומר מיד אחר קבורת בעלה, לְבֵית אָבִיהָ, ולא טיפלה עוד בנכסי בעלה; אוֹ שֶׁחָזְרָה לְבֵית חָמִיהָ (משפחת בעלה) וְאולם לֹא נַעֲשֵׂית שם אַפּוֹטְרוֹפָּא (אפוטרופסית, אחראית) על נכסי בעלה המת – אֵין הַיּוֹרְשִׁין של בעלה מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ על מה שעשתה בחיי בעלה, כיוון שפטר אותה מלהישבע גם ליורשיו.

וְאִם נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא – הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל הֶעָתִיד לָבֹא, וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל מַה שֶּׁעָבַר.

וְאִם נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא לנכסיו לאחר מותו – הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל הֶעָתִיד לָבֹא, כלומר על מה שעשתה בנכסים ברשותם, וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל מַה שֶּׁעָבַר בחיי הבעל.

הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ – לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ, שמודה שכתובתה אינה שלמה, שקיבלה כבר חלק מהסכום – לֹא תִּפָּרַע את שאר הכתובה אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה, שתישבע שלא קיבלה כבר את כולה.

עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְּרוּעָה – לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

וכן אם היה עֵד אֶחָד מְעִידָהּ (מעיד עליה) שֶׁהִיא (הכתובה) פְּרוּעָה – לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה להכחיש את דברי העד.

מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, וּמִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִין, וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו – לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

וכן אישה הבאה לגבות כתובתה מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, וכן מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִין, שמכר הבעל אחרי הנישואין, שהם משועבדים לתשלום הכתובה; וְכן אם באה לגבות מנכסי הבעל בחייו שֶׁלֹּא בְּפָנָיו – לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ, כֵּיצַד? הָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ אֶלֶף זוּז, וְאָמַר לָהּ: “הִתְקַבַּלְתְּ כְּתוּבָּתֵיךְ״, וְהִיא אוֹמֶרֶת: “לֹא הִתְקַבַּלְתִּי אֶלָּא מָנֶה״ – לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ, כֵּיצַד הוא המקרה? הָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ אֶלֶף זוּז, וְאָמַר לָהּ הבעל: "הִתְקַבַּלְתְּ (קיבלת) כבר את כל סכום כְּתוּבָּתֵיךְ", וְהִיא אוֹמֶרֶת: "לֹא הִתְקַבַּלְתִּי (קיבלתי) אֶלָּא מָנֶה" (מאה זוז) – לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְּרוּעָה, כֵּיצַד? הָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ אֶלֶף זוּז, וְאָמַר לָהּ: “הִתְקַבַּלְתְּ כְּתוּבָּתֵיךְ״, וְהִיא אוֹמֶרֶת: “לֹא הִתְקַבַּלְתִּי״, וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְּרוּעָה – לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְּרוּעָה, כֵּיצַד? הָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ אֶלֶף זוּז וְאָמַר לָהּ הבעל: "הִתְקַבַּלְתְּ כל כְּתוּבָּתֵיךְ", וְהִיא אוֹמֶרֶת: "לֹא הִתְקַבַּלְתִּי כלום", וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְּרוּעָה כדברי הבעל – לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, כֵּיצַד? מָכַר נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַלָּקוֹחוֹת – לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, כֵּיצַד? מָכַר הבעל את נְכָסָיו (קרקעותיו) לַאֲחֵרִים לאחר שנשא אותה לאישה, וְהִיא נִפְרַעַת עכשיו את תשלום הכתובה מִן הַלָּקוֹחוֹת (הקונים), שהרי שטר הכתובה קודם לשטרי המכירה שלהם, והנכסים משועבדים לחוב שלה – לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים כֵּיצַד? מֵת וְהִנִּיחַ נְכָסָיו לִיתוֹמִים, וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַיְּתוֹמִים – לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, כֵּיצַד? מֵת הבעל וְהִנִּיחַ את נְכָסָיו לִיתוֹמִים, וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַיְּתוֹמִים את סכום הכתובה – לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו כֵּיצַד? הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וְהִיא נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו – אֵינָהּ נִפְרַעַת אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו, כֵּיצַד? הָלַךְ לוֹ הבעל לִמְדִינַת הַיָּם, והיא גרושה ממנו, וְהִיא נִפְרַעַת את הכתובה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו – אֵינָהּ נִפְרַעַת אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁהִיא תּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ – הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁהִיא תּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ – הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ, שלא נטלה כלום לעצמה מנכסי בעלה, אפילו פטר אותה בעלה בשעתו משבועה לו וליורשיו.

וְאִם אֵינָהּ תּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ – אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.

וְאִם אֵינָהּ תּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ – אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָה על מה שעשתה בחיי בעלה, אפילו לא פטר אותה הבעל משבועה.

הוֹצִיאָה גֵּט וְאֵין עִמּוֹ כְּתוּבָּה – גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ.

אם הוֹצִיאָה אישה בבית הדין גֵּט שקיבלה מבעלה וְאֵין היא מראה עִמּוֹ שטר כְּתוּבָּה – גּוֹבָה את סכום כְּתוּבָּתָהּ, ואינו יכול לטעון שכבר נתן לה.

כְּתוּבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט, הִיא אוֹמֶרֶת: “אָבַד גִּטִּי״, וְהוּא אוֹמֵר: “אָבַד שׁוֹבָרִי״; וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטַר חוֹב וְאֵין עִמּוֹ פְּרוֹזְבּוּל – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִפָּרְעוּ.

אבל אם הוציאה שטר כְּתוּבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט, והִיא אוֹמֶרֶת: “גירשת אותי ואָבַד גִּטִּי, שלם לי את כתובתי״, וְהוּא אוֹמֵר: "שילמתי את כתובתך, ונתת לי שובר (אישור תשלום) ואָבַד שׁוֹבָרִי"; וְכֵן בַּעַל חוֹב (מלווה) שֶׁהוֹצִיא שְׁטַר חוֹב על לווה לאחר שנת השמיטה, שבה נשמטים כל החובות, וְאֵין עִמּוֹ פְּרוֹזְבּוּל (שטר שמונע את השמטת החובות) – הֲרֵי אֵלּוּ (האישה ובעל החוב) לֹא יִפָּרְעוּ.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִן הַסַּכָּנָה וְאֵילָךְ – אִשָּׁה גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלֹּא בְּגֵט, וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִּפְרוֹזְבּוּל.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִן הַסַּכָּנָה וְאֵילָךְ, שגזרו הרומאים על קיום המצוות, והיו היהודים קורעים את הגט לאחר נתינתו ואת הפרוזבול לאחר כתיבתו – אִשָּׁה גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלֹּא בְּהצגת גֵט, וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה לאחר השמיטה שֶׁלֹּא בִּפְרוֹזְבּוֹל.

שְׁנֵי גִטִּין וּשְׁתֵּי כְתוּבּוֹת – גּוֹבָה שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת.

אם הוציאה האישה שְׁנֵי גִטִּין וּשְׁתֵּי כְתוּבּוֹת, שחזרה ונישאה לבעלה וכתב לה עוד כתובה והתגרשה שוב – היא גּוֹבָה את שְׁתֵּי הכְתוּבּוֹת.

שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת וְגֵט אֶחָד, אוֹ כְּתוּבָּה וּשְׁנֵי גִטִּין, אוֹ כְּתוּבָּה וְגֵט וּמִיתָה – אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא כְּתוּבָּה אֶחָת, שֶׁהַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶחֱזִירָהּ – עַל מְנָת כְּתוּבָּה הָרִאשׁוֹנָה מַחֲזִירָהּ.

אבל אם הוציאה שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת וְגֵט אֶחָד בלבד, ששתי הכתובות היו במהלך אותם נישואין; אוֹ כְּתוּבָּה אחת וּשְׁנֵי גִטִּין; אוֹ כְּתוּבָּה וְגֵט, וּבנוסף הביאה עדי מִיתָה, המעידים שמת בעלה לאחר שחזרה ונישאה לו – אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא כְּתוּבָּה אַחַת. וטעם שני המקרים האחרונים, מפני שֶׁהַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶחֱזִירָהּ ולא כתב לה כתובה נוספת – עַל מְנָת כְּתוּבָּה הָרִאשׁוֹנָה הוא מַחֲזִירָהּ, שהכוונה היא להמשיך את הנישואין על סמך הכתובה הישנה.

קָטָן שֶׁהִשִּׂיאוֹ אָבִיו – כְּתוּבָּתָהּ קַיֶּימֶת, שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּימָהּ.

בדומה לכך, קָטָן שֶׁהִשִּׂיאוֹ אָבִיו אישה, וכתב לה כתובה – כְּתוּבָּתָהּ קַיֶּימֶת כאשר הוא גדל, שֶׁעַל מְנָת כֵּן, על סמך הכתובה הזו, המשיך וקִיְּימָהּ כאשתו לאחר שגדל.

גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ – כְּתוּבָּתָהּ קַיֶּימֶת, שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּימָהּ.

וכן גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר, וְאִשְׁתּוֹ התגיירה עִמּוֹ – כְּתוּבָּתָהּ שהתחייב לה בזמן שהייתה גויה קַיֶּימֶת, אף על פי שמדובר בנישואין חדשים לגמרי, שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּימָהּ כאשתו לאחר שהתגיירו.