הָאִשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים עַד שֶׁלֹּא תִּתְאָרֵס – מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָּים.

הָאִשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים (הגיעו לידיה בירושה או במתנה) עַד שֶׁלֹּא תִּתְאָרֵס, לפני שקידש אותה הבעל – מוֹדִים (מסכימים) בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, שֶׁמּוֹכֶרֶת נכסים אלה וְְכן נוֹתֶנֶת אותם בהיותה ארוסה למי שתרצה, וְהמכר או המתנה קַיָּים, ואין לבעל כל זכות בהם.

נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תִּמְכּוֹר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא תִּמְכּוֹר. אֵלּוּ וְאֵלּוּ מוֹדִים, שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה – קַיָּים.

נָפְלוּ לָהּ נכסים מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה, אחרי הקידושין – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תִּמְכּוֹר כל עוד היא ארוסה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא תִּמְכּוֹר. אֵלּוּ וְאֵלּוּ (בית שמאי ובית הלל) מוֹדִים (מסכימים) שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה לפני שנישאה – מה שעשתה קַיָּים (תקף).

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הוֹאִיל וְזָכָה בָּאִשָּׁה, לֹא יִזְכֶּה בַּנְּכָסִים? אָמַר לָהֶם: עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בּוֹשִׁין, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ אֶת הַיְּשָׁנִים?

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אָמְרוּ חכמים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הוֹאִיל וְזָכָה בָּאִשָּׁה כשקידש אותה, מדוע לֹא יִזְכֶּה בַּנְּכָסִים שנפלו לידיה באותה שעה, ומדוע מכירתה קיימת? אָמַר לָהֶם: עַל הַחֲדָשִׁים, שנפלו לה לאחר נישואיה, אָנוּ בּוֹשִׁין. איני יודע מדוע אמרו חכמים (להלן במשנה), שאם מכרה, הבעל מוציא את פירות הנכסים מן הקונים, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מוסיפים ומְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ אֶת הַיְּשָׁנִים, שנפלו לידיה כאשר הייתה מאורסת, לומר שאין תוקף למעשיה?!

נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּישֵּׂאת – אֵלּוּ וְאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, שֶׁהַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת.

נָפְלוּ לָהּ נכסים מִשֶּׁנִּישֵּׂאת (אחרי הנישואין) – אֵלּוּ וְאֵלּוּ, בית שמאי ובית הלל, מוֹדִים שלא תמכור, ושֶׁאִם מָכְרָה וְכן אם נָתְנָה אותם, שֶׁהַבַּעַל מוֹצִיא את הפירות המגיעים לו מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת (הקונים).

עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת וְנִישֵּׂאת – רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם מָכְרָה וְנָתְנָה – קַיָּים.

אם נפלו לה נכסים עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת, ולאחר זמן נִישֵּׂאת – רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם מָכְרָה וְכן אם נָתְנָה – המעשה קַיָּים (תקף).

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקִיבָא: אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הוֹאִיל וְזָכָה בָּאִשָּׁה, לֹא יִזְכֶּה בַּנְּכָסִים? אָמַר לָהֶם: עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בּוֹשִׁין, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִים עָלֵינוּ אֶת הַיְּשָׁנִים?

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקִיבָא: אָמְרוּ חכמים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הוֹאִיל וְזָכָה בָּאִשָּׁה לגמרי כשנשא אותה, מדוע לֹא יִזְכֶּה בַּנְּכָסִים שהיו לה? אָמַר לָהֶם: עַל הַחֲדָשִׁים שנפלו לה לאחר נישואיה אָנוּ בּוֹשִׁין, מדוע המכירה לאחרים בטלה, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִים עָלֵינוּ גם אֶת הַיְּשָׁנִים, שבאו לידה בטרם נישואיה?!

רַבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק בֵּין נְכָסִים לִנְכָסִים;

רַבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק (מחלק) בֵּין נְכָסִים לִנְכָסִים;

נְכָסִים הַיְּדוּעִים לַבַּעַל – לֹא תִּמְכּוֹר, וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה – בָּטֵל.

ולדעתו, נְכָסִים הַיְּדוּעִים לַבַּעַל – לֹא תִּמְכּוֹר משנישאת, וְאִם מָכְרָה וְכן אם נָתְנָה – מה שעשתה בָּטֵל.

שֶׁאֵינָן יְדוּעִים לַבַּעַל – לֹא תִּמְכּוֹר, וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה – קַיָּים.

נכסים שֶׁאֵינָן יְדוּעִים לַבַּעַל – לֹא תִּמְכּוֹר, וְאִם מָכְרָה או נָתְנָה – מה שעשתה קַיָּים. והלכה כרבי שמעון.

נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים – יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.

נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים בירושה או במתנה – יִלָּקַח (תיקָנה) בָּהֶן קַרְקַע, שתהיה שייכת לה, וְהוּא (הבעל) אוֹכֵל את פֵּירוֹת הקרקע.

פֵּירוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע – יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.

נפלו לה פֵּירוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע – דינם ככספים, שיִלָּקַח בָּהֶן, בכסף שיתקבל עבורם, קַרְקַע, שתהיה שלה, וְהוּא אוֹכֵל את הפֵּירוֹת שיגדלו באותה קרקע.

וְהַמְחוּבָּרִין בַּקַּרְקַע –

ופירות הַמְחוּבָּרִין בַּקַּרְקַע, שנפלו לה קרקעות, ובהן פירות שעדיין לא נקטפו, ואי אפשר למכור אותם כדי לקנות בדמיהם קרקע, מה דינם?

אָמַר רַבִּי מֵאִיר: שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵירוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵּירוֹת; וְהַמּוֹתָר – יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר: שָׁמִין (מעריכים) אוֹתָן (את הקרקעות) כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵירוֹת, מה מחירן עם הפירות, וְכַמָּה הֵן יָפִין למכירה בְּלֹא הפֵּירוֹת; וְהַמּוֹתָר (ההפרש) – יִלָּקַח בָּהֶן (במחיר זה) קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל את הפֵּירוֹת שיצמחו בקרקע זו.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַמְחוּבָּרִין לַקַּרְקַע – שֶׁלּוֹ. וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע – שֶׁלָּהּ, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: פירות הַמְחוּבָּרִין לַקַּרְקַע – שֶׁלּוֹ לגמרי הם, שהוא זכאי לפירות הקרקע שנפלה לה, כאילו צמחו ברשותו. וְרק הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע – הקרן שֶׁלָּהּ, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. והלכה כחכמים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מָקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ בִּכְנִיסָתָהּ – הוֹרַע כֹּחוֹ בִּיצִיאָתָהּ. מָקוֹם שֶׁהוֹרַע כֹּחוֹ בִּכְנִיסָתָהּ – יִפָּה כֹּחוֹ בִּיצִיאָתָהּ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מָקוֹם שֶׁיִּפָּה את כֹּחוֹ של הבעל בִּכְנִיסָתָהּ לרשות הבעל, בנישואיה – הוּרַע בו כֹּחוֹ של הבעל בִּיצִיאָתָהּ (בגירושיה) ולהפך, מָקוֹם שֶׁהוּרַע כֹּחוֹ בִּכְנִיסָתָהּ – יִפָּה כֹּחוֹ בִּיצִיאָתָהּ.

פֵּירוֹת הַמְחוּבָּרִין לַקַּרְקַע, בִּכְנִיסָתָהּ – שֶׁלּוֹ, וּבִיצִיאָתָהּ – שֶׁלָּה.

כיצד? פֵּירוֹת הַמְחוּבָּרִין לַקַּרְקַע; בִּכְנִיסָתָהּ (כשהיא נישאת) והביאה עמה קרקע, ופירות גדלים בה (או כשנפלו לידיה כשהיא כבר נשואה) – הרי הם שֶׁלּוֹ, כדעת חכמים במשנה הקודמת. וּבִיצִיאָתָהּ (כאשר הבעל מגרש אותה) והיא נוטלת עמה את הקרקע שלה – הפירות המחוברים בקרקע הם שֶׁלָּהּ.

וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, בִּכְנִיסָתָהּ – שֶׁלָּהּ, וּבִיצִיאָתָהּ – שֶׁלּוֹ.

וְאילו הפירות הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, אלו שהביאה עמה בִּכְנִיסָתָהּ – הם שֶׁלָּהּ, שקונים בדמיהם קרקע, והיא שלה, כאמור במשנה הקודמת. וּבִיצִיאָתָהּ, כאשר היא מתגרשת, הפירות שנתלשו מן הקרקע – הם שֶׁלּוֹ, שהרי כבר זכה בהם. והלכה כרבי שמעון.

נָפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת זְקֵנִים – יִמָּכְרוּ, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.

אם נָפְלוּ לָהּ (לאשה נשואה) עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת זְקֵנִים, שאינם מביאים תועלת רבה לבעל – יִמָּכְרוּ, וְיִלָּקַח (תיקָנה) בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא (הבעל) אוֹכֵל פֵּירוֹת קרקע זו.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא תִּמְכּוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבַח בֵּית אָבִיהָ.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא תִּמְכּוֹר אם אינה רוצה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבַח (כבוד) בֵּית אָבִיהָ, וביזיון הוא לה שיימכרו לאחרים. והלכה כמותו.

נָפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים זְקֵנִים – יִמָּכְרוּ לְעֵצִים, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.

וכן אם נָפְלוּ לָהּ עצי זֵיתִים וּגְפָנִים זְקֵנִים שאינם עושים פירות – יִמָּכְרוּ לְצורך עֵצִים להסקה, וְיִלָּקַח בָּהֶן בדמיהם קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא תִּמְכּוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבַח בֵּית אָבִיהָ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא תִּמְכּוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבַח בֵּית אָבִיהָ.

הַמּוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, הוֹצִיא הַרְבֵּה וְאָכַל קִימְעָא, קִימְעָא וְאָכַל הַרְבֵּה – מַה שֶּׁהוֹצִיא הוֹצִיא, מַה שֶּׁאָכַל אָכַל.

הַמּוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ לטיפול בהם, אם הוֹצִיא הַרְבֵּה הוצאות מכיסו וְאָכַל מהם רק קִימְעָא (מעט), או שהוציא קִימְעָא מכיסו וְאָכַל הַרְבֵּה – מַה שֶּׁהוֹצִיא הוֹצִיא, וּמַה שֶּׁאָכַל אָכַל, ואין מחזירים זה לזה.

הוֹצִיא וְלֹא אָכַל – יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטּוֹל.

אבל אם הוֹצִיא הוצאות על הנכסים וְלֹא אָכַל מהם כלל – יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא, וְיִטּוֹל את הוצאותיו.

שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים – מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָּים.

שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים בירושה או במתנה, בתקופה שהיא ממתינה ליבם – מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, שֶׁמּוֹכֶרֶת וְכן נוֹתֶנֶת אותם לכתחילה, ומה שעשתה – קַיָּים (תקף). ואין דינה כאישה ארוסה שנפלו לה נכסים, שלדעת בית הלל (לעיל משנה א), לא תמכור אותם לכתחילה.

מֵתָה, מַה יַּעֲשׂוּ בִּכְתוּבָּתָהּ וּבַנְּכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ?

אם מֵתָה בעודה שומרת יבם, מַה יַּעֲשׂוּ בִּכְתוּבָּתָהּ, בסכומים שהבעל חייב לתת לה במקרה שיגרש אותה או ימות, וּבַנְּכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ מבית בעלה?

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחֲלוֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחְלוֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל המת, אביו או אחיו, עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב, בני משפחתה של האישה, בכל הרכוש הזה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נְכָסִים – בְּחֶזְקָתָן, וּכְתוּבָּה – בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים עִמָּהּ – בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הנְכָסִים נשארים בְּחֶזְקָתָן (ברשות מי שהם כעת) וּמשום כך: כְּתוּבָּה – נשארת בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, שלא גובים אותה מנכסי הבעל המת. ואילו נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים עִמָּהּ (נכסי מלוג) – בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב של האישה, שהרי היו שייכים לה.

הִנִּיחַ אָחִיו מָעוֹת – יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.

הִנִּיחַ (השאיר) אָחִיו המת מָעוֹת – אין היבם יכול להשתמש בהן, כדי שלא תאבד את האפשרות לגבות את כתובתה, כשתתגרש או תתאלמן ממנו, אלא יִלָּקַח (תיקָנה) בָּהֶן קַרְקַע שתהיה משועבדת לפירעון כתובתה, וְהוּא (היבם) אוֹכֵל את פֵּירוֹת הקרקע לאחר שיְיַבם אותה.

פֵּירוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע – יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.

וכן אם הניח אחיו פֵּירוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע – יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל את הפֵּירוֹת שיצמחו בה.

הַמְחוּבָּרִין בַּקַּרְקַע –

ואם הניח פירות הַמְחוּבָּרִין בַּקַּרְקַע, שהשאיר קרקעות ובהן פירות שעדיין לא נקטפו, מה דינם?

אָמַר רַבִּי מֵאִיר: שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵירוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵּירוֹת, וְהַמּוֹתָר – יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר: שָׁמִין (מעריכים) אוֹתָן (את הקרקעות) כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵירוֹת, מה מחירן עם הפירות, וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵּירוֹת, וְהַמּוֹתָר (ההפרש) – יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא (היבם) אוֹכֵל את הפֵּירוֹת שיצמחו בקרקע זו.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: פֵּירוֹת הַמְחוּבָּרִים בַּקַּרְקַע – שֶׁלּוֹ. הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע – כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָּהֶן; קָדַם הוּא – זָכָה. קָדְמָה הִיא – יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: פֵּירוֹת הַמְחוּבָּרִים בַּקַּרְקַע שהניח אחיו – שֶׁלּוֹ הם. ואילו פירות הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע – לדעת חכמים, אינם משועבדים לכתובתה, אלא כָּל הַקּוֹדֵם מבין שניהם זָכָה בָּהֶן; אם קָדַם הוּא (היבם) ולקחם – זָכָה. ואם קָדְמָה הִיא (היבמה) ותפסה אותם – הרי הם משתעבדים לכתובתה ויִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל את הפֵּירוֹת שיצמחו.

כְּנָסָהּ – הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן.

ומוסיפים: לאחר שכְּנָסָהּ (יִיבם אותה) היבם – הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, ואין משמעות לכך שהייתה אשת אחיו; וּבִלְבַד הסתייגות אחת היא שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן, שאינו כותב לה כתובה חדשה, אלא הכתובה שיש לה מאחיו המת עומדת בעינה, ורק הנכסים שהשאיר האח משועבדים לגבייתה, כשתתאלמן או תתגרש ממנו.

לֹא יֹאמַר לָהּ: “הֲרֵי כְּתוּבָּתֵיךְ מוּנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן״, אֶלָּא כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לַכְּתוּבָּה.

לֹא יֹאמַר לָהּ היבם: "הֲרֵי כְּתוּבָּתֵיךְ מוּנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן", הרי לפנייך כסף בסכום הכתובה, שתוכלי לגבות אותה כשאגרשך או אמות, ואעשה בנכסי אחי מה שירצה; אֶלָּא כָּל נְכָסָיו של בעלה הראשון אַחֲרָאִין לַכְּתוּבָּה, ועליו לשמרם עבורה.

וְכֵן לֹא יֹאמַר אָדָם לְאִשְׁתּוֹ: “הֲרֵי כְּתוּבָּתֵיךְ מוּנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן״, אֶלָּא כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לִכְתוּבָּתָהּ.

ומעירים: וְכֵן בכלל, לֹא יֹאמַר אָדָם לְאִשְׁתּוֹ בעודם נשואים: "הֲרֵי סכום כְּתוּבָּתֵיךְ מוּנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן לבוא העת", אֶלָּא כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לִכְתוּבָּתָהּ.

גֵּירְשָׁהּ – אֵין לָהּ אֶלָּא כְּתוּבָּתָהּ.

גֵּירְשָׁהּ היבם את אלמנת אחיו לאחר שייבם אותה – אֵין לָהּ אֶלָּא כְּתוּבָּתָהּ, כלומר משלם לה את דמי הכתובה, ופקע השעבוד מנכסי בעלה הראשון.

הֶחֱזִירָהּ – הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים, וְאֵין לָהּ אֶלָּא כְּתוּבָּתָהּ בִּלְבַד.

אם הֶחֱזִירָהּ היבם לאחר גירושיה – הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים, שבעליהן גירשו והחזירו אותן, שהן חוזרות על דעת הכתובה הראשונה שהייתה להן (להלן פ״ט מ״ט), וְאף היא – אֵין לָהּ אֶלָּא כְּתוּבָּתָהּ בִּלְבַד מבעלה הראשון, ואינו כותב לה כתובה חדשה משלו.