חזור
כתובות
פרק זהַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּיהָנוֹת לוֹ;
הַמַּדִּיר (אוסר עליה בנדר) אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּיהָנוֹת לוֹ (ממנו) שאוסר עליה בנדר כל הנאה מנכסיו, ובכלל זה לזון אותה –
עַד שְׁלשִׁים יוֹם – יַעֲמִיד פַּרְנָס, יָתֵר מִכֵּן – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
עַד תקופה של שְׁלשִׁים יוֹם – יַעֲמִיד פַּרְנָס, ימנה אדם שידאג לצרכיה. יָתֵר מִכֵּן, לאחר שחלפו שלושים יום – יוֹצִיא (יגרש) אותה בגט וְיִתֵּן לה כְּתוּבָּה, כפי שהתחייב בשעת הנישואין לתת לה אם יגרש אותה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּיִשְׂרָאֵל, חֹדֶשׁ אֶחָד – יְקַיֵּים, וּשְׁנַיִם – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שיש לחלק: בְּיִשְׂרָאֵל שהדיר את אשתו – חֹדֶשׁ אֶחָד יְקַיֵּים, וכעבור שְׁנַיִם (חודשיים) יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
וּבְכֹהֶנֶת, שְׁנַיִם – יְקַיֵּים, וּשְׁלשָׁה – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
וּבְכֹהֶנֶת (אשת כהן), שאם יגרש אותה לא יוכל להחזירה, שהרי כהן אסור בגרושה – נתנו לו חכמים זמן נוסף, שְׁנַיִם (חודשיים) יְקַיֵּים, וּלאחר שְׁלשָׁה חודשים יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. ואין הלכה כרבי יהודה.
הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִּטְעוֹם אֶחָד מִכָּל הַפֵּירוֹת – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ (אוסר עליה בנדר) שֶׁלֹּא תִּטְעוֹם אפילו אֶחָד מִכָּל מיני הַפֵּירוֹת או מיני המאכלים – יוֹצִיא אותה בגט וְיִתֵּן לה כְּתוּבָּה שהתחייב לה בשעת הנישואין.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּיִשְׂרָאֵל, יוֹם אֶחָד – יְקַיֵּים, שְׁנַיִם – יוֹצִיּא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּאשת יִשְׂרָאֵל, אם אסר עליה יוֹם אֶחָד – יְקַיֵּים, ואם שְׁנַיִם – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
וּבְכֹהֶנֶת, שְׁנַיִם – יְקַיֵּים. שְׁלשָׁה – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
וּבְכֹהֶנֶת (אשת כהן), שאם יגרש אותה לא יוכל להחזירה, שהרי כהן אסור בגרושה, הוסיפו זמן; עד שְׁנַיִם (יומיים) יְקַיֵּים, ומשְׁלשָׁה ימים יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. ואין הלכה כמותו.
הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט בְּאֶחָד מִכָּל הַמִּינִין – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט אפילו בְּאֶחָד מִכָּל הַמִּינִין, מיני התכשיטים, הבשמים, טיפוח הגוף וכדומה – יוֹצִיא (יגרש) אותה בגט וְיִתֵּן לה כְּתוּבָּה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בָּעֲנִיּוֹת – שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָּה. וּבָעֲשִׁירוֹת – שְׁלשִׁים יוֹם.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יש להבחין בין נשים שונות: בָּעֲנִיּוֹת – עליו לגרש אותה ולתת כתובה, רק במקרה שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָּה לזמן שבו הוא מדיר אותה מלהתקשט. אבל אם נתן קצבה – אינו צריך לגרש אותה. וּבָעֲשִׁירוֹת, שרגילות להתקשט יותר, אם הדיר אותה שלא תתקשט שְׁלשִׁים יוֹם – יוציא וייתן כתובה.
הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ;
הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ (שאוסר עליה על ידי נדר) שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ – יש לחלק בין מקרים שונים:
בִּזְמַן שֶׁהוּא עִמָּהּ בָּעִיר, חֹדֶשׁ אֶחָד – יְקַיֵּים, שְׁנַיִם – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
בִּזְמַן שֶׁהוּא (האב) גר עִמָּהּ בָּעִיר – עד חֹדֶשׁ אֶחָד יְקַיֵּים את הנישואין, ואינו חייב לגרשה, ושְׁנַיִם, חודשיים – יוֹצִיא אותה בגט וְיִתֵּן לה כְּתוּבָּה.
וּבִזְמַן שֶׁהוּא בְּעִיר אַחֶרֶת, רֶגֶל אֶחָד – יְקַיֵּים, שְׁלשָׁה – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
וּבִזְמַן שֶׁהוּא גר בְּעִיר אַחֶרֶת, ומנהג הבת ללכת לבקר את הוריה בחגים – אם הדירה בעלה רֶגֶל אֶחָד – יְקַיֵּים, ואם הדיר אותה מללכת לבית אביה שְׁלשָׁה רגלים – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶּׁלֹּא תֵּלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹעֵל בְּפָנֶיהָ. וְאִם הָיָה טוֹעֵן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר – רַשַּׁאי.
הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל לנחם אחרים אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה, לחתונה – יוֹצִיא (יגרש) אותה מיד בגט וְיִתֵּן לה כְּתוּבָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוא נּוֹעֵל את הדלת בְּפָנֶיהָ מלהשתתף בחברת בני אדם. וְאִם הָיָה טוֹעֵן, שאינו רוצה שתלך לשם מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר, בגלל פריצות שנוהגת באותם מקומות – רַשַּׁאי למנוע ממנה.
אָמַר לָהּ: “עַל מְנָת שֶׁתֹּאמְרִי לִפְלוֹנִי מַה שֶּׁאָמַרְתְּ לִי״, אוֹ: “מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לָךְ״, אוֹ שֶׁתְּהֵא מְמַלָּא וּמְעָרָה לָאַשְׁפָּה – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
אם אָמַר לָהּ: הריני אוסר עלייך הנאה ממני בנדר "עַל מְנָת שֶׁתֹּאמְרִי לִפְלוֹנִי מַה שֶּׁאָמַרְתְּ לִי", אוֹ: "על מנת שתאמרי לפלוני מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לָךְ", והם דברים של צנעה שביניהם, אוֹ שאסר אותה בנדר על מנת שֶׁתְּהֵא מְמַלָּא מים בדלי וּמְעָרָה (שופכת) אותם לָאַשְׁפָּה, כפי שעושים חסרי דעת – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
וְאֵלּוּ יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה:
וְאֵלּוּ הנשים שיוֹצְאוֹת מבעליהן שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה:
הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת משֶׁה וִיהוּדִית.
הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת משֶׁה (דיני התורה) וכן העוברת על דת יהוּדִית (מנהג בנות ישראל).
וְאֵיזוֹ הִיא דַּת משֶׁה? מַאֲכִילָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מְעוּשָּׂר, וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ נִדָּה, וְלֹא קוֹצָה לָהּ חַלָּה, וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַיֶּימֶת.
ומפרטים: וְאֵיזוֹ הִיא העוברת על דַּת משֶׁה? מי שמַאֲכִילָתוֹ (את בעלה) אוכל שֶׁאֵינוֹ מְעוּשָּׂר בלי ידיעתו, ומי שמְשַׁמַּשְׁתּוֹ בתשמיש המיטה כשהיא נִדָּה ומעלימה זאת ממנו, וְכן מי שלֹא קוֹצָה (מפרישה) לָהּ חַלָּה מן העיסה, ומי שנוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַיֶּימֶת.
וְאֵיזוֹהִי דַּת יְהוּדִית? יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, וְטוֹוָה בַּשּׁוּק, וּמְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם.
וְאֵיזוֹהִי העוברת על דַּת יְהוּדִית? מי שיוֹצְאָה מביתה, ושער רֹאשָׁהּ פָּרוּעַ (מגולה) ומי שטוֹוָה צמר בַּשּׁוּק בדרך פריצות ומי שמְדַבֶּרֶת ויוצרת קשר עִם כָּל אָדָם.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַמְקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו בְּפָנָיו.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַמְקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו (הוריו) של בעלה בְּפָנָיו.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אַף הַקּוֹלָנִית.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אַף הַקּוֹלָנִית.
וְאֵיזוֹ הִיא קוֹלָנִית? לִכְשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וּשְׁכֵנֶיהָ שׁוֹמְעִין קוֹלָהּ.
ומסבירים: וְאֵיזוֹ הִיא קוֹלָנִית? לִכְשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ בעניינים שבינו לבינה, וּשְׁכֵנֶיהָ שׁוֹמְעִין קוֹלָהּ. והלכה כדברי כולם.
הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים, וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה בתנאי מפורש עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים, שלא אסרה על עצמה דברים שונים בנדר, וְאחרי הקידושין נִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת כלל, שהרי לא התקיים התנאי.
כְּנָסָהּ סְתָם, וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים – תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה.
ואם קידשה ואחר כך כְּנָסָהּ (נשא אותה) סְתָם (בלא כל תנאי), וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים שלא ידע עליהם – תֵּצֵא (יגרש אותה בגט) ושֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה, שאינה זכאית לקבל כתובה.
עַל מְנָת שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין, וְנִמְצְאוּ בָּה מוּמִין – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם, וְנִמְצְאוּ בָּהּ מוּמִין – תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה.
כמו כן, המקדש אישה עַל מְנָת שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין, וְנִמְצְאוּ בָּהּ מוּמִין – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. ואם כְּנָסָהּ סְתָם, וְנִמְצְאוּ בָּהּ מוּמִין – תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה.
כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים – פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים.
ומעירים: כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים מלעבוד במקדש, מומין שנמנו בפרק השביעי של מסכת בכורות – פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים את הקידושין במקרה של תנאי, וכן פוסלים אותה מלקבל כתובה.
הָיוּ בָּהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ – הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁמִּשֶּׁנִּתְאָרְסָה נוֹלְדוּ בָּהּ מוּמִין הַלָּלוּ וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ.
המקדש את בתו לאיש, אם הָיוּ (התגלו) בָּהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ, שעדיין לא נישאו, והבעל רוצה לגרשה, ואינו רוצה לשלם לה את כתובתה, בטענה שכבר היו מומים קודם לכן – הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁמִּשֶּׁנִּתְאָרְסָה (לאחר שהתארסה) נוֹלְדוּ בָּהּ המוּמִין הַלָּלוּ, וְנִסְתַּחֲפָה (נשטפה) שָׂדֵהוּ של הבעל, שהדבר אירע כשהייתה כבר אשתו. אבל כל עוד לא יביא האב ראיה, אנו מניחים, שהמומים היו כבר מקודם, ואין הבעל חייב לתת כתובה.
נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל – הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה הָיוּ בָּהּ מוּמִין אֵלּוּ וְהָיָה מִקְחוֹ מֶקַח טָעוּת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
אבל אם נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל, שנישאה לו כבר, ורק אז נמצאו בה מומים – הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה, שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה (קודם לאירוסין) הָיוּ בָּהּ מוּמִין אֵלּוּ, וְלכן הָיָה מִקְחוֹ (קניינו) מֶקַח טָעוּת, והוא פטור מהכתובה. אבל אם לא הביא ראיה, אנו מניחים, שהמומים נולדו לאחר שכבר הייתה אשתו. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר. אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי – אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שהבעל יכול לטעון למקח טעות – בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר, במקום נסתר בגופה, שלא ידע עליהם, אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי – אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן לטעות, שהרי בוודאי ראה אותם לפני הקידושין והסכים.
וְאִם יֵשׁ מֶרְחָץ בְּאוֹתָהּ הָעִיר – אַף מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בּוֹדְקָהּ בִּקְרוֹבוֹתָיו.
וְאִם יֵשׁ מֶרְחָץ בְּאוֹתָהּ הָעִיר שבה היא גרה, שהנשים באות לרחוץ בו – אַף מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן שלא ידע עליהם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בּוֹדְקָהּ בִּקְרוֹבוֹתָיו, שמבקש מהן שיבדקו את הנערה שהוא עומד לשאת, ובוודאי ידע והסכים.
הָאִישׁ שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ מוּמִין – אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא.
הָאִישׁ שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ מוּמִין לאחר הנישואין – אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא (לגרש) את אשתו.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמוּמִין הַקְּטַנִּים. אֲבָל בְּמוּמִין הַגְּדוֹלִים – כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּמוּמִין הַקְּטַנִּים, אֲבָל בְּמוּמִין הַגְּדוֹלִים – כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא.
וְאֵלּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא:
וְאֵלּוּ מקרים שֶׁבהם כּוֹפִין אוֹתוֹ, את הבעל, לְהוֹצִיא (לגרש) את אשתו, אם אינה רוצה להמשיך ולחיות עמו:
מוּכֵּה שְׁחִין, וּבַעַל פּוֹלִיפּוֹס, וְהַמְקַמֵּץ, וְהַמְצָרֵף נְחוֹשֶׁת, וְהַבּוּרְסִי;
אם הוא מוּכֵּה שְׁחִין (מחלת עור), או בַּעַל פּוֹלִיפּוֹס (מחלה הגורמת לריח רע מן הפה), וְכן הַמְקַמֵּץ (אוסף) צואת כלבים לצורך עיבוד עורות, וְהַמְצָרֵף (מזקק) נְחוֹשֶׁת, וְהַבּוּרְסִי (מעבד עורות), שריח רע נדבק בהם ובבגדיהם.
בֵּין שֶׁהָיוּ בָּם עַד שֶׁלֹּא נִישְּׂאוּ, וּבֵין מִשֶּׁנִּישְּׂאוּ נוֹלְדוּ.
בֵּין שֶׁהָיוּ בָּם פגמים אלו עַד שֶׁלֹּא (לפני ש)נִישְּׂאוּ, וּבֵין אם מִשֶּׁנִּישְּׂאוּ נוֹלְדוּ בהם.
וְעַל כּוּלָּן אָמַר רַבִּי מֵאִיר: אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ, יְכוֹלָהּ הִיא שֶׁתֹּאמַר: “סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָהּ לְקַבֵּל, וְעַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל".
וְעַל כּוּלָּן אָמַר רַבִּי מֵאִיר: אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ מראש, שיש בו מום זה, או שזו מלאכתו, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר: "סְבוּרָה הָיִיתִי לפני הנישואין שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל ולחיות כך, וְאולם עַכְשָׁיו אני מגלה שאֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל", ועליו לגרשה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ, חוּץ מִמּוּכֵּה שְׁחִין, מִפְּנֵי שֶׁמְמַקְּתוֹ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ, אם הסכימה לכך מראש, חוּץ מִמּוּכֵּה שְׁחִין, שאסור להם לחיות יחד כאיש ואישה, מִפְּנֵי שֶׁהיא מְמַקְּתוֹ (מרקיבה את בשרו) בתשמיש המיטה. והלכה כחכמים.
מַעֲשֶׂה בְּצִידוֹן בְּבוּרְסִי אֶחָד שֶׁמֵּת, וְהָיָה לוֹ אָח בּוּרְסִי, אָמְרוּ חֲכָמִים, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר: "לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל, וּלְךָ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל".
אמנם מסופר, מַעֲשֶׂה בְּצִידוֹן בְּבוּרְסִי אֶחָד שֶׁמֵּת בלא בנים, וְהָיָה לוֹ אָח בּוּרְסִי שהיה צריך לייבם את האלמנה. ואָמְרוּ חֲכָמִים: יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר: "לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל, וּלְךָ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל", וחייבו אותו לחלוץ לה.