Ketubot 6

חזור

כתובות

פרק ו

מְצִיאַת הָאִשָּׁה וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ – לְבַעֲלָהּ.

מְצִיאַת הָאִשָּׁה, כגון אבדה שהיא מוצאת ברחוב, וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, מלאכת ידיה או שכר עבודתה – שייכים לְבַעֲלָהּ.

וִירוּשָּׁתָהּ – הוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ.

וִירוּשָּׁתָהּ, מה שירשה מאביה – הוּא הבעל אוֹכֵל פֵּירוֹת (רווחים שמניב הנכס) כבר בְּחַיֶּיהָ.

בּוֹשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ – שֶׁלָּהּ.

בּוֹשְׁתָהּ, אם ביישו אותה, והתחייב המבייש לשלם, וכן פְּגָמָהּ, אם הזיק לה אדם בגופה – התשלום על כך הוא שֶׁלָּהּ.

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁבַּסֵּתֶר – לָהּ שְׁנֵי חֲלָקִים, וְלוֹ אֶחָד. וּבִזְמַן שֶׁבַּגָּלוּי – לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, וְלָהּ אֶחָד.

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: יש לחלק, בִּזְמַן שֶׁהבושת והפגם בַּסֵּתֶר, שלא בייש אותה ברבים, והפגם אינו ניכר לעין – מגיעים לָהּ שְׁנֵי חֲלָקִים (שני שליש) מתשלומי הפגם, וְלוֹ (לבעלה) שליש אֶחָד, שהרי גם הוא נפגע מכך מעט. וּבִזְמַן שֶׁבַּגָּלוּי, לעיני הבריות – מגיעים לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, שהוא נחשב הניזוק העיקרי, וְלָהּ רק חלק אֶחָד.

שֶׁלּוֹ – יִנָּתֵן מִיָּד. וְשֶׁלָּהּ – יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.

החלק שֶׁלּוֹ – יִנָּתֵן מִיָּד לידו לגמרי, וְשֶׁלָּהּ – יִלָּקַח (ייקנה) בָּהֶן קַרְקַע שיהיה רכושה, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת קרקע זו.

הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ, וּמֵת חֲתָנוֹ – אָמְרוּ חֲכָמִים: יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר: "לְאָחִיךָ הָיִיתִי רוֹצֶה לִיתֵּן, וּלְךָ אִי אֶפְשִׁי לִיתֵּן".

הַפּוֹסֵק (הקוצב) סכום מסוים של מָעוֹת כנדוניה לַחֲתָנוֹ, וּמֵת חֲתָנוֹ לפני שקיבל את הנדוניה, והאישה עומדת לייבום לפני אחיו; אָמְרוּ חֲכָמִים: יָכוֹל הוּא החותן שֶׁיֹּאמַר ליבם: "לְאָחִיךָ הָיִיתִי רוֹצֶה לִיתֵּן נדוניה זו, וּלְךָ אִי אֶפְשִׁי (אין רצוני) לִיתֵּן".

פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ אֶלֶף דִּינָר – הוּא פּוֹסֵק כְּנֶגְדָּן חֲמִשָּׁה עָשָׂר מָנֶה.

פָּסְקָה (התחייבה) הכלה לְהַכְנִיס לוֹ אֶלֶף דִּינָר, כסף מזומן – הוּא פּוֹסֵק כְּנֶגְדָּן, מוסיף מצדו התחייבות בשטר הכתובה לשלם חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מָנֶה (אלף וחמש מאות דינר) במקרה של גירושין או אלמנות.

וּכְנֶגֶד הַשּׁוּם – הוּא פּוֹסֵק פָּחוֹת חוֹמֶשׁ.

וּלעומת זאת, כְּנֶגֶד הַשּׁוּם (שמאות), הערכת שווי המיטלטלין שהביאה עמה, בגדים ותכשיטים – הוּא פּוֹסֵק, מוסיף על סכום הכתובה שהוא מתחייב את סכום השומה פָּחוֹת חוֹמֶשׁ (חמישית), שלכבוד הכלה היו עושים שומה מוגזמת של הנדוניה.

שׁוּם בְּמָנֶה וְשָׁוֶה מָנֶה – אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה.

אם היה השׁוּם של החפצים בְּמָנֶה (מאה דינרים) וְשָׁוֶה באמת מָנֶה בשוק – אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה, יכתוב כנגדם מנה, ואינו יכול לדרוש שתביא עמה חפצים ביותר מכך.

שׁוּם בְּמָנֶה – הִיא נוֹתֶנֶת שְׁלשִׁים וְאֶחָד סֶלַע וְדִינָר. וּבְאַרְבַּע מֵאוֹת – הִיא נוֹתֶנֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת.

אם לפני שעשו שומה של הנדוניה, כתב החתן בכתובה שׁוּם בְּמָנֶה, שפסק על עצמו מאה דינרים כנגד הנדוניה שתביא – הִיא נוֹתֶנֶת, עליה להביא עמה נדוניה שישומו אותה בשְׁלשִׁים וְאֶחָד סֶלַע וְדִינָר, שהם מאה עשרים וחמישה דינרים, חומש יותר ממה שקיבל הבעל על עצמו. וכן אם פסק מראש בְּאַרְבַּע מֵאוֹת דינר כנגד הנדוניה שתביא עמה, הִיא נוֹתֶנֶת חפצים בשומה של חֲמֵשׁ מֵאוֹת דינר.

מַה שֶּׁחָתָן פּוֹסֵק – הוּא פּוֹסֵק פָּחוֹת חוֹמֶשׁ.

ומוסיפים: מפני המנהג להעלות את ערך החפצים לכבוד החתונה, גם מַה שֶּׁחָתָן פּוֹסֵק, כאשר הוא מקבל על עצמו לתת לה בגדים ותכשיטים, והעריכו אותם בסכום מסוים, כאשר הוא כותב את שווים בכתובה – הוּא פּוֹסֵק (מתחייב) בפועל פָּחוֹת חוֹמֶשׁ.

פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ כְּסָפִים – סֶלַע כֶּסֶף נַעֲשָׂה שִׁשָּׁה דִּינָרִים.

פָּסְקָה הכלה לְהַכְנִיס לוֹ כְּסָפִים – כל סֶלַע כֶּסֶף (ארבעה דינרים) שהכניסה נַעֲשָׂה לגביו שִׁשָּׁה דִּינָרִים שהוא מוסיף על סכום הכתובה, כפי ששנינו בראש המשנה הקודמת, שהחתן מוסיף פי אחד וחצי מהסכום שהכלה מכניסה.

הֶחָתָן מְקַבֵּל עָלָיו עֲשָׂרָה דִּינָרִין לַקּוּפָּה, לְכָל מָנֶה וּמָנֶה.

בנוסף לכך, הֶחָתָן מְקַבֵּל עָלָיו לתת עֲשָׂרָה דִּינָרִין לַקּוּפָּה של בשמים ותכשיטים של האישה, לְכָל מָנֶה וּמָנֶה, לכל מאה דינרים, שהיא מכניסה לו.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. והלכה כדבריו.

הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ סְתָם – לא יִפְחוֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז.

הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ סְתָם, שלא אמר כמה הוא נותן – לֹא יִפְחוֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז.

פָּסַק לְהַכְנִיסָהּ עֲרוּמָּה – לֹא יֹאמַר הַבַּעַל: “כְּשֶׁאַכְנִיסָהּ לְבֵיתִי אֲכַסֶּנָּה בִּכְסוּתִי״, אֶלָּא מְכַסָּהּ וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ.

פָּסַק האב במפורש לְהַכְנִיסָהּ עֲרוּמָּה, שאמר, שאינו נותן לה דבר – לֹא יֹאמַר הַבַּעַל: "כְּשֶׁאַכְנִיסָהּ לְבֵיתִי לאחר הנישואין אֲכַסֶּנָּה בִּכְסוּתִי", אֶלָּא מפני הכבוד מְכַסָּהּ החתן בבגדים כראוי וְעוֹדָהּ (בעוד שהיא עדיין) בְּבֵית אָבִיהָ.

וְכֵן הַמַּשִּׂיא אֶת הַיְּתוֹמָה – לֹא יִפְחוֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז. אִם יֵשׁ בַּכִּיס – מְפַרְנְסִין אוֹתָהּ לְפִי כְּבוֹדָהּ.

וְכֵן גבאי צדקה הַמַּשִּׂיא אֶת הַיְּתוֹמָה, שאין לה אב – לֹא יִפְחוֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז. ואִם יֵשׁ בַּכִּיס של צדקה יותר כסף – מְפַרְנְסִין אוֹתָהּ בנדוניה ובשאר צרכיה לְפִי כְּבוֹדָהּ ומעמדה.

יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאָתָהּ אִמָּהּ אוֹ אַחֶיהָ מִדַּעְתָּהּ, וְכָתְבוּ לָהּ בְּמֵאָה אוֹ בַּחֲמִשִּׁים זוּז –יְכוֹלָה הִיא מִשֶּׁתַּגְדִּיל לְהוֹצִיא מִיָּדָן מַה שֶּׁרָאוּי לְהִנָּתֵן לָהּ.

יְתוֹמָה קטנה שֶׁהִשִּׂיאָתָהּ אִמָּהּ אוֹ אַחֶיהָ מִדַּעְתָּהּ (מרצונה), וְכָתְבוּ לָהּ בהסכמתה נדוניה בְּמֵאָה אוֹ בַּחֲמִשִּׁים זוּז – יְכוֹלָה הִיא מִשֶּׁתַּגְדִּיל (לאחר שתיעשה גדולה) לחזור בה ולְהוֹצִיא מִיָּדָן (מידי היורשים) מַה שֶּׁרָאוּי לְהִנָּתֵן לָהּ, כאילו היה אביה בחיים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הִשִּׂיא אֶת הַבַּת הָרִאשׁוֹנָה – יִנָּתֵן לַשְּׁנִיָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּתַן לָרִאשׁוֹנָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הִשִּׂיא האב בחייו אֶת הַבַּת הָרִאשׁוֹנָה – יִנָּתֵן לַשְּׁנִיָּה לאחר מותו כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּתַן לָרִאשׁוֹנָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: פְּעָמִים שֶׁאָדָם עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי, אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים וְנוֹתְנִין לָהּ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אין לקבוע כך, כי פְּעָמִים שֶׁאָדָם היה עָנִי בתחילה וְאחר כך הֶעֱשִׁיר אוֹ שהיה עָשִׁיר וְהֶעֱנִי, ואינו נותן לכל בנותיו בשווה. אֶלָּא שָׁמִין (מעריכים) אֶת הַנְּכָסִים כפי שהם עכשיו וְנוֹתְנִין לָהּ כפי שהיה אביה נותן, אילו היה בחיים.

הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לְבִתּוֹ, וְהִיא אוֹמֶרֶת: “נֶאֱמָן בַּעֲלִי עָלַי״ – יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶּׁהוּשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

האב הַמַּשְׁלִישׁ (המפקיד) מָעוֹת (כסף) לנאמן לְצורך בִּתּוֹ, שיקנה בעבורה שדה לכשתינשא לאחר מותו, וְהִיא אוֹמֶרֶת: נֶאֱמָן בַּעֲלִי עָלַי, תנו לו את הכסף, והוא יקנה בו נכסים עבורי – יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶּׁהוּשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ, לפי ההוראות שניתנו לו על ידי אביה, ולא ייתן את הכסף לבעלה, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: וְכִי אֵינָהּ אֶלָּא שָׂדֶה וְהִיא רוֹצָה לְמוֹכְרָהּ – הֲרֵי הִיא מְכוּרָה מֵעַכְשָׁיו!

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מדוע לא ישמעו לה? וְכִי אֵינָהּ, ואם לא הייתה זו אֶלָּא שָׂדֶה ממש שהשליש קנה עבורה, וְהִיא, האישה רוֹצָה לְמוֹכְרָהּ עכשיו – הלוא זכותה לעשות זאת; ואם כן, הֲרֵי הִיא, השדה שהשליש מתכוון לקנות, כאילו מְכוּרָה כבר מֵעַכְשָׁיו על ידה, וייתן את המעות לבעלה, לפי דבריה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּגְדוֹלָה. אֲבָל בִּקְטַנָּה – אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם.

ומוסיפים: בַּמֶּה הדְּבָרִים של רבי יוסי אֲמוּרִים – בִּגְדוֹלָה שיש לה דעת ויכולה למכור, אֲבָל בִּקְטַנָּה – אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם, והואיל ולא הייתה יכולה למכור את השדה – אין שומעים לה לתת את הכסף לבעלה.