אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם, וְאַלְמָנָה – מָנֶה, אִם רָצָה לְהוֹסִיף אֲפִילּוּ מֵאָה מָנֶה – יוֹסִיף.

אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ חכמים: בְּתוּלָה גּוֹבָה לכתובתה מָאתַיִם זוז וְאַלְמָנָה – מָנֶה (מאה זוז), אִם רָצָה לְהוֹסִיף על הסכום הקבוע בכתובה ולהתחייב בשטר הכתובה אֲפִילּוּ מֵאָה מָנֶה – יוֹסִיף.

נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין – גּוֹבָה אֶת הַכֹּל.

אם נִתְאַרְמְלָה (התאלמנה) מן הבעל אוֹ נִתְגָּרְשָׁה ממנו, בֵּין מִן הָאֵירוּסִין, לאחר הקידושין ולפני שנישאה לו, בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין – גּוֹבָה אֶת הַכֹּל, כלומר גם את התוספת.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מִן הַנִּשּׂוּאִין – גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. מִן הָאֵירוּסִין –בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם, וְאַלְמָנָה מָנֶה, שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת לְכוֹנְסָהּ.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אם התאלמנה או התגרשה מִן הַנִּשּׂוּאִין – גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. אבל אם התאלמנה או התגרשה מִן הָאֵירוּסִין – בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם, וְאַלְמָנָה גובה מָנֶה בלבד, מפני שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ תוספת זו אֶלָּא עַל מְנָת לְכוֹנְסָהּ, שלא הייתה כוונתו להתחייב אם לבסוף לא יישאנה, והלכה כמותו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם רָצָה כּוֹתֵב לִבְתוּלָה שְׁטָר שֶׁל מָאתַיִם, וְהִיא כּוֹתֶבֶת: “הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ מָנֶה״; וּלְאַלְמָנָה מָנֶה, וְהִיא כּוֹתֶבֶת: "הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ חֲמִשִּׁים זוּז".

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם רָצָה כּוֹתֵב לִבְתוּלָה שְׁטָר כתובה שֶׁל מָאתַיִם כראוי לה, וְהִיא כּוֹתֶבֶת לו שובר: "הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ מָנֶה", שמוחלת על חצי מהכתובה, וכן כותב לְאַלְמָנָה שטר של מָנֶה, וְהִיא כּוֹתֶבֶת לו: "הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ חֲמִשִּׁים זוּז".

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמָּנֶה – הֲרֵי זוֹ בְּעִילַת זְנוּת.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אין לעשות כן, אלא כָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמָּנֶה – הֲרֵי זוֹ בְּעִילַת זְנוּת, כלומר הרי הם חיים באיסור כאילו לא נשא אותה לאישה. והלכה כמותו.

נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִשֶּׁתְּבָעָהּ הַבַּעַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ.

נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שהתארסה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִזמן שֶּׁתְּבָעָהּ הַבַּעַל להתחתן, כדי לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ, כלומר להכין לעצמה מלבושים ותכשיטים לחתונה.

וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין לָאִשָּׁה – כָּךְ נוֹתְנִין לָאִישׁ לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ.

וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין לָאִשָּׁה שנים עשר חודש – כָּךְ נוֹתְנִין לָאִישׁ זמן זה לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ, שגם הוא יכין בזמן זה את כל הדרוש לצורך החתונה.

וּלְאַלְמָנָה שְׁלשִׁים יוֹם.

וּלְאַלְמָנָה, שכבר מוכן לה מנישואיה הקודמים, נותנים שְׁלשִׁים יוֹם בלבד.

הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא נִשְּׂאוּ – אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה.

במקרים שהִגִּיעַ הזְּמַן שנקבע לחתונה, וְלֹא נִשְּׂאוּ בשל עיכוב מצד הבעל, הרי נשים אלו אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ (על חשבונו של הבעל), שהוא כבר חייב במזונות אשתו. וְאם היה כהן והיא בת ישראל – אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה, כדין אשת כהן, אף על פי שלא נישאו עדיין.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. כלומר, הכהן רשאי לתת לה את כל מזונותיה מתרומה שיש לו, אף שבימי טומאתה אסור לה לאכול תרומה, והיא תמכור אותה לכהנים ותקנה לעצמה חולין.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מֶחֱצָה חוּלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אם היא רוצה, נותן לה מֶחֱצָה חוּלִּין לצורך ימי טומאה וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה.

הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה.

הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל את אשת אחיו המת בַּתְּרוּמָה, עד שייבם אותה, אלא היא אוכלת בתרומה, רק אם כבר החלה לאכול בחיי אחיו.

עָשְׂתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם; וַאֲפִילּוּ כּוּלָּן בִּפְנֵי הַבַּעַל, חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַיָּבָם; אוֹ כּוּלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם, חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַבַּעַל – אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה.

ומפרטים: עָשְׂתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים מתוך שנים עשר חודשים אלה בִּפְנֵי הַבַּעַל, ומת הבעל, וְעברו עוד שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם; וַאֲפִילּוּ עשתה את שנים עשר החודשים כּוּלָּן בִּפְנֵי הַבַּעַל, חָסֵר יוֹם אֶחָד בלבד שעשתה בִּפְנֵי הַיָּבָם, שמת הבעל יום אחד לפני תום שנים עשר חודש; אוֹ אם עשתה את כּוּלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם, חָסֵר יוֹם אֶחָד שעשתה בִּפְנֵי הַבַּעַל, שמת הבעל יום אחד אחרי תחילת שנים עשר חודש, והמתינה עוד כמעט שנה ליבם – אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, עד שתתייבם ותעשה אשתו.

זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ: אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחוּפָּה.

ומוסיפים: מה ששנינו במשניות האחרונות, שבת ישראל שהיא ארוסת כהן מותרת באכילת תרומה כשהגיע זמנה להינשא, זוֹ היא מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה ששנו חכמים בעניין זה. ואולם בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן (של דור מאוחר יותר) ביטלו זאת ואָמְרוּ: אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, עַד שֶׁתִּכָּנֵס בפועל לַחוּפָּה.

הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתּוֹ – הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת.

הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתּוֹ, שאמר שכל מה שתעשה אשתו מוקדש לבית המקדש – אם רצתה האישה, הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת בכסף שהרוויחה. שזכותה לוותר על מזונות הבעל ולהשאיר בידיה את הרווח ממעשי ידיה. ומכיוון שאינם שייכים לבעל, אין ההקדש חל עליהם.

הַמּוֹתָר – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֶקְדֵּשׁ. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: חוּלִּין.

ונחלקו חכמים לגבי הַמּוֹתָר, שעשתה יותר מהקצוב לצורך מזונותיה, שרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: המותר הוא הֶקְדֵּשׁ, ורַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: אף המותר הוא חוּלִּין. והלכה כמותו.

אֵלּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ:

אֵלּוּ המְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ:

טוֹחֶנֶת, וְאוֹפָה, וּמְכַבֶּסֶת, מְבַשֶּׁלֶת, וּמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ, מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה, וְעוֹשָׂה בַּצֶּמֶר.

טוֹחֶנֶת חיטים לקמח, וְאוֹפָה, וּמְכַבֶּסֶת, מְבַשֶּׁלֶת, וּמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ, מַצַּעַת (מסדרת) לוֹ את הַמִּטָּה, וְעוֹשָׂה בַּצֶּמֶר (טווה חוטים).

הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת – לֹא טוֹחֶנֶת וְלֹא אוֹפָה וְלֹא מְכַבֶּסֶת.

אם הִכְנִיסָה לוֹ בנדוניה שִׁפְחָה אַחַת – היא עצמה לֹא טוֹחֶנֶת וְלֹא אוֹפָה וְלֹא מְכַבֶּסֶת.

שְׁתַּיִם – אֵינָהּ מְבַשֶּׁלֶת וְאֵינָהּ מֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ.

הכניסה לו שְׁתַּיִם (שתי שפחות) – אף אֵינָהּ מְבַשֶּׁלֶת בעצמה, וְאֵינָהּ מֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ אלא יכולה לתת אותו למינקת.

שָׁלשׁ – אֵינָהּ מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה וְאֵינָהּ עוֹשָׂה בַּצֶּמֶר.

הכניסה לו שָׁלשׁ שפחות – אף אֵינָהּ מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה וְאֵינָהּ עוֹשָׂה בַּצֶּמֶר. ומכל מקום, עושה מלאכות קלות.

אַרְבָּעָה – יוֹשֶׁבֶת בַּקַּתֶּדְרָא.

הכניסה לו אַרְבָּעָה שפחות – יוֹשֶׁבֶת בַּקַּתֶּדְרָא, (כיסא של נשים חשובות) ואינה צריכה לעשות דבר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת – כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִימָּה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת, בעלה כּוֹפָהּ (כּוֹפֶה אותה) לַעֲשׂוֹת עבודה בַּצֶּמֶר, משום שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִימָּה, ולכן טוב לה לאישה שתעשה מלאכה. והלכה כדבריו.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּתָהּ, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁיעֲמוּם.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יותר מכך: אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה, שאסר עליה הנאה ממנו אם תעשה מלאכה – מורים לו, שיוֹצִיא (יגרש אותה) וְיִתֵּן לה כְּתוּבָּתָהּ. מפני שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁיעֲמוּם (שיגעון). והלכה כדבריו.

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה –

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ, שאוסר אותה עליו בנדר מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה –

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: שַׁבָּת אַחַת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: עד שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת (שני שבועות) יכול להישאר במצב זה, ולאחר מכן צריך להתיר את נדרו או לגרש אותה ולתת לה את כתובתה. ובֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שַׁבָּת אַחַת (שבוע אחד).

הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, שְׁלשִׁים יוֹם.

הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין מן הבית לְתַלְמוּד תּוֹרָה אצל רבותיהם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת נשותיהם עד שְׁלשִׁים יוֹם.

הַפּוֹעֲלִים – שַׁבָּת אַחַת.

הַפּוֹעֲלִים יוצאים מן הבית לעבודתם שלא ברשות האישה שַׁבָּת אַחַת (שבוע אחד).

הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה:

הָעוֹנָה (מועד קבוע לאישות) הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה שאסור לבעל לגרוע ממנה משתנה לפי הימצאותו של האיש בבית, ולפי טיב עיסוקו:

הַטַּיָּילִין – בְּכָל יוֹם.

הַטַּיָּילִין, אנשים בטלים ממלאכה – עונתם בְּכָל יוֹם.

הַפּוֹעֲלִים – שְׁתַּיִם בְּשַׁבָּת.

הַפּוֹעֲלִים – שְׁתַּיִם בְּשַׁבָּת, פעמיים בשבוע.

הַחַמָּרִים – אַחַת בְּשַׁבָּת.

הַחַמָּרִים (מובילי חמורים) – פעם אַחַת בְּשַׁבָּת.

הַגַּמָּלִים – אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם.

הַגַּמָּלִים (מובילי גמלים) – אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם.

הַסַּפָּנִים – אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

הַסַּפָּנִים (מובילי ספינות) – אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. אלו דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

הַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעְלָהּ – פּוֹחֲתִין לָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ שִׁבְעָה דִּינָרִין בְּשַׁבָּת.

הַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעְלָהּ, מסרבת לתשמיש המיטה – פּוֹחֲתִין לָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ, מן הסכום שהבעל חייב לה בכתובה, אם תתאלמן או תתגרש ממנו, שִׁבְעָה דִּינָרִין בְּכל שַׁבָּת (שבוע).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שִׁבְעָה טַרְפְּעִיקִין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שִׁבְעָה טַרְפְּעִיקִין (חצאי דינרים), כלומר שלושה וחצי דינרים לשבוע.

עַד מָתַי הוּא פּוֹחֵת? עַד כְּנֶגֶד כְּתוּבָּתָהּ.

ומוסיפים: עַד מָתַי הוּא פּוֹחֵת? עַד כְּנֶגֶד סכום כְּתוּבָּתָהּ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְעוֹלָם הוּא פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ, שֶׁמָּא תִּפּוֹל לָהּ יְרוּשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר, גּוֹבֶה הֵימֶנָּה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְעוֹלָם הוּא פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ אפילו יותר מכדי הכתובה, וכך גדל החוב, שֶׁמָּא תִּפּוֹל לָהּ יְרוּשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר, וכך גּוֹבֶה הֵימֶנָּה (ממנה).

וְכֵן הַמּוֹרֵד עַל אִשְׁתּוֹ – מוֹסִיפִין לָהּ עַל כְּתוּבָּתָהּ שְׁלשָׁה דִּינָרִין בְּשַׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלשָׁה טַרְפְּעִיקִין.

וְכֵן עושים אם אירע להפך, הַמּוֹרֵד עַל אִשְׁתּוֹ – קונסים אותו ומוֹסִיפִין לָהּ עַל כְּתוּבָּתָהּ שְׁלשָׁה דִּינָרִין בְּכל שַׁבָּת (שבוע). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלשָׁה טַרְפְּעִיקִין.

הַמַּשְׁרֶה אֶת אִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ – לֹא יִפְחוֹת לָהּ מִשְּׁנֵי קַבִּין חִטִּין, אוֹ מֵאַרְבָּעָה קַבִּין שְׂעוֹרִים.

הַמַּשְׁרֶה (מפרנס, זן) אֶת אִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ (אדם שלישי, מעין אפוטרופוס) – לֹא יִפְחוֹת לָהּ למזונותיה מִשְּׁנֵי קַבִּין (מעט פחות מ-2.8 ליטר) חִטִּין, אוֹ מֵאַרְבָּעָה קַבִּין (כ-5.5 ליטר) שְׂעוֹרִים לכל שבוע.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לֹא פָּסַק לָהּ שְׂעוֹרִים אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, שֶׁהָיָה סָמוּךְ לֶאֱדוֹם.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לֹא פָּסַק (קצב) לָהּ שְׂעוֹרִים אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, שֶׁהָיָה חי בדרום סָמוּךְ לארץ אֱדוֹם, שם היו רגילים לגדל שעורים.

וְנוֹתֵן לָהּ חֲצִי קַב קִטְנִית, וַחֲצִי לוֹג שֶׁמֶן, וְקַב גְּרוֹגְרוֹת, אוֹ מָנֶה דְּבֵילָה. וְאִם אֵין לוֹ – פּוֹסֵק לְעוּמָּתָן פֵּירוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר.

וְנוֹתֵן לָהּ נוסף לכך חֲצִי קַב (כ-0.7 ליטר) של קִטְנִית, וַחֲצִי לוֹג (172 מ״ל) שֶׁמֶן, וְקַב (כ-1.4 ליטר) גְּרוֹגְרוֹת (תאנים יבשות) אוֹ משקל מָנֶה (מאה דינרים, כ-430 גרם) של דְּבֵילָה (גוש תאנים דחוסות יחד). וְאִם אֵין לוֹ פירות אלה – פּוֹסֵק לְעוּמָּתָן (במקביל להם) פֵּירוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר, כלומר פירות אחרים.

וְנוֹתֵן לָהּ מִטָּה, מַפָּץ, וּמַחֲצֶלֶת. וְנוֹתֵן לָהּ כִּפָּה לְרֹאשָׁהּ, וַחֲגוֹר לְמָתְנֶיהָ, וּמִנְעָלִים מִמּוֹעֵד לְמוֹעֵד, וְכֵלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז מִשָּׁנָה לְשָׁנָה.

וְנוֹתֵן לָהּ מִטָּה, ומַפָּץ (מעין מחצלת רכה) לרפד את המיטה, וּמַחֲצֶלֶת. וְנוֹתֵן לָהּ ללבושה כִּפָּה לְרֹאשָׁהּ, וַחֲגוֹר לְמָתְנֶיהָ, וּמִנְעָלִים מִמּוֹעֵד לְמוֹעֵד, שבכל אחד משלושת הרְגָלִים קונה לה מנעלים, וְכֵלִים (בגדים) שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז מִשָּׁנָה לְשָׁנָה (פעם בשנה).

וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ, לֹא חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַחַמָּה, וְלֹא שְׁחָקִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כֵּלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְהִיא מִתְכַּסָּה בִּבְלָאוֹתֵיהֶן בִּימוֹת הַחַמָּה, וְהַשְּׁחָקִים שֶׁלָּהּ.

ומעירים: וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ, לֹא בגדים חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַחַמָּה, משום שהם עבים ומחממים, וְלֹא שְׁחָקִים (בגדים שחוקים) בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, שמפני שנשחקו הם דקים, וקר לה. אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כֵּלִים (בגדים) חדשים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְהִיא מִתְכַּסָּה בִּבְלָאוֹתֵיהֶן שהתיישנו בִּימוֹת הַחַמָּה. וְהַשְּׁחָקִים שנשארו לאחר ימות החמה, כאשר הוא חוזר ונותן לה כסף לבגדים – שֶׁלָּהּ הם לשימושה בנוסף.

נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶּסֶף לְצוֹרְכָּהּ, וְאוֹכֶלֶת עִמּוֹ מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת.

בנוסף לכל זה נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶּסֶף לְצוֹרְכָּהּ, קצבה קבועה להוצאות שונות. וְכן, היא אוֹכֶלֶת עִמּוֹ מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת, עליו לאכול עמה בכל ליל שבת, אף אם אינם אוכלים יחד במשך השבוע.

וְאִם אֵין נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶּסֶף לְצוֹרְכָּהּ – מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ.

וְאִם אֵין נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶּסֶף לְצוֹרְכָּהּ – הרווח ממַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, שהוא זכאי לו תמורת אותה מעה, שֶׁלָּהּ הוא ולא שלו.

וּמַה הִיא עוֹשָׂה לוֹ? מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים שְׁתִי בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל, אוֹ מִשְׁקַל עֶשֶׂר סְלָעִים עֵרֶב בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשְׂרִים סְלָעִים בַּגָּלִיל.

וּמַה הִיא עוֹשָׂה לוֹ? כאשר היא טווה חוטי צמר, כמה עליה לייצר? מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים (מטבעות במשקל ארבע דינרים) של חוטי שְׁתִי (חוטי האורך בנול האריגה) במטבעות של ארץ יְהוּדָה, שֶׁהֵן משקל עֶשֶׂר סְלָעִים בּמטבעות הגָּלִיל, שהיו קטנים במחצית, אוֹ מִשְׁקַל עֶשֶׂר סְלָעִים של חוטי עֵרֶב (חוטי הרוחב) בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשְׂרִים סְלָעִים בּמטבעות הגָּלִיל.

וְאִם הָיְתָה מְנִיקָה – פּוֹחֲתִים לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּמְכוּבָּד – הַכֹּל לְפִי כְּבוֹדוֹ.

וְאולם אִם הָיְתָה מְנִיקָה – פּוֹחֲתִים לָהּ באותו זמן מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ שהיא צריכה לעשות, וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. וכן, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּבעל שהוא עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שאלה הן הכמויות הבסיסיות, אֲבָל בִּמְכוּבָּד – הַכֹּל לְפִי כְּבוֹדוֹ מוסיף ונותן לה.