menu
small logo

חזור

כתובות

פרק יא

אַלְמָנָה נִזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים – מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהֶן, וְאֵין חַיָּיבִין בִּקְבוּרָתָהּ. יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשֵׁי כְתוּבָּתָהּ חַיָּיבִין בִּקְבוּרָתָהּ.

אַלְמָנָה שהיא נִזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים שהוריש להם בעלה – מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ (מה שהיא מייצרת ומרוויחה) שֶׁלָּהֶן (של היתומים) כפי שהבעל היה זכאי לכך תמורת מזונותיה. וְאולם אֵין היתומים חַיָּיבִין בִּקְבוּרָתָהּ, אם מתה, כפי שהיה בעלה חייב (לעיל פ״ד מ״ד). אלא יוֹרְשֶׁיהָ (בניה, או משפחת אביה) שהם יוֹרְשֵׁי כְתוּבָּתָהּ, הם חַיָּיבִין בִּקְבוּרָתָהּ.

אַלְמָנָה, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין – מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין.

אַלְמָנָה, בֵּין שהתאלמנה מִן הָאֵרוּסִין, שמת בעלה לפני שנישאו, ובֵין שהתאלמנה מִן הַנִּשּׂוּאִין – מוֹכֶרֶת מנכסי בעלה שֶׁלֹּא בְּמסגרת בֵית דִּין כדי לגבות את המגיע לה, כתובה או מזונות.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִן הַנִּשּׂוּאִין – מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. מִן הָאֵרוּסִין – לֹא תִּמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין; מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, וְכָל שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת – לֹא תִּמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אלמנה מִן הַנִּשּׂוּאִין מוֹכֶרֶת מנכסי בעלה שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. ואילו אלמנה מִן הָאֵרוּסִין לֹא תִּמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ זכות למְזוֹנוֹת מנכסי המת אלא לפירעון כתובתה בלבד, וְכָל אישה שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת לֹא תִּמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין. ואין הלכה כמותו.

מָכְרָה כְּתוּבָּתָה אוֹ מִקְצָתָהּ, מִשְׁכְּנָה כְּתוּבָּתָהּ אוֹ מִקְצָתָהּ, נָתְנָה כְּתוּבָּתָהּ לְאַחֵר אוֹ מִקְצָתָהּ – לֹא תִּמְכּוֹר אֶת הַשְּׁאָר אֶלָּא בְּבֵית דִּין.

אם מָכְרָה האישה את חוב כְּתוּבָּתָהּ לאדם אחר אוֹ אם מכרה את מִקְצָתָהּ של הכתובה, וכן אם מִשְׁכְּנָה (שיעבדה לצורך הלוואה) את חוב כְּתוּבָּתָהּ אוֹ את מִקְצָתָהּ, וכן אם נָתְנָה במתנה את זכות גביית כְּתוּבָּתָהּ לְאַחֵר אוֹ את מִקְצָתָהּ – לֹא תִּמְכּוֹר מנכסי בעלה כדי לגבות אֶת הַשְּׁאָר אֶלָּא בְּבֵית דִּין. אלו דברי רבי שמעון, שכן מי שהתחילה לממש את כתובתה אינה זכאית למזונות, והוא סבור (במשנה הקודמת), שמי שאינה זכאית למזונות אינה רשאית למכור מנכסי בעלה שלא בבית דין.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מוֹכֶרֶת הִיא אֲפִילּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים. וּמוֹכֶרֶת לִמְזוֹנוֹת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין,

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מוֹכֶרֶת הִיא לצורך פירעון כתובתה אֲפִילּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים, כלומר בשלבים, וּבתוך כך מוֹכֶרֶת גם לִמְזוֹנוֹת, שלדעתם, אישה שגבתה מקצת כתובה עדיין זכאית למזונות, וכן לדעתם דבר זה נעשה אף שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין.

וְכוֹתֶבֶת: "לִמְזוֹנוֹת מָכַרְתִּי".

וכשהיא מוכרת למזונות כּוֹתֶבֶת בשטר המכירה: "לִמְזוֹנוֹת מָכַרְתִּי".

וּגְרוּשָׁהּ – לֹא תִּמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין.

וּגְרוּשָׁה שבאה לגבות כתובתה – לֹא תִּמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין.

אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם, וּמָכְרָה שָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם, אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה – נִתְקַבְּלָה כְּתוּבָּתָה.

אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם דינרים, וּמָכְרָה נכס שָׁוֶה מָנֶה (מאה דינרים) בְּמָאתַיִם דינרים, אוֹ שמכרה שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה – הרי זו נִתְקַבְּלָה כְּתוּבָּתָהּ, ואין לה תביעה נוספת.

הָיְתָה כְּתוּבָּתָה מָנֶה, וּמָכְרָה שָׁוֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה – מִכְרָהּ בָּטֵל. אֲפִילּוּ הִיא אוֹמֶרֶת: "אַחֲזִיר דִּינָר לַיּוֹרְשִׁין" – מִכְרָהּ בָּטֵל.

הָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ של אלמנה מָנֶה, וּמָכְרָה נכס השָׁוֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה – מִכְרָהּ בָּטֵל, שהרי מכרה נכס שלא הייתה לה רשות למכור. ואֲפִילּוּ אם הִיא אוֹמֶרֶת: "אַחֲזִיר דִּינָר זה לַיּוֹרְשִׁין מכיסי" – בכל זאת מִכְרָהּ בָּטֵל.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לְעוֹלָם מִכְרָהּ קַיָּים, עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם כְּדֵי שֶׁתְּשַׁיֵּיר בַּשָּׂדֶה בַּת תִּשְׁעָה קַבִּים, וּבַגִּינָּה – בַּת חֲצִי קַב, וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא בֵּית רוֹבַע.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לְעוֹלָם מִכְרָהּ קַיָּים ותחזיר ליורשים כסף בשווי מה שהפסידו, עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם טעות כְּדֵי שֶׁתְּשַׁיֵּיר בּמכירת שָׂדֶה חֶלקה בַּת תִּשְׁעָה קַבִּים (שיש בה שטח זריעה של תשעה קבים תבואה, כ-864 מטרים רבועים). כלומר, שלולי הטעות הייתה נשארת ביד היתומים חלקה בגודל כזה (שהיא גודל מינימלי של שדה), ובמקרה זה המכירה בטלה. וּבמכירת גִנָּה (גן ירק), המכירה בטלה אם הייתה נשארת ביד היתומים חלקה בַּת זריעת חֲצִי קַב (כ-48 מטרים רבועים), או כְּדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, הסבור, שניתן לעבד גם גינה קטנה יותר – בֵּית רוֹבַע (מקום זריעת רבע הקב) (כ-24 מטרים רבועים).

הָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וּמָכְרָה לָזֶה בְּמָנֶה, וְלָזֶה בְּמָנֶה, וְלָאַחֲרוֹן יָפֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה – שֶׁל אַחֲרוֹן בָּטֵל, וְשֶׁל כּוּלָּן מִכְרָן קַיָּים.

אלמנה שהָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז (דינר), וּמָכְרָה לָזֶה (לאדם אחד) קרקע בְּמָנֶה כראוי; וְלָזֶה (לאדם אחר) קרקע נוספת בְּמָנֶה כראוי; וְלָאַחֲרוֹן מכרה נכס שהיה יָפֶה (שווה) מָנֶה וְדִינָר בּמחיר מָנֶה בלבד – המכר שֶׁל אַחֲרוֹן בָּטֵל, וְשֶׁל כּוּלָּן מִכְרָן קַיָּים, שהרי מכרה להם במחיר הנכון.

שׁוּם הַדַּיָּינִין שֶׁפִּיחֲתוּ שְׁתוּת אוֹ הוֹסִיפוּ שְׁתוּת – מִכְרָן בָּטֵל.

שׁוּם (הערכת) הַדַּיָּינִין, שהעריכו נכס מסוים לשם מכירתו לצורך גביית כתובה וכדומה, שֶׁפִּיחֲתוּ בהערכתם שְׁתוּת (שישית) או יותר מן המחיר הראוי אוֹ הוֹסִיפוּ שְׁתוּת על המחיר הראוי – מִכְרָן בָּטֵל, כדין מכירה של אנשים פרטיים.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִכְרָן קַיָּים; אִם כֵּן מַה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה?

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִכְרָן קַיָּים; שאִם כֵּן אתה אומר, שמבטלים את המכירה – במַה כֹּחַ של בֵּית דִּין יָפֶה משל שאר בני אדם?

אֲבָל אִם עָשׂוּ אִגֶּרֶת בִּקּוֹרֶת, אֲפִילּוּ מָכְרוּ שָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם, אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה – מִכְרָן קַיָּים.

אֲבָל אִם עָשׂוּ אִגֶּרֶת בִּקּוֹרֶת (הכרזה פומבית על העמדת הנכס למכירה במחיר מסוים) אֲפִילּוּ מָכְרוּ שָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה – מִכְרָן קַיָּים.

הַמְמָאֶנֶת, הַשְּׁנִיָּה, וְהָאַיְלוֹנִית – אֵין לָהֶם כְּתוּבָּה וְלֹא פֵּירוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְּלָאוֹת.

ילדה הַמְמָאֶנֶת בבעלה ויוצאת ממנו, וכן הַשְּׁנִיָּה (קרובת משפחה מדרגה שנייה) שאסורה מדברי חכמים, וצריך לגרש אותה; וְהָאַיְלוֹנִית (‘זכרית׳) שהתגלה לו שאינה מסוגלת ללדת – כל אלה, כשיוצאות מבעליהן, אֵין לָהֶם זכות לכְתוּבָּה וְלֹא תשלום בעד פֵּירוֹת שאכל מנכסיה וְלֹא זכות למְזוֹנוֹת מנכסיו, וְלֹא מקבלת בחזרה בְּלָאוֹת של בגדים וחפצים שהביאה עמה בשעת נישואין.

וְאִם מִתְּחִלָּה נְשָׂאָהּ לְשֵׁם אַיְלוֹנִית – יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה.

וְלגבי האיילונית, אִם מִתְּחִלָּה נְשָׂאָהּ לְשֵׁם אַיְלוֹנִית, שידע זאת – יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה.

אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר – יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה.

אַלְמָנָה שנישאה לְכֹהֵן גָּדוֹל, וכן גְּרוּשָׁה וכן חֲלוּצָה שנישאו לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, וכן מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה (גבעונית) שנישאו לְיִשְׂרָאֵל, או בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, אף שכל אלה אסורות לבעליהן – יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה.