הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר לָהּ: "הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם אֶלָּא לִפְלוֹנִי" –

הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר לָהּ עם נתינת הגט: "הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם, אֶלָּא לִפְלוֹנִי", שהגט לא יתיר אותה לאותו אדם –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר אותה להינשא ליתר האנשים, שהגירושין חלו לגביהם.

וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, מפני שנוסח כזה אינו כורת לגמרי את הזיקה בין הבעל לאשתו, ואין אלו גירושין כלל.

כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יִטְּלֶנּוּ הֵימֶנָּה, וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ, וְיֹאמַר לָהּ: "הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם".

כֵּיצַד יַעֲשֶׂה הבעל, לדעת חכמים, כדי להכשיר את הגירושין? יִטְּלֶנּוּ, את הגט, בחזרה הֵימֶנָּה (ממנה), וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ, וְיֹאמַר לָהּ: "הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם".

וְאִם כְּתָבוֹ בְּתוֹכוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּמְחָקוֹ – פָּסוּל.

וְאִם כְּתָבוֹ, את הנוסח הזה, בְּתוֹכוֹ (בתוך הגט), אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּמְחָקוֹ ונתן לה – פָּסוּל, שהרי לא נכתב הגט אלא על תנאי זה.

"הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם אֶלָּא לְאַבָּא וּלְאָבִיךְ, לְאָחִי וּלְאָחִיךְ, לְעֶבֶד וְלְנָכְרִי, וּלְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין" – כָּשֵׁר.

אם אמר לאשתו עם נתינת הגט: "הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם, אֶלָּא לְאַבָּא", כלומר חוץ מאבי, שאינך מותרת לו בגט זה, וכן אם אמר: "הרי את מותרת לכל אדם אלא לְאָבִיךְ" או: "לְאָחִי" או: "לְאָחִיךְ" או: "לְעֶבֶד" או: "לְנָכְרִי", וכן לְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין, שאם יקדש אותה לא יחולו הקידושין – הגט כָּשֵׁר, שאין משמעות לסייג זה, שהרי ממילא אינה יכולה להינשא להם.

"הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם, אֶלָּא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, וּלְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין, אֲפִילּוּ בַּעֲבֵירָה" – פָּסוּל.

אבל אם אמר לה, שהוא מתיר אותה לכל אדם חוץ מאנשים שהיא אסורה עליהם, אך אם היו מקדשים אותה, היו חלים הקידושין, כגון: "הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם, אֶלָּא (חוץ מ) אַלְמָנָה שאסורה לְכֹהֵן גָּדוֹל", או חוץ מ"גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה, שהיא אסורה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט", או חוץ מ"מַמְזֶרֶת וכן נְתִינָה (גבעונית) שאסורה לְיִשְׂרָאֵל" כשר, או שהיא "בַּת יִשְׂרָאֵל שאסורה לְמַמְזֵר וּלְנָתִין", וכן שהיא מותרת כל אדם חוץ מ"לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין, אֲפִילּוּ אם הם נעשו בַּעֲבֵירָה" – הרי הגט פָּסוּל, מפני שנישואין לאנשים אלו היו יכולים לחול אלמלא דברי הבעל.

גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט – "הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם".

גּוּפוֹ (עיקרו) שֶׁל הגֵּט, החלק המהותי והקובע שבו, הוא המילים הכתובות בו: "הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם".

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: "וְדֵין דִּיהֱוֵי לִיכִי מִינַּאי סֵפֶר תֵּירוּכִין וְאִגֶּרֶת שְׁבוּקִין וְגֵט פְּטוּרִין לִמְהַךְ לְהִתְנַסְּבָא לְכָל גְּבַר דְּתִצְבִּיִּין".

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גם המשפט הבא שרגילים היו לכתוב בגט: "וְדֵין דִּיהֱוֵי לֵיכִי מִינַּאי סֵפֶר תֵּירוּכִין וְאִגֶּרֶת שְׁבוּקִין וְגֵט פְּטוּרִין לִמְהַךְ לְהִתְנַסְּבָא לְכָל גְּבַר דְּתִצְבִּיִין (=וזה שיהיה לך ממני ספר גירושין ואגרת עזיבה ושטר פיטורין ללכת להינשא לכל איש שתרצי)".

גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט שִׁחְרוּר – "הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין", "הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמֵךְ".

וזה גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט שִׁחְרוּר: "הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין" או: "הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמֵךְ".

שְׁלשָׁה גִּטִּין פְּסוּלִין, וְאִם נִשֵּׂאת – הַוָּלָד כָּשֵׁר.

שְׁלשָׁה גִּטִּין פְּסוּלִין לכתחילה, שאין לגרש בהם, וְאולם, אִם גירש בו אדם את אשתו, והיא נִשֵּׂאת לאחֵר – הַוָּלָד שנולד מאותם נישואין כָּשֵׁר, שהגירושין חלו בדיעבד.

כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים, יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן, יֵשׁ בּוֹ זְמַן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד – הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלשָׁה גִּטִּין פְּסוּלִין, וְאִם נִשֵּׂאת – הַוָּלָד כָּשֵׁר.

וכך שנו חכמים: גט שכָּתַב הבעל בִּכְתַב יָדוֹ, וְאֵין עָלָיו חתימות של עֵדִים; וגט שיֵשׁ עָלָיו עֵדִים, וְאולם אֵין בּוֹ זְמַן (תאריך); וגט שיֵשׁ בּוֹ זְמַן, וְאולם אֵין בּוֹ אֶלָּא חתימת עֵד אֶחָד – הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלשָׁה גִּטִּין פְּסוּלִין מפני שלא נעשו כפי שקבעו חכמים, וְאִם נִשֵּׂאת – הַוָּלָד כָּשֵׁר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים, אֶלָּא שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים –כָּשֵׁר, וְגוֹבָה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט אֶלָּא מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים, אֶלָּא שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ הבעל בִּפְנֵי עֵדִים – הרי זה כָּשֵׁר לכתחילה, וְגוֹבָה האישה מכוח גט זה את כתובתה גם מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים שמכר הבעל לאחרים. וטעם הדבר – לפי שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט כדי לתת תוקף לגירושין אֶלָּא רק מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, שלא יוכלו לערער על אמינות הגט. והלכה כמותו.

שְׁנַיִם שֶׁשָּׁלְחוּ שְׁנֵי גִטִין שָׁוִין וְנִתְעָרְבוּ – נוֹתֵן שְׁנֵיהֶם לָזוֹ וּשְׁנֵיהֶם לָזוֹ. לְפִיכָךְ, אָבַד אֶחָד מֵהֶן – הֲרֵי הַשֵּׁנִי בָּטֵל.

שְׁנַיִם שֶׁשָּׁלְחוּ לנשותיהם בידי שליח שְׁנֵי גִטִּין שָׁוִין (זהים) בשמות הבעלים ושמות הנשים, וְנִתְעָרְבוּ, ואין השליח יודע של מי כל גט – נוֹתֵן את שְׁנֵיהֶם לאישה זוֹ וּשְׁנֵיהֶם לָזוֹ, שהרי אין אישה יכולה להתגרש אלא בגט שנכתב לשמה. לְפִיכָךְ, אם אָבַד אֶחָד מֵהֶן לפני שניתן לשתיהן – הֲרֵי הַשֵּׁנִי בָּטֵל, שהרי מספק לא ניתן לגרש בו.

חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ כְּלָל בְּתוֹךְ הַגֵּט: "אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ פְּלוֹנִית, וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית", וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה – כּוּלָּן כְּשֵׁרִין, וְיִנָּתֵן לְכָל אַחַת וְאַחַת.

חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ כְּלָל (נוסח כולל) בְּתוֹךְ הַגֵּט: אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ פְּלוֹנִית, וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית, וכן יתר החמישה, וְהָעֵדִים חתומים מִלְּמַטָּה – כּוּלָּן כְּשֵׁרִין, וְיִנָּתֵן הגט המשותף לְכָל אַחַת וְאַחַת בנפרד.

הָיָה כָּתוּב טוֹפֶס לְכָל אַחַת וְאַחַת, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה; אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ – כָּשֵׁר.

ואולם אם הָיָה כָּתוּב טוֹפֶס (נוסח גט) נפרד לְכָל אַחַת וְאַחַת בזה אחר זה באותו שטר, וְהָעֵדִים חתומים מִלְּמַטָּה – אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין (נקראים) עִמּוֹ, הגט האחרון שהחתימות סמוכות לו – כָּשֵׁר, ושאר הגטין פסולים.

שְׁנֵי גִטִּין שֶׁכְּתָבָן זֶה בְּצַד זֶה, וּשְׁנַיִם עֵדִים עִבְרִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה, וּשְׁנַיִם עֵדִים יְוָנִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה; אֶת שֶׁהָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים נִקְרָאִין עִמּוֹ – כָּשֵׁר.

שְׁנֵי גִטִּין שֶׁכְּתָבָן זֶה בְּצַד זֶה בשטר אחד, בשני טורים מקבילים, וּשְׁנַיִם עֵדִים עִבְרִים, שחותמים בעברית, מימין לשמאל, בָּאִים (נמשכים) מִתַּחַת גט זֶה הימני לְתַחַת זֶה השמאלי, ועוד שְׁנַיִם עֵדִים יהודים יְוָנִים, שחותמים ביוונית, משמאל לימין, בָּאִים מִתַּחַת זֶה השמאלי לְתַחַת זֶה הימני – אֶת (אותו גט) שֶׁחתימות הָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים נִקְרָאִין עִמּוֹ ברצף הוא הכָּשֵׁר, אם העברים חתומים למעלה – הגט הימני כשר, ואם היוונים – השמאלי כשר.

עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי, עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי, בָּאִין מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה – שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין.

אבל אם היה עֵד אֶחָד עִבְרִי חתום תחילה מימין לשמאל, ואחריו עֵד אֶחָד יְוָנִי חתום משמאל לימין, ואחריו עֵד אֶחָד עִבְרִי ומתחתיו עד אֶחָד יְוָנִי בָּאִין מִתַּחַת גט זֶה לְתַחַת גט זֶה – שְׁנֵיהֶן, שני הגטין, פְּסוּלִין.

שִׁיֵּיר מִקְצָת הַגֵּט וּכְתָבוֹ בַּדַּף הַשֵּׁנִי, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה – כָּשֵׁר.

אם בכתיבת הגט לא סיים הסופר את הגט בתחתית הדף אלא שִׁיֵּיר (השאיר) מִקְצָת הַגֵּט, וקיפל את השטר לאורכו וּכְתָבוֹ בַּדַּף הַשֵּׁנִי, משמאל, וְהָעֵדִים חתומים מִלְּמַטָּה, מתחת מה שכתב בדף השני – הגט כָּשֵׁר.

חָתְמוּ עֵדִים בְּרֹאשׁ הַדַּף, מִן הַצַּד, אוֹ מֵאַחֲרָיו בְּגֵט פָּשׁוּט – פָּסוּל.

אם חָתְמוּ העֵדִים בְּרֹאשׁ הַדַּף, מעל הכתב, או מִן הַצַּד של הכתב אוֹ מֵאַחֲרָיו, בצדו האחורי של הדף, בְּגֵט פָּשׁוּט (פרוס, לא מקופל), כלומר שטר רגיל – פָּסוּל. אבל ב'גט מקושר' העשוי בקיפולים וקשרים (ראו לעיל פ"ח מ"י) – חותמים העדים מאחור.

הִקִּיף רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין.

אם הִקִּיף (הסמיך, קירב) רֹאשׁוֹ שֶׁל גט זֶה בְּצַד רֹאשׁוֹ שֶׁל גט זֶה, שכתב גט אחד מאמצע השטר ולמטה, וכתב גט נוסף הפוך מאמצע השטר ולמעלה, וְהָעֵדִים חתומים בָּאֶמְצַע בין הגטין – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין, שכן לכל אחד מהם החתימות הן בראש הדף, והוא פסול, כפי ששנינו קודם.

סוֹפוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע – אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ כָּשֵׁר.

אם היה סוֹפוֹ שֶׁל גט זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, שכתב גט מראש השטר עד אמצעו, וכתב גט נוסף מהראש השני עד אמצעו, וְהָעֵדִים חתומים בָּאֶמְצַע, אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין (נקראים) עִמּוֹ ברצף, בכיוון הכתיבה שלו – כָּשֵׁר. והגט ההפוך פסול.

רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע – אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין בְּסוֹפוֹ כָּשֵׁר.

אם היה רֹאשׁוֹ שֶׁל גט זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, שכתב שני גטין זה מתחת לזה, וְהָעֵדִים חתומים בָּאֶמְצַע ביניהם, אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין בְּסוֹפוֹ, כלומר הגט העליון – כָּשֵׁר, והתחתון שהחתימות בראשו פסול.

גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְוָנִית, יְוָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית, עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי, כָּתַב סוֹפֵר וְעֵד – כָּשֵׁר.

גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ בעִבְרִית, וְעֵדָיו חתומים ביוָנִית, או שכתבו יְוָנִית, וְעֵדָיו חתומים בעִבְרִית, או עֵד אֶחָד חתום בכתב עִבְרִי וְעֵד אֶחָד בכתב יְוָנִי, או שכָּתַב סוֹפֵר, כלומר חתם, וְיש עֵד אחד נוסף חתום עמו – כָּשֵׁר.

"אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד" – כָּשֵׁר. "בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד" – כָּשֵׁר. "אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי", וְלֹא כָּתַב "עֵד" – כָּשֵׁר. וְכָךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין.

אם חתם העד: "אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד" – כָּשֵׁר. וכן, אם לא חתם את שמו אלא רק: "בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד" – כָּשֵׁר, וכן אם חתם: "אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי" וְלֹא כָּתַב "עֵד" – כָּשֵׁר. וְכָךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין.

כָּתַב חֲנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ – כָּשֵׁר,

אם כָּתַב הסופר את חֲנִיכָתוֹ (כינויו) של הבעל וַחֲנִיכָתָהּ (כינויה) של האישה ולא את שמותיהם – כָּשֵׁר.

גֵּט מְעוּשֶּׂה, בְּיִשְׂרָאֵל – כָּשֵׁר. וּבַגּוֹיִם – פָּסוּל.

גֵּט מְעוּשֶּׂה (כפוי), שהכריחו בכוח את הבעל לכתוב ולתת לאשתו בניגוד לרצונו, אם בְּיִשְׂרָאֵל, שבית דין של ישראל כפו אותו – כָּשֵׁר, ואם בידי גוֹיִם, שהכריחו אותו לגרש את אשתו – פָּסוּל.

וּבַגּוֹיִם – חוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: "עֲשֵׂה מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְךָ", וְכָשֵׁר.

ואם יש צורך לכפות בידי גּוֹיִם, חוֹבְטִין (מכים) אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: "עֲשֵׂה מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְךָ", וְכָשֵׁר.

יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקוּדֶּשֶׁת – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מְגוֹרֶשֶׁת – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֲמַתְלָא.

אישה פנויה שיָצָא (התפרסם) שְׁמָהּ בָּעִיר, שהיא מְקוּדֶּשֶׁת לאיש – הֲרֵי זוֹ נחשבת מְקוּדֶּשֶׁת, ואסורה לאחרים. ואם יצא שמה, שהיא מְגוֹרֶשֶׁת – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֲמַתְלָא (טענה, הסבר) שיש בו כדי לערער את הוודאות של הדבר.

אֵיזוֹ הִיא אֲמַתְלָא? גֵּירֵשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת אִשְׁתּוֹ עַל תְּנַאי, זָרַק לָהּ קִדּוּשֶׁיהָ, סָפֵק קָרוֹב לָהּ סָפֵק קָרוֹב לוֹ – זוֹ הִיא אֲמַתְלָא.

אֵיזוֹ הִיא אֲמַתְלָא? כגון שהייתה שמועה שגֵּירֵשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת אִשְׁתּוֹ עַל תְּנַאי, ואולי לא התקיים התנאי, ואין היא מגורשת. וכן לעניין קידושין, שיצאה שמועה שאיש זָרַק לָהּ כסף או שטר קִדּוּשֶׁיהָ, ונפל סָפֵק קָרוֹב לָהּ סָפֵק קָרוֹב לוֹ, שהיא ספק מקודשת (כמבואר לעיל פ"ח מ"ב–מ"ג) – זוֹ הִיא אֲמַתְלָא, שמכיוון שהשמועה אינה מוחלטת, שואלים את האישה וסומכים עליה.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָּהּ דְּבַר עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר".

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָּהּ דְּבַר עֶרְוָה, שחושד שזנתה, שֶׁנֶּאֱמַר בפרשת גירושין: "וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר" (דברים כד,א).

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ הִקְדִּיחָה תַּבְשִׁילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר".

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ אם הִקְדִּיחָה (שרפה) את תַּבְשִׁילוֹ, רשאי לגרש אותה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר" = כל דבר.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו".

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אם רק מָצָא אישה אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה ומאס באשתו, רשאי לגרש אותה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו".