הַזּוֹרֵק גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, וְהִיא בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ אוֹ בְּתוֹךְ חֲצֵרָהּ – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת.

בעל הַזּוֹרֵק גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, וְהִיא נמצאת באותה שעה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ אוֹ בְּתוֹךְ חֲצֵרָהּ – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת, כאילו נתן את הגט בידה.

זְרָקוֹ לָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ בְּתוֹךְ חֲצֵרוֹ, אֲפִילּוּ הוּא עִמָּהּ בַּמִּטָּה – אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.

אבל אם זְרָקוֹ לָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ בְּתוֹךְ חֲצֵרוֹ, אֲפִילּוּ הוּא (הגט) עִמָּהּ בַּמִּטָּה שהיא יושבת בה – אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.

לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ קַלְתָּהּ – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת.

ואם זרק את הגט בתוך ביתו לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ קַלְתָּהּ (הסל שלה) – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת.

אָמַר לָהּ: "כִּנְסִי שְׁטַר חוֹב זֶה", אוֹ שֶׁמְּצָאַתּוּ מֵאֲחוֹרָיו, קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִּטָּהּ – אֵינוֹ גֵּט, עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ: "הֵא גִּטֵּךְ".

אם נתן אדם גט לאשתו ואָמַר לָהּ: "כִּנְסִי (קחי לך) שְׁטַר חוֹב זֶה", אוֹ שֶׁמְּצָאַתּוּ מֵאֲחוֹרָיו, וכשהייתה קוֹרְאָה בו ראתה, וַהֲרֵי הוּא גִּטָּהּ – אֵינוֹ גֵּט, עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ: "הֵא (הנה) גִּטֵּךְ".

נָתַן בְּיָדָהּ וְהִיא יְשֵׁנָה, נֵעוֹרָה, קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִּטָּהּ – אֵינוֹ גֵּט, עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ: "הֵא גִּטֵּךְ".

וכן אם נָתַן גט בְּיָדָהּ, וְהִיא יְשֵׁנָה, ונֵעוֹרָה משנתה וקוֹרְאָה, וַהֲרֵי הוּא גִּטָּהּ – אֵינוֹ גֵּט, עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ: "הֵא גִּטֵּךְ".

הָיְתָה עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּזְרָקוֹ לָהּ, קָרוֹב לָהּ – מְגוֹרֶשֶׁת. קָרוֹב לוֹ – אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.

אם הָיְתָה האישה עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, ונטל הבעל את הגט וּזְרָקוֹ לָהּ, אם נפל הגט קָרוֹב לָהּ – מְגוֹרֶשֶׁת, ואם נפל קָרוֹב לוֹ – אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.

מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה – מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.

אם נפל במרחק מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה בינו ובינה – מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת (ספק מגורשת).

וְכֵן לְעִנְיַן קִדּוּשִׁין.

וְכֵן לְעִנְיַן קִדּוּשִׁין, שזרק איש לאישה כסף או שטר קידושין קרוב לו או לה או באמצע.

וְכֵן לְעִנְיַן הַחוֹב. אָמַר לוֹ בַּעַל חוֹבוֹ: "זְרוֹק לִי חוֹבִי", וּזְרָקוֹ לוֹ; קָרוֹב לַמַּלְוֶה – זָכָה הַלֹּוֶה. קָרוֹב לַלֹּוֶה – הַלֹּוֶה חַיָּיב. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה – שְׁנֵיהֶם יַחֲלוֹקוּ.

וְכֵן לְעִנְיַן פירעון הַחוֹב: שאם אָמַר לוֹ (ללווה) בַּעַל חוֹבוֹ (המלווה): "זְרוֹק לִי מעות לפירעון חוֹבִי" וּזְרָקוֹ לוֹ, אם נפל הכסף קָרוֹב לַמַּלְוֶה – זָכָה הַלֹּוֶה, ואם נגנב או אבד הכסף – פטור מלשלם. ואם נפל קָרוֹב לַלֹּוֶה ואבד הכסף – הַלֹּוֶה עדיין חַיָּיב. ואם היה מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה (במרחק שווה) – שְׁנֵיהֶם יַחֲלוֹקוּ, ויפרע חצי מהסכום.

הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל רֹאשׁ הַגַּג וּזְרָקוֹ לָהּ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר הַגַּג – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת.

אם הָיְתָה האישה עוֹמֶדֶת עַל רֹאשׁ הַגַּג שלה, וּזְרָקוֹ לָהּ הבעל מן החצר שלו, כֵּיוָן (משעה) שֶׁהִגִּיעַ הגט לַאֲוִיר שמעל הַגַּג – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת, אף אם אבד או נשרף לפני שהגיע לקרקעית הגג.

הוּא מִלְמַעְלָה וְהִיא מִלְּמַטָּה, וּזְרָקוֹ לָהּ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּת הַגַּג, נִמְחַק אוֹ נִשְׂרַף – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת.

וכן אם היה הוּא, הבעל מִלְמַעְלָה, על גג שלו, וְהִיא מִלְּמַטָּה, בחצר שלה, וּזְרָקוֹ לָהּ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא הגט מֵרְשׁוּת הַגַּג, גם אם נִמְחַק אוֹ נִשְׂרַף לפני שהגיע לקרקע – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פּוֹטֵר אָדָם אִשְׁתּוֹ בְּגֵט יָשָׁן. וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פּוֹטֵר (מגרש) אָדָם את אִשְׁתּוֹ בְּגֵט יָשָׁן, וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין.

וְאֵיזֶהוּ גֵּט יָשָׁן? כֹּל שֶׁנִּתְיַיחֵד עִמָּהּ אַחַר שֶׁכְּתָבוֹ לָהּ.

וְאֵיזֶהוּ גֵּט יָשָׁן? כֹּל שֶׁנִּתְיַיחֵד עִמָּהּ הבעל לאַחַר שֶׁכְּתָבוֹ לָהּ.

כָּתַב לְשׁוּם מַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת, לְשׁוּם מַלְכוּת מָדַי, לְשׁוּם מַלְכוּת יָוָן, לְבִנְיַן הַבַּיִת, לְחוּרְבַּן הַבַּיִת, הָיָה בַּמִּזְרָח וְכָתַב בַּמַּעֲרָב, בַּמַּעֲרָב וְכָתַב בַּמִּזְרָח –

אם כָּתַב בגט את מניין השנים לְשׁוּם (לשם) מַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת (=חוקית) או לְשׁוּם מַלְכוּת מָדַי או לְשׁוּם מַלְכוּת יָוָן, שכבר בטלו מן העולם או לְמניין שנות בִּנְיַן הַבַּיִת (בית המקדש) או לְחוּרְבַּן הַבַּיִת, שאין אלו מניינים מקובלים. וכן אם הָיָה הסופר בזמן כתיבת הגט בַּמִּזְרָח וְכָתַב את ציון המקום שבַּמַּעֲרָב או שהיה בַּמַּעֲרָב וְכָתַב מקום שבַּמִּזְרָח –

תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וּצְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה,

בכל המקרים האלה הגט פסול, ואם נישאה לאדם אחר – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, שהיא אסורה גם לבעלה הראשון וגם לשני, וּצְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה, כדי להינשא לאחרים.

וְאֵין לָהּ לֹא כְּתוּבָּה, וְלֹא פֵּירוֹת, וְלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא בְּלָאוֹת, לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה. אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה – תַּחֲזִיר.

וְאֵין לָהּ תביעה לֹא לתשלום כְּתוּבָּה, סכום שכל בעל מתחייב בשטר הכתובה לאשתו במקרה גירושין, וְלֹא להחזר פֵּירוֹת, שהבעל אכל מנכסיה, וְלֹא לדמי מְזוֹנוֹת, וְלֹא מקבלת בחזרה בְּלָאוֹת של בגדים וחפצים שהביאה בשעת נישואין, לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה, לא מן הראשון ולא מן השני. וכן אִם נָטְלָה אחד מכל אלה מִזֶּה או מִזֶּה – תַּחֲזִיר להם.

וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה.

וְאם ילדה ילד לאחד מהם, הַוָּלָד מַמְזֵר בין מִזֶּה וּבין מִזֶּה, בין מן השני ובין מבעלה הראשון, אם חזרה וילדה לו.

וְלֹא זֶה וְזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ.

וְלֹא זֶה וְזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ במיתתה, אם היו כהנים,

וְלֹא זֶה וְזֶה זַכָּאִין לֹא בִּמְצִיאָתָהּ, וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וְלֹא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ.

וְלֹא זֶה וְזֶה זַכָּאִין בזכויות שיש לבעל בדרך כלל: לֹא בִּמְצִיאָתָהּ, במה שמצאה ברחוב, וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, בתוצרת של מלאכתה, וְלֹא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ, שאינם יכולים להפר את נדריה.

הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל – נִפְסֶלֶת מִן הַכְּהוּנָּה. בַּת לֵוִי – מִן הַמַּעֲשֵׂר. בַּת כֹּהֵן – מִן הַתְּרוּמָה.

אם הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל – נִפְסְלָה מִן הַכְּהוּנָּה, אינה יכולה להינשא לכהן, ואם היא בַּת לֵוִי – נפסלה מִן הַמַּעֲשֵׂר, אינה זכאית לקבל מעשר ראשון הניתן ללוויים, ואם היא בַּת כֹּהֵן – נפסלת מִן הַתְּרוּמָה, אינה זכאית עוד לאכול תרומה אף אם חזרה לבית אביה.

וְאֵין יוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה וְיוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁין כְּתוּבָּתָהּ.

וְאם מתה, אֵין יוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה וְלא יוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁין את כְּתוּבָּתָהּ.

וְאִם מֵתוּ – אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלא מְיַבְּמִין.

וְאִם מֵתוּ בלי בנים – גם אָחִיו שֶׁל זֶה וְגם אָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין לה וְלֹא מְיַבְּמִין.

שִׁנָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.

ומוסיפים: גם אם שִׁנָּה הסופר בגט את שְׁמוֹ של הבעל או את שְׁמָהּ של האישה או את שֵׁם עִירוֹ של הבעל או את שֵׁם עִירָהּ של האישה, ונישאה לאדם אחר על סמך גט זה – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ ששנינו נוהגים בָּהּ.

כָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת, הָלְכוּ הַצָּרוֹת הָאֵלּוּ וְנִישְּׂאוּ, וְנִמְצְאוּ אֵלּוּ אַיְלוֹנִית – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.

כָּל הָעֲרָיוֹת (נשים האסורות על האדם באיסור ערווה) שֶׁאָמְרוּ חכמים, שאם הייתה אחת מהן נשואה לאחיו, ומת אחיו, לא רק הן, אלא גם צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת להינשא לכל אדם; אם הָלְכוּ הַצָּרוֹת הָאֵלּוּ וְנִישְּׂאוּ לאדם אחר, וְנִמְצְאוּ אחר כך אֵלּוּ העריות אַיְלוֹנִית ('זכרית'), שאינה מסוגלת ללדת, וקידושיה לבעל שמת היו בטעות, ונמצא, שצרתה הייתה חייבת בייבום ואסורה לכל אדם – תֵּצֵא מִזֶּה, מבעלה השני, וּמִזֶּה, מהיבם, שהיא אסורה להתייבם לו, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ נוהגים בָּהּ, כל הדינים ששנינו במשנה הקודמת לגבי אשת איש שנישאה בטעות לאדם אחר.

הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְהָלְכָה צָרָתָהּ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְנִמְצְאָה זֹאת שֶׁהִיא אַיְלוֹנִית – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.

הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ, שמת אחיו בלי ילדים, וייבם את אשתו, ובכך נפטרה צרתה (אשתו השנייה של המת) מן הייבום, וְהָלְכָה צָרָתָהּ וְנִשֵּׂאת לְאדם אַחֵר, וְנִמְצְאָה לאחר מכן זֹאת שהתייבמה שֶׁהִיא אַיְלוֹנִית, וקידושיה למת היו בטעות, וצרתה הייתה חייבת בייבום או חליצה – תֵּצֵא הצרה מִזֶּה וּמִזֶּה, גם מבעלה וגם מהיבם, שהיא אסורה להתייבם לו, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ, שחלים עליה כל הדינים ששנינו במשנה ה.

כָּתַב סוֹפֵר גֵּט לָאִישׁ וְשׁוֹבָר לָאִשָּׁה, וְטָעָה וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה וְשׁוֹבָר לָאִישׁ, וְנָתְנוּ זֶה לָזֶה, וּלְאַחַר זְמַן הֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִיַּד הָאִישׁ, וְשׁוֹבָר מִיַּד הָאִשָּׁה – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.

אם כָּתַב סוֹפֵר גֵּט לָאִישׁ, כדי שיגרש בו את אשתו, וְשׁוֹבָר (קבלה) לָאִשָּׁה, שתיתן לבעלה, כשיפרע לה את הכתובה שהוא חייב לה במקרה גירושין, וְטָעָה הסופר וְנָתַן את הגֵּט לָאִשָּׁה וְאת השׁוֹבָר לָאִישׁ, וְנָתְנוּ זֶה לָזֶה את מה שנתן הסופר לכל אחד מהם מבלי לקרוא, וּלְאַחַר זְמַן ראו, והֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִיַּד הָאִישׁ (נמצא בידו), וְשׁוֹבָר יוצא מִיַּד הָאִשָּׁה, וכך התברר, שהאיש נתן לאישה שובר במקום גט, ואינה גרושה; אם בינתיים נישאה האישה לאיש אחר – תֵּצֵא מִבעל זֶה וּמִבעל זֶה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ, שחלים עליה כל הקנסות ששנינו במשנה ה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם לְאַלְתַּר יָצָא – אֵין זֶה גֵּט. אִם לְאַחַר זְמַן יָצָא – הֲרֵי זֶה גֵּט; לֹא כָּל הֵימֶנּוּ מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: רק אִם לְאַלְתַּר (מיד) יָצָא הגט מתחת ידי הבעל – אֵין זֶה גֵּט, וחלים עליה דינים אלה. אבל אִם רק לְאַחַר זְמַן יָצָא מתחת ידו – הֲרֵי זֶה גֵּט, לֹא כָּל הֵימֶנּוּ מִן הָרִאשׁוֹן, אין בכוחו של הבעל הראשון לְאַבֵּד את זְכוּתוֹ שֶׁל הבעל השֵׁנִי על ידי השטר שבידו. אלא אנו מניחים, שמסר לה את הגט כדין, ואחר כך חזר ולקחו ממנה. והלכה כרבי אליעזר.

כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ –

אם איש כָּתַב גט לְגָרֵשׁ בו אֶת אִשְׁתּוֹ, וְנִמְלַךְ (חזר בו) ולא נתן לה את הגט –

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה, שכאשר ימות, לא תוכל להינשא לכהן, כאילו היא גרושה, שאסורה לכהן.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ עַל תְּנַאי וְלֹא נַעֲשָׂה הַתְּנַאי – לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ עַל תְּנַאי וְלֹא נַעֲשָׂה הַתְּנַאי, כלומר אפילו במקרה שאישה קיבלה גט, אלא שלבסוף הוא לא חל בפועל – לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה, שהרי אינה גרושה. והלכה כבית הלל.

הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלָנָה עִמּוֹ בְּפוּנְדָּקִי –

הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאחר כך לָנָה עִמּוֹ בְּפוּנְדָּקִי (מלון דרכים) –

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵינָהּ צְרִיכָהּ הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, ומותרת להינשא לאיש אחר.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, שמא בא עליה בפונדק, וחזר וקידש אותה בביאה זו.

אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִן הַנִּשּׂוּאִין. וּמוֹדִים בְּנִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵירוּסִין, שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִבּוֹ גַּס בָּהּ.

אֵימָתַי אמרו זאת בית הלל? בִּזְמַן שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִן הַנִּשּׂוּאִין. ואולם, מוֹדִים בית הלל בְּנִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵירוּסִין, שקידש אותה אך לא נשא אותה עדיין, שאם גירש אותה, ואחר כך לנו יחד – שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִבּוֹ גַּס (קרוב ורגיל) בָּהּ, ואין לחשוש שבא עליה.

כְּנָסָהּ בְּגֵט קֵרֵחַ – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.

אישה שכְּנָסָהּ (נשא אותה) אדם על סמך גירושין מבעלה הראשון שהיו בְּגֵט קֵרֵחַ (המבואר במשנה הבאה), שחסרות בו חתימות עדים, והוא פסול – תֵּצֵא מִבעל זֶה וּמִבעל זֶה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ, שחלים עליה כל הקנסות ששנינו במשנה ה.

גֵּט קֵרֵחַ – הַכֹּל מַשְׁלִימִין עָלָיו, דִּבְרֵי בֶּן נַנָּס,

גֵּט קֵרֵחַ, שיבואר עניינו להלן – הַכֹּל מַשְׁלִימִין עָלָיו, כלומר ניתן להחתים כל אדם, אפילו פסול לעדות, כתוספת לשני העדים הראשונים, אלו דִּבְרֵי בֶּן נַנָּס.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מַשְׁלִימִין עָלָיו אֶלָּא קְרוֹבִים הָרְאוּיִין לְהָעִיד בְּמָקוֹם אַחֵר.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מַשְׁלִימִין עָלָיו עדים פסולים לגמרי, כגון גזלנים, אֶלָּא רק קְרוֹבִים של בעלי הדין, הָרְאוּיִין לְהָעִיד בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְאֵיזֶהוּ גֵּט קֵרַח? כֹּל שֶׁקְּשָׁרָיו מְרוּבִּין מֵעֵדָיו.

וְאֵיזֶהוּ גֵּט קֵרֵחַ? כֹּל שֶׁקְּשָׁרָיו מְרוּבִּין מֵעֵדָיו, שיש בו 'קרחת' של חתימת עד על קשר אחד או יותר. והלכה כבן ננס.