Gitin 7

חזור

גיטין

פרק ז

מִי שֶׁאֲחָזוֹ קוֹרְדְּיָיקוֹס, וְאָמַר: "כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי" – לֹא אָמַר כְּלוּם.

מִי שֶׁאֲחָזוֹ (תקף אותו) קוֹרְדְּיָיקוֹס, חולי הגורם לאי-שפיות זמני, וְאָמַר: "כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי" – לֹא אָמַר כְּלוּם, אין משמעות לדבריו.

אָמַר: "כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי", וַאֲחָזוֹ קוֹרְדְּיָיקוֹס וְחָזַר וְאָמַר: "אַל תִּכְתְּבוּ" – אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם.

ואם בהיותו בדעה צלולה אָמַר: "כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי", ואחר כך אֲחָזוֹ קוֹרְדְּיָיקוֹס וְחָזַר וְאָמַר באותה שעה: "אַל תִּכְתְּבוּ" – אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם.

נִשְׁתַּתֵּק וְאָמְרוּ לוֹ "נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ" וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁלשָׁה פְּעָמִים, אִם אָמַר עַל לָאו "לָאו" וְעַל הֵן "הֵן" – הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.

אם הבעל נִשְׁתַּתֵּק, שניטלה ממנו יכולת הדיבור, וְאָמְרוּ לוֹ: "נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ"? וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ לאות הסכמה – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁלשָׁה פְּעָמִים, על-ידי כך ששואלים אותו שאלות שתשובותיהן ידועות, אִם אָמַר בתנועותיו עַל שאלת "לָאו" – "לָאו", וְעַל שאלת "הֵן" – "הֵן" ומכאן שדעתו צלולה – הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ את הגט לאשתו.

אָמְרוּ לוֹ: "נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ"? וְאָמַר לָהֶם: "כְּתוֹבוּ"; אָמְרוּ לַסּוֹפֵר וְכָתַב, וְלָעֵדִים וְחָתְמוּ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּתָבוּהוּ וַחֲתָמוּהוּ וּנְתָנוּהוּ לוֹ וְחָזַר וּנְתָנוֹ לָהּ – הֲרֵי הַגֵּט בָּטֵל, עַד שֶׁיֹּאמַר לַסּוֹפֵר: "כְּתוֹב", וְלָעֵדִים: "חֲתוֹמוּ".

אם אָמְרוּ לוֹ לבעל: "נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ"? וְאָמַר לָהֶם: "כְּתוֹבוּ", ואָמְרוּ לַסּוֹפֵר לכתוב, וְכָתַב, וְאמרו לָעֵדִים לחתום, וְחָתְמוּ; אַף עַל פִּי שֶׁכְּתָבוּהוּ וַחֲתָמוּהוּ וּנְתָנוּהוּ לוֹ, לבעל, וְחָזַר הוא עצמו וּנְתָנוֹ לָהּ – הֲרֵי הַגֵּט בָּטֵל, עַד שֶׁיֹּאמַר הבעל עצמו מתחילה לַסּוֹפֵר: "כְּתוֹב", וְלָעֵדִים: "חֲתוֹמוּ".

"זֶה גִּטֵּךְ אִם מַתִּי", "זֶה גִּטֵּךְ אִם מַתִּי מֵחוֹלִי זֶה", "זֶה גִּיטֵּךְ לְאַחַר מִיתָה" – לֹא אָמַר כְּלוּם.

אם הבעל נתן לאשתו גט ואמר: "זֶה גִּטֵּךְ אִם מַתִּי (אמות)", או שחלה ונתן לה גט ואמר: "זֶה גִּטֵּךְ אִם מַתִּי מֵחוֹלִי זֶה", או שאמר: "זֶה גִּיטֵּךְ לְאַחַר מִיתָה" – לֹא אָמַר כְּלוּם, שאי אפשר לגרש לאחר מיתה.

"מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי", "מֵעַכְשָׁיו אִם מַתִּי" – הֲרֵי זֶה גֵּט.

ואולם אם אמר לה: "הרי זה גיטך מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי", או: "הרי זה גיטך מֵעַכְשָׁיו אִם מַתִּי" – הֲרֵי זֶה גֵּט, והיא מגורשת למפרע מעכשיו כאשר ימות, ואם ימות ללא ילדים לא תצטרך להתייבם על ידי אחיו.

"מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה" – גֵּט וְאֵינוֹ גֵּט. אִם מֵת – חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

אם אמר לה: "הרי זה גיטך מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה" – הרי זה מצב ספק, גֵּט וְאֵינוֹ גֵּט, שהיא ספק גרושה ספק אלמנה, ואִם מֵת ללא בנים – חוֹלֶצֶת לאחיו כדי להתירה להינשא לכל אדם, וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת על ידי האח, שאם היא גרושה, הרי היא אסורה עליו כאשת אחיו.

"זֶה גִּטֵּךְ מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי מֵחוֹלִי זֶה", וְעָמַד וְהָלַךְ בַּשּׁוּק וְחָלָה וּמֵת – אוֹמְדִין אוֹתוֹ: אִם מֵחֲמַת חוֹלִי הָרִאשׁוֹן מֵת – הֲרֵי זֶה גֵּט. וְאִם לָאו – אֵינוֹ גֵּט.

אם היה חולה כאשר נתן לה את הגט, ואמר לה: "זֶה גִּטֵּךְ מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי מֵחוֹלִי זֶה", וְעָמַד מחוליו וְהָלַךְ בַּשּׁוּק כאדם בריא, וְחָלָה שוב וּמֵת – אוֹמְדִין (מעריכים) אוֹתוֹ, אִם מֵחֲמַת חוֹלִי הָרִאשׁוֹן מֵת – הֲרֵי זֶה גֵּט, שהרי התקיים התנאי כמבואר לעיל, וְאִם לָאו, שהיה זה חולי אחר – אֵינוֹ גֵּט.

לֹא תִּתְיַחֵד עִמּוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי עֵדִים, אֲפִילּוּ עֶבֶד, אֲפִילּוּ שִׁפְחָה, חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהּ בְּשִׁפְחָתָהּ.

בעל שגירש את אשתו: "מהיום אם מתי" – הרי הם אסורים בחיי אישות, ולכן, לֹא תִּתְיַחֵד עִמּוֹ מכאן ולהבא אֶלָּא רק בִּפְנֵי (בנוכחות) עֵדִים, אֲפִילּוּ עֶבֶד, אֲפִילּוּ שִׁפְחָה, חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ של האישה, שהם אסורים להתייחד בנוכחותה, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ של האישה גַּס בָּהּ בְּשִׁפְחָתָהּ, שאינה מתביישת ממנה, והיא עלולה להיבעל לבעלה בנוכחות השפחה.

מַה הִיא בְּאוֹתָן הַיָּמִים?

ומַה הִיא בְּאוֹתָן הַיָּמִים, מה מעמדה בין הגירושין למות הבעל?

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל דְּבָרֶיהָ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דינה כְּאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל דְּבָרֶיהָ (לכל ענייניה ודיניה), מפני שהייתה כוונתו לגרש אותה רק סמוך למותו.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: דינה שהיא מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת, כלומר ספק גרושה ספק נשואה.

"הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז" – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת וְתִתֵּן.

מי שנתן לאשתו גט ואמר לה: "הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז" – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת מעכשיו, וְהיא תִתֵּן, כלומר בשעה שתיתן לו מאתיים זוז, יחול הגט למפרע.

"עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם"; אִם נָתְנָה לוֹ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם – מְגוֹרֶשֶׁת. וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.

וכן אם הוסיף לה תנאי של זמן, שאמר לה: "עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מאתיים זוז מִכָּאן (מעכשיו) וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם", אִם נָתְנָה לוֹ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם – מְגוֹרֶשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת, אף על פי שנתנה אחר כך, ויש להניח, שרצונו לגרשה גם כך, שאין הגט חל אלא אם התקיים התנאי בדיוק.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: מַעֲשֶׂה בְּצַיְדָּן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: "הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִצְטְלִיתִי", וְאָבְדָה אִצְטְלִיתוֹ, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: תִּתֵּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: מַעֲשֶׂה היה בּעיר צַיְדָן, בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: "הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִצְטְלִיתִי (את הטלית שלי)" וְאָבְדָה אִצְטְלִיתוֹ, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: תִּתֵּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ (שוויה), ויתקיים בכך התנאי, והיא מגורשת.

"הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא", "עַל מְנָת שֶׁתֵּינִקִי אֶת בְּנִי",

מי שנתן לאשתו גט ואמר לה: "הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי (תשרתי) אֶת אַבָּא", או שאמר: "עַל מְנָת שֶׁתֵּינִקִי אֶת בְּנִי", אם שימשה את אביו או אם היניקה את בנו, הרי היא מגורשת למפרע משעת נתינת הגט.

כַּמָּה הִיא מְנִיקַתּוּ? שְׁתֵּי שָׁנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.

ומוסיפים: כַּמָּה הִיא מְנִיקַתּוּ כדי שיתקיים התנאי? שְׁתֵּי שָׁנִים מלידתו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ (שנה וחצי).

מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב – הֲרֵי זֶה גֵּט.

אם מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב, ומשום כך לא הייתה יכולה לקיים את התנאי – הֲרֵי זֶה גֵּט. שהרי לא הייתה מטרתו בקביעת התנאי אלא לצורך אביו ובנו, ואינם בחיים.

"הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים", "עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים"; מֵת הַבֵּן, אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב, אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב: "אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי", שֶׁלֹּא בְּהַקְפָּדָה – אֵינוֹ גֵּט.

אבל אם אמר לה: "הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים", או שאמר: "עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים", ומֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב לפני שחלפו שנתיים, אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב "אִי אֶפְשִׁי (אין רצוני) שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי" – אף אם אמר זאת שֶׁלֹא בְּהַקְפָּדָה, שאינו כועס עליה, ולא היא גרמה לכך, אֵינוֹ גֵּט, שהרי התנה את קיום הגט בפרק זמן מסוים, ולא התקיים תנאי זה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּזֶה גֵּט.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: באופן כָּזֶה, שלא נגרם העיכוב בגללה – הרי הוא גֵּט.

כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כָּל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ הֵימֶנָּה – הֲרֵי זֶה גֵּט.

כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כָּל עַכָּבָה (מניעה) בקיום התנאי שֶׁאֵינָהּ נובעת הֵימֶנָּה (בגללה) – הֲרֵי זֶה גֵּט.

"הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁלשִׁים יוֹם", וְהָיָה הוֹלֵךְ מִיהוּדָה לַגָּלִיל, הִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרָס וְחָזַר – בָּטֵל תְּנָאוֹ.

תושב ארץ יהודה שנתן לאשתו גט ואמר: "הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן (מעכשיו) עַד שְׁלשִׁים יוֹם", כלומר אם לא אחזור במשך שלושים יום, וְהָיָה הוֹלֵךְ מִיהוּדָה לַגָּלִיל, והוסיף והתנה, שאם יגיע לגליל, יחול הגט מיד. אם הִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרָס שבגבולה הצפוני של ארץ יהודה וְחָזַר לביתו בתוך שלושים יום – בָּטֵל תְּנָאוֹ, ואינה מגורשת.

"הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁלשִׁים יוֹם", וְהָיָה הוֹלֵךְ מִגָּלִיל לִיהוּדָה, וְהִגִּיעַ לִכְפַר עוֹתְנַאי וְחָזַר – בָּטֵל תְּנָאוֹ.

וכן תושב הגליל שאמר לאשתו: "הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁלשִׁים יוֹם", וְהָיָה הוֹלֵךְ מִגָּלִיל לִיהוּדָה, והוסיף להתנות, שאם יגיע ליהודה, יחול הגט מיד, וְהִגִּיע לִכְפַר עוֹתְנַאי שהוא בגבול הדרומי של הגליל, וְחָזַר לביתו – בָּטֵל תְּנָאוֹ, ואינה מגורשת.

"הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁלשִׁים יוֹם" וְהָיָה הוֹלֵךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְהִגִּיעַ לְעַכּוֹ וְחָזַר – בָּטֵל תְּנָאוֹ.

וכן תושב ארץ ישראל שאמר לאשתו: "הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁלשִׁים יוֹם", וְהָיָה הוֹלֵךְ לִמְדִינַת הַיָּם (חוץ לארץ), והתנה, שאם ייצא מהארץ, יחול הגט מיד, וְהִגִּיעַ לְעַכּוֹ שבקצה הצפוני של ארץ ישראל וְחָזַר מיד – בָּטֵל תְּנָאוֹ, שלא יצא מהארץ.

"הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ כָּל זְמַן שֶׁאֶעֱבוֹר מִכְּנֶגֶד פָּנַיִךְ שְׁלשִׁים יוֹם", הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ – הֲרֵי זֶה גֵּט.

מי שאמר לאשתו: "הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ כָּל זְמַן שֶׁאֶעֱבוֹר מִכְּנֶגֶד פָּנַיִךְ שְׁלשִׁים יוֹם" כלומר שלא יתראו, והָיָה הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹלֵךְ וּבָא, והתראו, הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ, מאז שנכתב הגט – הֲרֵי זֶה גֵּט כשר, וכשיעברו שלושים יום רצופים שלא יתראו, היא תהיה מגורשת.

"הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ", וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט.

מי שנתן גט לאשתו ואמר לה: "הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן (מעכשיו) וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ", וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט, שהרי לפי התנאי חל הגט רק כעבור שנים עשר חודש, ואין גט לאחר מיתה.

"הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ", וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה גֵּט.

אבל אם אמר לה: "הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ", וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה גֵּט, שהרי לפי לשון התנאי, חל הגט מעכשיו, אם יתקיים התנאי, והרי לא בא לבסוף.

"אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי", כָּתְבוּ גֵּט בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט.

מי שאמר לאנשים: "אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן (מעכשיו) עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי", אם כָּתְבוּ גֵּט בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט, שהרי הורה לכתוב את הגט רק לאחר זמן זה.

"כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ", כָּתְבוּ בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּזֶה גֵּט.

וכן אם אמר בסדר הפוך: "כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי, אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ", אם כָּתְבוּ בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: באופן כָּזֶה – גֵּט, שמלשונו משמע, שלא הקפיד על זמן הכתיבה. והלכה כתנא הראשון.

כָּתְבוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמֵת, אִם הַגֵּט קָדַם לַמִּיתָה – הֲרֵי זֶה גֵּט. וְאִם מִיתָה קָדְמָה לַגֵּט – אֵינוֹ גֵּט. וְאִם אֵין יָדוּעַ – זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ: מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.

אם כָּתְבוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כפי שציווה, וּמֵת הבעל, אזי אִם מתן הַגֵּט לידי האישה קָדַם לַמִּיתָה – הֲרֵי זֶה גֵּט, וְאִם מִיתָה קָדְמָה למסירת הגֵּט – אֵינוֹ גֵּט, שאין גט לאחר מיתה כמבואר לעיל (משנה ג). וְאִם אֵין יָדוּעַ, מה קדם למה – זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ עליה חכמים: מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת, כלומר ספק מגורשת.