חזור
גיטין
פרק ההַנִּזָּקִין שָׁמִין לָהֶם בְּעִידִית, וּבַעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית, וּכְתוּבַּת אִשָּׁה בְּזִיבּוּרִית.
הַנִּיזָּקִין שתובעים מהמזיק את תשלום הנזק – שָׁמִין לָהֶם הדיינים (עורכים שומת גביה) בְּקרקע עִידִית (המובחרת) שבנכסי המזיק, וממנה יקבלו את המגיע להם, וּבַעַל חוֹב (מלווה) גובה בְּקרקע בֵינוֹנִית של הלווה, וּכְתוּבַּת אִשָּׁה נגבית בְּזִיבּוּרִית (הגרועה) שבין נכסי הבעל.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף כְּתוּבַּת אִשָּׁה בְּבֵינוֹנִית.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף כְּתוּבַּת אִשָׁה נגבית בְּבֵינוֹנִית, כמו כל חוב.
אֵין נִפְרָעִין מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ נְכָסִים בְּנֵי חוֹרִין, וַאֲפִילּוּ הֵן זִיבּוּרִית.
אֵין נִפְרָעִין תשלום כל סוגי החובות מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, שהיו ברשות החייב בשעה שהתחייב, ומכר אותם לאחרים, בְּמָקוֹם (במצב) שֶׁיֵּשׁ ביד החייב נְכָסִים בְּנֵי חוֹרִין, שלא נמכרו לאחרים, וַאֲפִילּוּ הֵן, הנכסים בני החורין, זִיבּוּרִית, והמשועבדים הם העידית או הבינונית.
אֵין נִפְרָעִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית.
אֵין נִפְרָעִין חוב של מי שמת מִנִּכְסֵי היְתוֹמִין אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית, ולא מהקרקע המגיעה לבעל החוב.
אֵין מוֹצִיאִין לַאֲכִילַת פֵּירוֹת וּלְשֶׁבַח קַרְקָעוֹת וְלִמְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.
אֵין מוֹצִיאִין (גובים) לצורך תשלום על אֲכִילַת פֵּירוֹת וּלְצורך תשלום על שֶׁבַח קַרְקָעוֹת, מנכסים משועבדים. כגון אם גזל אדם קרקע ומכר אותה לאדם אחר, ובא הנגזל וגבה את הקרקע עם הפירות מן הקונה, והקונה תובע את הגזלן לפצות אותו, ואין בידו ממה לשלם; את התשלום על הקרקע מוציאים (גובים) מנכסים משועבדים שמכר הגזלן לאחרים, אבל אין מוציאים מנכסים משועבדים כדי לפצות את הקונה על הפירות ועל מה שהשביח את הקרקע. וְכן אין מוציאים לצורך מְזוֹן הָאִשָּׁה האלמנה וְהַבָּנוֹת היתומות מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, שנמכרו על ידי הבעל לאחרים, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, שמא יימנעו אנשים מלקנות קרקע, מחשש שתילקח מהם.
וְהַמּוֹצֵא מְצִיאָה – לֹא יִשָּׁבַע, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.
וְהַמּוֹצֵא מְצִיאָה – לֹא דורשים ממנו שיִשָּׁבַע שהחזיר הכול, אף אם המאבד תובע זאת, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, כדי שלא יימנעו אנשים מהשבת אבדה בגלל הצורך להישבע.
יְתוֹמִים שֶׁסָּמְכוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁמִּינָּה לָהֶן אֲבִיהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס – חַיָּיב לְעַשֵּׂר פֵּירוֹתֵיהֶן.
יְתוֹמִים שֶׁסָּמְכוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אדם שמטפל בצורכיהם, והם סומכים עליו, אף על פי שלא קיבל מינוי רשמי, אוֹ שֶׁמִּינָּה לָהֶן אֲבִיהֶן לפני מותו אַפּוֹטְרוֹפּוֹס (ממונה לדאוג לענייניהם) – חַיָּיב האחראי לְעַשֵּׂר את פֵּירוֹתֵיהֶן כדי לתקן אותם לאכילה, שלא יאכלו טבל.
אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּינָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים – יִשָּׁבַע. מִינָּהוּ בֵּית דִּין – לֹא יִשָּׁבַע.
אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּינָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים לטפל ברכוש שהשאיר להם, כאשר יסיים את תפקידו – יִשָּׁבַע שלא לקח לעצמו כלום מרכושם, כדינו של כל אפוטרופוס. אבל אם מִינָּהוּ בֵּית דִּין כאפוטרופוס ליתומים – לֹא יִשָּׁבַע.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: חִלּוּף הַדְּבָרִים.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: חִלּוּף הַדְּבָרִים – אם מינהו האב – לא יישבע, ואם מינוהו בית הדין – יישבע. והלכה כמותו.
הַמְטַמֵּא, וְהַמְדַמֵּעַ, וְהַמְנַסֵּךְ, בְּשׁוֹגֵג – פָּטוּר. בְּמֵזִיד – חַיָּיב.
הַמְטַמֵּא טהרות (מאכלים טהורים) של חברו, וְהַמְדַמֵּעַ, מערב פירות תרומה בפירות חולין של חברו, וירד ערכם בכך, וְהַמְנַסֵּךְ יין של חברו לעבודה זרה, ובכך נאסר היין בהנאה; אם עשה כל אחד מדברים אלו בְּשׁוֹגֵג (בטעות) – פָּטוּר מלשלם, אף שבדרך כלל המזיק בשוגג חייב. וטעם הדבר, מפני שנזק שאינו ניכר אינו מוגדר כנזק לעניין תשלומי נזיקין. ואולם אם עשה זאת בְּמֵזִיד (בכוונה) – חַיָּיב לשלם, מפני תיקון העולם, כדי שלא יעשו כן.
הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּגְּלוּ בַּמִּקְדָּשׁ, מְזִידִין – חַיָּיבִין.
כך גם הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּגְּלוּ (חשבו מחשבת פיגול) בַּעבודת המִּקְדָּשׁ, ונפסל בכך הקרבן, אם היו מְזִידִין – חַיָּיבִין לשלם לבעל הקרבן, אף על פי שאין זה נזק ניכר, ומעיקר הדין פטורים עליו.
הֵעִיד רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא
הֵעִיד רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא לפני חכמים על כמה הלכות המקובלות בידיו:
עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ, שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְּגֵט.
עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ בילדותה – שֶׁהִיא יוֹצְאָה (מתגרשת) בְּגֵט, אם ירצה בעלה לגרשה.
וְעַל קְטַנָּה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, שֶׁאוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, וְאִם מֵתָה – בַּעְלָהּ יוֹרְשָׁהּ.
וְעַל קְטַנָּה בַּת יִשְׂרָאֵל יתומה מאב שֶׁנִּשֵּׂאת (שנישאה) לְכֹהֵן על ידי אִמָּהּ – שֶׁאוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה בעודה קטנה, כדין אשת כהן, אף על פי שמדין התורה אינה אשתו, וְכן שאִם מֵתָה – בַּעְלָהּ יוֹרְשָׁהּ.
וְעַל הַמָּרִישׁ הַגָּזוּל שֶׁבְּנָאוֹ בַּבִּירָה, שֶׁיִּטּוֹל אֶת דָּמָיו, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים.
וְהעיד עַל הַמָּרִישׁ (קורה גדולה) הַגָּזוּל, שֶׁאם בְּנָאוֹ הגזלן בַּבִּירָה (בית גדול) – שֶׁיִּטּוֹל הנגזל רק אֶת דָּמָיו, ואין מחייבים את הגזלן לפרק את הקורה מהבניין מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים, שלא יקשה על הגזלנים לחזור בתשובה.
וְעַל חַטָּאת הַגְּזוּלָה שֶׁלֹּא נוֹדְעָה לָרַבִּים, שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת, מִפְּנֵי תִּקּוּן הַמִּזְבֵּחַ.
וְהעיד עַל חַטָּאת הַגְּזוּלָה, בהמה גזולה שהוקרבה לקרבן חטאת, שֶׁלֹּא נוֹדְעָה לָרַבִּים, שלא היה ידוע מתחילה שהיא גזולה – שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת, אף שבדרך כלל קרבן גזול פסול, והוא מִפְּנֵי תִּקּוּן הַמִּזְבֵּחַ, כדי שלא יימנעו הכהנים מלהקריב קרבנות מחשש שהם גזולים.
לֹא הָיָה סִיקְרִיקוֹן בִּיהוּדָה בַּהֲרוּגֵי מִלְחָמָה. מֵהֲרוּגֵי מִלְחָמָה וְאֵילָךְ – יֵשׁ בָּהּ סִיקְרִיקוֹן.
לֹא הָיָה דין סִיקְרִיקוֹן (שוד קרקעות), נוהג בּארץ יְהוּדָה בַּהֲרוּגֵי מִלְחָמָה, בזמן המלחמה הגדולה ברומאים, אלא הקונה מרומאי קרקע שנשדדה מיהודי זכה בקרקע. ורק מזמן הֲרוּגֵי המִּלְחָמָה וְאֵילָךְ יֵשׁ בָּהּ דין סִיקְרִיקוֹן.
כֵּיצַד? לָקַח מִסִּיקְרִיקוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִבַּעַל הַבַּיִת – מִקְחוֹ בָּטֵל. מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִסִּיקְרִיקוֹן – מִקְחוֹ קַיָּים.
כֵּיצַד הוא דין סיקריקון? מי שלָקַח (קנה) מִסִּיקְרִיקוֹן (שודד) רומאי קרקע שגזל מיהודי, וְחָזַר הקונה וְלָקַח את הקרקע גם מִבַּעַל הַבַּיִת היהודי – למרות זאת, מִקְחוֹ (קניינו) בָּטֵל, ויחזיר את הקרקע לנגזל, שאין זה נחשב כהסכמה. אבל אם קנה תחילה מִבַּעַל הַבַּיִת היהודי וְחָזַר וְלָקַח מִסִּיקְרִיקוֹן – מִקְחוֹ קַיָּים, שהרי הסכים הנגזל מתחילה.
לָקַח מִן הָאִישׁ וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִשָּׁה – מִקְחוֹ בָּטֵל. מִן הָאִשָּׁה וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִישׁ – מִקְחוֹ קַיָּים.
כהערת אגב מציינים דין דומה: אם תחילה לָקַח אדם מִן הָאִישׁ קרקע השייכת לאשתו, וְחָזַר וְלָקַח אותה גם מִן הָאִשָּׁה – מִקְחוֹ בָּטֵל, שאין בכך הסכמה מצדה. ואולם אם קנה קודם מִן הָאִשָּׁה וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִישׁ – מִקְחוֹ קַיָּים.
זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶם אָמְרוּ: הַלּוֹקֵחַ מִסִּיקְרִיקוֹן נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ.
ושבים לדין הסיקריקון: זוֹ ההלכה שנאמרה לעיל, הייתה מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. ואילו בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶם אָמְרוּ: הַלּוֹקֵחַ מִסִּיקְרִיקוֹן זוכה בכל מקרה בקרקע, ונוֹתֵן לַבְּעָלִים היהודי רְבִיעַ (רבע) מערך הקרקע.
אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּיָדָן לִיקַּח. אֲבָל יֵשׁ בְּיָדָן לִיקַּח – הֵן קוֹדְמִין לְכָל אָדָם.
והוסיפו: אֵימָתַי אמרו דין זה? בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּיָדָן (ביכולתן) של הנגזלים לִיקַּח (לקנות) חזרה מן הסיקריקון, אֲבָל אם יֵשׁ בְּיָדָן לִיקַּח – הֵן קוֹדְמִין לְכָל אָדָם, ואסור לאחרים לקנות מן הסיקריקון.
רַבִּי הוֹשִׁיב בֵּית דִּין וְנִמְנוּ, שֶׁאִם שָׁהֲתָה בִּפְנֵי סִיקְרִיקוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כָּל הַקּוֹדֵם לִיקַּח – זוֹכֶה, אֲבָל נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ.
רַבִּי (רבי יהודה הנשיא) הוֹשִׁיב לאחר זמן בֵּית דִּין שדן בעניין, וְנִמְנוּ (הצביעו) וקבעו, שֶׁאִם שָׁהֲתָה הקרקע בִּפְנֵי (ביד) סִיקְרִיקוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, ולא נגאלה על ידי הנגזל – כָּל הַקּוֹדֵם לִיקַּח (לקנות) אותה זוֹכֶה בה, אֲבָל נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ ממנה. וכך הלכה.
חֵרֵשׁ – רוֹמֵז וְנִרְמָז.
חֵרֵשׁ רוֹמֵז וְנִרְמָז, כאשר הוא עושה רמזים בידיו בזמן שהוא רוצה לקנות או למכור משהו, או כאשר רומזים לו, והוא מסכים – המכר בר תוקף.
וּבֶן בְּתֵירָה אוֹמֵר: קוֹפֵץ וְנִקְפָּץ,
וּבֶן בְּתֵירָה אוֹמֵר: אפילו אם רק קוֹפֵץ את שפתיו כדי להביע את רצונו, וְנִקְפָּץ, שמסמנים לו בשפתיים ומסכים.
בְּמִטַּלְטְלִין.
ואופן זה מועיל רק בּקנייה ומכירה של מִטַּלְטְלִין, אך לא במכירת קרקע.
הַפָּעוֹטוֹת – מִקְחָן מֶקַח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר, בְּמִטַּלְטְלִין.
הַפָּעוֹטוֹת (ילדים) – מִקְחָן מֶקַח, כלומר כאשר קנו חפץ מאדם אחר – יש תוקף למה שעשו, וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר, שיש תוקף למכירה שמכרו, וזאת בְּמִטַּלְטְלִין בלבד.
וְאֵלּוּ דְּבָרִים אָמְרוּ מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם:
וְאֵלּוּ דְּבָרִים אָמְרוּ חכמים לנהוג מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם:
כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן, וְאַחֲרָיו לֵוִי, וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
כשקוראים בתורה בבית הכנסת, כֹּהֵן עולה וקוֹרֵא רִאשׁוֹן, וְאַחֲרָיו לֵוִי, וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם, כדי למנוע מתח ומריבה.
מְעָרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
כאשר עושים 'עירוב חצרות' להתיר טלטול בחצר בשבת על ידי הנחת פת משותפת לכל דיירי החצר באחד הבתים, מְעָרְבִין (מניחים את הפת) בְּבַיִת יָשָׁן, בבית שבו היו רגילים להניח ולא בבית אחר מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּה מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
כאשר אמת מים עוברת ממקום למקום, וממנה יוצאת תעלה, ולאורכה בורות מים המתמלאים ממנה, בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּה מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן, ולא ניתן לדרוש מבעל הבור לסגור את היציאה לבורו ולאפשר לאחרים למלא לפניו. והוא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם, שיהיה סדר קבוע, ולא יריבו למי יש זכות קדימה במים.
מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם גֵּזֶל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
מְצוּדוֹת (מלכודות) חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים, שאדם הניח במקום הפקר שאינו בבעלותו – יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם גֵּזֶל, אסור לאדם אחר לקחת בעל חיים שניצוד בהן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גֵּזֶל גָּמוּר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גֵּזֶל גָּמוּר הוא.
מְצִיאַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גֵּזֶל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
מְצִיאַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, חפצים שמצאו ברשות הרבים, אף שמעיקר הדין, אין תוקף קנייני למעשיהם – יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גֵּזֶל, ואסור לקחת מהם מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גֵּזֶל גָּמוּר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גֵּזֶל גָּמוּר הוא.
עָנִי הַמְנַקֵּף בְּרֹאשׁ הַזַּיִת – מַה שֶּׁתַּחְתָּיו גֵּזֶל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
עָנִי הַמְנַקֵּף (מכה) בְּרֹאשׁ עץ הַזַּיִת לאחר המסיק, כדי לאסוף את הזיתים שייפלו – מַה שֶּׁתַּחְתָּיו גֵּזֶל, אסור לקחתו, אלא ירד העני ויאסוף, שזהו מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גֵּזֶל גָּמוּר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גֵּזֶל גָּמוּר הוא. והלכה כתנא הראשון.
אֵין מְמַחִין בְּיַד עֲנִיֵּי גוֹיִם בַּלֶּקֶט, שִׁכְחָה וּפֵאָה, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
ועוד תקנה: אֵין מְמַחִין (מוחים) בְּיַד עֲנִיֵּי גוֹיִם הבאים לאסוף בְּלֶקֶט, שִׁכְחָה וּפֵאָה, מתנות שעל בעל השדה להניח בעת הקציר, אף שהן נועדו לעניי ישראל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית נָפָה וּכְבָרָה וְרֵחַיִם וְתַנּוּר. אֲבָל לֹא תָּבוֹר וְלֹא תִּטְחַן עִמָּהּ.
מַשְׁאֶלֶת (משאילה) אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל דיני הַשְּׁבִיעִית (שנת השמיטה), להשתמש בתבואה לאחר זמן הביעור מן הבית, נָפָה, מסננת לקמח, וּכְבָרָה לסינון גרגירי התבואה מן המוץ, וְרֵחַיִם לטחינה, וְתַנּוּר, אף שהיא עלולה להשתמש בהם באיסור. אֲבָל לֹא תָּבוֹר (תברור) יחד עמה חיטים של שביעית מן הפסולת, וְלֹא תִּטְחַן עִמָּהּ קמח, שלא תסייע בעצמה לעברה.
אֵשֶׁת חָבֵר מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ נָפָה וּכְבָרָה, וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמַרְקֶדֶת עִמָּהּ. אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם לֹא תִּגַּע עִמָּהּ, לְפִי שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵירָה.
אֵשֶׁת חָבֵר, שמקפידה על דיני טהרה, מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ שאינה מקפידה בכך, נָפָה וּכְבָרָה, וגם בּוֹרֶרֶת חיטים וְטוֹחֶנֶת וּמְרַקֶּדֶת (מנפה) עִמָּהּ, אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל אשת עם הארץ את הַמַּיִם לקמח, לֹא תִּגַּע עִמָּהּ לסייע לה בלישת הבצק, משום שאסור לטמא את הבצק לפני הפרשת החלה המיועדת לכהן. לְפִי שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין (תומכים ומסייעים) יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵירָה.
וְכוּלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
וְכוּלָּן, כל ההקלות שנאמרו במשנתנו להשאיל להם כלים, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
וּמַחֲזִיקִין יְדֵי גוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל,
וּמַחֲזִיקִין יְדֵי גוֹיִם העובדים באדמה בַּשנה השְּׁבִיעִית, לומר לגוי שיצליח במעשיו וכדומה, שאינם אסורים בכך, אֲבָל לֹא מחזקים את יְדֵי יִשְׂרָאֵל העושים כן, מפני שהם עוברים עברה.
וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
וְכן שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן של גויים בכל זמן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.