Gitin 4

חזור

גיטין

פרק ד

הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, וְהִגִּיעַ בַּשָּׁלִיחַ, אוֹ שֶׁשָּׁלַח אַחֲרָיו שָׁלִיחַ, וְאָמַר לוֹ: "גֵּט שֶׁנָּתַתִּי לְךָ בָּטֵל הוּא" – הֲרֵי זֶה בָּטֵל.

הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ ביד שליח, וְהִגִּיעַ (פגש) בַּשָּׁלִיחַ בדרך, אוֹ שֶׁשָּׁלַח אַחֲרָיו שָׁלִיחַ אחר להשיג אותו, וְאָמַר לוֹ: "גֵּט שֶׁנָּתַתִּי לְךָ בָּטֵל הוּא" – הֲרֵי זֶה בָּטֵל, שאם ייתן אותו השליח לאישה, אינה מגורשת.

קָדַם אֵצֶל אִשְׁתּוֹ, אוֹ שֶׁשָּׁלַח אֶצְלָהּ שָׁלִיחַ, וְאָמַר לָהּ: "גֵּט שֶׁשָּׁלַחְתִּי לִיךְ בָּטֵל הוּא" – הֲרֵי זֶה בָּטֵל.

וכן אם קָדַם (הקדים) הבעל והגיע אֵצֶל אִשְׁתּוֹ לפני השליח, אוֹ שֶׁשָּׁלַח אֶצְלָהּ שָׁלִיחַ לפני שהגיע שליח הגט, וְאָמַר לָהּ: "גֵּט שֶׁשָּׁלַחְתִּי לִיךְ בָּטֵל הוּא" – הֲרֵי זֶה בָּטֵל.

אִם מִשֶּׁהִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ – שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלוֹ.

אבל אִם מִשֶּׁהִגִּיעַ כבר הגֵּט לְיָדָהּ הבעל רוצה לבטל את הגט – שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלוֹ, שהרי חלו כבר הגירושין.

אִם מִשֶּׁהִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ – שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלוֹ.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה עוֹשֶׂה בֵּית דִּין בְּמָקוֹם אַחֵר וּמְבַטְּלוֹ. הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹשִׂין כֵּן, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.

בָּרִאשׁוֹנָה, (בתחילה) בתקופה קודמת, בעל ששלח גט וחזר בו הָיָה עוֹשֶׂה בֵּית דִּין בְּמָקוֹם אַחֵר וּמְבַטְּלוֹ, את הגט, שלא בפני השליח או האישה. הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹשִׂין כֵּן, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, שאם לא ידעו השליח והאישה על ביטול הגט, וימסור את הגט לאישה, היא עלולה להינשא לאדם אחר באיסור.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מְשַׁנֶּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ. וְהִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיְּהֵא כּוֹתֵב: "אִישׁ פְּלוֹנִי וְכָל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ", "אִשָּׁה פְּלוֹנִית וְכָל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לָהּ", מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מְשַׁנֶּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ, שלא היו מדקדקים לכתוב בגט את כל השמות של הבעל, האישה והעיר, אלא כתבו כפי שהיה הבעל נוהג לקרוא להם במקום כתיבת הגט. וְהִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, שֶׁיְּהֵא הסופר כּוֹתֵב בגט: "אִישׁ פְּלוֹנִי וְכָל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ", "אִשָּׁה פְּלוֹנִית וְכָל שׁוּם (שם) שֶׁיֵּשׁ לָהּ", מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, שמא במקום אחר אין מכירים את השם שנכתב בגט, ויערערו על הגט, ויאמרו שלא התגרשה.

אֵין אַלְמָנָה נִפְרַעַת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. נִמְנְעוּ מִלְּהַשְׁבִּיעָהּ, הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁתְּהֵא נוֹדֶרֶת לַיְּתוֹמִים כָּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ, וְגוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ.

בתחילה אמרו, שאֵין אַלְמָנָה נִפְרַעַת (גובה) את כתובתה מִנִּכְסֵי הבעל שבידי היְתוֹמִים אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה, שהיה עליה להישבע שלא קיבלה מן הכתובה בחיי בעלה (כתובות פ"ט מ"ז), בשלב מסוים נִמְנְעוּ בתי הדין מִלְּהַשְׁבִּיעָהּ, מפני שחששו לשבועת שקר, ולא יכלו אלמנות לגבות את כתובתן, הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁבמקום שבועה, תְּהֵא נוֹדֶרֶת לַיְּתוֹמִים כָּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ, כגון שייאסרו עליה כל הפירות, אם קיבלה דבר לגביית הכתובה, וְגוֹבָה את כְּתוּבָּתָהּ על סמך הנדר, שחומרתו פחותה.

הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט, מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם.

תיקנו חכמים, שיהיו הָעֵדִים הנוכחים במעמד הגירושין חוֹתְמִין עַל הַגֵּט, מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם, שתהיה ביד האישה עדות חתומה כנגד כל פקפוק עתידי.

הִלֵּל הִתְקִין פְּרוֹזְבּוֹל מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.

הִלֵּל הזקן הִתְקִין פְּרוֹזְבּוֹל, מסמך המאפשר למלווה לגבות את חובו גם לאחר השמיטה, מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם, שלא יימנעו מלהלוות לפני שמיטת הכספים.

עֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה וּפְדָאוּהוּ, אִם לְשׁוּם עֶבֶד – יִשְׁתַּעְבֵּד. אִם לְשׁוּם בֶּן חוֹרִין – לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד.

עֶבֶד כנעני של ישראל שֶׁנִּשְׁבָּה (נפל בשבי), וּפְדָאוּהוּ אנשים מן השבי; אִם פדה אותו אדם לְשׁוּם (לשם) עֶבֶד, כדי שיהיה עבדו – יִשְׁתַּעְבֵּד (יהיה עבד) למי שפדה אותו, ואִם פדה אותו לְשׁוּם בֶּן חוֹרִין – לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד לאדונו הקודם, אלא יוצא לחירות.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יִשְׁתַּעְבֵּד.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, בכל אופן יחזור ויִשְׁתַּעְבֵּד לאדונו הראשון.

עֶבֶד שֶׁעֲשָׂאוֹ רַבּוֹ אַפּוֹתֵיקִי לַאֲחֵרִים וְשִׁחְרְרוֹ – שׁוּרַת הַדִּין אֵין הָעֶבֶד חַיָּיב כְּלוּם. אֶלָּא מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין, וְכוֹתֵב שְׁטַר עַל דָּמָיו.

עֶבֶד שֶׁעֲשָׂאוֹ רַבּוֹ (אדונו) אַפּוֹתֵיקִי (נכס משועבד) לַאֲחֵרִים, שלווה מהם כסף ושיעבד את העבד לפירעון החוב, וְאחר כך שִׁחְרְרוֹ אדונו לחירות – לפי שׁוּרַת הַדִּין אֵין הָעֶבֶד חַיָּיב כְּלוּם, שהשחרור מפקיע את השעבוד המוטל עליו, אֶלָּא שתיקנו חכמים מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, כדי שלא יטען המלווה שהוא עבדו, ויצא שם רע עליו ועל בניו, שכּוֹפִין בית הדין אֶת רַבּוֹ (אדונו) החדש, המלווה, וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין, כותב לו שטר שחרור, כאילו הוא עבדו, וְכוֹתֵב לו העבד שְׁטַר חוב עַל דָּמָיו, כמחיר עבד בשוק, וכשישיג כסף יפצה את המלווה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵינוֹ כּוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: העבד אֵינוֹ כּוֹתֵב התחייבות למלווה, אֶלָּא המְשַׁחְרֵר את העבד, האדון הראשון, הוא צריך לשלם למלווה. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין – עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד. דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.

מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד כנעני וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, כגון שאחד משני בעליו השותפים בו שחרר את חלקו בעבד – עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ (אדונו) יוֹם אֶחָד, וְאֶת עַצְמוֹ (בעבור עצמו) יוֹם אֶחָד, אלו דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.

אָמְרוּ לוֹ בֵּית שַׁמַּאי: תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ, וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִּקַּנְתֶּם; לִישָּׂא שִׁפְחָה אִי אֶפְשָׁר – שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. בַּת חוֹרִין אִי אֶפְשָׁר – שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ עֶבֶד. יִבָּטֵל? וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ"!

אָמְרוּ לוֹ (להם) בֵּית שַׁמַּאי: על ידי הסדר זה תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ, שאין רבו מפסיד דבר, וְאולם אֶת העבד עַצְמוֹ לֹא תִּקַּנְתֶּם, שהוא נמצא במצב בלתי אפשרי: מן הצד האחד, לִישָּׂא שִׁפְחָה אִי אֶפְשָׁר, אינו יכול – לפי שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, ובן חורין אסור בשפחה; ומן הצד האחר, לשאת בַּת חוֹרִין אִי אֶפְשָׁר – שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ עֶבֶד, וגם זה אסור. תאמרו: יִבָּטֵל מנישואין בכלל – וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ (לא לריק ברא את הארץ) אלא לָשֶׁבֶת (ליישב אותה) יְצָרָהּ" (ישעיה מה,יח)!

אֶלָּא מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין, וְכוֹתֵב שְׁטַר עַל חֲצִי דָּמָיו.

אֶלָּא מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, כדי שיוכל העבד לשאת אישה ולהוליד ילדים – כּוֹפִין (מכריחים) אֶת רַבּוֹ על חציו, וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין, שכותב לו שטר שחרור. וְכוֹתֵב העבד שְׁטַר עַל חֲצִי דָּמָיו (שוויו) ופורע אותו לאדון במשך הזמן.

וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי.

וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי.

הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְגוֹי אוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ – יָצָא בֶּן חוֹרִין.

הַמּוֹכֵר את עַבְדּוֹ לְגוֹי אוֹ שמכר אותו לְחוּצָה לָאָרֶץ אפילו לישראל, ובכך גרם לו שלא יקיים מצוות שהוא מצווה עליהן – יָצָא בכך העבד להיות בֶּן חוֹרִין מתקנת חכמים.

אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִים יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.

אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִים ביוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן (יותר משווים הרגיל) מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, כדי שלא לגרום לריבוי התופעה של שבי של יהודים ולתביעות גדולות יותר בעתיד.

וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.

וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין מידי השובים מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, כדי שלא יחמירו את תנאי השבויים על מנת למנוע בריחה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשְּׁבוּיִין.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הטעם שאין מבריחים אינו טעם כללי, אלא מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשְּׁבוּיִין שנשארו בשבי, שלא יתעללו בהם או יהרגום כנקמה. אבל אם היה שבוי יחיד – מותר.

וְאֵין לוֹקְחִים סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַגּוֹיִם יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.

וְאֵין לוֹקְחִים (קונים) סְפָרִים (ספרי תורה), תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַגּוֹיִם שמציעים אותם למכירה ביוקר יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן (יותר ממחיר השוק) מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם, שלא לעודד גנבת חפצי קודש.

הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם שֵׁם רַע – לֹא יַחֲזִיר. מִשּׁוּם נֶדֶר – לֹא יַחֲזִיר.

בעל הַמּוֹצִיא (מגרש) אֶת אִשְׁתּוֹ, מִשּׁוּם שיצא עליה שֵׁם רַע שזנתה – לֹא יַחֲזִיר אותה לעולם כאשתו, שמא לאחר מכן יתברר שלא זנתה, ויטען שהיו גירושין אלו בטעות, והגט בטל, ואם נישאה בינתיים וילדה, נמצאו בניה ממזרים. ולכן אומרים לו מתחילה, שאינו יכול להחזירה, ושוב לא יוכל לטעון, שגירושין אלו היו על תנאי. וכן המגרש את אשתו מִשּׁוּם נֶדֶר שנדרה – לֹא יַחֲזִיר אותה לעולם, כדי שאם יתירו לה את הנדר, לא יוכל לטעון שלא על דעת כן גירש אותה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל נֶדֶר שֶׁיָּדְעוּ בּוֹ רַבִּים – לֹא יַחֲזִיר. וְשֶׁלֹּא יָדְעוּ בּוֹ רַבִּים – יַחֲזִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לעניין המגרש משום נדר, יש להבחין בין שני סוגי נדרים, כָּל נֶדֶר שֶׁיָּדְעוּ בּוֹ רַבִּים – לֹא יַחֲזִיר אותה לעולם, וְאולם נדר שֶׁלֹּא יָדְעוּ בּוֹ רַבִּים – יַחֲזִיר אם ירצה (אם לא נישאה לאחר).

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל נֶדֶר שֶׁצָּרִיךְ חֲקִירַת חָכָם – לֹא יַחֲזִיר. וְשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם – יַחֲזִיר.

רַבִּי מֵאִיר מחלק באופן אחר ואוֹמֵר: כָּל נֶדֶר שֶׁצָּרִיךְ חֲקִירַת חָכָם, שיברר את מהות הנדר ויתיר אותו – לֹא יַחֲזִיר אם גירש בגללו, וְשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם כדי להתיר אותו – יַחֲזִיר.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: לֹא אָסְרוּ זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי זֶה.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אין הבדל בין נדר לנדר. ולהפך, לֹא אָסְרוּ חכמים להחזיר בנדר זֶה שצריך חקירת חכם אֶלָּא מִפְּנֵי זֶה, בגלל נדר שאינו צריך חקירת חכם, שבו עיקר החשש לתקלה זו. וכן הלכה, שבכל נדר לא יחזיר.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּצַיְדָּן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: "קוֹנָם אִם אֵינִי מְגָרְשֵׁיךְ", וְגֵרְשָׁהּ. וְהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.

וכך אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה היה בּעיר צַיְדָן, בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ בנדר: "קוֹנָם (ייאסר עלי דבר-מה כקרבן) אִם אֵינִי מְגָרְשֵׁיךְ", כגון שאסר על עצמו אכילת פירות אם לא יגרש אותה, וְגֵרְשָׁהּ – וְהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה. שכן טעמה של המשנה הוא מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, כדי שלא יוכל הבעל לערער על הגירושין, אך כאשר הוא הנודר, אין חשש לתקלה.

הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם אַיְלוֹנִית –

הַמּוֹצִיא (המגרש) אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם שהיא אַיְלוֹנִית ('זכרית'), שאינה מסוגלת מטבעה ללדת –

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יַחֲזִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יַחֲזִיר אותה לעולם, כדי למנוע ערעור עתידי על הגט אם יתברר שאינה איילונית.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַחֲזִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אם רוצה יַחֲזִיר (כל עוד לא נישאת לאחר). והלכה כרבי יהודה.

נִישֵּׂאת לְאַחֵר וְהָיוּ לָהּ בָּנִים הֵימֶנּוּ, וְהִיא תּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אוֹמֵר לָהּ: "שְׁתִיקוּתֵיךְ יָפָה לִיךְ מִדִּבּוּרֵיךְ".

אם נִישֵּׂאת לְאיש אַחֵר, וְהָיוּ לָהּ בָּנִים הֵימֶנּוּ (ממנו), ומתברר, שאינה איילונית, וְהִיא תּוֹבַעַת כעת את כְּתוּבָּתָהּ מבעלה הראשון, שכן איילונית אינה זכאית לכתובה – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אוֹמֵר לָהּ: שְׁתִיקוּתֵיךְ (שתיקתך) יָפָה לִיךְ מִדִּבּוּרֵיךְ, שמוטב לה לשתוק ולוותר על הכתובה מאשר לגרום ערעור על עצם הגירושין ולפסול את בניה כממזרים.

הַמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בָּנָיו לְגוֹי – אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ, אֲבָל פּוֹדִין אֶת הַבָּנִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן.

הַמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בָּנָיו יחד אתו לעבדים לְגוֹי – אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ, כדי שלא יתרגלו אנשים למכור עצמם לגוי, אֲבָל פּוֹדִין אֶת הַבָּנִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן, שהרי הם אינם אשמים בכך.

הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ לְגוֹי וְחָזַר וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ יִשְׂרָאֵל – הַלּוֹקֵחַ מֵבִיא מִמֶּנּוּ בִּכּוּרִים, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.

הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ לְגוֹי, וְחָזַר וּלְקָחָהּ, קנה את השדה, מִמֶּנּוּ יִשְׂרָאֵל אחר – הַלּוֹקֵחַ (הקונה) מֵבִיא מִמֶּנּוּ, מהשדה, בִּכּוּרִים לבית המקדש, אף שהפירות צמחו ברשות הגוי, והם פטורים מביכורים, וזאת מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, שלא תישאר הקרקע ביד הגוי לעולם, אלא ישתדלו לקנותה מפני שעדיין הקרקע עומדת בקדושת ארץ ישראל.