Yuma 6

חזור

יומא

פרק ו

שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין בְּמַרְאֶה, וּבְקוֹמָה, וּבְדָמִים, וּבִלְקִיחָתָן כְּאֶחָד.

שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִצְוָתָן לכתחילה שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין בְּמַרְאֶה, בצבע שלהם, וּבְקוֹמָה, בגובה, וּבְדָמִים, במחיר, וּבִלְקִיחָתָן כְּאֶחָד, שיקנו את שניהם יחד.

וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁוִין – כְּשֵׁרִין.

וְאולם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁוִין במראה, בקומה ובדמים – כְּשֵׁרִין.

לָקַח אֶחָד הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר – כְּשֵׁרִין.

וכן אם לָקַח, קנה, גזבר המקדש אֶחָד הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר – כְּשֵׁרִין.

מֵת אֶחָד מֵהֶן;

מֵת אֶחָד מֵהֶן, מן השעירים, מה הדין?

אִם עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל מֵת – יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי.

אִם עַד שֶׁלּא הִגְרִיל עליהם מֵת אחד מהם – יִקַּח בן זוּג לַשֵּׁנִי, ויגריל עליהם.

וְאִם מִשֶּׁהִגְרִיל מֵת – יָבִיא זוּג אַחֵר, וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶם בַּתְּחִלָּה, וְיֹאמַר, אִם שֶׁל שֵׁם מֵת: ״זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם יִתְקַיֵּים תַּחְתָּיו״, וְאִם שֶׁל עֲזָאזֵל מֵת: "זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יִתְקַיֵּים תַּחְתָּיו".

וְאִם מִשֶּׁהִגְרִיל מֵת – יָבִיא זוּג אַחֵר של שעירים, וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶם בַּתְּחִלָּה, ולאחר ההגרלה יֹאמַר כך: אִם שֶׁל שֵׁם מֵת – יאמר: "זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל עכשיו לַשֵּׁם יִתְקַיֵּים, יעמוד, תַּחְתָּיו"; וְאִם שֶׁל עֲזָאזֵל מֵת – יאמר: "זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו עכשיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יִתְקַיֵּים תַּחְתָּיו".

וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה, שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה.

וְהַשֵּׁנִי, שאין זקוקים לו, יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, שייפול בו מום, וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָּמָיו לקרבנות נְדָבָה של הציבור (ראו שקלים פ״ו מ״ו). ואין כולאים אותו עד שימות, כפי שנוהגים בחטאת שבעליה התכפרו בבהמה אחרת (תמורה פ״ד מ״א); מפני שהוא קרבן ציבור, וכלל בידנו, שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּמוּת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גם חטאת ציבור תָּמוּת במקרה כזה. ואין הלכה כרבי יהודה.

וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: נִשְׁפַּךְ הַדָּם – יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ; מֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ – יִשָּׁפֵךְ הַדָּם.

וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בעניין שני השעירים: אם נִשְׁפַּךְ הַדָּם של השעיר לשם לפני שהִזה ממנו – יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ; וכן אם מֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לפני שילוחו למדבר – יִשָּׁפֵךְ הַדָּם של השעיר לשם. ויביאו שעירים נוספים ויגרילו עליהם מתחילה. ואין הלכה כרבי יהודה.

בָּא לוֹ אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַודֶּה.

בָּא לוֹ הכהן הגדול אֵצֶל השָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַודֶּה.

וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: ״אָנָּא הַשֵּׁם! עָווּ פָּשְׁעוּ חָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל.

וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: "אָנָּא הַשֵּׁם! עָווּ, פָּשְׁעוּ, חָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל.

אָנָּא בַּשֵּׁם! כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָווּ וְשֶׁפָּשְׁעוּ וְשֶׁחָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל,

כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ לֵאמֹר: ״כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ".

כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ לֵאמֹר: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז,ל).

וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה, כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים שֵׁם הַמְפוֹרָשׁ שֶׁהוּא יוֹצֵא מִפִּי כֹּהֵן גָּדוֹל, הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְאוֹמְרִים: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".

וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה, כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים שֵׁם הַמְפוֹרָשׁ, כפי שהוא נכתב, שֶׁהוּא יוֹצֵא מִפִּי כֹּהֵן גָּדוֹל, הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְאוֹמְרִים: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".

מְסָרוֹ לְמִי שֶׁהָיָה מוֹלִיכוֹ.

מְסָרוֹ הכהן את השעיר לְמִי שֶׁהָיָה מוֹלִיכוֹ למדבר.

הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהוֹלִיכוֹ, אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים גְּדוֹלִים קֶבַע וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכוֹ.

ומעירים: הַכֹּל, כְּשֵׁרִין מצד הדין לְהוֹלִיכוֹ, אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים הגְּדוֹלִים קֶבַע, מנהג קבוע, לעצמם, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכוֹ אלא דווקא לכהן.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה וְהוֹלִיכוֹ עַרְסְלָא, וְיִשְׂרָאֵל הָיָה.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לא תמיד היה כך, מַעֲשֶׂה וְהוֹלִיכוֹ אדם אחד ושמו עַרְסְלָא, וְיִשְׂרָאֵל הָיָה.

וְכֶבֶשׁ עָשׂוּ לוֹ, מִפְּנֵי הַבַּבְלִיִּים, שֶׁהָיוּ מְתַלְּשִׁים בִּשְׂעָרוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ: ״טוֹל וָצֵא, טוֹל וָצֵא".

וְכֶבֶשׁ, גשר, מעבר מוגבה, עָשׂוּ לוֹ, לשעיר, להוליך אותו מן העזרה לעבר המדבר, מִפְּנֵי הַבַּבְלִיִּים, היהודים מבבל, שֶׁהָיוּ מְתַלְּשִׁים בִּשְׂעָרוֹ של המשלח וְאוֹמְרִים לוֹ: "טוֹל עוונותינו וָצֵא, טוֹל וָצֵא״.

מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלִַם הָיוּ מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד סוּכָּה הָרִאשׁוֹנָה.

מִיַּקִּירֵי, חשובי, יְרוּשָׁלִַם הָיוּ מְלַוִּין אוֹתוֹ, את המשלח, עַד הסוּכָּה הָרִאשׁוֹנָה מן הסוכות שהיו עושים לו בדרכו למדבר, כדי שיוכל לנוח בהן.

עֶשֶׂר סוּכּוֹת מִירוּשָׁלִַם וְעַד צוּק, תִּשְׁעִים רִיס, שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה לְכָל מִיל.

עֶשֶׂר סוּכּוֹת היו מִירוּשָׁלִַם וְעַד הצוּק שבמדבר יהודה, שאליו היה מוליך את השעיר, והוא מרוחק מירושלים תִּשְׁעִים רִיס שהם שנים עשר מיל, שכן שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה ריס יש לְכָל מִיל (שהוא אלפיים אמה, כ-960 מטר).

עַל כָּל סוּכָּה וְסוּכָּה אוֹמְרִים לוֹ: הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם.

עַל כָּל סוּכָּה וְסוּכָּה אוֹמְרִים לוֹ השוהים שם: הֲרֵי מָזוֹן, וַהֲרֵי מַיִם, שמא זקוק אתה לכך.

וּמְלַוִּין אוֹתוֹ מִסּוּכָּה לְסוּכָּה; חוּץ מֵאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהֶן, שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוּק, אֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו.

וּמְלַוִּין אוֹתוֹ מִסּוּכָּה לְסוּכָּה, חוּץ מֵאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהֶן, שֶׁהנמצא בסוכה אחרונה אֵינוֹ מַגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוּק, אֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו כיצד הוא מקיים את המצווה.

מֶה הָיָה עוֹשֶׂה? חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, חֶצְיוֹ קָשַׁר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין שְׁתֵּי קַרְנָיו; וּדְחָפוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְהוּא מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד. וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֵבָרִים אֵבָרִים.

מֶה הָיָה עוֹשֶׂה האיש המוליך את השעיר, משהגיע לצוק? חוֹלֵק, מחלק, לשניים לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, צמר צבוע אדום, שהייתה קשורה בראשו (ראו לעיל פ״ד מ״ב), חֶצְיוֹ של לשון זה קָשַׁר בַּסֶּלַע, וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין שְׁתֵּי קַרְנָיו של השעיר. וּדְחָפוֹ את השעיר לַאֲחוֹרָיו, וְהוּא מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד. וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֵבָרִים אֵבָרִים.

בָּא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת סוּכָּה אַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.

בָּא וְיָשַׁב לוֹ המשלח תַּחַת סוּכָּה אַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ, ואז חוזר לביתו.

וּמֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְּגָדִים? מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם.

וּמֵאֵימָתַי מְטַמֵּא המשלח בְּגָדִים שעליו? מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִשְּׁעַת דְּחִיָּיתוֹ לַצּוּק.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אין בגדיו מיטמאים אלא מִשְּׁעַת דְּחִיָּיתוֹ של השעיר לַצּוּק. ואין הלכה כרבי שמעון.

בָּא לוֹ אֵצֶל פָּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין, קְרָעָן וְהוֹצִיא אֶת אֵימוּרֵיהֶן, נְתָנָן בַּמָּגִיס וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

בָּא לוֹ הכהן הגדול אֵצֶל פָּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין, קְרָעָן, עשה בהם חתך, וְהוֹצִיא אֶת אֵימוּרֵיהֶן, החלקים הפנימיים שמקטירים, נְתָנָן בַּמָּגִיס, קערה גדולה, וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

קְלָעָן בְּמִקְלָעוֹת וְהוֹצִיאָן לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה.

לאחר הוצאת האימורים קְלָעָן את הפר והשעיר בְּמִקְלָעוֹת, עשה מהם מעין מקלעת על גבי מוטות, וְהוֹצִיאָן בידי אנשים שנשאו אותם לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה, מקום מיוחד לכך מחוץ לירושלים.

וּמֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין בְּגָדִים? מִשֶּׁיָּצְאוּ חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה.

וּמֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין בְּגָדִים המתעסקים בהם? מִשֶּׁיָּצְאוּ חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִשֶּׁיַּצִּית הָאוּר בְּרוּבָּן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לא כן, אלא רק מִשעה שֶׁיַּצִּית את הָאוּר, האש, בְּרוּבָּן. ואין הלכה כמותו.

אָמְרוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל: הִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר.

אָמְרוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל: הִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר.

וּמִנַּיִין הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר? דִּרְכִּיּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין, וּמְנִיפִין בְּסוּדָרִין, וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר.

וּמִנַּיִין הָיוּ יוֹדְעִין בבית המקדש שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר? דִּרְכִּיּוֹת, משמרות של צופים, הָיוּ עוֹשִׂין לאורך הדרך, וּמְנִיפִין בְּסוּדָרִין זה לזה, וְכך היו יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ השָׂעִיר לַמִּדְבָּר.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: וַהֲלֹא סִימָן גָּדוֹל הָיָה לָהֶם! מִירוּשָׁלַיִם וְעַד בֵּית חִדּוּדוֹ שְׁלשָׁה מִילִין; הוֹלְכִין מִיל, וְחוֹזְרִין מִיל, וְשׁוֹהִין כְּדֵי מִיל, וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לשם מה דרושות הדרכיות? וַהֲלֹא סִימָן גָּדוֹל הָיָה לָהֶם! מִירוּשָׁלַיִם וְעַד בֵּית חִדּוּדוֹ, ששם תחילת המדבר, מרחק שְׁלשָׁה מִילִין; היו המלווים את משלח השעיר הוֹלְכִין מִיל (לעיל משנה ד) וְחוֹזְרִין מִיל, וְשׁוֹהִין כְּדֵי הילוך מִיל, וְכך יוֹדְעִין שֶׁכבר הִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וַהֲלֹא סִימָן אַחֵר הָיָה לָהֶם! לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית הָיָה קָשׁוּר עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר הָיָה הַלָּשׁוֹן מַלְבִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ".

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וַהֲלֹא סִימָן אַחֵר הָיָה לָהֶם! לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית הָיָה קָשׁוּר עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וּכְשֶׁהִגִּיעַ השָׂעִיר לַמִּדְבָּר, והתקיימה המצווה, הָיָה הַלָּשׁוֹן מַלְבִּין, כדרך שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיה א,יח).