טָרַף בַּקַּלְפִּי וְהֶעֱלָה שְׁנֵי גוֹרָלוֹת, אֶחָד כָּתוּב עָלָיו ‘לַשֵּׁם׳ וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו 'לַעֲזָאזֵל'.

טָרַף, ערבב, הכהן הגדול את הגורלות בַּקַּלְפִּי, בקופסה, וְהֶעֱלָה משם שְׁנֵי גוֹרָלוֹת, אֶחָד כָּתוּב עָלָיו "לַשֵּׁם" (״לי-ה-ו-ה״) וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו "לַעֲזָאזֵל".

הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ; אִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִּימִינוֹ – הַסְּגָן אוֹמֵר לוֹ: ״אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, הַגְבַּהּ יְמִינְךָ״, וְאִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִּשְׂמֹאלוֹ – רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ: ״אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, הַגְבַּהּ שְׂמֹאלְךָ".

הַסְּגָן, הממונה, המשנה לכהן הגדול, עומד בִּימִינוֹ של הכהן הגדול, וְרֹאשׁ בֵּית אָב, ראש משפחת הכהנים העובדת במקדש ביום זה, עומד מִשְּׂמֹאלוֹ; אִם גורל שֶׁל שֵׁם עָלָה בּיד ימִינוֹ של הכהן הגדול – הַסְּגָן אוֹמֵר לוֹ: "אִישִׁי, אדוני, כֹּהֵן גָּדוֹל, הַגְבַּהּ יד יְמִינְךָ״, וְאִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִּשְׂמֹאלוֹ – רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ: "אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, הַגְבַּהּ שְׂמֹאלְךָ".

נְתָנָן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים, וְאוֹמֵר: "לַה' חַטָּאת".

לאחר מכן נְתָנָן, את הגורלות, עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים, וְאוֹמֵר: "לַה' חַטָּאת" בשם המפורש.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר "חַטָּאת", אֶלָּא: "לַה'".

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר את המילה "חַטָּאת" אֶלָּא אומר "לַה'" בלבד. ואין הלכה כרבי ישמעאל.

וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".

וְהֵן, הכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהוא מזכיר את השם המפורש, עוֹנִין בקול אַחֲרָיו: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".

קָשַׁר לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְהֶעֱמִידוֹ כְּנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ, וְלַנִּשְׁחָט – כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ.

קָשַׁר הכהן הגדול לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, רצועה של צמר צבוע אדום, בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, שעלה עליו הגורל לעזאזל, וְהֶעֱמִידוֹ כְּנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ, מול השער המזרחי, שדרכו הוא משולח למדבר; וְלַשעיר הנִּשְׁחָט, שעלה עליו הגורל לה׳, היה קושר לשון של זהורית כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ, על מקום השחיטה בצווארו, כדי שלא יחליפו ביניהם.

בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּיה, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה.

לאחר מכן בָּא לוֹ הכהן הגדול אֵצֶל פָּרוֹ פעם שְׁנִיָּיה, בין האולם ולמזבח, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה.

וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: ״אָנָּא הַשֵּׁם! עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ, אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁךָ. אָנָּא הַשֵּׁם! כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ: ״כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ"".

וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: "אָנָּא הַשֵּׁם! עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ, אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁךָ. אָנָּא הַשֵּׁם! כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁךָ, כַּכָּּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז,ל).

וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".

וְהֵן, הכהנים והעם שהיו בעזרה, כשהוא מזכיר את השם המפורש, עוֹנִין בקול אַחֲרָיו: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".

שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בַּמִּזְרָק אֶת דָּמוֹ, וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְמָרֵס בּוֹ עַל הָרוֹבֵד הָרְבִיעִי שֶׁבַּהֵיכָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרוֹשׁ.

שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בַּמִּזְרָק, ספל גדול, אֶת דָּמוֹ, וּנְתָנוֹ, את המזרק לְמִי שֶׁהוּא מְמָרֵס, מערבב, בּוֹ את הדם עַל הָרוֹבֶד, המשטח המרוצף, הָרְבִיעִי שֶׁבָּהֵיכָל, של המדרגות העולות להיכל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרוֹשׁ עד שיגיע זמן הזאת הדם בקודש הקדשים (להלן פ"ה מ"ג).

נָטַל מַחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה גֶּחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, וְחוֹתֶה מִן הַמְעוּכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד וְהִנִּיחָהּ עַל הָרוֹבֵד הָרְבִיעִי שֶׁבָּעֲזָרָה.

נָטַל מַחְתָּה, כלי לאיסוף גחלים, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, מזבח העולה שבעזרה, וּפִנָּה גֶּחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, לכאן ולכאן, וְחוֹתֶה במחתה מִן הגחלים הַמְעוּכָּלוֹת, השרופות, הַפְּנִימִיּוֹת, שבעומק ערמת הגחלים, וְיָרַד מן המזבח וְהִנִּיחָהּ, את המחתה עם הגחלים, עַל הָרוֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבָּעֲזָרָה, שבמדרגות העולות מן העזרה להיכל.

בְּכָל יוֹם הָיָה חוֹתֶה בְּשֶׁל כֶּסֶף וּמְעָרֶה בְּתוֹךְ שֶׁל זָהָב, וְהַיּוֹם – חוֹתֶה בְּשֶׁל זָהָב, וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס.

בְּכָל יוֹם הָיָה הכהן שזכה בעבודה זו חוֹתֶה גחלים לצורך הקטורת בְּמחתה שֶׁל כֶּסֶף, וּמְעָרֶה, ושופך, את הגחלים בְּתוֹךְ מחתה שֶׁל זָהָב, ובה היה מכניס את הגחלים להיכל; וְהַיּוֹם הכהן הגדול חוֹתֶה בְּמחתה שֶׁל זָהָב, וּבָהּ עצמה הָיָה מַכְנִיס.

בְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין וּמְעָרֶה בְּתוֹךְ שֶׁל שְׁלֹשֶׁת קַבִּין, וְהַיּוֹם – חוֹתֶה בְּשֶׁל שְׁלֹשֶׁת קַבִּין, וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס.

בְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְּמחתה שֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין (כ-5.5 ליטר) וּמְעָרֶה את הגחלים שבתוכה לְתוֹךְ מחתה של שְׁלֹשֶׁת קַבִּין (כ-4.2 ליטר), ובה מכניס, וְהַיּוֹם חוֹתֶה בִּשְׁלֹשֶׁת קַבִּין, וּבָהּ עצמה הָיָה מַכְנִיס.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל סְאָה וּמְעָרֶה בְּתוֹךְ שֶׁל שְׁלֹשֶׁת קַבִּין, וְהַיּוֹם – חוֹתֶה בְּשֶׁל שְׁלֹשֶׁת קַבִּין, וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל סְאָה (שישה קבים, כ-8.3 ליטר) וּמְעָרֶה בְּתוֹךְ שֶׁל שְׁלֹשֶׁת קַבִּין, וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל שְׁלֹשֶׁת קַבִּין, וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. ואין הלכה כדברי רבי יוסי.

בְּכָל יוֹם הָיְתָה כְּבֵדָה, וְהַיּוֹם – קַלָּה.

בְּכָל יוֹם הָיְתָה המחתה כְּבֵדָה, שדפנותיה היו עבות, וְהַיּוֹם – קַלָּה.

בְּכָל יוֹם הָיְתָה יָדָהּ קְצָרָה, וְהַיּוֹם – אֲרוּכָּה.

בְּכָל יוֹם הָיְתָה יָדָהּ, הידית שלה, קְצָרָה, וְהַיּוֹם – אֲרוּכָּה, כדי שיוכל להסתייע אף בזרועו.

בְּכָל יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרוֹק, וְהַיּוֹם – אָדוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי מְנַחֵם.

בְּכָל יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרוֹק, וְהַיּוֹם היה זהבה אָדוֹם, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מְנַחֵם.

בְּכָל יוֹם מַקְרִיב פְּרָס בַּשַּׁחֲרִית וּפְרָס בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְהַיּוֹם – מוֹסִיף מְלֹא חָפְנָיו.

בְּכָל יוֹם מַקְרִיב לקטורת פְּרָס, חצי מָנֶה, קטורת בַּשַּׁחֲרִית וּפְרָס בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְהַיּוֹם מוֹסִיף ומקטיר גם מְלֹא חָפְנָיו קטורת בקודש הקדשים.

בְּכָל יוֹם הָיְתָה דַּקָּה, וְהַיּוֹם – דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.

בְּכָל יוֹם הָיְתָה הקטורת דַּקָּה, שחוקה לגרגרים דקים, כמצווה בתורה (שמות ל,לו), וְהַיּוֹם – דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.

בְּכָל יוֹם כֹּהֲנִים עוֹלִין בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ וְיוֹרְדִין בְּמַעֲרָבוֹ, וְהַיּוֹם – כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָּאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע.

בְּכָל יוֹם כֹּהֲנִים עוֹלִין למזבח בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ וְיוֹרְדִין בְּמַעֲרָבוֹ, וְהַיּוֹם – כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָּאֶמְצַע של הכבש וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָּאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָּאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע, מפני כבודו. ואין הלכה כרבי יהודה.

בְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, וְהַיּוֹם – מִן הַקִּתּוֹן שֶׁל זָהָב.

בְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ, רוחץ, יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר לפני העבודה, כשאר הכהנים, וְהַיּוֹם – מִן הַקִּתּוֹן, כד קטן, שֶׁל זָהָב שמביאים לו ממי הכיור, כדי שלא יטרח.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַקִּיתּוֹן שֶׁל זָהָב.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַקִּיתּוֹן שֶׁל זָהָב, מפני כבודו. ואין הלכה כרבי יהודה.

בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת, וְהַיּוֹם – חָמֵשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם על מזבח העולה אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת, ערמות עצים מסודרות, להדלקה, כל אחת למטרה אחרת, וְהַיּוֹם, ביום הכיפורים – חָמֵשׁ מערכות, שמוסיפים מערכה לצורך הגחלים לקטורת שבקודש הקדשים, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם שָׁלשׁ, וְהַיּוֹם – אַרְבַּע.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם היו שָׁלשׁ מערכות עצים בלבד, וְהַיּוֹם אַרְבַּע.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם שְׁתַּיִם, וְהַיּוֹם – שָׁלשׁ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם היו שְׁתַּיִם, וְהַיּוֹם שָׁלשׁ. והלכה כרבי יוסי.