אָמַר לָהֶם הַמְּמוּנֶּה: צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה.

אָמַר לָהֶם, לכהנים, הַמְּמוּנֶּה על עבודת המקדש: צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה, כלומר אם כבר האיר היום, כי אז מתחיל זמן השחיטה.

אִם הִגִּיעַ – הָרוֹאֶה אוֹמֵר: "בַּרְקַאי".

אִם הִגִּיעַ הזמן, הָרוֹאֶה, שעלה על מקום גבוה, אוֹמֵר: "בַּרְקַאי", הבריק, האיר, האור.

מַתִּתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: ״הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן״? וְהוּא אוֹמֵר: "הֵן".

מַתִּתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר, שהעומד למטה מוסיף ושואל: "הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח עַד שֶׁנראה האור אף בְּחֶבְרוֹן"? וְהוּא, הרואה, אוֹמֵר: "הֵן"!

וְלָמָּה הוּצְרְכוּ לְכָךְ? שֶׁפַּעַם אַחַת עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה, וְדִימּוּ שֶׁהֵאִיר מִזְרָח, וְשָׁחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד, וְהוֹצִיאוּהוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה.

וְלָמָּה הוּצְרְכוּ לְכָךְ, לעלות למקום גבוה ולבדוק אם האיר המזרח, שהוא לכאורה דבר הנראה לעין בכל מקום? משום שֶׁפַּעַם אַחַת אירע שעָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה בסוף הלילה במזרח הרקיע, וְדִימּוּ לחשוב שֶׁהֵאִיר המִזְרָח, וְשָׁחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד לפני זמנו, ונפסל להקרבה, וְהוֹצִיאוּהוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה, מקום שרפת הקרבנות שנפסלו.

הוֹרִידוּ כֹּהֵן גָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה.

משהגיע זמן שחיטת התמיד, הוֹרִידוּ את הכֹּהֵן הגָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה, המקווה, כדי שיטבול לפני כניסתו לעבודת היום.

זֶה הַכְּלָל הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ: כָּל הַמֵּיסֵךְ אֶת רַגְלָיו – טָעוּן טְבִילָה, וְכָל הַמַּטִּיל מַיִם – טָעוּן קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם.

אגב כך מעירים הערה כללית: זֶה הַכְּלָל הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ בענייני טבילה כל השנה: כָּל הַמֵּיסֵךְ אֶת רַגְלָיו, עושה צרכים גדולים – טָעוּן, צריך, טְבִילָה לאחר מכן, וְכָל הַמַּטִּיל מַיִם, צרכים קטנים – טָעוּן קִדּוּשׁ, רחיצת, יָדַיִם וְרַגְלַיִם מן הכיור שבעזרה, לפני שהוא עובד.

אֵין אָדָם נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה אֲפִילּוּ טָהוֹר, עַד שֶׁיִּטְבּוֹל.

אֵין אָדָם נִכְנָס לַעֲזָרָה, החצר הפנימית של המקדש, לַעֲבוֹדָה, אֲפִילּוּ אם היה טָהוֹר ודאי, עַד שֶׁיִּטְבּוֹל תחילה, וכזו היא הטבילה הראשונה של הכהן הגדול ביום הכיפורים לפני תחילת העבודה.

חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם. וְכוּלָּן בַּקֹּדֶשׁ עַל בֵּית הַפַּרְוָה, חוּץ מִזּוֹ בִּלְבַד.

חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁין, רחיצות ידיים ורגליים, טוֹבֵל היה הכֹּהֵן הגָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם, ביום הכיפורים, וְכוּלָּן היו נעשות בַּקֹּדֶשׁ, בתוך תחומי העזרה המקודשים עַל גג לשכת בֵּית הַפַּרְוָה, שנאמר בהן: ״וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ״ (ויקרא טז,כד); חוּץ מִטבילה ראשונה זּוֹ בִּלְבַד, שהייתה נעשית בחול.

פֵּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם.

פֵּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ, פשתן, משום צניעות בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם שבא לצפות בעבודת הקודש.

פָּשַׁט, יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפָּג.

פָּשַׁט הכהן הגדול את בגדיו, יָרַד למקווה וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵָּג, התנגב.

הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב, וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו.

לאחר מכן הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב, בגדי הכהן הגדול במשך השנה כולה, וְלָבַשׁ אותם, וְקִדֵּשׁ, רחץ, יָדָיו וְרַגְלָיו.

הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד, קְרָצוֹ, וּמֵרֵק אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ; קִבֵּל אֶת הַדָּם וּזְרָקוֹ.

הֵבִיאוּ לוֹ אֶת כבש הַתָּמִיד של שחר, קְרָצוֹ, שחט אותו, וּמֵרֵק, סיים, אדם אַחֵר את השְׁחִיטָה עַל יָדוֹ, בשבילו; קִבֵּל הכהן הגדול אֶת הַדָּם בכלי וּזְרָקוֹ על המזבח.

נִכְנַס לְהַקְטִיר קְטוֹרֶת שֶׁל שַׁחַר, וּלְהֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וּלְהַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָאֵבָרִים וְאֶת הַחֲבִיתִּין וְאֶת הַיַּיִן.

נִכְנַס להיכל כדי לְהַקְטִיר קְטוֹרֶת שֶׁל שַׁחַר שמקטירים בכל יום, וּלְהֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת במנורה, וּמשם יצא לְהַקְרִיב על המזבח אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת שאר הָאֵבָרִים של כבש התמיד, וְאֶת מנחת הַחֲבִיתִּין, מנחת הכהן הגדול, וְאֶת הַיַּיִן שמנסכים על המזבח עם קרבן התמיד.

קְטוֹרֶת שֶׁל שַׁחַר הָיְתָה קְרֵיבָה בֵּין דָּם לָאֵבָרִים; שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם – בֵּין אֵבָרִים לַנְּסָכִים.

קְטוֹרֶת שֶׁל שַׁחַר הָיְתָה קְרֵיבָה בֵּין זריקת הדָּם של קרבן התמיד לבין הקרבת האֵבָרִים שלו על המזבח, כפי ששנינו, אבל קטורת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הייתה קרבה בֵּין הקרבת האֵבָרִים להקרבת הנְּסָכִים.

אִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל זָקֵן אוֹ אִסְטְנִיס, מְחַמִּין לוֹ חַמִּין וּמַטִּילִין לְתוֹךְ הַצּוֹנֵן, כְּדֵי שֶׁתָּפִיג צִנָּתָן.

אִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל זָקֵן אוֹ אִסְטְנִיס, חולני ומפונק, שקשה לו לטבול במים קרים – היו מְחַמִּין, מחממים, לוֹ מים חַמִּין וּמַטִּילִין אותם לְתוֹךְ הַצּוֹנֵן, המים הצוננים של המקווה, כְּדֵי שֶׁתָּפִיג, תתמעט, צִנָּתָן.

הֱבִיאוּהוּ לְבֵית הַפַּרְוָה, וּבַקֹּדֶשׁ הָיְתָה.

הֱבִיאוּהוּ את הכהן הגדול ללשכת בֵּית הַפַּרְוָה, כדי לטבול, וּבַקֹּדֶשׁ, בתוך העזרה, הָיְתָה לשכה זו.

פֵּרְסוּ לוֹ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפָשַׁט.

פֵּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם לצניעות, קִדֵּשׁ, רחץ, יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפָשַׁט את בגדי הזהב שבהם עשה את עבודת התמיד.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: פָּשַׁט, קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כך היה הסדר – קודם פָּשַׁט, ואחר כך קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. ואין הלכה כרבי מאיר.

יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפָּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי לָבָן, לָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו.

יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפָּג, התנגב; הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי לָבָן, בגדי פשתן המיוחדים לעבודת יום הכיפורים, לָבַשׁ אותם וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו.

בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵשׁ פְּלוּסִין שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, וּבֵין הָעַרְבַּיִם – הִנְדְּוִין שֶׁל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת זוּז, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

בַּשַּׁחַר הָיָה הכהן הגדול לוֹבֵשׁ פְּלוּסִין, בגדי פשתן יקרים מהעיר פילוסיון שבמצרים, שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, אלף ומאתיים זוזים, דינרים. וּבֵין הָעַרְבַּיִם היה לובש בגדי פשתן הִנְדְּוִין, מהודו, שֶׁל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת זוּז, שמונה מנה, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵשׁ שֶׁל שְׁמוֹנָה עָשָׂר מָנֶה, וּבֵין הָעַרְבַּיִם – שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, הַכֹּל שְׁלשִׁים מָנֶה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵשׁ בגדים שֶׁל שְׁמוֹנָה עָשָׂר מָנֶה, וּבֵין הָעַרְבַּיִם היה לובש שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, ובסך הַכֹּל עלות בגדיו שְׁלשִׁים מָנֶה.

אֵלּוּ מִשֶּׁל צִבּוּר, וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף – מוֹסִיף מִשֶּׁלּוֹ.

סכומים אֵלּוּ לבגדים היו מִשֶּׁל צִבּוּר, וְאִם רָצָה הכהן הגדול לְהוֹסִיף ולקנות בגדים מובחרים יותר – מוֹסִיף מִשֶּׁלוֹ, מרכושו הפרטי.

בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ.

בָּא לוֹ הכהן הגדול אֵצֶל פָּרוֹ.

וּפָרוֹ הָיָה עוֹמֵד בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב.

וּפָרוֹ הָיָה עוֹמֵד בשטח שבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, רֹאשׁוֹ של הפר לצד דָּרוֹם ואחוריו לצפון, וּפָנָיו מופנים הצדה לַמַּעֲרָב.

וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב.

וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בּצד מִזְרָח לפר וּפָנָיו פונים לַמַּעֲרָב.

וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה.

וְסוֹמֵךְ, משעין, הכהן שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו, על ראש הפר, וּמִתְוַדֶּה.

וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: ״אָנָּא הַשֵּׁם! עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ, אֲנִי וּבֵיתִי. אָנָּא הַשֵּׁם! כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם וגו'".

וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר בווידויו: "אָנָּא הַשֵּׁם! עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי, חָטָאתִי לְפָנֶיךָ, אֲנִי וּבֵיתִי. אָנָּא הַשֵּׁם! כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי, כַכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִטְהָרוּ" (ויקרא טז,ל).

וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".

וְהֵן, הכהנים והעם שהיו בעזרה, כשהוא מזכיר את שם ה׳ עוֹנִין בקול אַחֲרָיו: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".

בָּא לוֹ לְמִזְרַח הָעֲזָרָה, לִצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ,

בָּא לוֹ הכהן הגדול מבין האולם ולמזבח, שם התוודה על פרו, לְמִזְרַח הָעֲזָרָה, לצד צָפוֹן של הַמִּזְבֵּחַ.

הַסְּגָן מִימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ.

הַסְּגָן, הממונה על הכהנים, עומד מִימִינוֹ, וְרֹאשׁ בֵּית אָב, ראש משפחת הכהנים העובדת במקדש ביום זה, עומד מִשְּׂמֹאלוֹ.

וְשָׁם שְׁנֵי שְׂעִירִים,

וְשָׁם עמדו שְׁנֵי שְׂעִירִים,

וְקַלְפִּי הָיְתָה שָׁם, וּבָהּ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת.

וְקַלְפִּי, קופסה, הָיְתָה שָׁם, וּבָהּ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת, לוחיות לצורך הגרלה, אחת כתוב עליה ‘לה׳׳, ואחת ‘לעזאזל׳.

שֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ הָיוּ, וַעֲשָׂאָן בֶּן גַּמְלָא שֶׁל זָהָב, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לִשְׁבָח.

ומעירים: גורלות אלה שֶׁל עץ אֶשְׁכְּרוֹעַ הָיוּ מתחילה, וַעֲשָׂאָן הכהן הגדול יהושע בֶּן גַּמְלָא שֶׁל זָהָב, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לִשְׁבָח על מה שעשה.

בֶּן קָטִין עָשָׂה שְׁנֵים עָשָׂר דַּד לַכִּיּוֹר, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם.

הכהן הגדול בֶּן קָטִין עָשָׂה שְׁנֵים עָשָׂר דַּד, ברזים, לַכִּיּוֹר, כדי שיוכלו כהנים רבים לרחוץ ממנו את ידיהם ורגליהם בבת אחת, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ לכיור קודם לכן אֶלָּא שְׁנַיִם.

וְאַף הוּא עָשָׂה מוּכְנִי לַכִּיּוֹר, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מֵימָיו נִפְסָלִין בְּלִינָה.

וְאַף הוּא, בן קטין, עָשָׂה מוּכְנִי, מכונה, מתקן, לַכִּיּוֹר, גלגל עץ שבאמצעותו הורידו את הכיור לבור מים בשעות הלילה, כדי שֶׁלֹּא יִהְיוּ מֵימָיו נִפְסָלִין בְּלִינָה. שכן כל דבר ששוהה בתוך כלי במקדש במשך הלילה נפסל לעבודה, אך כשהכיור משוקע בבור נחשבים מימיו חלק ממימי הבור.

מוּנְבַּז הַמֶּלֶךְ הָיָה עוֹשֶׂה כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל זָהָב.

מוּנְבַּז הַמֶּלֶךְ הָיָה עוֹשֶׂה כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁל עבודת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל זָהָב.

הִילְנִי אִמּוֹ עָשְׂתָה נִבְרֶשֶׁת שֶׁל זָהָב עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל.

הִילְנִי המלכה אִמּוֹ של מונבז עָשְׂתָה נִבְרֶשֶׁת, מנורה, שֶׁל זָהָב עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל לנוי.

וְאַף הִיא עָשְׂתָה טַבְלָא שֶׁל זָהָב, שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְּתוּבָה עָלֶיהָ.

וְאַף הִיא עָשְׂתָה טַבְלָא, לוח, שֶׁל זָהָב שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְּתוּבָה עָלֶיהָ, כדי שיוכלו להעתיק ממנה בשעת הצורך ולא יצטרכו להביא לשם כך ספר תורה.

נִקָּנוֹר נַעֲשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לִשְׁבָח.

נִקָּנוֹר נַעֲשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו, דלתות שער העזרה, הקרוי על שמו, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ, ואת כל אלה שמנינו, לִשְׁבָח על מעשיהם.

וְאֵלּוּ לִגְנַאי:

וְאת אֵלּוּ היו מזכירים לִגְנַאי:

שֶׁל בֵּית גַּרְמוּ, לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים.

האנשים שֶׁל בֵּית, משפחת, גַּרְמוּ, הממונים על עשיית לחם הפנים, לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים, והשאירו את סוד עשייתו בתוך משפחתם.

שֶׁל בֵּית אַבְטִינָס, לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטוֹרֶת.

שֶׁל בֵּית אַבְטִינָס, הממונים על הכנת הקטורת, לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטוֹרֶת.

הַגְרוֹס בֶּן לֵוִי, הָיָה יוֹדֵעַ פֶּרֶק בַּשִּׁיר וְלֹא רָצָה לְלַמֵּד.

הַגְרוֹס בֶּן לֵוִי, הממונה על שירת הלוויים, הָיָה יוֹדֵעַ פֶּרֶק בַּשִּׁיר וְלֹא רָצָה לְלַמֵּד לאחרים.

בֶּן קַמְצָר, לֹא רָצָה לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב.

בֶּן קַמְצָר, שהיה לבלר, לֹא רָצָה לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב, שהיה בקי בכתיבת שם ה' בן ארבע אותיות בארבע אצבעותיו בבת אחת.

עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱמַר: ״זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה״, וְעַל אֵלּוּ נֶאֱמַר: "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב".

עַל הָרִאשׁוֹנִים שהוזכרו לשבח במשנה הקודמת, נֶאֱמַר: ״זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה״ (משלי י,ז), וְעַל אֵלּוּ נֶאֱמַר המשך הפסוק: ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״.