Yuma 2

חזור

יומא

פרק ב

בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ – תּוֹרֵם.

בָּרִאשׁוֹנָה היה נהוג שכָּל מִי מן הכהנים העובדים באותו היום שֶׁהיה רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ – תּוֹרֵם.

וּבִזְמַן שֶׁהֵן מְרוּבִּין – רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, וְכָל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת – זָכָה.

וּבִזְמַן שֶׁהרוצים בכך הֵן מְרוּבִּין, עושים תחרות: רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ העולה למזבח, וְכָל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ להיכנס בְּתוך אַרְבַּע אַמּוֹת הסמוכות למזבח – זָכָה במצווה.

וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִין – הַמְמוּנֶּה אוֹמֵר לָהֶם: "הַצְבִּיעוּ".

וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם, שני הראשונים, שָׁוִין – עושים פיס, הגרלה, בין כל הכהנים; היו עומדים בעיגול, והַמְמוּנֶּה על עבודת הכהנים אוֹמֵר לָהֶם: "הַצְבִּיעוּ", הוציאו אצבעות, והיה מכריז על מספר מסוים, וסופר את האצבעות, ומי שנגמרה בו הספירה – זכה.

וּמַה הֵן מוֹצִיאִין? אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם.

וּמַה הֵן מוֹצִיאִין בשעת הספירה? אצבע אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, למי שקשה לו להוציא אצבע אחת בלבד. והממונה מחשיב אותן לאחת.

וְאֵין מוֹצִיאִין אֲגוּדָּל בַּמִּקְדָּשׁ.

וְאֵין מוֹצִיאִין אֲגוּדָּל בַּמִּקְדָּשׁ, כדי שלא יוכל כהן להטות את תוצאות הספירה לטובתו, שהרי ניתן להרחיק את האגודל מן האצבע הסמוכה לו, כאילו היו אלו אצבעות של שני כהנים.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִין, וְרָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, וְדָחַף אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵירוֹ, וְנָפַל וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ.

ומוסיפים: פעם אירע מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם, שני כהנים, שָׁוִין בזריזות, וְרָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, וְדָחַף אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵירוֹ, וְנָפַל וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ.

וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁבָּאִין לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בְּפַיִיס.

וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁבָּאִין לִידֵי סַכָּנָה על ידי תחרות זו, הִתְקִינוּ, קבעו, שֶׁלֹּא יְהוּ תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בְּפַיִיס, הגרלה.

אַרְבַּע פְּיָיסוֹת הָיוּ שָׁם, וְזֶה הַפַּיִיס הָרִאשׁוֹן.

אַרְבַּע פְּיָיסוֹת הָיוּ שָׁם, במקדש, בכל יום, כדי לקבוע מי הכהן הזוכה בכל עבודה, וְזֶה, לתרומת המזבח, היה הַפַּיִיס הָרִאשׁוֹן.

הַפַּיִיס הַשֵּׁנִי – מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, מִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה,

הַפַּיִיס הַשֵּׁנִי היה: מִי שׁוֹחֵט את קרבן התמיד של שחר; מִי זוֹרֵק את דמו; מִי מְדַשֵּׁן, מסיר את הדשן מעל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, מזבח הקטורת, כלומר מסיר את שרידי הגחלים והקטורת של אתמול; וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, מסיר את שרידי הפתילות והשמן.

וּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ:

וּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים של קרבן התמיד לַכֶּבֶשׁ של המזבח, כדי שיהיו מוכנים שם להעלאה על המזבח בשלב מאוחר יותר.

הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הָעוֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, וְהַקְּרָבַיִם, וְהַסֹּלֶת, וְהַחֲבִיתִּין, וְהַיַּיִן.

ובסדר זה: הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל האחורית הימנית, על ידי הכהן הראשון; וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הרגליים הקדמיות, על ידי הכהן השני; הָעוֹקֶץ, הזנב, וְהָרֶגֶל השמאלית על ידי הכהן השלישי; שומן הֶחָזֶה, וְהַגֵּרָה, הצוואר, ומקצת איברים המחוברים אליו: כגון הקנה, הריאות והלב, על ידי הכהן הרביעי; וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, הצלעות, עם השדרה על ידי כהן חמישי; וְהַקְּרָבַיִם, המעיים, על ידי הכהן השישי; וְהַסֹּלֶת של המנחה הבאה עם קרבן התמיד (שמות כט,מ), בכהן שביעי; ומנחת הַחֲבִיתִּין, שהכהן הגדול מביא בכל יום (ויקרא ו,יג), בכהן שמיני; וְהַיַּיִן לניסוך על המזבח (שמות כט,מ) בכהן תשיעי.

שְׁלשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים זָכוּ בּוֹ.

ובסך הכול שְׁלשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים זָכוּ בּוֹ בפיס זה – ארבעה שהוזכרו בתחילה ותשעה אלו.

אָמַר בֶּן עַזַּאי לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ הָיָה קָרֵב.

אָמַר בֶּן עַזַּאי לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם, משמו של, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לא בסדר זה היו מעלים את איברי התמיד, אלא דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ בחייו הָיָה קָרֵב אל המזבח: הראש והרגל, החזה והגרה, שתי הידיים, שתי הדפנות, העוקץ והרגל, ואחר כך הקרביים, הסולת, החביתין והיין. ואין הלכה כדבריו.

הַפַּיִיס הַשְּׁלִישִׁי – ״חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ".

הַפַּיִּיס הַשְּׁלִישִׁי - היה הממונה מכריז: ״חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת, כהנים שלא הקטירו קטורת מימיהם, בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ".

וְהָרְבִיעִי – חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ וְלַמִּזְבֵּחַ.

וְהפייס הָרְבִיעִי: חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים, כלומר כולם זכאים להשתתף בפיס זה, שקבע מִי מַעֲלֶה את האֵבָרִים של התמיד מִן הַכֶּבֶשׁ, ששם הניחוהו הכהנים הראשונים (לעיל משנה ב), לַמִּזְבֵּחַ.

תָּמִיד קָרֵב בְּתִשְׁעָה, בַּעֲשָׂרָה, בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

קרבן התָּמִיד קָרֵב אל המזבח פעמים בְּתִשְׁעָה כהנים, פעמים בַּעֲשָׂרָה כהנים, פעמים בְּאַחַד עָשָׂר ופעמים בִּשְׁנֵים עָשָׂר; לֹא פָּחוֹת מתשעה וְלֹא יוֹתֵר משנים עשר.

כֵּיצַד? עַצְמוֹ – בְּתִשְׁעָה.

כֵּיצַד? קרבן התמיד עַצְמוֹ קרב (עם המנחות והנסכים שעמו) בְּתִשְׁעָה כהנים, כפי ששנינו במשנה ג.

בֶּחָג – בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם, הֲרֵי כָּאן עֲשָׂרָה.

בֶּחָג, חג הסוכות, בבוקר – הייתה בְּיַד כהן אֶחָד נוסף צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם למצוות ניסוך המים של חג הסוכות, הֲרֵי כָּאן עֲשָׂרָה כהנים.

בֵּין הָעַרְבַּיִם – בְּאַחַד עָשָׂר; הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים.

קרבן התמיד השני בכל יום בֵּין הָעַרְבַּיִם – קרב בְּאַחַד עָשָׂר כהנים. כיצד? הוּא, קרבן התמיד, עַצְמוֹ היה נעשה בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם נוספים שבְּיָדָם שְׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים שמוסיפים על המזבח בין הערביים.

וּבַשַּׁבָּת – בְּאַחַד עָשָׂר; הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים.

וּבַשַּׁבָּת – היה אף התמיד של שחר קרב בְּאַחַד עָשָׂר. כיצד? הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם נוספים שבְּיָדָם שְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים, שהיו מקטירים בשבת.

וּבַשַּׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג – בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם.

וּבַשַּׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג, חג הסוכות, בבוקר – בְּיַד כהן אֶחָד נוסף צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם לניסוך המים, כמו בכל ימי הסוכות, הרי שנים עשר כהנים.

אַיִל קָרֵב בְּאַחַד עָשָׂר:

אַיִל, כבש בוגר, היה קָרֵב אל המזבח בְּאַחַד עָשָׂר כהנים:

הַבָּשָׂר – בַּחֲמִשָּׁה, הַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן – בִּשְׁנַיִם שְׁנַיִם.

הַבָּשָׂר לאיבריו השונים – בַּחֲמִשָּׁה כהנים, כדרך שמביאים את כבש התמיד: הראש והרגל, שתי הידיים, העוקץ והרגל, החזה והגרה ושתי הדפנות. ואולם הַקְּרָבַיִם, וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן – היו קרבים כל אחד בִּשְׁנַיִם שְׁנַיִם כהנים, ולא בכהן אחד.

פַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה:

פַּר שהיו מקריבים לעולת ציבור היה קָרֵב אל המזבח בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כהנים. כיצד?

הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל; הָרֹאשׁ בְּאֶחָד, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם.

הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל הימנית היו קרבים תחילה, הָרֹאשׁ בְּכהן אֶחָד, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם.

הָעוֹקֶץ וְהָרֶגֶל; הָעוֹקֶץ בִּשְׁנַיִם, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם.

הָעוֹקֶץ, הזנב, וְהָרֶגֶל השמאלית היו קרבים לאחר מכן, הָעוֹקֶץ היה קרב בִּשְׁנַיִם, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם.

הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה; הֶחָזֶה בְּאֶחָד, וְהַגֵּרָה בִּשְׁלשָׁה.

הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, הצוואר, אחריהם; הֶחָזֶה קרב בְּכהן אֶחָד, וְהַגֵּרָה עם האיברים המחוברים אליה בִּשְׁלשָׁה כהנים.

שְׁתֵּי יָדַיִם בִּשְׁנַיִם. שְׁתֵּי דְפָנוֹת בִּשְׁנַיִם.

שְׁתֵּי יָדַיִם, הרגליים הקדמיות, בִּשְׁנַיִם, כל כהן ‘יד׳ אחת. וכן שְׁתֵּי דְפָנוֹת, הצלעות, בִּשְׁנַיִם, כל כהן דופן אחת.

הַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן – בִּשְׁלשָׁה שְׁלשָׁה.

הַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת של המנחה הבאה עם הפר וְהַיַּיִן לנסכים – בִּשְׁלשָׁה שְׁלשָׁה כל אחד.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר; אֲבָל בְּקָרְבַּן יָחִיד, אִם רָצָה לְהַקְרִיב – מַקְרִיב.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שיש מספר קבוע לכהנים שמקריבים כל אחד ממיני הבהמות למזבח? דווקא בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר, כגון קרבנות התמיד והמוספים; אֲבָל בְּקָרְבַּן יָחִיד, אִם רָצָה כהן אחד לְהַקְרִיב הכול – מַקְרִיב בעצמו או משתף אחרים עמו כרצונו.

הֶפְשֵׁטָן וְנִתּוּחָן שֶׁל אֵלּוּ וָאֵלּוּ שָׁוִין.

הֶפְשֵׁטָן, הפשטת העור, וְנִתּוּחָן, חיתוך הבהמות לחלקים, שֶׁל אֵלּוּ ושל אֵלּוּ, של קרבנות ציבור ושל קרבנות יחיד, שָׁוִין, באופן ההפשטה ובחלוקה לנתחים, ובכך שהם יכולים להיעשות גם בידי זרים, שאינם כהנים.