Yuma 1

חזור

יומא

פרק א

שִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין.

שִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל, שעבודת יום הכיפורים במקדש נעשית על ידו, מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין, הממונים, שבמקדש, המיועדת למגורי הכהנים הגדולים.

וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, שֶׁמָּא יֶאֱרַע בּוֹ פְּסוּל.

וּמַתְקִינִין, מכינים, לוֹ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, ממלא מקום, שֶׁמָּא יֶאֱרַע בּוֹ פְּסוּל טומאה או דבר אחר, ולא יוכל לעבוד ביום הכיפורים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ, שֶׁמָּא תָּמוּת אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ", בֵּיתוֹ – זוֹ אִשְׁתּוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ, שֶׁמָּא תָּמוּת אִשְׁתּוֹ, שֶׁהרי נֶּאֱמַר בסדר עבודת יום הכיפורים שבתורה: "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ" (ויקרא טז,ו), ופירשו "בֵּיתוֹ" – זוֹ אִשְׁתּוֹ, ואם אין לו אישה אינו יכול לעשות את עבודת יום הכיפורים.

אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף!

אָמְרוּ לוֹ חכמים לרבי יהודה: אִם כֵּן, שאתה חושש למיתת אשתו – אֵין לַדָּבָר סוֹף, שמא תמות גם האישה האחרת! אלא אין לחשוש לכך. וכך הלכה.

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הוּא זוֹרֵק אֶת הַדָּם, וּמַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת, וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וּמַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרֶגֶל.

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים שלפני יום הכיפורים הוּא, הכהן הגדול, זוֹרֵק אֶת הַדָּם של קרבנות התמיד, וּמַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת, וּמֵטִיב, מדשן, אֶת הַנֵּרוֹת שבמנורה, מסיר מהם את האפר, וּמַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרֶגֶל של קרבן התמיד.

וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים, אִם רָצָה לְהַקְרִיב – מַקְרִיב,

וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים בשנה, אִם רָצָה לְהַקְרִיב כל קרבן שירצה – מַקְרִיב,

שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ.

שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ, ראשון להקריב כל קרבן שירצה, וְנוֹטֵל חֵלֶק באכילת בשר הקדשים בָּרֹאשׁ, שנוטל כל מנה שירצה בה.

מָסְרוּ לוֹ זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵּית דִּין.

מָסְרוּ לוֹ לכהן הגדול זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵּית דִּין הגדול, הסנהדרין, כדי ללמד אותו סדר עבודת יום הכיפורים.

וְקוֹרִין לְפָנָיו בְּסֵדֶר הַיּוֹם.

וְקוֹרִין לְפָנָיו אותם זקנים בְּסֵדֶר עבודת הַיּוֹם שבפרשת 'אחרי מות' (ויקרא פרק טז) שהוא עתיד לקרוא (להלן פ"ז מ"א).

וְאוֹמְרִים לוֹ: ״אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל! קְרָא אַתָּה בְּפִיךָ, שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמַדְתָּ".

וְאוֹמְרִים לוֹ הזקנים: אִישִׁי, אדוני, כֹּהֵן גָדוֹל! קְרָא אַתָּה עצמך בְּפִיךָ, שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ קריאה זו, אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמַדְתָּ לקרוא.

עֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים שַׁחֲרִית מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַר מִזְרָח, וּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַכִּיר וְרָגִיל בָּעֲבוֹדָה.

עֶרֶב יוֹם הכִּפּוּרִים בשַׁחֲרִית היו מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַר המִזְרָח של העזרה, וּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים, כבשים בוגרים, וּכְבָשִׂים, שמקריב מהם למחרת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַכִּיר וְרָגִיל בָּעֲבוֹדָה.

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לֹא הָיוּ מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה.

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים שלפני יום הכיפורים לֹא הָיוּ מוֹנְעִין מִמֶּנוּ, מן הכהן הגדול, מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה כרצונו.

עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁיכָה – לֹא הָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ לֶאֱכוֹל הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּאֲכָל מֵבִיא אֶת הַשֵּׁינָה.

אבל בעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁיכָה, סמוך לערב – לֹא הָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ לֶאֱכוֹל הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּאֲכָל מֵבִיא אֶת הַשֵּׁינָה, וכמבואר להלן (משנה ו) לא היו מניחים לכהן הגדול לישון בליל יום הכיפורים, מחשש שייטמא בקרי, שכבת זרע.

מְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵית דִּין לְזִקְנֵי כְהוּנָּה, וְהֶעֱלוּהוּ לַעֲלִיַּית בֵּית אַבְטִינָס, וְהִשְׁבִּיעוּהוּ וְנִפְטְרוּ וְהָלְכוּ לָהֶם.

מְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵית דִּין שלימדו אותו סדר עבודת היום (לעיל משנה ג) לְזִקְנֵי כְהוּנָה, וְהם הֶעֱלוּהוּ לַעֲלִיַּית בֵּית אַבְטִינָס, ששם היו מלמדים אותו את עבודת הקטורת, וְהִשְׁבִּיעוּהוּ, וְנִפְטְרוּ ממנו וְהָלְכוּ לָהֶם.

וְאָמְרוּ לוֹ: ״אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל! אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵית דִּין, וְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין; מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה, שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה דָּבָר מִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לְךָ".

וְכך אָמְרוּ לוֹ בשעה שמשביעים אותו: ״אִישִׁי, כֹּהֵן גָּדוֹל! אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵית דִּין, וְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין; מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךְ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה, בשם ה׳, שֶׁלּא תְּשַׁנֶּה דָּבָר מִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לְךָ", לתת את הקטורת על הגחלים רק לאחר שתיכנס לקודש הקדשים (ראו להלן פ"ה מ"א), ולא קודם לכן כפי שעשו הצדוקים.

הוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה, וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין.

ומתארת המשנה שלאחר שבועה זו היה הוּא פּוֹרֵשׁ הצדה וּבוֹכֶה, על שחשדו אותו, וְהֵן היו פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין מחמת צער שהוזקקו לכך.

אִם הָיָה חָכָם – דּוֹרֵשׁ, וְאִם לָאו – תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹרְשִׁין לְפָנָיו.

אִם הָיָה הכהן הגדול חָכָם בתורה – דּוֹרֵשׁ בפני הקהל בפירוש הכתובים ובדברי הלכה; וְאִם לָאו, אם לא היה חכם – תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹרְשִׁים לְפָנָיו.

וְאִם רָגִיל לִקְרוֹת – קוֹרֵא, וְאִם לָאו – קוֹרִין לְפָנָיו.

וְאִם היה רָגִיל לִקְרוֹת בעצמו במקרא – קוֹרֵא, וְאִם לָאו – קוֹרִין לְפָנָיו.

וּבַמֶּה קוֹרִין לְפָנָיו? בְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָא וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים.

וּבַמֶּה קוֹרִין לְפָנָיו? בְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָא וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים, שספרים אלו מעוררים עניין, וכך לא יירדם.

זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל אוֹמֵר: פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל.

זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל אוֹמֵר: פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי, קראתי, לְפָנָיו בְּספר דָּנִיֵּאל, שאף הוא מרובה עניין.

בִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם – פִּרְחֵי כְהוּנָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרָדָה,

אם בִּקֵּשׁ הכהן הגדול לְהִתְנַמְנֵם, שנפלה עליו עייפות, פִּרְחֵי, צעירי, כְהוּנָּה היו מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרָדָה, האצבע האמצעית, על כף היד, כדי לעורר אותו,

וְאוֹמְרִים לוֹ: ״אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, עֲמוֹד וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה".

וְאוֹמְרִים לוֹ מפעם לפעם: ״אִישִׁי, כֹּהֵן גָּדוֹל! עֲמוֹד וְהָפֵג, הסר, את עייפותך, הנח רגל אַחַת עַל הָרִצְפָּה".

וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה.

וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ בדרכים שונות עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה של התמיד של שחר, עם אור ראשון (להלן פ״ג מ״א).

בְּכָל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר, אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו.

בְּכָל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ, מרימים ממנו מעט דשן (אפר) ומניחים אותו בצד המזבח, בִּזמן קְרִיאַת הַגֶּבֶר, התרנגול, אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו.

בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – מֵחֲצוֹת.

בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים היו תורמים כבר מֵחֲצוֹת הלילה, כדי שהכהן הגדול יוכל להתחיל את עבודתו מיד בעלות השחר;

וּבָרְגָלִים – מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה,

וּבָרְגָלִים – כבר מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, סוף השליש הראשון של הלילה;

וְלֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל.

וְלֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת, מגיעה, ברגלים עַד שֶׁהָיְתָה העֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל, עולי הרגל שבאו להקריב את קרבנותיהם מיד לאחר הקרבת התמיד.