סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלוּ הָאָמוּר – בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל צְמָחִים שֶׁשָּׁנוּ – מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד.

סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלוּ הָאָמוּר – הוא בִּרְבִיעָה, עונת הגשמים, הרִאשׁוֹנָה, שאם לא ירדו בה גשמים, נוהגים בסדר הזה. אֲבָל צְמָחִים שֶׁשָּׁנוּ, שמראם השתנה מפני מחלה – מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד, ואין ממתינים כלל.

וְכֵן שֶׁפָּסְקוּ גְּשָׁמִים, בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם – מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכַּת בַּצּוֹרֶת.

וְכֵן כשֶׁפָּסְקוּ גְּשָׁמִים, לאחר שכבר החלו לרדת, בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם – מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכַּת בַּצּוֹרֶת.

יָרְדוּ לַצְּמָחִין אֲבָל לֹא יָרְדוּ לָאִילָן, לָאִילָן וְלֹא לַצְּמָחִים, לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לַבּוֹרוֹת, לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת – מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד.

יָרְדוּ גשמים קלים באופן שמועיל לַצְּמָחִין, מיני תבואה וירק, אֲבָל לֹא יָרְדוּ באופן שמועיל לָאִילָן; או שירדו גשמים חזקים הראויים לָאִילָן וְלֹא לַצְּמָחִים; וכן אם ירדו גשמים הראויים לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא בשטף גדול, שיש בו כדי למלא בּוֹרוֹת, לַשִּׁיחִין, מאגרי מים פתוחים, וְלַמְּעָרוֹת, שנאגרים בהם מים לצורך השנה כולה – מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד.

וְכֵן עִיר שֶׁלֹּא יָרְדוּ עָלֶיהָ גְּשָׁמִים, דִּכְתִיב: “וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר, חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וגו׳״ – אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ – מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת.

וְכֵן עִיר שֶׁלֹּא יָרְדוּ עָלֶיהָ גְּשָׁמִים, ובערים מסביב לה ירדו, וכמו דִּכְתִיב (=שכתוב): "וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר, חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר, וְחֶלְקָה אֲשֶׁר לֹא תַמְטִיר עָלֶיהָ תִּיבָשׁ" (עמוס ד,ז) – אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת בשופרות בתפילה, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ – מִתְעַנּוֹת עמה, אבל לֹא מַתְרִיעוֹת בתפילה בשופרות.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר להפך: סביבותיה מַתְרִיעוֹת בשופר וְלֹא מִתְעַנּוֹת. ואין הלכה כמותו.

וְכֵן עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דֶּבֶר אוֹ מַפּוֹלֶת – אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ – מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת.

וְכֵן עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דֶּבֶר, מגפה, אוֹ מַפּוֹלֶת של בתים, כגון בעקבות רעידת אדמה – אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ – מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: סביבותיה מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת.

אֵיזֶהוּ דֶּבֶר? עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי, וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלשָׁה מֵתִים בִּשְׁלשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה – הֲרֵי זֶה דֶּבֶר. פָּחוֹת מִכָּאן – אֵין זֶה דֶּבֶר.

ומבררים: אֵיזֶהוּ דֶּבֶר? מה נחשב כמגפה שמתריעים עליה? עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי, כלומר שיש בה חמש מאות איש, וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלשָׁה מֵתִים לקבורה בִּשְׁלשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה – הֲרֵי זֶה דֶּבֶר. ואם מתו פָּחוֹת מִכָּאן, ממספר זה – אֵין זֶה דֶּבֶר, שאין להחשיבו כמגפה אלא כמחלה רגילה.

עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם:

עַל צרות אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם בארץ ישראל ובסביבתה ולא רק בסביבה הקרובה למה שאירע:

עַל הַשִּׁדָּפוֹן וְעַל הַיֵּרָקוֹן, עַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל, וְעַל הַחַיָּה רָעָה וְעַל הַחֶרֶב.

עַל הַשִּׁדָּפוֹן של התבואה שהתרוקנה מגרעינים, וְעַל הַיֵּרָקוֹן, שנעשתה צהובה לפני זמנה, ועַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל, מין של ארבה, שהגיעו, וְעַל הַחַיָּה הרָעָה המסוכנת לבני אדם שפשטה במקומות יישוב, וְעַל הַחֶרֶב, כלומר כשעוברים גדודי צבא.

מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכָּה מְהַלֶּכֶת.

ומסבירים: מַתְרִיעִין עָלֶיהָ בכל מקום, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכָּה מְהַלֶּכֶת, מתפשטת ממקום למקום.

מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלִַם לְעָרֵיהֶם, וְגָזְרוּ תַּעֲנִית עַל שֶׁנִּרְאָה כִּמְלֹא פִּי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְׁקְלוֹן.

מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים, חכמי ישראל, מִירוּשָׁלִַם, ששם היו מכונסים, לְעָרֵיהֶם ברחבי ארץ ישראל, וְגָזְרוּ תַּעֲנִית, כל אחד במקומו, עַל שֶׁנִּרְאָה כִּמְלֹא פִּי תַנּוּר של תבואה שיש בה שִׁדָּפוֹן בּעיר אַשְׁקְלוֹן שבדרום הארץ.

וְעוֹד גָּזְרוּ תַּעֲנִית עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.

וְעוֹד גָּזְרוּ תַּעֲנִית בכל מקום בארץ ישראל, עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא עַל שֶׁאָכְלוּ, אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא גזרו את התענית עַל שֶׁאָכְלוּ, אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאָה, שנראו, שני זאבים אלה במקום יישוב. שדי בכך כדי לגזור תענית. והלכה כמותו.

עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בַּשַּׁבָּת: עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גּוֹיִם אוֹ נָהָר, וְעַל הַסְּפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם.

עַל מאורעות אֵלּוּ מַתְרִיעִין אפילו בַּשַּׁבָּת: עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גּוֹיִם במצור, אוֹ נָהָר העולה על גדותיו, וְעַל הַסְּפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת, מטולטלת ועומדת לטבוע, בַּיָּם.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְעֶזְרָה, וְלֹא לִצְעָקָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מתריעים בשבת לְעֶזְרָה כדי להזעיק אנשים, וְלֹא לִצְעָקָה, לא כחלק מהתפילה.

שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר: אַף עַל הַדֶּבֶר. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.

שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי, מהעיר תמנה, אוֹמֵר: אַף עַל הַדֶּבֶר מתריעים בשבת. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.

עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבֹא עַל הַצִּבּוּר מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן, חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים.

בכלל, עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבֹא עַל הַצִּבּוּר (כלומר: שבאה על הציבור, בלשון נקייה) מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן, חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים, שאף שצרה היא, כיוון שהמים בכלל לברכה הם – אין מתריעים עליה.

מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל: הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים.

ומספרים: מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל: הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים.

אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַּנּוּרֵי פְסָחִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקוּ.

אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְהַכְנִיסוּ לבתים תַּנּוּרֵי פְסָחִים, תנורי חרס, שבהם היו צולים את קרבן הפסח, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקוּ, יימסו במים, שבטוח היה שירדו גשמים מרובים.

הִתְפַּלֵּל, וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים. מֶה עָשָׂה? עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְּנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְּבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן, עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ!

הִתְפַּלֵּל, וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים כלל. מֶה עָשָׂה? עָג עוּגָה, חפר גומה עגולה, באדמה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְּנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְּבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ, על כן נִשְׁבָּע אֲנִי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן, עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ ותוריד גשמים!

הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין. אָמַר: לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בּוֹרוֹת, שִׁיחִין וּמְעָרוֹת! הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזַעַף. אָמַר: לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה!

הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין בטיפות קטנות בלבד. אָמַר: לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, ביקשתי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בּוֹרוֹת, שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, כלומר גשמים מרובים עד שיתמלאו מהם אף בורות המים, ויספיקו לכל השנה. הִתְחִילוּ גשמים לֵירֵד בְּזַעַף, כמו בכעס. אָמַר: לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה!

יָרְדוּ כְּתִיקְנָן, עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלִַם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ – כָּךְ הִתְפַּלֵל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן. אָמַר לָהֶן: צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵת אֶבֶן הַטּוֹעִים.

יָרְדוּ גשמים כְּתִיקְנָן, אבל ירדו כה הרבה, עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלִַם לְהַר הַבַּיִת, שהיה גבוה, מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים שהציפו את העיר. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ לחוני: כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ – כָּךְ הִתְפַּלֵל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן. אָמַר לָהֶן: צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵת, נמחקת, אֶבֶן הַטּוֹעִים (אבן גדולה שעליה היו עומדים ומכריזים על האבדות ועל המציאות), שכיסו אותה המים. כלומר, אין מתפללים שייפסקו גשמים.

שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח: אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִידּוּי. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ, כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר: "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ".

שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, נשיא הסנהדרין: אִלְמָלֵא, אם לא, חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי, הייתי גוזר, עָלֶיךָ נִידּוּי, על שאתה מדבר בלשון זו כלפי מעלה. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא, מתפנק, לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ, כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו, וְאביו עוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ, וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר: "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ" (משלי כג, כה).

הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים; קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה – לֹא יַשְׁלִימוּ. לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה – יַשְׁלִימוּ.

הָיוּ מִתְעַנִּין, שגזרו תעניות על עצירת גשמים, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים באחד מימי התענית; אם ירדו הגשמים קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה – לֹא יַשְׁלִימוּ תעניתם עד לערב, ואם ירדו לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה – יַשְׁלִימוּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קוֹדֶם חֲצוֹת – לֹא יַשְׁלִימוּ, לְאַחַר חֲצוֹת – יַשְׁלִימוּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כך יש לחלק: אם ירדו קוֹדֶם חֲצוֹת היום – לֹא יַשְׁלִימוּ, ירדו לְאַחַר חֲצוֹת – יַשְׁלִימוּ. והלכה כמותו.

מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ תַּעֲנִית בְּלוֹד, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קוֹדֶם חֲצוֹת. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן: צְאוּ וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב.

מסופר: מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ תַּעֲנִית בְּלוֹד על שלא ירדו גשמים, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קוֹדֶם חֲצוֹת יום התענית. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן: צְאוּ מיד וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב.

וְיָצְאוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְעָשׂוּ יוֹם טוֹב, וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל.

וְיָצְאוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְעָשׂוּ יוֹם טוֹב, וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם לבית הכנסת וְקָרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל (תהלים מזמור קלו) להודות על שנשמעה תפילתם.