Ta'anit 2

חזור

תענית

פרק ב

סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת, כֵּיצַד?

סֵדֶר עצרת התפילה של תַּעֲנִיּוֹת הציבור, כֵּיצַד?

מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּיבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר,

מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּיבָה שבה מונח ספר התורה מבית הכנסת לִרְחוֹבָהּ המרכזי שֶׁל העִיר.

וְנוֹתְנִין אֵפֶר מַקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּיבָה, וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא, וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ.

וְנוֹתְנִין אֵפֶר מַקְלֶה, של שרפה, עַל גַּבֵּי הַתֵּיבָה כאות אבל, וכן נותנים אפר בְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא, וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין, כאשר הם משתתפים באותה עצרת, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מן הציבור נוֹתֵן אפר בְּרֹאשׁוֹ.

הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין: אַחֵינוּ! לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה ‘וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם׳, אֶלָּא: “וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה". וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר: "וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם".

הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן שבציבור אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין, דברי מוסר, וכעין דברים אלה: אַחֵינוּ! לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, לאחר שניבא עליהם יונה הנביא נבואת חורבן, וישבו בצום לבושים שק: 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם', אֶלָּא: "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מְדַּרְכָּם הָרָעָה" (יונה ג,י). וכן בַּקַּבָּלָה, בדברי הנביאים, הוּא אוֹמֵר: "וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה..." (יואל ב,יג), ללמדנו שיש לחזור בתשובה בפועל ולתקן את המעשה ואת הלבבות, ולא די בתפילה ובתענית בלבד.

עָמְדוּ בִּתְפִלָּה. מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּיבָה זָקֵן וְרָגִיל, וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים, וּבֵיתוֹ רֵיקָם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בַּתְּפִלָּה.

עָמְדוּ בִּתְפִלָּה. מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּיבָה כשליח ציבור, אדם שהוא זָקֵן וְרָגִיל בתפילה, וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים, וּבֵיתוֹ רֵיקָם, ריק, וכל זאת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בַּתְּפִלָּה. שכיוון שהוא דואג לעצמו ולבני משפחתו, הריהו מתפלל בלב שלם על מה שנזקק לו הציבור.

וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּרָכוֹת: שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכָל יוֹם, וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ.

וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם שליח הציבור עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּרָכוֹת בתפילה: שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה ברכות שֶׁאומרים בְּכָל יוֹם, וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ, כפי שמפורט להלן.

וְאֵלּוּ הֵן:

וְאֵלּוּ הֵן הפסוקים שאומרים:

זִכְרוֹנוֹת, וְשׁוֹפָרוֹת,

בשתי הברכות הראשונות: ‘זִכְרוֹנוֹת׳ וְ׳שׁוֹפָרוֹת׳, כדרך שאומרים בראש השנה. שאז הוא אומר פסוקים של זיכרון וחותם בברכה, ואומר פסוקים שנזכרת בהם תקיעת שופר וחותם בברכה.

“אֶל ה׳ בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי",

בברכה השלישית אומר מזמור: "אֶל ה' בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי" (תהלים קכ),

"אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וגו'",

ברביעית מזמור: "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (תהלים קכא),

"מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'",

בחמישית: "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'" (תהלים קל),

“תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטוֹף".

בשישית: "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף" (תהלים קכא).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת. אֶלָּא אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶן: “רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ, דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ", "אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת".

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר בשתי הברכות הראשונות פסוקי זִכְרוֹנוֹת ופסוקי שׁוֹפָרוֹת, אֶלָּא אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶן, במקומם פסוקים מתפילת שלמה: "רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ, דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ" (מלכים א ח,לז), ושאר הפסוקים הבאים לאחר מכן. וכן אומר: "אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת" (ירמיה יד,א), והמשך הפרשה.

וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶן.

וְאוֹמֵר בסוף כל אחת משש ברכות אלה את חוֹתְמֵיהֶן, נוסחים מיוחדים של חתימה, המפורטים במשנה הבאה.

עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹמֵר: "מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל".

עַל הברכה הָרִאשׁוֹנָה שבהן, שהיא ברכת “גואל ישראל״ שאומרים בכל יום, אלא שמאריך בה ומוסיף תחינות ופסוקים, הוּא אוֹמֵר בחתימתו: "מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה (בראשית כב,יא), הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל".

עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר: "מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת".

עַל הברכה הַשְּׁנִיָּה, שאומר בה פסוקי זיכרונות, הוּא אוֹמֵר: "מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף (שמות פרק יד), הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת".

עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר: "מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה".

עַל הַשְּׁלִישִׁית, שבה הוא אומר פסוקי שופרות, הוּא אוֹמֵר בחתימה: "מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ כשהיה בַּגִּלְגָּל (יהושע פרק ה ואילך), הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה".

עַל הָרְבִיעִית הוּא אוֹמֵר: “מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ צְעָקָה".

עַל הָרְבִיעִית הוּא אוֹמֵר: "מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה (שמואל א פרק ז), הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ צְעָקָה".

עַל הַחֲמִישִׁית הוּא אוֹמֵר: "מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה".

עַל הַחֲמִישִׁית הוּא אוֹמֵר: "מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל (מלכים א פרק יח), הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה".

עַל הַשִּׁשִּׁית הוּא אוֹמֵר: "מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה".

עַל הַשִּׁשִּׁית הוּא אוֹמֵר: "מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה (יונה פרק ב), הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה".

עַל הַשְּׁבִיעִית הוּא אוֹמֵר: “מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלמֹה בְּנוֹ בִּירוּשָׁלִַם, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ".

עַל הברכה הַשְּׁבִיעִית, שהיא השישית מן הברכות הנוספות, הוּא אוֹמֵר: "מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלמֹה בְּנוֹ בִּירוּשָׁלִַם, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ", ואחר כך ממשיך להתפלל כפי סדר הברכות הרגיל, מברכת 'רפאנו' עד סוף התפילה.

מַעֲשֶׂה בִּימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן, שֶׁעָבַר אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְגָמַר אֶת הַבְּרָכָה כּוּלָּהּ, וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו “אָמֵן״. “תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים, תִּקְעוּ!״, “מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה".

מַעֲשֶׂה היה לאחר חורבן המקדש, בִּימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן בגליל, שֶׁעָבַר שליח ציבור אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּיבָה בתפילת התענית, וְגָמַר אֶת הַבְּרָכָה כּוּלָּהּ, שסיים בברכה הראשונה: “ברוך אתה ה׳ גואל ישראל״, וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו העם: "אָמֵן" אלא “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״, כפי שנהוג בבית המקדש. לאחר מכן הכריז שמש בית הכנסת: "תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים, תִּקְעוּ!", ורק אז אמר שליח הציבור: "מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה", ותקעו הכהנים.

“הָרִיעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, הָרִיעוּ!", "מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה".

המשיך שליח הציבור וגמר את הברכה השנייה: “ברוך... זוכר הנשכחות״, וענו העם: “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״; הכריז השמש: "הָרִיעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, הָרִיעוּ!", והמשיך שליח הציבור: "מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה", והריעו הכהנים.

וּכְשֶׁבָּא דָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ: לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְּשַׁעַר מִזְרָח וּבְהַר הַבַּיִת.

וּכְשֶׁבָּא הדָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים, שכך נהגו רבי חלפתא ורבי חנניא בן תרדיון, אָמְרוּ: לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן לעשות באופן זה אֶלָּא בְּשַׁעַר מִזְרָח של בית המקדש וּבְהַר הַבַּיִת, אבל אין עושים כן מחוץ למקדש.

שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת – אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל.

בשָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הציבור הָרִאשׁוֹנוֹת – אַנְשֵׁי מִשְׁמָר הכהונה, המשמש במקדש באותו שבוע, מִתְעַנִּין אבל לֹא מַשְׁלִימִין את תעניתם. וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב, העובדים את עבודת הקודש באותו יום, לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל.

שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת – אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין.

שָׁלשׁ תעניות שְׁנִיּוֹת – אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין.

שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת – אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

ובשֶׁבַע תעניות אַחֲרוֹנוֹת – אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, אלו דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת – אֵלּוּ וָאֵלּוּ לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת – אֵלּוּ וָאֵלּוּ, גם אנשי משמר וגם אנשי בית אב, לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל.

שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת – אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל.

שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת – אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין.

שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת – אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין. וכן הלכה.

אַנְשֵׁי מִשְׁמָר – מוּתָּרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת, אֲבָל לֹא בַּיָּמִים. וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב – לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה.

אַנְשֵׁי מִשְׁמָר הכהונה המשמש במקדש באותו שבוע מוּתָּרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת, אֲבָל לֹא בַּיָּמִים. וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב שעובדים בו ביום – אינם שותים יין לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה.

אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס, וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת.

גם אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְגם אַנְשֵׁי מַעֲמָד אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר את שערות ראשם וזקנם וּמִלְּכַבֵּס בגדיהם כל אותו שבוע. וּבַיום החֲמִישִׁי מוּתָּרִין, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת.

כָּל הַכָּתוּב בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית "דְּלָא לְמִסְפַּד" – לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מוּתָּר.

כָּל יום הַכָּתוּב בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית "דְּלָא לְמִסְפַּד" (=שלא לספוד) ביום זה ובכלל זה אף שלא להתענות – גם היום שלְפָנָיו אָסוּר בכך, ואולם ביום שלְאַחֲרָיו מוּתָּר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אָסוּר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גם שלְפָנָיו וגם שלְאַחֲרָיו אָסוּר.

“דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה בְּהוֹן" – לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו מוּתָּר.

ואילו ימים שנאמר בהם רק "דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה בְּהוֹן" (=שלא להתענות בהם) אבל לא נאסר להספיד בהם – לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו מוּתָּר לקבוע תענית.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מוּתָּר.

ואילו רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מוּתָּר.

אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי, שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ הַשְּׁעָרִים.

אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה בּיום חֲמִישִׁי כדי שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ את הַשְּׁעָרִים, שלא להעלות את מחירי המזון. שכיוון שרבים באים לקנות אוכל, גם לצורך האכילה בסוף היום וגם לכבוד השבת, עלולים המוכרים להפקיע את השערים.

אֶלָּא שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת – שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וְשָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת – חֲמִישִׁי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי.

אֶלָּא שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נקבעות לפי סדר זה – שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וְשָׁלשׁ תעניות שְׁנִיּוֹת (ואלו שלאחריהן) אין צריך להקפיד על כך, ואפשר גם בסדר אחר – חֲמִישִׁי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנוֹת בַּחֲמִישִׁי – כָּךְ לֹא שְׁנִיּוֹת וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנוֹת מתחילות בַּחֲמִישִׁי – כָּךְ לֹא שְׁנִיּוֹת וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת, אלא מתחילים תמיד בשני. וכן הלכה.

אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ, בַּחֲנוּכָּה וּבְפוּרִים.

אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ, בַּחֲנוּכָּה וּבְפוּרִים.

וְאִם הִתְחִילוּ – אֵין מַפְסִיקִין, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

וְאִם הִתְחִילוּ להתענות, שקבעו סדר תעניות, ואירע שאחד מימי הצום חל בראש חודש, חנוכה או פורים – אֵין מַפְסִיקִין אלא מתענים גם באותם ימים, אלו דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר: אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵין מַפְסִיקִין – מוֹדֶה הָיָה שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר: אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵין מַפְסִיקִין – מוֹדֶה הָיָה שֶׁבימים אלה, הקרויים מועד, אֵין מַשְׁלִימִין את התענית.

וְכֵן תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת.

ומעירים: וְכֵן תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת – אין משלימים בו את הצום אלא אוכלים משהו לפני כניסת השבת כדי שלא להיכנס לשבת מתוך תענית.