Ta'anit 1

חזור

תענית

פרק א

מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרֹת גְּשָׁמִים?

מֵאֵימָתַי, מאיזה יום בשנה, מַזְכִּירִין גְּבוּרֹת גְּשָׁמִים, שאומר: "אתה גיבור לעולם... משיב הרוח ומוריד הגשם" בתוך התפילה?

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג הסוכות.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג הסוכות, כלומר שמיני עצרת.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סִימַן קְלָלָה בֶּחָג, לָמָּה מַזְכִּיר?

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לרבי אליעזר: הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סִימַן קְלָלָה בֶּחָג לישראל, כאשר הם מקיימים מצוות סוכה, והקדוש ברוך הוא מוריד עליהם גשם המאלץ אותם לצאת ממנה (ראו סוכה פ״ב מ״ט), אם כן לָמָּה הוא מַזְכִּיר גשמים בחג?

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לִשְׁאוֹל, אֶלָּא לְהַזְכִּיר “מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ בְּעוֹנָתוֹ.

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לִשְׁאוֹל, לבקש בתפילה שירדו גשמים, אֶלָּא לְהַזְכִּיר שהקדוש ברוך הוא "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם" בְּעוֹנָתוֹ.

אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר!

אָמַר לוֹ רבי יהושע: אִם כֵּן, לשיטתך, שמזכירים גשמים גם כשאין בהם צורך, לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר את הגשמים, בכל ימות השנה וגם בקיץ! ואין הלכה כרבי אליעזר.

אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים.

אמנם, אֵין שׁוֹאֲלִין, מבקשים, אֶת הַגְּשָׁמִים בברכת השנים “ותן טל ומטר״ אֶלָּא סָמוּךְ ממש לַגְּשָׁמִים, כאשר יבואר להלן במשנה ג.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג – הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר, הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שליח ציבור הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה ומתפלל בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג הסוכות (שמיני עצרת) – הָאַחֲרוֹן, המתפלל תפילת מוסף, מַזְכִּיר בה את הגשמים, ואילו הָרִאשׁוֹן, המתפלל תפילת שחרית אֵינוֹ מַזְכִּיר.

בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח –הָרִאשׁוֹן מַזְכִּיר, הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר.

לעומת זאת, בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, שהוא סוף זמן הזכרת גשמים, נוהגים להפך – הָרִאשׁוֹן, המתפלל שחרית, עדיין מַזְכִּיר, והָאַחֲרוֹן המתפלל מוסף שוב אֵינוֹ מַזְכִּיר.

עַד אֵימָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים?

עַד אֵימָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים בברכת השנים, שמבקשים “ותן טל ומטר״?

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שואלים אותם עַד שֶׁיַּעֲבוֹר חג הַפֶּסַח.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם, מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן".

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: עַד שֶׁיֵּצֵא כל חודש נִיסָן, וראיה לדבר שהוא זמן גשמים, ממה שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם, מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן" (יואל ב,כג), כלומר ירד הגשם בחודש הראשון, חודש ניסן.

בִּשְׁלשָׁה בְּמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים.

בִּשְׁלשָׁה בְּמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין, מבקשים, אֶת הַגְּשָׁמִים בברכת השנים, שמבקשים "ותן טל ומטר".

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ, חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ, במרחשוון, מתחילים לבקש, שהם חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג, סוכות. וקבעו זמן זה, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שעלה לרגל בחג הסוכות לִנְהַר פְּרָת, בלא שהגשם יפריע לו בחזרתו לביתו. והלכה כרבן גמליאל.

הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים – הִתְחִילוּ הַיְחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת.

הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ עדיין גְּשָׁמִים, הִתְחִילוּ הַיְחִידִים, אנשים מיוחדים, אבל לא הציבור, מִתְעַנִּין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת על הגשם, בימים שני וחמישי ושני.

אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁיכָה, וּמוּתָּרִין בִּמְלָאכָה, וּבִרְחִיצָה, וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל, וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.

וכיצד דרכן של תעניות אלה? אין מחמירים בהן להתחיל אותן בלילה (ראו להלן משנה ו) אלא אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁיכָה, במשך כל הלילה, ומתחילים בתענית רק בעלות השחר. וכן מוּתָּרִין גם ביום התענית עצמו בִּמְלָאכָה, וּבִרְחִיצָה, וּבְסִיכָה של העור בשמן, וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל והמנעל, וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, יחסי אישות.

הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵיו וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים – בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיוֹת עַל הַצִּבּוּר.

הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵיו וְלֹא יָרְדוּ עדיין גְּשָׁמִים, בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיוֹת, בימים שני וחמישי ושני, עַל הַצִּבּוּר כולו.

אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁיכָה, וּמוּתָּרִין בִּמְלָאכָה, וּבִרְחִיצָה, וּבְסִיכָה, וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל, וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.

ואף הן תעניות קלות: אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁיכָה, בליל התענית, וּמוּתָּרִין בתעניות אלו בִּמְלָאכָה, וּבִרְחִיצָה, וּבְסִיכָה בשמן, וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל, וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, יחסי אישות.

עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ – בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר.

עָבְרוּ תעניות אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, לא נענו תפילותיהם שלא ירדו גשמים – בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר.

אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם, וַאֲסוּרִין בִּמְלָאכָה, וּבִרְחִיצָה, וּבְסִיכָה, וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל, וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְנוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת.

ותעניות אלה חמורות הן: אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין רק מִבְּעוֹד יוֹם, וליל התענית אסור באכילה ושתייה. וַאֲסוּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה בשמן, וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, יחסי אישות. וְנוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת שבעיר, שלא יבואו אנשים להתרחץ באותו יום.

עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ – בֵּית דִּין גּוֹזְרִין עֲלֵיהֶם עוֹד שֶׁבַע, שֶׁהֵן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר.

עָבְרוּ שלוש תעניות אֵלּוּ וְעדיין לֹא נַעֲנוּ, בֵּית דִּין גּוֹזְרִין עֲלֵיהֶם, על הציבור, עוֹד שֶׁבַע תעניות בימי שני וחמישי, שֶׁהֵן בסך הכול שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת שגזרו עַל הַצִּבּוּר כולו (בנוסף ליחידים שהתענו כבר שלוש קודם לכן).

הֲרֵי אֵלּוּ יְתֵרוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁבָּאֵלּוּ מַתְרִיעִין, וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת.

הֲרֵי אֵלּוּ שבע התעניות האחרונות יְתֵרוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁבָּאֵלּוּ, נוסף לכל החומרות הקודמות, גם מַתְרִיעִין, תוקעים בשופרות, וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת.

בַּשֵּׁנִי – מַטִּין עִם חֲשֵׁכָה, וּבַחֲמִישִׁי – מוּתָּרִין, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת.

ומעירים: אף שנועלים את החנויות, בּיום שֵׁנִי שהייתה בו תענית – מַטִּין, פותחים מעט את תריסי החנויות, עִם חֲשֵׁכָה, סמוך לסוף היום, כדי שאפשר יהיה לקנות צורכי מאכל לאחר הצום. וּבַחֲמִישִׁי – מוּתָּרִין לפתוח את החנויות כל היום מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת, כדי לקנות צורכי מזון עבור השבת הקרובה.

עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ – מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה, בְּאֵירוּסִין וּבְנִשּׂוּאִין, וּבִשְׁאִילוֹת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם.

עָבְרוּ תעניות אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ – אין בית דין גוזרים עוד תעניות, אבל כל הציבור צריך לנהוג מנהג אבל: מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, בְּבִנְיָן בתים וּבִנְטִיעָה של עצים, בְּאֵירוּסִין, וּבְנִשּׂוּאִין, וּבִשְׁאִילוֹת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם, שננזפו מן השמים.

הַיְחִידִים חוֹזְרִים וּמִתְעַנִּים עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן.

והַיְחִידִים, אנשים מיוחדים, חוֹזְרִים וּמִתְעַנִּים בשני וחמישי עַד שֶׁיֵּצֵא, ייגמר, נִיסָן.

יָצָא נִיסָן וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים – סִימַן קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲלֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם וגו'".

יותר מכאן אין מבקשים עוד על הגשמים, כי אם יורד גשם לאחר שיָצָא נִיסָן וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים, הרי זה סִימַן קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲלֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל ה׳ וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה..." (שמואל א יב,יז), הרי שגשם בשעת קציר החטים לאחר ניסן הוא ביטוי של כעס וקללה.