הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַּסּוּכָּה – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.

הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַּסּוּכָּה – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, מפני שאינו נחשב כישן בצל הסוכה אלא בצל המיטה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: נוֹהֲגִין הָיִינוּ, שֶׁהָיִינוּ יְשֵׁנִים תַּחַת הַמִּטָּה בִּפְנֵי הַזְּקֵנִים, וְלא אָמְרוּ לָנוּ דָּבָר.

בניגוד לכך אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: נוֹהֲגִין הָיִינוּ שֶׁהָיִינוּ יְשֵׁנִים תַּחַת הַמִּטָּה בִּפְנֵי הַזְּקֵנִים, החכמים, גדולי הדור, וְלֹא אָמְרוּ לָנוּ דָּבָר, ומכאן שיוצאים כך ידי חובה!

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מַעֲשֶׂה בְּטָבִי, עַבְדּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁהָיָה יָשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה, וְאָמַר לָהֶן רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַזְּקֵנִים: “רְאִיתֶם טָבִי עַבְדִּי, שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם, וְיוֹדֵעַ שֶׁעֲבָדִים פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה – לְפִיכָךְ יָשֵׁן הוּא תַּחַת הַמִּטָּה".

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מעשה אחר שסותר את דברי רבי יהודה: מַעֲשֶׂה בְּטָבִי עַבְדּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה יָשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה, וְאָמַר לָהֶן רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַזְּקֵנִים בבדיחוּת: "רְאִיתֶם טָבִי עַבְדִּי, שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם, וְיוֹדֵעַ שֶׁעֲבָדִים פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה (כפי ששנינו להלן משנה ח), ולְפִיכָךְ יָשֵׁן הוּא בכוונה תחילה תַּחַת הַמִּטָּה".

וּלְפִי דַּרְכֵּינוּ לָמַדְנוּ, שֶׁהַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.

והוסיף רבי שמעון: ואף שהדברים לא נאמרו במפורש, לְפִי דַּרְכֵּינוּ לדקדק בדברי חכמים לָמַדְנוּ מכאן, שֶׁהַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וכך הלכה.

הַסּוֹמֵךְ סוּכָּתוֹ בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה – כְּשֵׁרָה.

הַסּוֹמֵךְ סוּכָּתוֹ בְּכַרְעֵי, רגלי, הַמִּטָּה, שהסכך נשען על רגלי המיטה, שהן גבוהות – כְּשֵׁרָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ – פְּסוּלָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הסוכה אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ ללא המיטה – פְּסוּלָה. ואין הלכה כרבי יהודה.

סוּכָּה הַמְדוּבְלֶלֶת, וְשֶׁצִּלָּתָהּ מְרוּבָּה מֵחַמָּתָהּ – כְּשֵׁירָה.

סוּכָּה הַמְדוּבְלֶלֶת, מבולבלת, שהסכך אינו כולו באותו גובה, אלא חלקו גבוה וחלקו נמוך, וְסוכה שֶׁצִּלָּתָהּ, הצל שבה, מְרוּבָּה מֵחַמָּתָהּ – כְּשֵׁירָה, אף שהסכך דליל.

הַמְעוּבָּה כְּמִין בַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִים מִתּוֹכָהּ – כְּשֵׁרָה.

סוכה הַמְעוּבָּה, שהסכך עבה וצפוף כְּמִין גג בַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִים מִתּוֹכָהּ בלילה – כְּשֵׁרָה.

הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה, אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה – כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב.

הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה – הרי זו סוכה כְּשֵׁרָה, אף על פי שהיא מיטלטלת, או שרוחות עשויות להעיף אותה, וְעוֹלִין לָהּ, אליה, אף בְּיוֹם טוֹב.

בְּרֹאשׁ הָאִילָן, אוֹ עַל גַּבֵּי גָמָל – כְּשֵׁירָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב.

אבל אם עשה סוכתו בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי גָמָל, אמנם הסוכה עצמה כְּשֵׁירָה, וְאולם אֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב, לפי שאסרו חכמים ביום טוב לעלות או להשתמש באילן או בבהמה.

שְׁתַּיִם בָּאִילָן וְאַחַת בִּידֵי אָדָם, אוֹ שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן – כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב.

היו שְׁתַּיִם מדפנות הסוכה יושבות בָּאִילָן, וְדופן אַחַת בִּידֵי אָדָם, שקרקעית הסוכה שתחתיה יושבת על עמודים הבנויים בקרקע, אוֹ שהיו שְׁתַּיִם עשויות בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן – הסוכה מצד עצמה כְּשֵׁרָה, וְאולם אֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב, מפני שרוב הסוכה נתמך באילן.

שָׁלשׁ בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן – כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב.

אולם אם היו שָׁלשׁ בִּידֵי אָדָם, שקרקעית הסוכה תחת שלוש מן הדפנות נתמכת בעמודים, וְדופן אַחַת נמצאת בָּאִילָן – הרי זו סוכה כְּשֵׁרָה, וְאף עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב, כיוון שהסוכה כשרה גם ללא הדופן הנתמכת באילן.

זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁנִּיטָּל הָאִילָן וִיכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ – כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב.

ומסכמים, זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁנִּיטַָּל הָאִילָן וִיכוֹלָה הסוכה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ ללא האילן – הרי זו סוכה כְּשֵׁרָה, וְאף עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב, שהרי אין עיקר משענתה על האילן.

הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת, וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ – כְּשֵׁרָה.

הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת, וְהָאִילָנוֹת משמשים כדְפָנוֹת לָהּ – הרי זו סוכה כְּשֵׁרָה.

שְׁלוּחֵי מִצְוָה – פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה.

שְׁלוּחֵי מִצְוָה, ההולכים ממקום למקום לצורך מצווה, פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה.

חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶן – פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה.

חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶן, המטפלים בהם, פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה.

אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עֲרַאי חוּץ לַסּוּכָּה.

וכל אדם אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עֲרַאי, סעודה שאינה של קבע, חוּץ לַסּוּכָּה.

מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁנֵי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם, וְאָמְרוּ: הַעֲלוּם לַסּוּכָּה.

מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וכן הביאו לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁנֵי כוֹתָבוֹת, תמרים, וּדְלִי, ספל, שֶׁל מַיִם. וְאָמְרוּ שניהם: הַעֲלוּם לַסּוּכָּה ושם נאכל, שרצו להחמיר על עצמם.

וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אוֹכֶל פָּחוּת מִכַּבֵּיצָה – נְטָלוֹ בְּמַפָּה, וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסּוּכָּה, וְלֹא בֵּירַךְ אַחֲרָיו.

לעומת זאת מסופר: וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אוֹכֶל, פת, בשיעור פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה, נְטָלוֹ בְּמַפָּה ולא נטל ידיו, משום שלדעתו אין צורך בנטילת ידיים לאכילה מועטה כל כך. וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסּוּכָּה, שהרי מדובר באכילת עראי, וְגם לֹא בֵּירַךְ אַחֲרָיו ברכת המזון משום שנאמר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ" (דברים ח,י) ואין בפחות מכביצה כדי שביעה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדּוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסּוּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדּוֹת (שיש בהן אכילת פת) חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסּוּכָּה, בשבעת ימי חג הסוכות, שתי סעודות בכל יום, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג בִּלְבַד.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, ורשאי שלא לאכול כלל סעודות בסוכה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב הרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בִּלְבַד, שחובה לאכול אז בסוכה. וכן הלכה.

וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן – יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן.

וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מִי שֶׁלֹּא אָכַל בלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן של חג – יַשְׁלִים סעודה בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן של חג, כלומר בשמיני עצרת, אף שאין אוכלים אז בסוכה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, עַל זֶה נֶאֱמַר: “מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת".

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, ועַל זֶה וכיוצא בזה נֶאֱמַר: "מְעוּוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת" (קהלת א,טו).

מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה, וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת – בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.

מִי שֶׁהָיָה יושב רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה, וְשׁוּלְחָנוֹ מצוי בְּתוֹךְ הַבַּיִת – בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין אכילה כזו, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה, שֶׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵּית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵּית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרָנִי, וּמְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה, וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְלֹא אָמְרוּ לוֹ דָּבָר?

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: וכי לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה, שֶׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵּית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵּית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרָנִי, וּמְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְלֹא אָמְרוּ לוֹ דָּבָר? הרי שאף זקני בית שמאי סבורים שיצא!

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי: מִשָּׁם רְאָיָה?! אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג, לֹא קִיַּימְתָּ מִצְוַת סוּכָּה מִיָּמֶיךָ!

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי: מִשָּׁם מביאים אתם רְאָיָה?! לא כך היה המעשה, אלא אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ כולם כאחד: אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג תמיד, לֹא קִיַּימְתָּ מִצְוַת סוּכָּה מִיָּמֶיךָ!

נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים – פְּטוּרִים מִן הַסּוּכָּה.

נָשִׁים וַעֲבָדִים כנענים של ישראל וּקְטַנִּים – פְּטוּרִים מִן הַסּוּכָּה.

קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ – חַיָּיב בַּסּוּכָּה.

ומוסיפים: עם זאת, קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ עוד לְאִמּוֹ –חַיָּיב בַּסּוּכָּה.

מַעֲשֶׂה וְיָלְדָה כַּלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן, וּפִיחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן.

ויש שדקדקו אף מעבר לכך: מַעֲשֶׂה וְיָלְדָה כַּלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן סמוך לסוכות וּפִיחֵת, הוריד, שמאי אֶת הַמַּעֲזִיבָה, כיסוי הטיט שעל קורות הגג, והוריד חלק מן הקורות וְסִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל אותו קָטָן שנולד.

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי.

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים של חג הסוכות אָדָם עוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ קֶבַע, מקום מושבו הקבוע, וּבֵיתוֹ כדירת עֲרַאי.

יָרְדוּ גְּשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מוּתָּר לְפַנּוֹת? מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה.

אם יָרְדוּ גְּשָׁמִים בסוכות, מֵאֵימָתַי מוּתָּר לְפַנּוֹת את הסוכה? מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה, משיתקלקל התבשיל.

מָשְׁלוּ מָשָׁל: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו.

מָשְׁלוּ חכמים מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, לאדונו, להוסיף מים ליין שבכוס, וְשָׁפַךְ לוֹ רבו את קִיתוֹן, כלי, המים עַל פָּנָיו, להראות לו שאינו רוצה בשימושו, ואף כאן ירידת הגשם היא סימן שאין הקדוש ברוך הוא רוצה באותו אדם שיקיים מצוות סוכה.