כָּל הָרוּקִּין הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלִַם – טְהוֹרִין,

כָּל הָרוּקִּין הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלִַם – טְהוֹרִין,

חוּץ מִשֶּׁל שׁוּק הָעֶלְיוֹן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

חוּץ מִשֶּׁל שׁוּק הָעֶלְיוֹן, שמצויים בו גויים רבים, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה; שֶׁבָּאֶמְצַע – טְמֵאִין, וְשֶׁבַּצְּדָדִין – טְהוֹרִין.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה; הרוקים שֶׁבָּאֶמְצַע הרחוב – טְמֵאִין, מפני שרוב ההולכים שם בחזקת טמאים. וְשֶׁבַּצְּדָדִין – טְהוֹרִין, ששם היו הולכים המקפידים על הטהרה כדי להימנע ממגע הטמאים.

וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל; שֶׁבָּאֶמְצַע – טְהוֹרִין.

וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל, שהעיר מלאה עולי רגל המקפידים על הטהרה; שֶׁבָּאֶמְצַע – טְהוֹרִין.

וְשֶׁבַּצְּדָדִין – טְמֵאִין, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהֵן מוּעָטִין מִסְתַּלְּקִין לַצְּדָדִין.

וְשֶׁבַּצְּדָדִין – טְמֵאִין, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהֵן מוּעָטִין, הם מִסְתַּלְּקִין לַצְּדָדִין.

כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלִַם; דֶּרֶךְ יְרִידָה לְבֵית הַטְּבִילָה – טְמֵאִין, דֶּרֶךְ עֲלִיָּיה – טְהוֹרִין, שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ יְרִידָתָן עֲלִיָּיתָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלִַם; דֶּרֶךְ יְרִידָה לְבֵית הַטְּבִילָה, למקווה הטהרה – טְמֵאִין. דֶּרֶךְ עֲלִיָּיה – טְהוֹרִין, מפני שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ יְרִידָתָן עֲלִיָּיתָן, שיורדים למקווה מצד אחד ועולים בצד השני, כדי שלא ייגעו הטהורים בטמאים, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוּלָּן טְהוֹרִין, חוּץ מִן הַסַּל וְהַמַּגְרֵיפָה וְהַמְּרִיצָּה הַמְיוּחָדִין לַקְּבָרוֹת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוּלָּן, כל הכלים הנמצאים בירושלים, טְהוֹרִין, חוּץ מִן הַסַּל וְהַמַּגְרֵיפָה, כלי לגריפה מעין אֵת, וְהַמְּרִיצָּה, כלי לעקירת אבנים, הַמְיוּחָדִין לַקְּבָרוֹת, שהם נוגעים בטומאת מת באופן קבוע, ואין רגילים לטהר אותם. והלכה כרבי יוסי.

סַכִּין שֶׁנִּמְצֵאת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר – שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד.

סַכִּין שֶׁנִּמְצֵאת בירושלים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בניסן, יום שחיטת הפסח – שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד, שמן הסתם טבלו אותה מאתמול, כדי שתהיה טהורה לצורך שחיטת הפסח היום (שכן כלי טמא שטבלו אותו נטהר לגמרי רק לאחר שקיעת השמש).

בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר – שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל.

אם מצא את הסכין בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר בניסן – שׁוֹנֶה, חוזר, וּמַטְבִּיל אותה בשלושה עשר, כדי שתהיה כשרה לשחוט בה את הפסח למחרת.

וְקוֹפִיץ, בֵּין בָּזֶה וּבֵין בָּזֶה – שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל.

וְקוֹפִיץ, סכין קצבים, שבעיקר קוצצים בה בשר ועצמות, בֵּין בָּזֶה וּבֵין בָּזֶה, אף אם נמצאת בארבעה עשר – שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל, שכיוון שאינה מיועדת לשחיטה, יש לחשוש שעדיין לא הטבילו אותה.

חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד.

חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר בניסן לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, ומצא בו קופיץ, והוא צריך לשחוט בה – שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד, שבוודאי הוטבלה אתמול, שהרי אסור להטביל כלים כדי לטהרם בשבת.

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר – שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד.

וכן אם מצא קופיץ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בניסן, שהוא יום טוב – שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד, שהרי גם ביום טוב אסור להטביל כלים.

נִמְצֵאת קְשׁוּרָה לְסַכִּין – הֲרֵי זוֹ כַּסַּכִּין.

נִמְצֵאת קופיץ קְשׁוּרָה לְסַכִּין – הֲרֵי זוֹ כַּסַּכִּין, ואם מצא אותן יחד בארבעה עשר – משתמש בהן מיד.

פָּרוֹכֶת שֶׁנִּטְמֵאת בִּוְלַד הַטּוּמְאָה – מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בִּפְנִים, וּמַכְנִיסִין אוֹתָהּ מִיָּד.

פָּרוֹכֶת שבתוך המקדש שֶׁנִּטְמֵאת בִּוְלַד הַטּוּמְאָה, שנגע בה דבר שמטמא כלים רק מדברי חכמים – מַטְבִּילִין אוֹתָהּ במקווה שנמצא בִּפְנִים, בעזרה, וּמַכְנִיסִין אוֹתָהּ מִיָּד.

וְאֶת שֶׁנִּטְמֵאת בְּאַב הַטּוּמְאָה – מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בַּחוּץ, וְשׁוֹטְחִין אוֹתָהּ בַּחֵיל.

וְאֶת שֶׁנִּטְמֵאת בְּאַב הַטּוּמְאָה, כגון שנגע בה שרץ טמא ונטמאה מן התורה – מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בַּחוּץ, מחוץ לעזרה, שאסור להשהות דבר טמא בעזרה (עירובין פ״י מט״ו); וְשׁוֹטְחִין, פורשים, אוֹתָהּ בַּחֵיל, סביב העזרה, ורק כשתטהר לגמרי בשקיעת השמש מותר להכניס אותה לעזרה.

וְאִם הָיְתָה חֲדָשָׁה – שׁוֹטְחִין אוֹתָהּ עַל גַּג הָאִיצְטַבָּא, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הָעָם אֶת מְלַאכְתָּן שֶׁהִיא נָאָה.

וְאִם הָיְתָה הפרוכת חֲדָשָׁה – שׁוֹטְחִין אוֹתָהּ עַל גַּג הָאִיצְטַבָּא, שורת עמודים מקורה הצמודה לחומת הר הבית, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הָעָם אֶת מְלַאכְתָּן של הפרוכות שֶׁהִיא נָאָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן:

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן, הממונה על הכהנים:

פָּרוֹכֶת עָבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִימִין נֶאֱרֶגֶת,

הפָּרוֹכֶת עָבְיָהּ היה טֶפַח (8 ס״מ), וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִימִין, חוטי שתי, נֶאֱרֶגֶת,

וְעַל כָּל נִימָא וְנִימָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין.

וְעַל כָּל, בכל, נִימָא וְנִימָא היו עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין.

אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה, וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים אַמָּה.

אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים אַמָּה, כרוחב ההיכל וגובהו,

וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא נַעֲשֵׂית.

וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא, רבבות, דינרים נַעֲשֵׂית.

וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂין בְּכָל שָׁנָה.

וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂין בְּכָל שָׁנָה.

וּשְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ.

וּשְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בשל כובדה.

בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא; בֵּין בְּאַב הַטּוּמְאָה, בֵּין בִּוְלַד הַטּוּמְאָה, בֵּין בִּפְנִים, בֵּין בַּחוּץ –

בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא; בֵּין בְּאַב הַטּוּמְאָה, בטומאה חמורה, בֵּין בִּוְלַד הַטּוּמְאָה, בטומאה קלה; בֵּין בִּפְנִים, בעזרה, בֵּין בַּחוּץ, מחוץ לעזרה, ומכיוון שאינו ראוי להקרבה או לאכילה דינו להישרף –

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הַכֹּל יִשָּׂרֵף בִּפְנִים, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה בַּחוּץ.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הַכֹּל יִשָּׂרֵף בִּפְנִים, בעזרה, ששם מקום קדשי הקדשים, ואין להוציאם משם, חוּץ מהבשר שֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה בַּחוּץ, שאין להכניסו לעזרה בגלל טומאתו החמורה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הַכֹּל יִשָּׂרֵף בַּחוּץ, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה בִּפְנִים.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הַכֹּל יִשָּׂרֵף בַּחוּץ, שאסור להשהות דבר טמא בעזרה, חוּץ מִבשר קדשי קדשים שֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה בִּפְנִים, שכיוון שטומאתו קלה אסור להוציאו ממקומו.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶת שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ – יִשָּׂרֵף בַּחוּץ. וְאֶת שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ – יִשָּׂרֵף בִּפְנִים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בשר קודשי קדשים, אֶת שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ – יִשָּׂרֵף בַּחוּץ. וְאֶת שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ – יִשָּׂרֵף בִּפְנִים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מְקוֹם טוּמְאָתוֹ – שָׁם שְׂרֵיפָתוֹ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אין הבדל באיזו דרגת טומאה נטמא הבשר, אלא מְקוֹם טוּמְאָתוֹ – שָׁם נעשית שְׂרֵיפָתוֹ, אם נטמא בפנים – יישרף בפנים, ואם נטמא בחוץ – יישרף בחוץ. והלכה כרבי עקיבא.

אֵבָרֵי הַתָּמִיד, נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בַּמִּזְרָח (ספרים אחרים: בַּמַּעֲרָב), וְשֶׁל מוּסָפִין, נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בַּמַּעֲרָב (ספרים אחרים: בַּמִּזְרָח), וְשֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים, נִתָּנִין מִתַּחַת (ספרים אחרים: עַל) כַּרְכּוֹב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמַטָּה (ספרים אחרים: מִלְמַעְלָה).

אֵבָרֵי קרבן הַתָּמִיד, נִתָּנִין תחילה מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה. בחציו התחתון של הכבש, בַּמִּזְרָח. וְהאברים שֶׁל קרבנות המוּסָפִין, של שבתות ושל מועדים, נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בַּמַּעֲרָב. וְשֶׁל מוספי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים נִתָּנִין על הכבש מִתַּחַת כַּרְכּוֹב הַמִּזְבֵּחַ (ה׳סובב׳) מִלְּמַטָה.

הַשְּׁקָלִים וְהַבִּכּוּרִים אֵין נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת,

הַשְּׁקָלִים, הניתנים לצורך קרבנות הציבור, וְהַבִּכּוּרִים, שאדם צריך להביא בכל שנה מראשית הפירות למקדש ולהניח לפני המזבח (ראו דברים פרק כו) – אֵין נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. בזמן שבית המקדש קיים.

אֲבָל מַעֲשַׂר דָּגָן, וּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה, וְהַבְּכוֹרוֹת – נוֹהֲגִין בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.

אֲבָל מַעֲשַׂר דָּגָן ושאר גידולי הארץ, וּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה, וְהַבְּכוֹרוֹת – נוֹהֲגִין בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.

הַמַּקְדִּישׁ שְׁקָלִים וּבִכּוּרִים – הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ.

הַמַּקְדִּישׁ שְׁקָלִים וּבִכּוּרִים בזמן הזה – הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ, ואסור ליהנות מהם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָאוֹמֵר "בִּכּוּרִים קֹדֶשׁ" – אֵינָן קֹדֶשׁ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָאוֹמֵר "בִּכּוּרִים קֹדֶשׁ" – אֵינָן קֹדֶשׁ. והלכה כמותו.