חזור
שקלים
פרק זמָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין הַשְּׁקָלִים לַנְּדָבָה; קָרוֹב לַשְּׁקָלִים – יִפְּלוּ לַשְּׁקָלִים, לַנְּדָבָה – יִפְּלוּ לַנְּדָבָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – יִפְּלוּ לַנְּדָבָה.
מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ במקדש בֵּין שופרות הַשְּׁקָלִים לשופרות הנְּדָבָה, שמקריבים מהם עולות כנדבת הציבור; קָרוֹב לַשְּׁקָלִים – יִפְּלוּ לַשְּׁקָלִים, לַנְּדָבָה – יִפְּלוּ לַנְּדָבָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – יִפְּלוּ לַנְּדָבָה.
בֵּין עֵצִים לַלְּבוֹנָה; קָרוֹב לָעֵצִים – יִפְּלוּ לָעֵצִים, לַלְּבוֹנָה – יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה.
בֵּין עֵצִים לַלְּבוֹנָה; קָרוֹב לָעֵצִים – יִפְּלוּ לָעֵצִים, לַלְּבוֹנָה – יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה.
בֵּין קִינִּין לְגוֹזְלֵי עוֹלָה; קָרוֹב לַקִּינִּין – יִפְּלוּ לַקִּינִּין, לְגוֹזְלֵי עוֹלָה – יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה.
בֵּין קִינִּין לְגוֹזְלֵי עוֹלָה; קָרוֹב לַקִּינִּין – יִפְּלוּ לַקִּינִּין. לְגוֹזְלֵי עוֹלָה – יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה.
בֵּין חוּלִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי; קָרוֹב לַחוּלִּין – יִפְּלוּ לַחוּלִּין, לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי – יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
וכן מעות שנמצאו בכל מקום, בֵּין קופה של מעות חוּלִּין לְקופה של מעות שפדו בהן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי; קָרוֹב לַחוּלִּין – יִפְּלוּ לַחוּלִּין, לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי – יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
זֶה הַכְּלָל: הוֹלְכִים אַחַר הַקָּרוֹב לְהָקֵל. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – לְהַחְמִיר.
זֶה הַכְּלָל: הוֹלְכִים אַחַר הַקָּרוֹב אף לְהָקֵל. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – לְהַחְמִיר.
מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ לִפְנֵי סוֹחֲרֵי בְהֵמָה – לְעוֹלָם מַעֲשֵׂר.
מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ לִפְנֵי סוֹחֲרֵי בְהֵמָה בירושלים – לְעוֹלָם מעות מַעֲשֵׂר שני, שאנשים מעלים אתם לירושלים וקונים בהן בהמות לשחיטה.
בְּהַר הַבַּיִת – חוּלִּין.
אבל מעות שנמצאו בְּהַר הַבַּיִת – חוּלִּין.
בִּירוּשָׁלִַם; בִּשְׁעַת הָרֶגֶל – מַעֲשֵׂר, וּבִשְׁאָר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה – חוּלִּין.
מעות שנמצאו בִּירוּשָׁלִַם (שלא לפני סוחרי בהמה), בִּשְׁעַת הָרֶגֶל – של מַעֲשֵׂר שני, מפני שירושלים מלאה בעולי הרגל שמביאים אתם כספי מעשר שני, כדי לקנות בהם דברי מאכל בירושלים, וּבִשְׁאָר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה – חוּלִּין.
בָּשָׂר שֶׁנִּמְצָא בָּעֲזָרָה; אֵבָרִין – עוֹלוֹת, וַחֲתִיכוֹת – חַטָּאוֹת.
בָּשָׂר שֶׁנִּמְצָא בָּעֲזָרָה, בחצר המקדש, שבה שוחטים ומקריבים את הקרבנות; אם היו אלה אֵבָרִין שלמים – הרי אלה איברי עוֹלוֹת, שמקריבים אותם על המזבח איברים איברים, וַחֲתִיכוֹת בשר – הרי זה בשר חַטָּאוֹת, קרבנות שהכהנים אוכלים מבשרם בעזרה.
בִּירוּשָׁלִַם – זִבְחֵי שְׁלָמִים.
בשר שנמצא בִּירוּשָׁלִַם, בין איברים ובין חתיכות – יש להניח שהוא בשר זִבְחֵי שְׁלָמִים.
זֶה וָזֶה תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה. נִמְצָא בַּגְּבוּלִין; אֵבָרִין – נְבֵילוֹת. חֲתִיכוֹת – מוּתָּרוֹת.
זֶה וָזֶה, בין הנמצא בעזרה ובין הנמצא בירושלים – תְּעוּבַּר, תשתנה, צוּרָתוֹ, יניחו אותו להתקלקל עד שיעבור הלילה, ובתוך כך ייפסל, שיעבור זמן הקרבתו ואכילתו, וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה, המקום שבו שורפים קדשים שנפסלו. בשר שנִמְצָא בַּגְּבוּלִין, מחוץ לירושלים, ואין חשש שהוא בשר קדשים; אֵבָרִין שלמים – נְבֵילוֹת, בהמות שלא נשחטו כראוי ואסורות באכילה, שכך משליכים אותן לפני הכלבים. חֲתִיכוֹת – מוּתָּרוֹת, שניכר שהן עומדות לאכילה.
וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל, שֶׁהַבָּשָׂר מְרוּבֶּה – אַף אֵבָרִין מוּתָּרִין.
וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל, בימי החגים, שֶׁהַבָּשָׂר מְרוּבֶּה – אַף אֵבָרִין מוּתָּרִין, שמן הסתם לא הספיקו לחתוך אותם, או מפני שאז היו מבשלים איברים שלמים.
בְּהֵמָה שֶׁנִּמְצֵאת מִירוּשָׁלִַם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר, וּכְמִידָּתָהּ לְכָל רוּחַ;
בְּהֵמָה שֶׁנִּמְצֵאת מִירוּשָׁלִַם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר, הסמוך לירושלים, וּכְמִידָּתָהּ, כמרחק זה לְכָל רוּחַ, צד, של ירושלים; יש להניח שהייתה מיועדת לקרבן,
זְכָרִים – עוֹלוֹת, נְקֵבוֹת – זִבְחֵי שְׁלָמִים.
ולכן זְכָרִים – יקרבו עוֹלוֹת, שרוב הזכרים עולות, נְקֵבוֹת, שאינן קרבות לעולה – זִבְחֵי שְׁלָמִים, שרוב הנקבות שלמים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָרָאוּי לִפְסָחִים – פְּסָחִים, קוֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלשִׁים יוֹם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָרָאוּי לִפְסָחִים, גדי או טלה בשנתו הראשונה (שמות יב,ה) – הריהו פְּסָחִים, אם היה זה קוֹדֶם לָרֶגֶל, לפסח, בתוך שְׁלשִׁים יוֹם. ואין הלכה כמותו.
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְמַשְׁכְּנִין אֶת מוֹצְאֶיהָ, עַד שֶׁהוּא מֵבִיא נְסָכֶיהָ.
בָּרִאשׁוֹנָה, בתחילה, הָיוּ מְמַשְׁכְּנִין אֶת מוֹצְאֶיהָ, נוטלים משכון ממי שמצא את הבהמה עַד שֶׁהוּא מֵבִיא על חשבונו את נְסָכֶיהָ (יין, סולת ושמן), שצריך להביא עם כל קרבן עולה ושלמים.
חָזְרוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִין אוֹתָהּ וּבוֹרְחִין. הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיְּהוּ נְסָכֶיהָ בָּאִין מִשֶּׁל צִבּוּר.
חָזְרוּ, עברו, אנשים לִהְיוֹת מַנִּיחִין אוֹתָהּ במקומה וּבוֹרְחִין, כדי שלא יצטרכו להביא את הנסכים. ובעקבות כך הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיְּהוּ נְסָכֶיהָ בָּאִין מִשֶּׁל צִבּוּר, מתרומת השקלים, המיועדת לקרבנות הציבור.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: שִׁבְעָה דְּבָרִים הִתְקִינוּ בֵּית דִּין, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: שִׁבְעָה דְּבָרִים הִתְקִינוּ בֵּית דִּין בעניינים אלו, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן.
גּוֹי שֶׁשִּׁלַּח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם וְשִׁלַּח עִמָּהּ נְסָכִים – קְרֵיבִין מִשֶּׁלּוֹ, וְאִם לָאו – קְרֵיבִין מִשֶּׁל צִבּוּר.
גּוֹי שֶׁשִּׁלַּח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם, מחוצה לארץ, וְשִׁלַּח עִמָּהּ נְסָכִים – קְרֵיבִין מִשֶּׁלּוֹ, וְאִם לָאו – קְרֵיבִין מִשֶּׁל צִבּוּר.
וְכֵן גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים, אִם יֵשׁ לוֹ נְסָכִים – קְרֵיבִין מִשֶּׁלּוֹ, וְאִם לָאו – קְרֵיבִין מִשֶּׁל צִבּוּר.
וְכֵן גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים, בהמות המיועדות להקרבה, ואין לו יורשים שיביאו אותן במקומו, אִם יֵשׁ לוֹ נְסָכִים, שהפריש נסכים בחייו – קְרֵיבִין מִשֶּׁלּוֹ, וְאִם לָאו – קְרֵיבִין מִשֶּׁל צִבּוּר.
וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת – שֶׁתְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵיבָה מִשֶּׁל צִבּוּר.
וּתְנַאי, תקנה של, בֵּית דִּין הוּא עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת, ועדיין לא מינו כהן תחתיו – שֶׁתְּהֵא מִנְחָתוֹ, המנחה שהוא צריך להביא בכל יום, מחציתה בבוקר ומחציתה בין הערביים, קְרֵיבָה מִשֶּׁל צִבּוּר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִשֶּׁל יוֹרְשִׁין.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִשֶּׁל יוֹרְשִׁין.
וּשְׁלֵימָה הָיְתָה קְרֵיבָה.
ומוסיפים: וּלכל הדעות, שְׁלֵימָה הָיְתָה קְרֵיבָה.
עַל הַמֶּלַח וְעַל הָעֵצִים – שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּהֲנִים נֵאוֹתִים בָּהֶן.
התנו בית דין עַל הַמֶּלַח וְעַל הָעֵצִים המיועדים לקרבנות – שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּהֲנִים נֵאוֹתִים, נהנים, בָּהֶן לצורך אכילת קרבנות.
וְעַל הַפָּרָה – שֶׁלֹּא יְהוּ מוֹעֲלִין בְּאֶפְרָהּ.
וְעַל הַפָּרָה האדומה – שֶׁלֹּא יְהוּ מוֹעֲלִין בְּאֶפְרָהּ, שמי שהשתמש באפר לצורכו, כגון לרפואה, לא ייחשב כמועל בהקדש.
וְעַל הַקִּינִּין הַפְּסוּלוֹת – שֶׁיְּהוּ בָּאוֹת מִשֶּׁל צִבּוּר.
וְעַל הַקִּינִּין הַפְּסוּלוֹת, קרבנות העוף שנפסלו, והיה צורך לקנות אחרים במקומם – שֶׁיְּהוּ בָּאוֹת מִשֶּׁל צִבּוּר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַמְסַפֵּק אֶת הַקִּינִּין – מְסַפֵּק אֶת הַפְּסוּלוֹת.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַמְסַפֵּק אֶת הַקִּינִּין למקדש – מְסַפֵּק גם אֶת הַפְּסוּלוֹת, כלומר גם הפסולות על חשבונו. והלכה כרבי יוסי.