Shekalim 6

חזור

שקלים

פרק ו

שְׁלשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת, שְׁלשָׁה עָשָׂר שׁוּלְחָנוֹת, שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת, הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ.

שְׁלשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת, קופות בצורת שופר, וכן שְׁלשָׁה עָשָׂר שׁוּלְחָנוֹת, וכן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת, בשלושה עשר מקומות, הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ.

שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְשֶׁל בֵּית רַבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִין אַרְבַּע עֶשְׂרֵה.

האנשים שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל נשיא ישראל וְשֶׁל בֵּית רַבִּי חֲנַנְיָה סְגַן, הממונה על, הַכֹּהֲנִים הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִין אַרְבַּע עֶשְׂרֵה.

וְהֵיכָן הָיְתָה יְתֵרָה? כְּנֶגֶד דִּיר הָעֵצִים, שֶׁכֵּן מָסוֹרֶת בְּיָדָם מֵאֲבוֹתֵיהֶם שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז.

וְהֵיכָן הָיְתָה ההשתחוויה היְתֵרָה שנהגו בה משפחות אלה? כְּנֶגֶד דִּיר הָעֵצִים, שם היו מכינים את העצים למזבח, שֶׁכֵּן מָסוֹרֶת הייתה בְּיָדָם מֵאֲבוֹתֵיהֶם, שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז על ידי יאשיהו מלך יהודה לפני חורבן הבית הראשון.

מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק, וְרָאָה הָרִצְפָּה שֶׁהִיא מְשׁוּנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ;

מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק בהכנת העצים, וְרָאָה הָרִצְפָּה, מרצפת אחת בדיר העצים, שֶׁהִיא מְשׁוּנָּה, בולטת, מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ;

בָּא וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ.

בָּא וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ.

לֹא הִסְפִּיק לִגְמוֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ,

לֹא הִסְפִּיק לִגְמוֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ, שמת,

וְיָדְעוּ בְּיִחוּד שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז.

וְיָדְעוּ בְּיִחוּד, בבירור, בוודאות, שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז.

וְהֵיכָן הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים? אַרְבַּע בַּצָּפוֹן, וְאַרְבַּע בַּדָּרוֹם, שָׁלשׁ בַּמִּזְרָח, וּשְׁתַּיִם בַּמַּעֲרָב; כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים.

וְהֵיכָן הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים? אַרְבַּע בַּצָּפוֹן, וְאַרְבַּע בַּדָּרוֹם, שָׁלשׁ בַּמִּזְרָח, וּשְׁתַּיִם בַּמַּעֲרָב; כְּנֶגֶד, מול, שְׁלשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים של העזרה, החצר הפנימית של המקדש.

שְׁעָרִים דְּרוֹמִיִּים סְמוּכִין לַמַּעֲרָב: שַׁעַר הָעֶלְיוֹן, שַׁעַר הַדֶּלֶק, שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת, שַׁעַר הַמַּיִם.

ומפרטים: השְׁעָרִים הדְּרוֹמִיִּים של העזרה סְמוּכִין לַמַּעֲרָב, אלו שמותם ממערב למזרח: שַׁעַר הָעֶלְיוֹן, שַׁעַר הַדֶּלֶק, שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת, שַׁעַר הַמַּיִם.

וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר הַמַּיִם? שֶׁבּוֹ מַכְנִיסִין צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם שֶׁל נִסּוּךְ בֶּחָג.

וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ של השער הדרום מזרחי שַׁעַר הַמַּיִם? שֶׁבּוֹ מַכְנִיסִין צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם שֶׁל נִסּוּךְ המים בֶּחָג הסוכות, שהיו מעלים ממעיין השילוח שמדרום להר הבית (ראו סוכה פ״ד מ״ט).

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בּוֹ הַמַּיִם מְפַכִּים וַעֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בּוֹ, דרך שער המים, יהיו הַמַּיִם מְפַכִּים באחרית הימים וַעֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת, כפי שמתאר יחזקאל בנבואתו (מז,א–ב).

לְעוּמָּתָן בַּצָּפוֹן סְמוּכִין לַמַּעֲרָב: שַׁעַר יְכָנְיָה, שַׁעַר קָרְבָּן, שַׁעַר נָשִׁים, שַׁעַר הַשִּׁיר.

לְעוּמָּתָן, מול השערים הדרומיים, היו בַּצָּפוֹן ארבעה שערים סְמוּכִין לַמַּעֲרָב, אלו שמותיהם ממערב למזרח: שַׁעַר יְכָנְיָה, שַׁעַר קָרְבָּן, שַׁעַר נָשִׁים, שַׁעַר הַשִּׁיר.

וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר יְכָנְיָה? שֶׁבּוֹ יָצָא יְכָנְיָה בְּגָלוּתוֹ.

וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ של השער הצפון מערבי שַׁעַר יְכָנְיָה? שֶׁבּוֹ יָצָא יְכָנְיָה (יהויכין) מלך יהודה בְּגָלוּתוֹ לבבל (מלכים ב כד,טו).

בַּמִּזְרָח – שַׁעַר נִיקָנוֹר. וּשְׁתֵּי פִּשְׁפְּשִׁין הָיוּ לוֹ, אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ.

בַּמִּזְרָח, במזרח העזרה היה שער אחד – שַׁעַר נִיקָנוֹר. וּשְׁתֵּי פִּשְׁפְּשִׁין, שערים קטנים, הָיוּ לוֹ, אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ, שאף הם במניין השערים.

וּשְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶן שֵׁם.

וּשְׁנַיִם, שני שערים היו לעזרה בַּמַּעֲרָב, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶן שֵׁם.

שְׁלשָׁה עָשָׂר שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ:

שְׁלשָׁה עָשָׂר שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ:

שְׁמֹנָה שֶׁל שַׁיִשׁ בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם, שֶׁעֲלֵיהֶן מְדִיחִין אֶת הַקְּרָבַיִם.

שְׁמֹנָה שולחנות שֶׁל שַׁיִשׁ היו בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם שבעזרה, מצפון למזבח, שֶׁעֲלֵיהֶן מְדִיחִין, רוחצים במים, אֶת הַקְּרָבַיִם של הקרבנות לפני הקרבתם על המזבח.

וּשְׁנַיִם בְּמַעֲרַב הַכֶּבֶשׁ, אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁל כֶּסֶף;

וּשְׁנַיִם, שני שולחנות, היו בְּמַעֲרַב הַכֶּבֶשׁ שבו עולים למזבח, אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁל כֶּסֶף.

עַל שֶׁל שַׁיִשׁ הָיוּ נוֹתְנִים אֶת הָאֵבָרִים, עַל שֶׁל כֶּסֶף – כְּלֵי שָׁרֵת.

עַל שֶׁל שַׁיִשׁ הָיוּ נוֹתְנִים אֶת הָאֵבָרִים של הקרבנות לפני העלאתם למזבח, עַל שֶׁל כֶּסֶף – כְּלֵי שָׁרֵת.

וּשְׁנַיִם בָּאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת, אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁל זָהָב;

וּשְׁנַיִם, שני שולחנות, היו בָּאוּלָם, אולם הכניסה להיכל, מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת, סמוך לפתח ההיכל, אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁל זָהָב.

עַל שֶׁל שַׁיִשׁ נוֹתְנִין לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ, וְעַל שֶׁל זָהָב – בִּיצִיאָתוֹ,

עַל שֶׁל שַׁיִשׁ נוֹתְנִין לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ, לפני שהכניסוהו להיכל, וְעַל שֶׁל זָהָב – בִּיצִיאָתוֹ, לאחר שהסירו אותו מהשולחן שבהיכל, לפני שחילקו את הלחם לכהנים.

שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין.

ולמה היה של זהב? מפני שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין, והרי היה מונח בפנים על שולחן זהב.

וְאֶחָד שֶׁל זָהָב מִבִּפְנִים, שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים תָּמִיד.

וְשולחן אֶחָד שֶׁל זָהָב היה מִבִּפְנִים, שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים מונח תָּמִיד (שמות כה,ל).

שְׁלשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וְכָתוּב עֲלֵיהֶם: ״תִּקְלִין חַדְתִּין״ וְ״תִקְלִין עַתִּיקִין״, ״קִינִּין״ וְ״גוֹזְלֵי עוֹלָה״, ״עֵצִים״, וּ״לְבוֹנָה״, ״זָהָב לַכַּפּוֹרֶת". שִׁשָּׁה לִנְדָבָה.

שְׁלשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, שנותנים לתוכם כסף למטרות שונות, וְכָתוּב עֲלֵיהֶם: "תִּקְלִין חַדְתִּין" (=שקלים חדשים) וְ"תִקְלִין עַתִּיקִין" (=שקלים ישנים), "קִינִּין" וְ"גוֹזְלֵי עוֹלָה", "עֵצִים" וּ"לְבוֹנָה", "זָהָב לַכַּפּוֹרֶת", ועוד שִׁשָּׁה שופרות לִנְדָבָה, לקרבנות נדבה.

"תִּקְלִין חַדְתִּין" – שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.

ומפרטים: "תִּקְלִין חַדְתִּין" – שם היו נותנים את השקלים שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.

וְ"עַתִּיקִין" – מִי שֶׁלֹּא שָׁקַל אֶשְׁתָּקַד, שׁוֹקֵל לְשָׁנָה הַבָּאָה.

וְ"תקלין עַתִּיקִין" – מִי שֶׁלֹּא שָׁקַל אֶשְׁתָּקַד, שׁוֹקֵל שם את שקלו לְשָׁנָה, בשנה, הַבָּאָה.

"קִינִּין" – הֵם תּוֹרִים,

"קִינִּין" – הֵם תּוֹרִים, שם היו נותנים את הכסף בעבור תורים,

וְ"גוֹזְלֵי עוֹלָה" – הֵן בְּנֵי יוֹנָה;

וְ"גוֹזְלֵי עוֹלָה" – הֵן בְּנֵי יוֹנָה;

וְכוּלָּן עוֹלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

וְכוּלָּן, כל העופות שהיו קונים משני שופרות אלה, היו עוֹלוֹת, שקרבות כליל על המזבח, אלו דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: "קִינִּין" – אֶחָד חַטָּאת וְאֶחָד עוֹלָה. וְ"גוֹזְלֵי עוֹלָה" – כּוּלָּן עוֹלוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: "קִינִּין" היו מיועדים לקיני חובה שבהם אֶחָד חַטָּאת וְאֶחָד עוֹלָה, וְ"גוֹזְלֵי עוֹלָה" – לקיני נדבה, שכּוּלָּן עוֹלוֹת.

הָאוֹמֵר: ״הֲרֵי עָלַי עֵצִים״ – לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גִיזְרִין. ״לְבוֹנָה״ – לֹא יִפְחוֹת מִקּוֹמֶץ. "זָהָב" – לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב.

הָאוֹמֵר בנדר: "הֲרֵי עָלַי עֵצִים למזבח" – לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גִיזְרִין או דמיהם (שאותם היו נותנים לשופר המתאים). "לְבוֹנָה" – לֹא יִפְחוֹת מִקּוֹמֶץ לבונה או דמיה. "זָהָב" – לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב או דמיו.

שִׁשָּׁה לִנְדָבָה. נְדָבָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ?

מכאן עוברים לדון במה ששנינו: שִׁשָּׁה שופרות היו לִנְדָבָה, שלתוכם היו נותנים בעיקר את מותר הכסף שנאסף לקרבנות חטאת ואשם (ראו לעיל פ״ב מ״ה). נְדָבָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ?

לוֹקְחִין בָּהּ עוֹלוֹת, הַבָּשָׂר – לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת – לַכֹּהֲנִים.

לוֹקְחִין, קונים, בָּהּ עוֹלוֹת, בהמות לקרבן עולה, הַבָּשָׂר – מוקרב לַשֵּׁם, מוקטר על המזבח, וְהָעוֹרוֹת ניתנים לַכֹּהֲנִים.

זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע כֹּהֵן גָּדוֹל: ״אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַה׳״; זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהוּא בָּא מִשּׁוּם חֵטְא וּמִשּׁוּם אַשְׁמָה – יִלָּקַח בּוֹ עוֹלוֹת, הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְתוּבִים קַיָּימִים – אָשָׁם לַה׳, וְאָשָׁם לַכֹּהֲנִים. וְאוֹמֵר: ״כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה׳ לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ".

זֶה מִדְרָשׁ שדָּרַשׁ יְהוֹיָדָע הכֹּהֵן הגָּדוֹל את הכתוב: "אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַה'" (ויקרא ה,יט), ואמר: זֶה הַכְּלָל: כָּל כסף שֶׁהוּא בָּא מִשּׁוּם חֵטְא וּמִשּׁוּם אַשְׁמָה, שנותר מכסף שהוקדש לקרבן חטאת או אשם – יִלָּקַח בּוֹ עוֹלוֹת, הַבָּשָׂר יקרב לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת יינתנו לַכֹּהֲנִים. וכך נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְתוּבִים קַיָּימִים כאחד – אָשָׁם לַה', כפי שנאמר בפסוק זה, וְאָשָׁם לַכֹּהֲנִים, כפי שנאמר במקומות אחרים (ויקרא ז,ז ועוד). וְכן אוֹמֵר הכתוב בימי יהוידע הכהן הגדול: "כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה', לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ" (מלכים ב יב,יז). כלומר, מותר כסף האשם והחטאת לא הובא לבדק הבית אלא לקרבנות עולה, שעורותיהם ניתנים לכהנים.