Shekalim 4

חזור

שקלים

פרק ד

הַתְּרוּמָה, מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ?

הַתְּרוּמָה, תרומת השקלים, מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ?

לוֹקְחִין בָּהּ תְּמִידִין וּמוּסָפִין וְנִסְכֵּיהֶם, הָעוֹמֶר, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֶחֶם הַפָּנִים, וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר.

לוֹקְחִין, קונים, בָּהּ תְּמִידִין, שני כבשים לשני קרבנות התמיד בכל יום, וּמוּסָפִין, קרבנות שמוסיפים בשבתות ובמועדים, וְנִסְכֵּיהֶם, נסכי יין ומנחות שצריך להביא עם קרבנות אלו (ראו במדבר כח), מנחת הָעוֹמֶר שמביאים בט״ז בניסן (ויקרא כג,ט–יד), וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שמביאים בחג השבועות (שם פסוקים טו–כ), וְלֶחֶם הַפָּנִים שמניחים בכל שבת על שולחן הפנים (שם כד,ה–ט), וְכָל שאר קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר.

שׁוֹמְרֵי סְפִיחִים בַּשְּׁבִיעִית, נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.

שׁוֹמְרֵי סְפִיחִים בַּשְּׁבִיעִית, אנשים השומרים על תבואה שצמחה מאליה בשנת השמיטה, כדי שניתן יהיה להקריב ממנה את העומר ושתי הלחם, נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף הָרוֹצֶה מִתְנַדֵּב שׁוֹמֵר חִנָּם.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אין חובה ליטול שכר, אלא אַף הָרוֹצֶה מִתְנַדֵּב להיות שׁוֹמֵר חִנָּם.

אָמְרוּ לוֹ: אַף אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִשֶּׁל צִבּוּר!

אָמְרוּ לוֹ: אין לעשות כך, שהרי אַף אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהעומר ושתי הלחם אֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִשֶּׁל צִבּוּר ולא משל היחיד. ואם אינו נוטל שכר מתרומת הלשכה, נמצא שהשעורים והחטים אינם נקנים בכספי הציבור אלא משל יחיד! והלכה כחכמים.

פָּרָה, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית – בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.

פָּרָה אדומה, המשמשת לטהרת הטמאים בטומאת מת (במדבר יט,ב), וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לעזאזל ביום הכיפורים (ויקרא טז,ה), וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, רצועה של צמר צבוע אדום, שמשליכים לתוך שרפת הפרה (במדבר יט,ו) – בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.

כֶּבֶשׁ פָּרָה, וְכֶבֶשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְלָשׁוֹן שֶׁבֵּין קַרְנָיו, וְאַמַּת הַמַּיִם, וְחוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ, וְכָל צוֹרְכֵי הָעִיר – בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה.

אבל כֶּבֶשׁ פָּרָה, שעושים כדי להוליכה מהר הבית להר הזיתים (פרה פ״ג מ״ו), וְכֶבֶשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, שעושים כדי להוליך אותו אל מחוץ להר הבית (יומא פ״ו מ״ד), וְלָשׁוֹן זהורית שֶׁקושרים בֵּין קַרְנָיו (שם פ״ד מ״ב), וְאַמַּת, תעלת, הַמַּיִם המוליכה מים לירושלים, וְחוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ, וְכָל שאר צוֹרְכֵי הָעִיר, כגון חפירת בורות ותיקון הרחובות, בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה, מן השקלים שנותרו בלשכה לאחר שתרמו מהם לקופות.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: כֶּבֶשׁ פָּרָה – כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִשֶּׁל עַצְמָן.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: כֶּבֶשׁ פָּרָה – כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִשֶּׁל עַצְמָן. ואין הלכה כאבא שאול.

מוֹתַר שְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהֶן?

מוֹתַר שְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהֶן?

לוֹקְחִין בָּהֶן יֵינוֹת, שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת; וְהַשָּׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

לוֹקְחִין, קונים, בָּהֶן יֵינוֹת, שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת, ומוכרים אותם לאנשים שזקוקים להם לקרבנותיהם; וְהַשָּׂכָר, הרווח, מן המכירה שייך לַהֶקְדֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מִשְׂתַּכְּרִין מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ, וְלֹא מִשֶּׁל עֲנִיִּים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מִשְׂתַּכְּרִין, אין עושים עסקים ורווחים מִנכסים שֶּׁל הֶקְדֵּשׁ, וְלֹא מִשֶּׁל כסף שנאסף לעֲנִיִּים.

מוֹתַר תְּרוּמָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ? רִקּוּעֵי זָהָב, צִפּוּי לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים.

מוֹתַר תְּרוּמָה, מה שנותר מן השקלים בקופות התרומה בסוף השנה, מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ? רִקּוּעֵי, לוחות מרודדים של, זָהָב, צִפּוּי לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מוֹתַר הַפֵּירוֹת – לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר הַתְּרוּמָה – לִכְלֵי שָׁרֵת.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מוֹתַר הַפֵּירוֹת, הרווחים, מן הכסף שנותר ביד ההקדש ממכירת היינות, השמנים והסלתות שקנו במותר שיירי הלשכה (ראו במשנה הקודמת) – ילך לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, להקרבת עולות נדבה על המזבח; וּמוֹתַר הַתְּרוּמָה שבקופות – ישמש לעשיית כְלֵי שָׁרֵת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מוֹתַר הַתְּרוּמָה – לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר נְסָכִים – לִכְלֵי שָׁרֵת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מוֹתַר הַתְּרוּמָה שבקופות – ישמש לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ; וּמוֹתַר נְסָכִים, עודפי היין, השמן והסולת שנותרו ביד ההקדש (ראו להלן משנה ט) – ילך לִכְלֵי שָׁרֵת.

רַבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: מוֹתַר נְסָכִים – לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר הַתְּרוּמָה – לִכְלֵי שָׁרֵת.

רַבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: מוֹתַר נְסָכִים – ישמש לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר הַתְּרוּמָה – לִכְלֵי שָׁרֵת.

זֶה וָזֶה לֹא הָיוּ מוֹדִים בַּפֵּירוֹת.

זֶה וָזֶה, רבי עקיבא ורבי חנניה סגן הכוהנים, לֹא הָיוּ מוֹדִים לרבי ישמעאל בַּפֵּירוֹת, ברווחים ממכירת היינות, השמנים והסלתות לאנשים פרטיים; שהרי לדעת רבי עקיבא במשנה הקודמת, וכך סבור רבי חנניה, אין משתכרים (עושים סחורה) בנכסי ההקדש.

מוֹתַר הַקְּטֹרֶת, מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ?

מוֹתַר הַקְּטֹרֶת שנותרה בסוף השנה, מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ?

מַפְרִישִׁין מִמֶּנָּה שְׂכַר הָאוּמָּנִין, וּמְחַלְּלִין אוֹתָהּ עַל שְׂכַר הָאוּמָּנִין, וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן, וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה.

מַפְרִישִׁין מִמֶּנָּה כמות בשווי שְׂכַר הָאוּמָּנִין, בעלי מלאכה, של המקדש; וּמְחַלְּלִין אוֹתָהּ עַל שְׂכַר הָאוּמָּנִין, כלומר, פודים את הקטורת מיד ההקדש במעות שקיבלו האומנים בשכרם (והמעות שייכות עתה להקדש), וכך הקטורת נעשית חולין; ולאחר שנעשתה חולין – נוֹתְנִין אוֹתָהּ לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן, וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין, קונים, אוֹתָהּ מהם מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה לצורך השנה החדשה.

אִם בָּא הֶחָדָשׁ בִּזְמַנּוֹ – לוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה, וְאִם לָאו – מִן הַיְּשָׁנָה.

אִם בָּא הֶחָדָשׁ בִּזְמַנּוֹ, אם הובאו די שקלים חדשים למקדש עד ראש חודש ניסן – לוֹקְחִין אוֹתָהּ, את הקטורת, לצורך היום מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה, שהרי מצווה להביא את קרבנות הציבור מתרומה חדשה. וְאִם לָאו – ניתן לקנות אותה מִן התרומה הַיְּשָׁנָה, של השנה שעברה, שאין להימנע מלהקטיר את הקטורת משום כך.

הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִן לְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר – יִנָּתְנוּ לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו למקדש, וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִן לְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, כגון קטורת – יִנָּתְנוּ לָאוּמָּנִין של המקדש בִּשְׂכָרָן, אלו דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי: אֵינָהּ הִיא הַמִּדָּה! אֶלָּא, מַפְרִישִׁין מֵהֶן שְׂכַר הָאוּמָּנִין, וּמְחַלְּלִין אוֹתָן עַל מָעוֹת הָאוּמָּנִין, וְנוֹתְנִין אוֹתָן לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן, וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה.

אָמַר לוֹ בֶּן עֲזַאי: אֵינָהּ הִיא הַמִּדָּה, אין זה תואם מה ששנינו במשנה הקודמת בעניין מותר הקטורת. אֶלָּא יש לנהוג גם כאן באותה מידה: מַפְרִישִׁין מֵהֶן, מאותם דברים שראויים לקרבנות הציבור, בשווי שְׂכַר הָאוּמָּנִין, וּמְחַלְּלִין אוֹתָן, את מה שהפרישו, עַל מָעוֹת של הָאוּמָּנִין, כלומר פודים אותם במעות אלו, וכך הם יוצאים לחולין; ולאחר שנעשו חולין נוֹתְנִין אוֹתָן לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן; וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין, קונים, אוֹתָן מן האומנים מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה, מן השקלים של השנה החדשה, ומקריבים אותם לקרבנות ציבור.

הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת –

הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו למקדש, וְהָיְתָה בָּהֶן גם בְּהֵמָה רְאוּיָה לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת – נחלקו מה דינם:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי עוֹלוֹת,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי עוֹלוֹת, לאנשים שצריכים להקריב קרבן עולה,

וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים,

וּנְקֵבוֹת, שאין מקריבים מהן עולה – יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים;

וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת.

וּדְמֵיהֶן, הכסף שקיבלו גזברי ההקדש בעבור אלו ואלו – יִפְּלוּ עִם שְׁאָר הנְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: זְכָרִים עַצְמָן יִקָּרְבוּ עוֹלוֹת,

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: זְכָרִים עַצְמָן יִקָּרְבוּ עוֹלוֹת;

וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת,

וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת.

וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת.

וּשְׁאָר הנְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִדִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִשְׁוָה אֶת מִדָּתוֹ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חָלַק.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דבריו נראים בעיניי, יותר מִדִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מפני שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִשְׁוָה אֶת מִדָּתוֹ, נתן דין אחד לכל הנכסים, שהם או דמיהם ייפלו לבדק הבית; וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חָלַק, שהנכסים הולכים לבדק הבית, והבהמות – למזבח.

אָמַר רַבִּי פַּפְּיַיס: שָׁמַעְתִּי כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן, שֶׁהַמַּקְדִּישׁ בְּפֵירוּשׁ – כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְהַמַּקְדִּישׁ סְתָם – כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

אָמַר רַבִּי פַּפְּיַיס: שָׁמַעְתִּי כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן, שֶׁהַמַּקְדִּישׁ נכסיו בְּפֵירוּשׁ לבדק הבית – דינו כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שהכול הולך לבדק הבית, הנכסים והבהמה. וְהַמַּקְדִּישׁ סְתָם – כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שהנכסים הולכים לבדק הבית, והבהמות – למזבח. שדעתו של אדם להקדיש כל דבר למה שהוא ראוי לו.

הַמַּקְדִּישׁ נְכָסִים, וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יֵינוֹת, שְׁמָנִים וְעוֹפוֹת –

הַמַּקְדִּישׁ נְכָסִים למקדש, וְהָיוּ בָּהֶן גם דְּבָרִים רְאוּיִן להיות מוקרבים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שאינם בהמות, כגון יֵינוֹת לנסכים, שְׁמָנִים למנחות, וְעוֹפוֹת, תורים ובני יונה –

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי אוֹתוֹ הַמִּין, וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת;

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי אוֹתוֹ הַמִּין, לאנשים שצריכים דברים אלה לקרבנותיהם, וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן, בכסף שקיבל תמורתם, עוֹלוֹת, קרבן עולה מן הבהמה;

וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת.

וּשְׁאָר הנְכָסִים שהקדיש יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת.

אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם מְשַׁעֲרִין אֶת הַלִּשְׁכָּה.

אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם, גזברי ההקדש מְשַׁעֲרִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, קובעים עם הספקים של הסולת, היין והשמן את השער (המחיר) שעל פיו ישלמו להם מתרומת הלשכה.

כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו לְסַפֵּק סְלָתוֹת מֵאַרְבָּעָה; עָמְדוּ מִשָּׁלשׁ – יְסַפֵּק מֵאַרְבָּעָה.

ומפרטים: כָּל סַפָּק הַמְקַבֵּל עָלָיו לְסַפֵּק סְלָתוֹת למקדש מֵאַרְבָּעָה, בשער של ארבע סאים סולת לסלע (ארבעה דינרים), אף אם התייקר המחיר בשוק ועָמְדוּ מִשָּׁלשׁ סאים בסלע – יְסַפֵּק מֵאַרְבָּעָה.

מִשָּׁלשׁ וְעָמְדוּ מֵאַרְבָּעָה – יְסַפֵּק מֵאַרְבָּעָה, שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה.

ולעומת זאת, אם קיבל על עצמו לספק מִשָּׁלשׁ בסלע, והוזלו וְעָמְדוּ מֵאַרְבָּעָה בסלע – יְסַפֵּק מֵאַרְבָּעָה, שֶׁבכל שינוי יַד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה.

וְאִם הִתְלִיעָה סוֹלֶת – הִתְלִיעָה לוֹ.

ומוסיפים: וְאִם הִתְלִיעָה סוֹלֶת ונפסלה להקרבה – הִתְלִיעָה לוֹ, על חשבונו, וצריך להביא סולת אחרת.

וְאִם הֶחְמִיץ יַיִן – הֶחְמִיץ לוֹ.

וְאִם הֶחְמִיץ יַיִן ונפסל – הֶחְמִיץ לוֹ.

וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת מְעוֹתָיו עַד שֶׁיְּהֵא הַמִּזְבֵּחַ מְרַצֶּה.

וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת מְעוֹתָיו עבור מה שסיפק להקדש, עַד שֶׁיְּהֵא הַמִּזְבֵּחַ מְרַצֶּה, רק אם קרבו בפועל על המזבח.