חזור
שקלים
פרק גבִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה: בִּפְרוֹס הַפֶּסַח, בִּפְרוֹס עֲצֶרֶת, בִּפְרוֹס הֶחָג;
בִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים, זמנים, בַּשָּׁנָה תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, נוטלים שקלים לצורך קרבנות הציבור מן הלשכה במקדש: בִּפְרוֹס, לפני, הַפֶּסַח, חמישה עשר יום לפני הפסח, בִּפְרוֹס עֲצֶרֶת (חג השבועות), ובִּפְרוֹס הֶחָג (חג הסוכות).
וְהֵן גְּרָנוֹת לְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
וְהֵן, גם הזמנים שקבעו חכמים, בתור גְּרָנוֹת לְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה, שבהם צריך אדם לאסוף את הבהמות החדשות שנולדו בעדרו ולעשר אותן, אלו דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, וּבְאֶחָד בְּסִיוָן, וּבְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב.
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הזמנים שקבעו חכמים למעשר בהמה הם: בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, וּבְאֶחָד בְּסִיוָן, וּבְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב.
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל.
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל.
מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים בְּתִשְׁעָה, וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי? מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ לְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל.
ומסבירים: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ רבי אלעזר ורבי שמעון בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה באלול, וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי כמו שאמרו בניסן ובסיוון? מִפְּנֵי שֶׁאחד בתשרי הוּא יוֹם טוֹב, ראש השנה, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ וקבעו אותו בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל.
בְּשָׁלשׁ קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, וְכָתוּב בָּהֶן אָלֶ״ף בֵּי״ת גִּימֶ"ל.
בְּתוך שָׁלשׁ קוּפּוֹת, מעין סלים או תיבות, שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ סְאִין, שלוש סאים (כ-25 ליטרים) כל אחת, תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה; וְכָתוּב עֲלֵיהֶן, על הקופות הללו, אָלֶ"ף בֵּי"ת גִּימֶ"ל כדי ליטול מהן את השקלים לפי סדר זה.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יְוָנִית כָּתוּב בָּהֶן, אַלְפָ״א בֵּיתָ״א גַּמְּלָ"א.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אותיות ביְוָנִית כְּתוּב עֲלֵיהֶן, אַלְפָ"א בֵּיתָ"א גַּמְּלָ"א.
אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְּפַרְגּוֹד חָפוּת, וְלֹא בְּמִנְעָל, וְלֹא בְּסַנְדָּל, וְלֹא בִּתְפִילִּין, וְלֹא בְּקָמֵיעַ; שֶׁמָּא יַעֲנִי, וְיֹאמְרוּ: מֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי; אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר, וְיֹאמְרוּ: מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר.
אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס ללשכה לֹא כשהוא לבוש בְּפַרְגּוֹד, חלוק, חָפוּת, שיש כפל בשוליו, וְלֹא בְּמִנְעָל, וְלֹא בְּסַנְדָּל, וְלֹא בִּתְפִילִּין, וְלֹא בְּקָמֵיעַ, כיס עור, שניתן להסתיר בהם מטבעות; וכל זה מפני החשד שֶׁמָּא יַעֲנִי, ייעשה עני, לאחר זמן, וְיֹאמְרוּ אנשים: מֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי, שנענש מפני שנטל לעצמו. אוֹ להפך, שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר וְיֹאמְרוּ: מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה שנטל לעצמו הֶעֱשִׁיר.
לְפִי שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה׳ וּמִיִּשְׂרָאֵל״. וְאוֹמֵר: ״וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם".
וצריך להיזהר בדבר, לְפִי שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת, בני האדם, שלא יחשדו בו, כְּדֶרֶךְ שֶׁהוא צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם, הקדוש ברוך הוא, שיודע כול, שֶׁנֶּאֱמַר: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר לב,כב), גם מה׳ וגם מישראל. וְכן אוֹמֵר שלמה המלך: "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם" (משלי ג,ד).
שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה נִכְנָס וְשִׁקְלוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו,
האנשים שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל נשיא ישראל לא היו מביאים את השקלים ללשכה עד יום התרומה, ואז הָיָה כל אחד מהם נִכְנָס ללשכה וְשִׁקְלוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו,
וְזוֹרְקוֹ לִפְנֵי הַתּוֹרֵם, וְהַתּוֹרֵם מִתְכַּוֵּין וְדוֹחֲפוֹ לַקּוּפָּה.
וְזוֹרְקוֹ, היה זורק אותו לִפְנֵי הַתּוֹרֵם שהיה עומד סמוך לקופה, וְהַתּוֹרֵם היה מִתְכַּוֵּין וְדוֹחֲפוֹ, את השקל, לתוך הקּוּפָּה. שרצו אנשי בית רבן גמליאל שישתמשו בשקלים שלהם לצורך קרבנות הציבור.
אֵין הַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם: ״אֶתְרוֹם?״, וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ: ״תְּרוֹם, תְּרוֹם, תְּרוֹם", שָׁלשׁ פְּעָמִים.
אֵין הַתּוֹרֵם את השקלים בשם הציבור כולו תּוֹרֵם לתוך הקופות, עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם, לאנשים סביב: "אֶתְרוֹם?", וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ: "תְּרוֹם, תְּרוֹם, תְּרוֹם", וכך היו עושים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.
תָּרַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה, וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת.
תָּרַם אֶת התרומה הָרִאשׁוֹנָה סמוך לפסח וּלאחר מכן היה מְחַפֶּה, מכסה, את השקלים שנותרו בלשכה בִּקְטַבְלָאוֹת, כיסויים מעור, ועליהן היו מניחים את השקלים החדשים שיובאו למקדש, ומהם היו תורמים לקופות את התרומה השנייה סמוך לעצרת.
שְׁנִיָּה – וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת. שְׁלִישִׁית – לֹא הָיָה מְחַפֶּה.
וכן היה תורם את הַשְּׁנִיָּה וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת את השקלים שנותרו ממנה, ונותנים על הקטבלאות את השקלים החדשים עד סמוך לחג הסוכות. אבל את הַשְּׁלִישִׁית לֹא הָיָה מְחַפֶּה לאחר שתרם ממנה.
שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִתְרוֹם מִן הַדָּבָר הַתָּרוּם.
ומסבירים: ולמה היה מחפה בכל פעם את השקלים שנותרו? שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִתְרוֹם מִן הַדָּבָר הַתָּרוּם, מן השקלים שכבר הרימו מהם תרומה.
תָּרַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּשְׁנִיָּה לְשׁוּם כְּרַכִּים הַמּוּקָּפִין לָהּ, וְהַשְּׁלִישִׁית לְשׁוּם בָּבֶל וּלְשׁוּם מָדַי וּלְשׁוּם מְדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת.
תָּרַם אֶת התרומה הָרִאשׁוֹנָה סמוך לפסח, לְשֵׁם אנשי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, ששקליהם היו מגיעים ראשונים למקדש, ואת התרומה השְּׁנִיָּה לְשׁוּם, לשם, הכְּרַכִּים, הערים הגדולות, הַמּוּקָפִין לָהּ, הסמוכים לארץ ישראל. וְאת הַשְּׁלִישִׁית תרם לְשׁוּם אנשי בָּבֶל וּלְשׁוּם אנשי מָדַי וּלְשׁוּם אנשי שאר המְדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת.