חזור
שקלים
פרק במְצָרְפִין שְׁקָלִים לְדַרְכּוֹנוֹת, מִפְּנֵי מַשּׂוֹי הַדֶּרֶךְ.
מְצָרְפִין שְׁקָלִים לְדַרְכּוֹנוֹת, מחליפים את שקלי הכסף המרובים במטבעות זהב מועטים, מִפְּנֵי מַשּׂוֹי הַדֶּרֶךְ, כדי להקל את המשא על השליחים.
כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ שׁוֹפָרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ – כָּךְ הָיוּ שׁוֹפָרוֹת בַּמְּדִינָה.
כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ שׁוֹפָרוֹת, תיבות שפיהן צר, שלתוכן היו נותנים את השקלים בַּמִּקְדָּשׁ – כָּךְ הָיוּ שׁוֹפָרוֹת לצורך השקלים בַּמְּדִינָה, בכל מקום מחוץ למקדש.
בְּנֵי הָעִיר שֶׁשָּׁלְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶן וְנִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָבְדוּ;
בְּנֵי הָעִיר שֶׁשָּׁלְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶן למקדש בידי שליחים מטעמם, וְנִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָבְדוּ בדרך, והשליחים צריכים להישבע שלא התרשלו כדי להיפטר מתשלום;
אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה – נִשְׁבָּעִין לַגִּיזְבָּרִים.
אִם בשעה שנגנבו או שאבדו כבר נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה לקרבנות הציבור מן השקלים שבמקדש – נִשְׁבָּעִין השליחים לַגִּיזְבָּרִים של ההקדש, מפני שהשקלים שבידם נחשבים משעת התרומה ברשות ההקדש.
וְאִם לָאו – נִשְׁבָּעִין לִבְנֵי הָעִיר, וּבְנֵי הָעִיר שׁוֹקְלִין תַּחְתֵּיהֶן.
וְאִם לָאו, אם עדיין לא נתרמה התרומה במקדש – נִשְׁבָּעִין השליחים לִבְנֵי הָעִיר, וּבְנֵי הָעִיר שׁוֹקְלִין, נותנים שקלים אחרים, תַּחְתֵּיהֶן, תחת השקלים שנגנבו.
נִמְצְאוּ, אוֹ שֶׁהֶחֱזִירוּם הַגַּנָּבִים – אֵלּוּ וָאֵלּוּ שְׁקָלִים, וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה הַבָּאָה.
ומעירים: אם לאחר ששקלו אחרים, נִמְצְאוּ השקלים שאבדו, אוֹ שֶׁהֶחֱזִירוּם הַגַּנָּבִים – אֵלּוּ וָאֵלּוּ יש להם דין שְׁקָלִים, וְאֵין עוֹלִין לָהֶן, אינם נחשבים להם לְחובת השָׁנָה הַבָּאָה.
הַנּוֹתֵן שִׁקְלוֹ לַחֲבֵרוֹ לִשְׁקוֹל עַל יָדוֹ, וּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ;
הַנּוֹתֵן שִׁקְלוֹ לַחֲבֵרוֹ לִשְׁקוֹל עַל יָדוֹ, עבורו, וּשְׁקָלוֹ, נתן החבר את השקל לגזבר ההקדש, עַל יְדֵי, עבור, עַצְמוֹ;
אִם נִתְרְמָה תְּרוּמָה – מָעַל.
אִם כששקל כבר נִתְרְמָה התְּרוּמָה במקדש לטובת קרבנות הציבור – מָעַל, יש לו דין של מועל בנכסי הקדש, שהרי באותה שעה כבר היה השקל של ההקדש, כפי ששנינו במשנה הקודמת.
הַשּׁוֹקֵל שִׁקְלוֹ מִמְּעוֹת הֶקְדֵּשׁ; אִם נִתְרְמָה תְּרוּמָה וְקָרְבָה הַבְּהֵמָה – מָעַל.
הַשּׁוֹקֵל שִׁקְלוֹ מִמְּעוֹת הֶקְדֵּשׁ שהיו בידו; אִם נִתְרְמָה התְּרוּמָה במקדש וְגם קָרְבָה על המזבח הַבְּהֵמָה שנקנתה מכספי התרומה – מָעַל.
מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מִדְּמֵי שְׁבִיעִית – יֹאכַל כְּנֶגְדָּן.
הנותן שקלו מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, או מִדְּמֵי שְׁבִיעִית, המיועדים לאכילה בלבד ואינו רשאי להקדישם; ואינם לפניו כדי שיוכל להחליפם – יֹאכַל פירות כְּנֶגְדָּן, בשווי שקל, משלו, יחלל את קדושת שקל מעשר שני או שביעית על שקל חולין, וינהג בו כדין דמי מעשר שני או שביעית.
הַמְכַנֵּס מָעוֹת וְאָמַר: "הֲרֵי אֵלּוּ לְשִׁקְלִי" –
הַמְכַנֵּס, האוסף, מָעוֹת, וְאָמַר: "הֲרֵי אֵלּוּ לְשִׁקְלִי", והיה בהן יותר ממחצית השקל –
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מוֹתָרָן נְדָבָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מוֹתָרָן חוּלִּין.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מוֹתָרָן, מה שנותר מהן, גם הוא קדוש ויינתן לנְדָבָה, לקרבנות נדבה של הציבור. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מוֹתָרָן חוּלִּין, ויעשה בהן מה שירצה.
"שֶׁאָבִיא מֵהֶן לְשִׁקְלִי" – שָׁוִין שֶׁמּוֹתָרָן חוּלִּין.
אבל אם אמר על המעות שהוא אוסף: "שֶׁאָבִיא מֵהֶן לְשִׁקְלִי" – שָׁוִין, מסכימים, בית שמאי ובית הלל, שֶׁמּוֹתָרָן חוּלִּין, שהרי אמר במפורש, שרק חלק מהן יהיה למחצית השקל.
״אֵלּוּ לְחַטָּאת״ – שָׁוִין שֶׁהַמּוֹתָר נְדָבָה.
המכנס מעות ואמר: "אֵלּוּ לְחַטָּאת", לקרבן חטאת שאני חייב, ונותרו מעות לאחר שקנה מהן קרבן – שָׁוִין, מסכימים, גם בית הלל, שֶׁהַמּוֹתָר הולך לנְדָבָה.
״שֶׁאָבִיא מֵהֶן לְחַטָּאת״ – שָׁוִין שֶׁהַמּוֹתָר חוּלִּין.
ואם אמר: "שֶׁאָבִיא מֵהֶן לְחַטָּאת" – שָׁוִין שֶׁהַמּוֹתָר חוּלִּין.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מַה בֵּין שְׁקָלִים לְחַטָּאת?
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מַה בֵּין שְׁקָלִים לְחַטָּאת, שמותר השקלים חולין, ומותר החטאת קודש?
שְׁקָלִים יֵשׁ לָהֶם קִצְבָה, וְחַטָּאת אֵין לָהּ קִצְבָה.
שְׁקָלִים יֵשׁ לָהֶם קִצְבָה, סכום מסוים ומוגבל, שנאמר: ״הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל״ (שמות ל,טו), ובוודאי לא התכוון להקדיש יותר מכך. וְחַטָּאת אֵין לָהּ קִצְבָה, שהרי יכול אדם לקנות בהמה בכל סכום שהוא.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף לִשְׁקָלִים אֵין לָהֶן קִצְבָה;
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף לִשְׁקָלִים אֵין לָהֶן קִצְבָה;
שֶׁכְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה הָיוּ שׁוֹקְלִים דַּרְכּוֹנוֹת, חָזְרוּ לִשְׁקוֹל סְלָעִים, חָזְרוּ לִשְׁקוֹל טְבָעִין, וּבִקְּשׁוּ לִשְׁקוֹל דִּינָרִים.
שֶׁהרי כְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה, מגלות בבל, הָיוּ שׁוֹקְלִים, נותנים למצוות מחצית השקל, דַּרְכּוֹנוֹת, מטבעות זהב; לאחר מכן חָזְרוּ, עברו, לִשְׁקוֹל סְלָעִים, מטבעות השווים לשקל שבתורה; בשלב מאוחר יותר חָזְרוּ לִשְׁקוֹל טְבָעִין, מטבעות בשווי מחצית השקל שבתורה; וּלאחר מכן בִקְּשׁוּ לִשְׁקוֹל דִּינָרִים, שהם רבע שקל שבתורה (אלא שהדבר לא התקבל, מפני שאין פוחתים ממחצית השקל שציוותה התורה).
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אַף עַל פִּי כֵן, יַד כּוּלָּן שָׁוָה. אֲבָל חַטָּאת – זֶה מֵבִיא בְּסֶלַע, וְזֶה מֵבִיא בִּשְׁתַּיִם, וְזֶה מֵבִיא בְּשָׁלשׁ.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אַף עַל פִּי כֵן, יַד כּוּלָּן שָׁוָה, שאין אדם נותן יותר מ׳מחצית השקל׳ הנוהגת באותה שעה. אֲבָל חַטָּאת – זֶה מֵבִיא בהמה בְּסֶלַע, וְזֶה מֵבִיא בִּשְׁתַּיִם, וְזֶה מֵבִיא בְּשָׁלשׁ.
מוֹתַר שְׁקָלִים – חוּלִּין.
מוֹתַר שְׁקָלִים, מה שנותר בידיו של אדם מן הכסף שאסף למחצית השקל, הוא חוּלִּין, ויעשה בו מה שירצה.
מוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, מוֹתַר קִינֵּי זָבִין, קִינֵּי זָבוֹת, וְקִינֵּי יוֹלְדוֹת, וְחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת – מוֹתְרֵיהֶן נְדָבָה.
מוֹתַר המעות שנאספו לקניית עֲשִׂירִית הָאֵיפָה סולת למנחה בחלק מסוגי החטאת; וכן מוֹתַר המעות שנאספו לקִינֵּי זָבִין או קִינֵּי זָבוֹת, זוג תורים או בני יונה שהזב או הזבה מביאים כשהם נטהרים מטומאתם, וְקִינֵּי יוֹלְדוֹת, וְכן חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת (מן הבהמה) – מוֹתְרֵיהֶן הולכים לנְדָבָה, לקרבנות נדבה של הציבור.
זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהוּא בָּא לְשֵׁם חַטָּאת וּלְשֵׁם אַשְׁמָה – מוֹתָרָן נְדָבָה.
זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהוּא בָּא לְשֵׁם חַטָּאת וּלְשֵׁם אַשְׁמָה – מוֹתָרָן נְדָבָה.
מוֹתַר עוֹלָה – לְעוֹלָה, מוֹתַר מִנְחָה – לְמִנְחָה, מוֹתַר שְׁלָמִים – לִשְׁלָמִים, מוֹתַר פֶּסַח – לִשְׁלָמִים.
מוֹתַר הכסף שנאסף לקרבן עוֹלָה – ילך לְעוֹלָה, יביא בו עולה נוספת; מוֹתַר מִנְחָה – לְמִנְחָה, מוֹתַר שְׁלָמִים – לִשְׁלָמִים, וכן מוֹתַר פֶּסַח – לִשְׁלָמִים.
מוֹתַר נְזִירִים – לִנְזִירִים, מוֹתַר נָזִיר – לִנְדָבָה.
מוֹתַר הכסף שנאסף עבור קרבנות נְזִירִים – יינתן לקרבנות נְזִירִים; מוֹתַר הכסף שנאסף לקרבנות נָזִיר – ילך לִנְדָבָה.
מוֹתַר עֲנִיִּים – לַעֲנִיִּים, מוֹתַר עָנִי – לְאוֹתוֹ עָנִי.
מוֹתַר כסף שנאסף עבור עֲנִיִּים – ילך לַעֲנִיִּים אחרים; מוֹתַר כסף שנאסף עבור עָנִי – יינתן לְאוֹתוֹ עָנִי.
מוֹתַר שְׁבוּיִם – לִשְׁבוּיִם, מוֹתַר שָׁבוּי – לְאוֹתוֹ שָׁבוּי.
מוֹתַר כסף שנאסף לפדיון מספר שְׁבוּיִם – ילך לפדיון שְׁבוּיִם אחרים; מוֹתַר שָׁבוּי – יינתן לְאוֹתוֹ שָׁבוּי.
מוֹתַר הַמֵּתִים – לְמֵתִים.
מוֹתַר הַמֵּתִים, כסף שנאסף לטיפול בכמה מתים – ילך לְמֵתִים אחרים.
מוֹתַר הַמֵּת – לְיוֹרְשָׁיו.
מוֹתַר הַמֵּת, שנאסף עבור מת מסוים – יינתן לְיוֹרְשָׁיו.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מוֹתַר הַמֵּת יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מוֹתַר הַמֵּת יְהֵא מוּנָּח ולא יגעו בו עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.
רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מוֹתַר הַמֵּת – בּוֹנִין לוֹ נֶפֶשׁ עַל קִבְרוֹ.
רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מוֹתַר הַמֵּת – בּוֹנִין לוֹ נֶפֶשׁ, מצבה, עַל קִבְרוֹ.