אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מִנַּיִן לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמְּטַמְּאָה בְּמַשָּׂא כַּנִּדָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: "תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ", מַה נִּדָּה מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא – אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מִנַּיִן לַעֲבוֹדָה זָרָה (פסל אליל, וכיוצא בו) שֶׁמְּטַמְּאָה בְּמַשָּׂא, שאדם הנושא אותה (בלא לנגוע בה) נטמא, כּדין טומאת הנִּדָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְטִמֵּאתֶם אֶת צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ וְאֶת אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ, תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ" (ישעיהו ל,כב), מַה נִּדָּה (״דווה״) מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא – אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא.

מִנַּיִן לִסְפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: "דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם".

מִנַּיִן לִסְפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה ואינה מקבלת כל טומאה? שֶׁנֶּאֱמַר: "דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם" (משלי ל,יט), לומר שדין האנייה כדין הים, שאינו מקבל טומאה.

מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים, שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין, אַרְבָּעָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאֶחָד בָּאֶמְצַע? שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ", "זַרְעָהּ" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא: "זֵרוּעֶיהָ".

מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא ריבוע של שִׁשָּׁה טפחים (48 ס״מ) עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים, שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה מיני זֵרְעוֹנִין שונים בלי לחשוש לאיסור כלאיים, אַרְבָּעָה מיני זרעים בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה, מין אחד לכל רוח, ומין אֶחָד בָּאֶמְצַע? שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ כֵּן ה׳ אֱלֹהִים יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה נֶגֶד כָּל הַגּוֹיִם״ (ישעיהו סא,יא), "זַרְעָהּ" בלשון יחיד לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא: "זֵרוּעֶיהָ", הרי שגינה קטנה ייתכן שיהיו בה מיני זרעים מרובים.

מִנַּיִן לְפוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא טְמֵאָה? שֶׁנֶּאֱמַר: "הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים".

מִנַּיִן לאישה הפּוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע אף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לאחר קיום יחסי אישות שֶׁהִיא טְמֵאָה כדין כל מי שיוצאת מגופו שכבת זרע (ראו ויקרא טו,יז)? ממה שֶׁנֶּאֱמַר לפני מתן תורה: ״וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה" (שמות יט,טו), כלומר הימנעו מעכשיו מלבוא אל אישה, כדי שבעוד שלושה ימים תהיו טהורים ומוכנים, אתם ונשיכם, לקבלת התורה.

מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת? שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כּוֹאֲבִים".

מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לברית המילה, אפילו שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, אף אם צריך להדליק אש ולחמם לכך מים בשבת עצמה? ממה שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים" (בראשית לד,כה), ומכאן שכאב המילה נמשך לפחות שלושה ימים, וכל עוד קיים הכאב הנימול בחזקת סכנה.

מִנַּיִן שֶׁקּוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ? שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ".

מִנַּיִן שֶׁקּוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית (צמר אדום) בְּראשׁ השָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לעזאזל, שהכהן הגדול מתוודה עליו את עוונות בני ישראל ביום הכיפורים ומשלח אותו למדבר? ממה שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיה א,יח), כלומר, גם אם יהיו כבגדים צבועים בשני (צבע אדום) מרוב חטא – ייעשו לבנים.

מִנַּיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כַּשְּׁתִיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים? אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר – זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו".

מִנַּיִן לְסִיכָה בשמן שֶׁהִיא כַּשְּׁתִיָּה ואסורה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים? אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר מכל מקום יש זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו" (תהלים קט,יח), הרי שהכתוב משווה סיכה בשמן לשתיית מים.

הַמּוֹצִיא עֵצִים – כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה.

הַמּוֹצִיא עֵצִים בשבת, אם יש בהם כְּדֵי לְבַשֵּׁל בהם בֵּיצָה קַלָּה לבישול – חייב על הוצאתם בשבת.

תַּבְלִין – כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה קַלָּה, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.

תַּבְלִין (תבלינים) שיעורם כְּדֵי לְתַבֵּל בהם בֵּיצָה קַלָּה. וּמִצְטָרְפִין כל מיני התבלינים זֶה עִם זֶה לשיעור זה, גם אם אין בכל אחד מהם כשלעצמו כדי לתבל.

קְלִיפֵּי אֱגוֹזִים, קְלִיפֵּי רִמּוֹנִים, אִיסָטִיס וּפוּאָה – כְּדֵי לִצְבּוֹעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בַּסְּבָכָה.

קְלִיפֵּי אֱגוֹזִים, קְלִיפֵּי רִמּוֹנִים וכן צמחי הצבע אִיסָטִיס וּפוּאָה, שכולם חומרי צביעה, שיעורם כְּדֵי לִצְבּוֹעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן הנתון בפי הסְּבָכָה (רשת) שאישה אוספת בה שערותיה.

מֵי רַגְלַיִם, נֶתֶר וּבוֹרִית, קְמוֹנְיָא וְאַשְׁלָג – כְּדֵי לְכַבֵּס בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בַּסְּבָכָה.

מֵי רַגְלַיִם נֶתֶר וּבוֹרִית קְמוֹנְיָא וְאַשְׁלָג, שכולם חומרי כביסה, שיעורם להוצאת שבת כְּדֵי לְכַבֵּס בֶּהֶן בֶּגֶד קָטָן שבַּסְּבָכָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּדֵי לְהַעֲבִיר עַל הַכֶּתֶם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: די שיהיה בהם כְּדֵי לְהַעֲבִיר עַל הַכֶּתֶם, להסיר אותו. ואין הלכה כרבי יהודה.

פִּלְפֶּלֶת – כָּל שֶׁהוּא. וְעִטְרָן – כָּל שֶׁהוּא.

פִּלְפֶּלֶת שיעורה להוצאת שבת – כָּל שֶׁהוּא, וְכן עִטְרָן – כָּל שֶׁהוּא.

מִינֵי בְשָׂמִים וּמִינֵי מַתָּכוֹת – כָּל שֶׁהֵן.

מִינֵי בְשָׂמִים וּמִינֵי מַתָּכוֹת – כָּל שֶׁהֵן.

מֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וּמֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ, מֶקֶק סְפָרִים וּמֶקֶק מִטְפְּחוֹתֵיהֶם – כָּל שֶׁהוּא, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָן לְגוֹנְזָן.

המוציא מֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ, וּמֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ, וכן מֶקֶק (רקבובית) סְפָרִים, תורה נביאים וכתובים, וּמֶקֶק מִטְפְּחוֹתֵיהֶם של הספרים – שיעורם בכָּל שֶׁהוּא. וטעמו של דבר, מפני שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָן לְגוֹנְזָן מפני קדושתם, אפילו היה בהם שיעור קטן ביותר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹצִיא מִמְּשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה – כָּל שֶׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם".

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹצִיא בשבת משהו מִמְּשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה, דבר שמשמש לעבודה זרה, שיעורו כָּל שֶׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר בעניין זה: "לֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם" (דברים יג,יח), וכיוון שאף חלק קטן ביותר מהם אסור בהנאה, וחובה לבערו – חשיבותו בכל שהוא. ואין הלכה כרבי יהודה.

הַמּוֹצִיא קוּפַּת הָרוֹכְלִין, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת.

הַמּוֹצִיא בשבת קוּפַּת הָרוֹכְלִין, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה של בשמים ותכשיטים – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, כיוון שהכול נעשה בהוצאה אחת בלבד.

זֵרְעוֹנֵי גִינָּה – פָּחוֹת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: חֲמִשָּׁה.

המוציא זֵרְעוֹנֵי גִינָּה, זרעים קטנים של ירקות גינה, כגון צנון וגזר – שיעורם להוצאת שבת מעט פָּחוֹת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: די בחֲמִשָּׁה זירעונים. ואין הלכה כמותו.

זֶרַע קִשּׁוּאִין – שְׁנַיִם. זֶרַע דְּלוּעִין – שְׁנַיִם. זֶרַע פּוֹל הַמִּצְרִי – שְׁנַיִם.

זֶרַע קִשּׁוּאִין, שהוא גדול – שיעור הוצאתו שְׁנַיִם, שני זרעים. וכן זֶרַע דִּלּוּעִין – שְׁנַיִם. וכן זֶרַע פּוֹל הַמִּצְרִי – שְׁנַיִם.

חָגָב חַי טָהוֹר – כָּל שֶׁהוּא. מֵת – כַּגְּרוֹגֶרֶת.

הַמּוֹצִיא בשבת חָגָב חַי טָהוֹר – שיעורו כָּל שֶׁהוּא, אפילו היה קטן מאד חייב על הוצאתו, שהיו משתמשים בו כשעשוע לילדים. והמוציא חגב מֵת טהור, כיוון שהוא עומד לאכילה – שיעורו כַּגְּרוֹגֶרֶת, ככל המאכלים.

צִיפּוֹרֶת כְּרָמִים, בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה – כָּל שֶׁהוּא, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָהּ לִרְפוּאָה.

אבל צִיפּוֹרֶת כְּרָמִים (מין חגב טהור), בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה, חייב על הוצאתה בכָּל שֶׁהוּא, ואף שאין במתה כגרוגרת, כיוון שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָהּ לצורך רְפוּאָה, ואינה עומדת רק לאכילה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹצִיא חָגָב חַי טָמֵא – כָּל שֶׁהוּא, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתוֹ לַקָּטָן לִשְׂחוֹק בּוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹצִיא חָגָב חַי טָמֵא שיעורו בכָּל שֶׁהוּא, לפי שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתוֹ לַקָּטָן לִשְׂחוֹק (לשחק) בּוֹ.