Shabbat 7

כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַּשַּׁבָּת:

כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ חכמים בדיני שַׁבָּת:

כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת.

כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת, ששכח או לא ידע שאסור לעשות מלאכה בשבת, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה, מלאכות שונות, כגון חרישה וזריעה, בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא קרבן חַטָּאת אַחַת על כל אותן המלאכות והשבתות, שהרי הכול נבע משגגה אחת.

הַיּוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה – חַיָּיב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת.

הַיּוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת, שאסור לעשות מלאכה בשבת, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה בשגגה, שלא ידע שהיום שבת – חַיָּיב להביא חטאת אחת עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, שהרי אדם מביא חטאת על כל פעם שנשכח ממנו האיסור ועבר עליו, ובכל שבת הייתה שגגה אחת.

הַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה – חַיָּיב עַל כָּל אַב מְלָאכָה וּמְלָאכָה.

הַיּוֹדֵעַ עיקר שבת, וגם שֶׁהיום הוּא שַׁבָּת, וְעָשָׂה בשגגה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה, שלא ידע שהן אסורות, בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה – חַיָּיב חטאת עַל כָּל אַב מְלָאכָה וּמְלָאכָה (המפורטים במשנה הבאה), כגון על זריעה ועל חרישה, מפני שכל אב מלאכה נחשב כאיסור בפני עצמו.

הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת.

הָעוֹשֶׂה בשגגה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה שהן כולן מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת, כגון הקוצר תבואה והבוצר ענבים – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת על כולן.

אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת:

אֲבוֹת (יסודות) המְלָאכוֹת האסורות בשבת, הן אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת, כלומר, שלושים ותשע, והן מסודרות בקבוצות לפי שימושיהן:

הַזּוֹרֵעַ, וְהַחוֹרֵשׁ, וְהַקּוֹצֵר, וְהַמְעַמֵּר, הַדָּשׁ, וְהַזּוֹרֶה, הַבּוֹרֵר, הַטּוֹחֵן, וְהַמְרַקֵּד, וְהַלָּשׁ, וְהָאוֹפֶה.

המלאכות הקשורות בהכנת הפת: הַזּוֹרֵעַ, וְהַחוֹרֵשׁ, וְהַקּוֹצֵר, וְהַמְעַמֵּר, אוסף את התבואה לעומרים; והַדָּשׁ את התבואה כדי להפריד את גרעיני החיטה מן התבן והמוץ; וְהַזּוֹרֶה, המניף וזורק את התבואה באוויר לאחר הדישה, כדי שהתבן והמוץ יעופו ברוח, והגרעינים יישארו; והַבּוֹרֵר את פסולת העפר והאבנים מתוך הגרעינים; והַטּוֹחֵן בריחיים את גרעיני החיטה ועושה מהם קמח; וְהַמְרַקֵּד, מסנן את הקמח בנפה; וְהַלָּשׁ את המים עם הקמח לבצק; וְהָאוֹפֶה את הפת באש התנור.

הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר, הַמְלַבְּנוֹ, וְהַמְנַפְּצוֹ, וְהַצּוֹבְעוֹ, וְהַטּוֹוֶה, וְהַמֵּיסֵךְ, וְהָעוֹשֶׂה שְׁתֵּי בָתֵּי נִירִין, וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין, וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין, הַקּוֹשֵׁר, וְהַמַּתִּיר, וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת, הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפּוֹר שְׁתֵּי תְפִירוֹת.

המלאכות הקשורות בהכנת בגדים: הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר מן הצאן; והַמְלַבְּנוֹ (מכבסו), וְהַמְנַפְּצוֹ (מפריד את סיבי הצמר זה מזה), וְהַצּוֹבְעוֹ, וְהַטּוֹוֶה את הצמר לחוטים; וְהַמֵּיסֵךְ, העורך ומותח את חוטי השתי בין הקורות של נול האריגה; וְהָעוֹשֶׂה שְׁתֵּי בָתֵּי נִירִין, שתי לולאות; וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין, מעביר פעמיים חוט הערב לרוחב חוטי השתי; וְהַפּוֹצֵעַ (מוציא מן האריג) שְׁנֵי חוּטִין של שתי; הַקּוֹשֵׁר יחד שני חוטים, וְהַמַּתִּיר קשר; וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת, התוחב את המחט והחוט בבגד פעמיים, הלוך וחזור, כדי לחבר או לתקן בגד; וכן הַקּוֹרֵעַ קרע בבגד שזקוק לתיקון עַל מְנָת שניתן יהיה לִתְפּוֹר בקרע זה שְׁתֵּי תְפִירוֹת כדי לתקן את הבגד כראוי.

הַצָּד צְבִי, הַשּׁוֹחֲטוֹ, וְהַמַּפְשִׁיטוֹ, הַמּוֹלְחוֹ, וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ, וְהַמּוֹחֲקוֹ, וְהַמְחַתְּכוֹ, הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת.

ומונים מלאכות שנצרכות להכנת קלף כדי לכתוב עליו. הַצָּד בעל חיים כגון צְבִי, והַשּׁוֹחֲטוֹ, וְהַמַּפְשִׁיטוֹ את עורו מעליו; והַמּוֹלְחוֹ את עורו, כדי להכין אותו לעיבוד; וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ על ידי שרייה בחומרים חריפים; וְהַמּוֹחֲקוֹ, מחליק ומיישר את העור; וְהַמְחַתְּכוֹ לפי מידה. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וְהַמּוֹחֵק כתב עַל מְנָת לִכְתּוֹב במקום המחיקה שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת.

הַבּוֹנֶה, וְהַסּוֹתֵר; הַמְכַבֶּה, וְהַמַּבְעִיר; הַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ; הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת –

הַבּוֹנֶה בניין, וְהַסּוֹתֵר (הורס) בניין; הַמְכַבֶּה אש, וְהַמַּבְעִיר; הַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ על אבן או על כלי כדי ליישר אותם ולתקנם; והַמּוֹצִיא חפץ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת, מרשות היחיד לרשות הרבים או להפך –

הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת.

הֲרֵי אֵלּוּ הן אֲבוֹת מְלָאכוֹת, ומניינן אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת.

וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ:

וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ בדיני חיוב חטאת בשבת:

כָּל הַכָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ, וּמַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ, וְהוֹצִיאוֹ בַּשַּׁבָּת – חַיָּיב עָלָיו חַטָּאת.

כָּל דבר הַכָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ, הראוי לשמירה, שאין זורקים אותו, וגם מַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ, שיש בו כמות שאנשים טורחים לשמור, וְהוֹצִיאוֹ בַּשַּׁבָּת מרשות לרשות – חַיָּיב עָלָיו חַטָּאת.

וְכָל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ, וְאֵין מַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ, וְהוֹצִיאוֹ בַּשַּׁבָּת – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא הַמַּצְנִיעוֹ.

וְכָל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ, שאנשים אינם שומרים בביתם, או אפילו הוא כשר להצניע וְאולם אֵין מַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ, בכמות כזאת, וְהוֹצִיאוֹ בַּשַּׁבָּת – אֵינוֹ חַיָּיב חטאת על הוצאתו אֶלָּא הַמַּצְנִיעוֹ, אדם המקפיד ושומר דבר זה, משום שלגביו הוא דבר חשוב.

הַמּוֹצִיא תֶּבֶן – כִּמְלֹא פִּי פָּרָה. עֵצָה – כִּמְלֹא פִּי גָּמָל. עָמִיר – כִּמְלֹא פִּי טָלֶה. עֲשָׂבִים – כִּמְלֹא פִּי גְּדִי. עֲלֵי שׁוּם וַעֲלֵי בְצָלִים לַחִים – כַּגְּרוֹגֶרֶת, יְבֵשִׁים – כִּמְלֹא פִּי גְּדִי.

הַמּוֹצִיא תֶּבֶן, קש קצוץ, הרי זה מתחייב אם הוציא ממנו כִּמְלֹא פִּי פָּרָה, כמות שפרה מכניסה לפיה. המוציא עֵצָה, תבן של מיני הקטניות, שהוא גס יותר ומשמש למאכל גמלים – שיעורו גדול יותר, כִּמְלֹא פִּי גָּמָל. עָמִיר, גבעולים של תלתן – שיעורו כִּמְלֹא פִּי טָלֶה (כבש צעיר), עֲשָׂבִים – כִּמְלֹא פִּי גְּדִי עזים, הקטן יותר מפי טלה. עֲלֵי שׁוּם וַעֲלֵי בְצָלִים, אם היו לַחִים וראויים למאכל אדם – שיעורם כַּגְּרוֹגֶרֶת (תאנה יבשה), כדין כל מאכל אדם (ראו להלן). ואם היו יְבֵשִׁים ואינם ראויים למאכל אדם – שיעורם כִּמְלֹא פִּי גְּדִי.

וְאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שָׁווּ בְּשִׁיעוּרֵיהֶן.

וְכל אלה, אם הוציא מזה ומזה כאחד, ואין בכל אחד מהם כשיעור האמור בו, אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לחייב על הוצאתם, מִפְּנֵי שֶׁלּא שָׁווּ זה לזה בְּשִׁיעוּרֵיהֶן.

הַמּוֹצִיא אוֹכָלִים כַּגְּרוֹגֶרֶת – חַיָּיב, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁווּ בְּשִׁיעוּרֵיהֶן,

הַמּוֹצִיא בשבת אוֹכָלִים, דברים שונים המשמשים למאכל אדם, אם יש בהם שיעור כַּגְּרוֹגֶרֶת – חַיָּיב. וּמִצְטָרְפִין כל מיני האוכלים זֶה עִם זֶה אם הוציא כגרוגרת מכולם, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁווּ בְּשִׁיעוּרֵיהֶן, ששיעור כולם הוא אחד, כגרוגרת.

חוּץ מִקְּלִיפֵּיהֶן וְגַרְעִינֵיהֶן וְעוּקְצֵיהֶן וְסוּבָּן וּמוּרְסָנָן.

וצריך שיהיה בהם כגרוגרת חוּץ מִקְּלִיפֵּיהֶן של הפירות, וְגַרְעִינֵיהֶן, וְעוּקְצֵיהֶן, שהפירות מחוברים בהם לעץ, וְסוּבָּן (הסובין שלהם), הקליפה הדקה של גרעין החיטה, שמנפים מן הקמח לאחר הטחינה, וּמוּרְסָנָן (המורסן שלהם), הסובין הגסים, שמפרידים לפני הטחינה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חוּץ מִקְּלִיפֵּי עֲדָשִׁים, שֶׁמִּתְבַּשְּׁלוֹת עִמָּהֶן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כל הקליפות אינן מצטרפות לשיעור כגרוגרת, חוּץ מִקְּלִיפֵּי עֲדָשִׁים, שהן מצטרפות עם העדשים, כיוון שֶׁהן מִּתְבַּשְּׁלוֹת ונאכלות עִמָּהֶן. ואין הלכה כרבי יהודה.