בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמֶּה אֵין טוֹמְנִין?

בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמֶּה אֵין טוֹמְנִין?

אֵין טוֹמְנִין לֹא בְּגֶפֶת, וְלֹא בְּזֶבֶל, לֹא בְּמֶלַח, וְלֹא בְּסִיד, וְלֹא בְּחוֹל, בֵּין לַחִים בֵּין יְבֵשִׁים.

אֵין טוֹמְנִין לֹא בְּגֶפֶת (פסולת הזיתים שנסחטו בגת), וְלֹא בְּזֶבֶל, לֹא בְּמֶלַח, וְלֹא בְּסִיד, וְלֹא בְּחוֹל, בֵּין שהם לַחִים ובֵּין שהם יְבֵשִׁים. שכל אלה נחשבים כפולטים חום, בין אם מחמת עצמם, או לאחר שמניחים בתוכם קדרה רותחת.

לֹא בְּתֶבֶן, וְלֹא בְּזָגִים, וְלֹא בְּמוֹכִים, וְלֹא בַּעֲשָׂבִים, בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִים, אֲבָל טוֹמְנִין בָּהֶן כְּשֶׁהֵן יְבֵשִׁין.

וְאין טומנים לֹא בְּתֶבֶן (פסולת התבואה) וְלֹא בְּזָגִים (קליפות הענבים), וְלֹא בְּמוֹכִים (דברים רכים, כגון צמר רך או בלויי בגדים), וְלֹא בַּעֲשָׂבִים, בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִים, אֲבָל טוֹמְנִין בָּהֶן כְּשֶׁהֵן יְבֵשִׁין, מפני שאינם פולטים חום, אלא רק מונעים מן הקדרה להתקרר.

טוֹמְנִין בִּכְסוּת וּבְפֵירוֹת, בְּכַנְפֵי יוֹנָה, וּבִנְסוֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁים, וּבִנְעוֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן דַּקָּה.

טוֹמְנִין בִּכְסוּת וּבְפֵירוֹת, בְּכַנְפֵי (נוצות) יוֹנָה, וּבִנְסוֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁים (נגרים), שבבים דקים שנופלים בשעת ניסור העצים; וּבִנְעוֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן דַּקָּה (סיבי הפשתן הדקים שנושרים בזמן הסירוק של הפשתן).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בְּדַקָּה וּמַתִּיר בְּגַסָּה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר להטמין בנעורת של פשתן דַּקָּה, וּמַתִּיר בּנעורת הגַּסָּה. ואין הלכה כרבי יהודה.

טוֹמְנִין בִּשְׁלָחִין, וּמְטַלְטְלִין אוֹתָן.

טוֹמְנִין את התבשיל בערב שבת בִּשְׁלָחִין (עורות שהופשטו מן הבהמה) וּמְטַלְטְלִין אוֹתָן בשבת, ואין הם 'מוקצה' שאסור בטלטול מפני שהם ראויים לשימוש מותר, כגון לשבת עליהם.

בְּגִיזֵּי צֶמֶר, וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? נוֹטֵל אֶת הַכִּסּוּי וְהֵן נוֹפְלוֹת.

לעומת זאת, בְּגִיזֵּי צֶמֶר (קווצות צמר גזוז) טומנים את הקדרה, וְאולם אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן בשבת, מפני שהן מיועדות לטווייה, האסורה בשבת. אם כן, כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה כשטמן בגיזי הצמר ורצונו להוציא אוכל מן הקדרה? נוֹטֵל אֶת הַכִּסּוּי של הקדרה, שאותו מותר לטלטל, וְהֵן, גיזי הצמר, נוֹפְלוֹת מאליהן, בלי שייגע בהן.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: קוּפָּה מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל, שֶׁמָּא יִטּוֹל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: קוּפָּה מַטָּהּ עַל צִדָּהּ, כלומר, יטה את הקופה עם הקדרה שבתוכה, וְכך נוֹטֵל את האוכל, שופך אותו לקערה. אבל לא יגביה את הקדרה מתוך הקופה לשם כך, שֶׁמָּא יִטּוֹל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אותה למקום, לצורך הסעודה הבאה, שהרי גיזי הצמר יפלו לשקע שבו הייתה מונחת, ואסור לטלטל אותם.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נוֹטֵל וּמַחֲזִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נוֹטֵל את הקדרה מתוך הקופה, וּמַחֲזִיר אותה, ואין חוששים. והלכה כחכמים.

לֹא כִּסָּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם – לֹא יְכַסֶּנּוּ מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. כִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה – מוּתָּר לְכַסּוֹתוֹ.

תבשיל שעמד להטמין אותו לקראת השבת, אם לֹא כִּסָּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם – לֹא יְכַסֶּנּוּ עוד מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. אבל אם כִּסָּהוּ מבעוד יום וְנִתְגַּלָּה בשבת – מוּתָּר לְכַסּוֹתוֹ.

מְמַלֵּא אֶת הַקִּיתּוֹן וְנוֹתֵן לְתַחַת הַכַּר אוֹ תַּחַת הַכֶּסֶת.

ועוד: אף שאסור לאדם להטמין מאכל חם בשבת, מְמַלֵּא הוא אֶת הַקִּיתּוֹן (כלי שתייה) במשקה צונן, וְנוֹתֵן אותו לְתַחַת הַכַּר אוֹ תַּחַת הַכֶּסֶת כדי שיתחמם, או כדי להפיג את צינתו.