כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא – נוֹתְנִים עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל,

כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ (גבעולים יבשים של תבואה) וּבִגְבָבָא (עשבים שנאספים מן שדה), נוֹתְנִים עָלֶיהָ קדירת תַּבְשִׁיל בערב שבת, כדי שתשהה עליה בשבת, מפני שהקש והגבבא כלים מהר, ואין חשש שמא יתעסק באש ובבישול בשבת עצמה.

בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים – לֹא יִתֵּן עַד שֶׁיִּגְרוֹף, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אֶת הָאֵפֶר.

אבל אם הסיקו את הכירה בְּגֶפֶת (פסולת זיתים) או בְּעֵצִים, שהם דולקים לאורך זמן, ויש חשש שמא יתעסק בהם בשבת, כדי ללבות את האש – לֹא יִתֵּן עליה קדרה מבעוד יום עַד שֶׁיִּגְרוֹף תחילה את הגחלים מן הכירה, או עַד שֶׁיִּתֵּן אֶת הָאֵפֶר על הגחלים כדי לכסות אותן.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: חַמִּין אֲבָל לֹא תַּבְשִׁיל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: חַמִּין וְתַבְשִׁיל.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מותר להניח עליה רק חַמִּין (מים חמים), שאינם צריכים בישול נוסף, אֲבָל לֹא תַּבְשִׁיל, שתוספת הבישול מועילה לו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: חַמִּין וְגם תַּבְשִׁיל.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלִין אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף מַחֲזִירִין.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלִין את הקדרה מכירה כזו בשבת, אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין אותה לכירה בשבת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף מַחֲזִירִין. והלכה כבית הלל.

תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא – לֹא יִתֵּן, בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵעַל גַּבָּיו.

תַּנּוּר, מתקן אפייה ובישול שחומו רב, שֶׁהִסִּיקוּהוּ מערב שבת אפילו בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא – לֹא יִתֵּן בו קדרה מערב שבת, בֵּין מִתּוֹכוֹ (בתוכו) בֵּין מֵעַל גַּבָּיו, מפני שחומו רב, ולעולם יש לחשוש שיעסוק בבישול בשבת עצמה.

כּוּפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא – הֲרֵי זֶה כַּכִּירַיִים, בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים – הֲרֵי הוּא כַּתַּנּוּר.

ואילו כּוּפָּח, מתקן דומה לכירה, שפתוח מלמעלה, אלא שהוא קטן יותר, שניתן להניח עליו רק קדרה אחת, ולכן הוא שומר על חומו יותר מכירה – יש לו מעמד ביניים: אם הִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא – הֲרֵי זֶה דינו כַּכִּירַיִים (כירה רגילה, שמניחים עליה שתי קדרות), ומותר להניח עליו קדרה בערב שבת. ואם הסיקוהו בְּגֶפֶת או בְּעֵצִים – הֲרֵי הוּא כַּתַּנּוּר, ואסור להניח עליו קדרה אפילו גרף את הגחלים או כיסה אותם.

אֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּיחַם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל.

אֵין נוֹתְנִין בשבת בֵּיצָה לא מבושלת בְּצַד הַמֵּיחַם שחיממו בו מים על האש, בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל (תתבשל מעט).

וְלֹא יַפְקִיעֶנָּה בְּסוּדָרִין. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.

וְאף לֹא יַפְקִיעֶנָּה את הביצה בַּסּוּדָרִין, לא יעטוף אותה בבגדים שהתחממו בחום השמש כדי שתתגלגל בהם. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר במקרה זה. ואין הלכה כרבי יוסי.

וְלֹא יַטְמִינֶנָּה בְּחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצָּלֶה.

וכמו כן לֹא יַטְמִינֶנָּה את הביצה בְּחוֹל או בַּאֲבַק דְּרָכִים בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצָּלֶה בתוכם מחום השמש.

מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְהֵבִיאוּ סִלּוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין.

מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי העיר טְבֶרְיָא (טבריה) וְהֵבִיאוּ סִלּוֹן (צינור) שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה (תעלה) שֶׁל מים חַמִּין מן המעיינות החמים שליד טבריה, וחשבו שיוכלו להשתמש במים שהתחממו בשבת.

אָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים: אִם בַּשַּׁבָּת – כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בַּשַּׁבָּת, אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה; בְּיוֹם טוֹב – כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב, אֲסוּרִים בִּרְחִיצָה וּמוּתָּרִין בִּשְׁתִיָּה.

אָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים: אִם מדובר בַּשַּׁבָּת – דינם כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בַּשַּׁבָּת, ואֲסוּרִין לשימוש הן בִּרְחִיצָה והן בִּשְׁתִיָּה. ואם בְּיוֹם טוֹב – דינם כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב, ואֲסוּרִים בִּרְחִיצָה, ואולם מוּתָּרִין בִּשְׁתִיָּה, שהרי ביום טוב מותר לבשל לצורך שתייה ואכילה. וכן הלכה.

מוּלְיָאר הַגָּרוּף, שׁוֹתִין הֵימֶנּוּ בַּשַּׁבָּת.

מוּלְיָאר, כלי למים בעל דופן כפולה, שבתוכה מניחים גחלים, המחממים את המים שבתוכו, אם הוא גָּרוּף, שפינו ממנו את הגחלים לפני שבת – שׁוֹתִין הֵימֶנּוּ (ממנו) בַּשַּׁבָּת, מפני שאינו מחמם את המים, אלא רק שומר על חומם.

אַנְטִיכֵי, אַף עַל פִּי שֶׁגְּרוּפָה – אֵין שׁוֹתִין מִמֶּנָּה.

אבל אַנְטִיכִי, שהיא כלי לחימום מים בעל תחתית כפולה, שבתוכה מניחים גחלים, אַף עַל פִּי שֶׁהיא גְּרוּפָה מן הגחלים – אֵין שׁוֹתִין מִמֶּנָּה בשבת, מפני שהתחתית שומרת על חום גבוה, ומחממת את המים בשבת.

הַמֵּיחַם שֶׁפִּינָּהוּ, לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ צוֹנֵן בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹכוֹ אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן.

הַמֵּיחַם (כלי נחושת לחימום מים) שֶׁפִּינָּהוּ מן האש בשבת, ויש בו מים חמים, לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ צוֹנֵן, מים קרים, בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ על ידי המים החמים, מפני שיש בכך בישול. אֲבָל נוֹתֵן הוּא מים קרים לְתוֹכוֹ אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס שיש בה מים חמים, כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן בלבד, ששופך לתוכם מים צוננים מרובים.

הָאִילְפָס וְהַקְּדֵרָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרוּתָּחִין – לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תַּבְלִין, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי.

הָאִילְפָס (מעין מחבת) וְהַקְּדֵרָה שֶׁהֶעֱבִירָן מן האש בעודם מְרוּתָּחִין (רותחים) לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תַּבְלִין (תבלינים) ביום השבת עצמו, מפני שהם מתבשלים בתוכם. אֲבָל נוֹתֵן הוּא תבלין לְתוֹךְ הַקְּעָרָה, אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי (כלי הגשה גדול) שאליהם מעבירים את התבשיל מן האלפס או הקדרה, מפני שהתבשיל איבד מחומו, ואין בו כדי לבשל.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לַכֹּל הוּא נוֹתֵן, חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹמֶץ וָצִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לַכּל הוּא נוֹתֵן את התבלין בשבת, ואפילו לאלפס וקדרה שהעבירם מן האש, חוּץ מִלתוך דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹמֶץ או צִיר של דגים מלוחים, שבגלל חריפותם הם גורמים לתבלין להתבשל. ואין הלכה כרבי יהודה.

אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן. וְאִם נוֹתְנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם – מוּתָּר. וְאֵין נֵיאוֹתִין מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן.

אֵין נוֹתְנִין בשבת כְּלִי תַּחַת הַנֵּר כדי לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן המטפטף ממנו, מפני שבכך הוא מבטל את אפשרות השימוש בכלי, שהרי השמן שבתוכו ‘מוקצה׳ להדלקה, ואסור בשימוש ובטלטול, ואסור בשבת לבטל כלי מייעודו. וְאִם נוֹתְנוֹ, אם רצונו לתת את הכלי תחת הנר מִבְּעוֹד יוֹם, מערב שבת – מוּתָּר הדבר. וְאולם בכל מקרה אֵין נֵיאוֹתִין (נהנים ומשתמשים) מִמֶּנּוּ מן השמן הנוטף בשבת, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן לכך מערב שבת, שהרי הוקצה להדלקה.

מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ, אֲבָל לֹא יָשָׁן.

מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ בשבת, שעדיין לא הדליקו בו, מפני שהוא ראוי לשימוש, כגון להניח בו חפצים זעירים. אֲבָל לֹא נר יָשָׁן שהשתמשו בו כבר, מפני שנר חרס משומש הוא מפויח ומלוכלך, ונחשב משום כך כ'מוקצה מחמת מיאוס'.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל הַנֵּרוֹת מְטַלְטְלִין, חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בַּשַּׁבָּת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל הַנֵּרוֹת מְטַלְטְלִין בשבת, וגם נר ישן, חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בַּשַּׁבָּת, שבשעה שהוא דולק אסור לטלטל אותו, שמא יכבה. ואין הלכה כרבי שמעון.

נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִצוֹצוֹת. וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה.

נוֹתְנִין בשבת כְּלִי תַּחַת הַנֵּר כדי לְקַבֵּל נִצוֹצוֹת בוערים של שמן הנופלים ממנו. וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ של הכלי מַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה על ידי כך את הניצוצות.