חזור
שבת
פרק כדמִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ – נוֹתֵן כִּיסוֹ לְנָכְרִי.
מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ לו היום ונכנסת השבת בעודו בַּדֶּרֶךְ, ואסור לטלטל חפצים בשבת ברשות הרבים – נוֹתֵן כִּיסוֹ ובו כספו לְנָכְרִי ההולך עמו.
וְאִם אֵין עִמּוֹ נָכְרִי – מַנִּיחוֹ עַל הַחֲמוֹר.
וְאִם אֵין עִמּוֹ נָכְרִי – מַנִּיחוֹ עַל הַחֲמוֹר.
הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה – נוֹטֵל אֶת הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת,
הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה של העיר, למקום שבו אינו חושש שיאבדו חפציו – נוֹטֵל מן החמור אֶת הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין (שמותר לטלטל אותם) בַּשַּׁבָּת, כגון בגדים.
וְשֶׁאֵינָן נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת – מַתִּיר אֶת הַחֲבָלִים, וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין מֵאֵילֵיהֶם.
וְכלים שֶׁאֵינָן נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת, כגון כלי מלאכה או סחורה יקרה – מַתִּיר אֶת הַחֲבָלִים שבהם קשורים השקים, וְהַשַּׂקִּין עם הכלים נוֹפְלִין מֵאֵילֵיהֶם.
מַתִּירִין פְּקִיעֵי עָמִיר לִפְנֵי בְהֵמָה, וּמְפַסְפְּסִים אֶת הַכִּיפִין, אֲבָל לֹא אֶת הַזִּירִין.
מַתִּירִין בשבת קשרים של פְּקִיעֵי עָמִיר (אגודות תבואה או תלתן) לִפְנֵי בְהֵמָה, כדי שתאכל מהם; וּמְפַסְפְּסִים (ממוללים ומרככים) אֶת הַכִּיפִין, הזרדים כדי להכשירם לאכילה, אֲבָל לֹא אֶת הַזִּירִין (אגודות תבואה או תלתן), מפני שהם ראויים לאכילה כפי שהם.
אֵין מְרַסְּקִין לֹא אֶת הַשַּׁחַת וְלֹא אֶת הֶחָרוּבִין לִפְנֵי בְהֵמָה, בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָּה.
אֵין מְרַסְּקִין בשבת לֹא אֶת הַשַּׁחַת (תבואה צעירה שקוצרים למספוא) וְלֹא אֶת הֶחָרוּבִין לִפְנֵי בְהֵמָה כדי להקל עליה את האכילה, בֵּין לצורך בהמה דַּקָּה, כגון כבשים, ובֵין לצורך הגַסָּה, כגון פרות.
רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בֶּחָרוּבִין לַדַּקָּה.
רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר לרסק בֶּחָרוּבִין לַדַּקָּה, מפני שאינה יכולה ללעוס את החרובים הקשים. ואין הלכה כרבי יהודה.
אֵין אוֹבְסִין אֶת הַגָּמָל, וְלֹא דּוֹרְסִין, אֲבָל מַלְעִיטִין.
אֵין אוֹבְסִין (עושים אבוס) בשבת אֶת הַגָּמָל, אין מאכילים אותו בכמות גדולה לימים רבים; וְאף לֹא דּוֹרְסִין (דוחסים בכוח) מאכל לתוך גרונו, כך שאינו יכול להחזיר אותו; אֲבָל מַלְעִיטִין אותו, נותנים מזון לתוך פיו.
וְאֵין מַמְרִים אֶת הָעֲגָלִים, אֲבָל מַלְעִיטִין.
וְאֵין מַמְרִים אֶת הָעֲגָלִים, שופכים בכוח תערובת בלילה של קטניות ומים לגרונם, אֲבָל מַלְעִיטִין, נותנים לתוך פיהם.
וּמְהַלְקְטִין לְתַרְנְגוֹלִין.
וּמְהַלְקְטִין לְתַרְנְגוֹלִין, נותנים מזון לתוך פיהם.
וְנוֹתְנִין מַיִם לַמּוּרְסָן, אֲבָל לֹא גּוֹבְלִים.
וְנוֹתְנִין מַיִם לַמּוּרְסָן (פסולת גרעיני החיטה) להכנת מאכל לתרנגולים, אֲבָל לֹא גּוֹבְלִים (לָשִׁים) את המורסן והמים.
וְאֵין נוֹתְנִין מַיִם לִפְנֵי דְּבוֹרִים וְלִפְנֵי יוֹנִים שֶׁבַּשּׁוֹבָךְ, אֲבָל נוֹתְנִין לִפְנֵי אֲוָוזִין וְתַרְנְגוֹלִים, וְלִפְנֵי יוֹנֵי הַרְדֵּיסִיּוֹת.
וְאֵין נוֹתְנִין מַיִם לִפְנֵי דְּבוֹרִים וְלִפְנֵי יוֹנִים שֶׁבַּשּׁוֹבָךְ, מפני שהן יכולות לעוף ולמצוא מים בעצמן, ואין לטרוח בשבת טרחה שאינה נחוצה, אֲבָל נוֹתְנִין מים לִפְנֵי אֲוָוזִין וְתַרְנְגוֹלִים, וְלִפְנֵי יוֹנֵי הַרְדֵּיסִיּוֹת (יוני בית).
מְחַתְּכִין אֶת הַדִּילוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה,
מְחַתְּכִין בשבת אֶת הַדִּילוּעִין שנתלשו מבעוד יום לִפְנֵי הַבְּהֵמָה,
וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים.
וְכן מחתכים אֶת הַנְּבֵלָה (בהמה מתה) בשבת לִפְנֵי הַכְּלָבִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לֹא הָיְתָה נְבֵלָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת – אֲסוּרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִן הַמּוּכָן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לֹא הָיְתָה הבהמה נְבֵלָה כבר מֵעֶרֶב שַׁבָּת, שמתה בשבת – אֲסוּרָה בטלטול ובחיתוך לכלבים, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִן הַמּוּכָן, שלא הייתה מיועדת לכלבים בכניסת השבת, ודינה כ'מוקצה'. ואין הלכה כרבי יהודה.
מְפִירִין נְדָרִים בַּשַּׁבָּת, וְנִשְׁאָלִין לִדְבָרִים שֶׁהֵן לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת.
האב או הבעל מְפִירִין את הנְדָרִים של הבת או האישה בַּשַּׁבָּת, וְנִשְׁאָלִין על הנדר להתיר אותו אצל החכם לִדְבָרִים שֶׁהֵן לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, כגון אדם שנדר להתענות, שאם לא יתירו לו את הנדר, לא יוכל לענג את השבת כראוי.
פּוֹקְקִין אֶת הַמָּאוֹר,
פּוֹקְקִין (סותמים בפקק) אֶת הַמָּאוֹר (החלון) בשבת,
וּמוֹדְדִין אֶת הַמַּטְלִית,
וּמוֹדְדִין אֶת הַמַּטְלִית אם יש בה כשיעור לקבל טומאה,
וְאֶת הַמִּקְוֶה.
ומודדין אֶת הַמִּקְוֶה אם יש בו כשיעור לטבול בו.
וּמַעֲשֶׂה בִּימֵי אָבִיו שֶׁל רַבִּי צָדוֹק וּבִימֵי אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, שֶׁפָּקְקוּ אֶת הַמָּאוֹר בְּטָפִיחַ, וְקָשְׁרוּ אֶת הַמְּקֵידָה בְּגֶמִי, לֵידַע אִם יֵשׁ בַּגִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח אִם לָאו.
וּמַעֲשֶׂה בִּימֵי אָבִיו שֶׁל רַבִּי צָדוֹק וּבִימֵי אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, שֶׁפָּקְקוּ אֶת הַמָּאוֹר בְּטָפִיחַ (כלי חרס קטן), וְקָשְׁרוּ אֶת הַמְּקֵידָה (כלי חרס קטן) בְּאמצעות גֶמִי (חוט מגומא) כדי לֵידַע אִם יֵשׁ בַּגִּיגִּית סדק כדי פּוֹתֵחַ טֶפַח אִם לָאו,
וּמִדִּבְרֵיהֶן לָמַדְנוּ, שֶׁפּוֹקְקִין וּמוֹדְדִין וְקוֹשְׁרִין בַּשַּׁבָּת.
וּמִדִּבְרֵיהֶן ומעשיהם לָמַדְנוּ, שֶׁפּוֹקְקִין וּמוֹדְדִין וְקוֹשְׁרִין בַּשַּׁבָּת.