חזור
שבת
פרק כגשׁוֹאֵל אָדָם מֵחֲבֵירוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ: "הַלְוֵנִי",
שׁוֹאֵל אָדָם מֵחֲבֵירוֹ בשבת כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, כדי להחזיר לו לאחר השבת, וּבִלְבַד שֶׁלּא יֹאמַר לוֹ בלשון "הַלְוֵנִי".
וְכֵן הָאִשָּׁה מֵחֲבֶרְתָּהּ כִּכָּרוֹת.
וְכֵן שואלת הָאִשָּׁה מֵחֲבֶרְתָּהּ כִּכָּרוֹת לחם, כדי להחזיר לה לאחר השבת.
וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ – מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר שַׁבָּת.
וְאִם חברו אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ שיחזיר לו – מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ כמשכון, וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר שַׁבָּת, משלם ביין ושמן עבור מה שלקח ונוטל את טליתו.
וְכֵן עֶרֶב פֶּסַח בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת – מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ וְנוֹטֵל אֶת פִּסְחוֹ, וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר יוֹם טוֹב.
וְכֵן עֶרֶב פֶּסַח בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, ואין בידו כבש לקרבן הפסח שצריך להקריבו בו ביום, ולחברו יש כבש – מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ, אצל חברו, וְנוֹטֵל אֶת קרבן פִּסְחוֹ, וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר יוֹם טוֹב.
מוֹנֶה אָדָם אֶת אוֹרְחָיו וְאֶת פַּרְפְּרוֹתָיו מִפִּיו, אֲבָל לֹא מִן הַכְּתָב.
מוֹנֶה (סופר) אָדָם אֶת אוֹרְחָיו שהזמין לסעודה, וְאֶת פַּרְפְּרוֹתָיו, מיני המאכלים המתוכננים להגשה, מִפִּיו (בעל פה), אֲבָל לֹא יקרא רשימות אלה מִן הַכְּתָב, שמא יבוא לסמן או למחוק בשבת.
וּמֵפִיס עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת מָנָה גְדוֹלָה כְּנֶגֶד קְטַנָּה, מִשּׁוּם קוּבְיָא.
ומֵפִיס (עושה פיס, גורל) אדם עִם בָּנָיו וְעִם שאר בְּנֵי בֵיתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן בשבת, מי מהם יקבל מנה זו ומי יקבל אחרת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת גורל על מָנָה גְּדוֹלָה כְּנֶגֶד מנה קְטַנָּה, מִשּׁוּם קוּבְיָא (משחק מזל), שהוא אסור גם בימות החול.
וּמַטִּילִין חֲלָשִׁים עַל הַקֳּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא עַל הַמָּנוֹת.
וּמַטִּילִין הכהנים בבית המקדש חֲלָשִׁים (גורלות) עַל הַקֳּדָשִׁים שנשחטו בְּיוֹם טוֹב, מי יזכה בבשרם, אֲבָל לֹא עַל הַמָּנוֹת, בשר הקרבנות שנשחטו בערב יום טוב.
לֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם פּוֹעֲלִים בַּשַּׁבָּת, וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ לִשְׂכּוֹר לוֹ פּוֹעֲלִים.
לֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם פּוֹעֲלִים בַּשַּׁבָּת, שיעשו עבורו מלאכה לאחר השבת, וְכן לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ בשבת לִשְׂכּוֹר לוֹ פּוֹעֲלִים לאחר השבת.
אֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים וּלְהָבִיא פֵּירוֹת,
אֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם, אין הולכים סמוך לחשכה עד קצה תחום השבת כדי לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים עם צאת השבת, וכן אין מחשיכים על התחום כדי לְהָבִיא פֵּירוֹת, שיקטוף מן העצים שבשדהו.
אֲבָל מַחְשִׁיךְ הוּא לִשְׁמוֹר, וּמֵבִיא פֵּירוֹת בְּיָדוֹ.
ונאסר להחשיך דווקא על דברים שאסור לעשות בשבת עצמה, אֲבָל מַחְשִׁיךְ הוּא על התחום כדי לִשְׁמוֹר על שדותיו במוצאי השבת, שהרי השמירה כשלעצמה אינה אסורה בשבת, ואגב כך מֵבִיא פֵּירוֹת בְּיָדוֹ.
כְּלָל אָמַר אַבָּא שָׁאוּל: כָּל שֶׁאֲנִי זַכַּאי בַּאֲמִירָתוֹ – רַשַּׁאי אֲנִי לְהַחְשִׁיךְ עָלָיו.
ומביאים כְּלָל שאָמַר אַבָּא שָׁאוּל בעניינים אלו: כָּל דבר חולין שֶׁאֲנִי זַכַּאי (מותר) בַּאֲמִירָתוֹ בשבת, שמותר לי לדבר עליו, כגון לצורך מצווה – רַשַּׁאי אֲנִי לְהַחְשִׁיךְ עָלָיו, כפי שיבואר במשנה הבאה. והלכה כדבריו.
מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי כַלָּה, וְעַל עִסְקֵי הַמֵּת לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין.
מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם כדי לְפַקֵּחַ (לחקור) עַל עִסְקֵי כַלָּה, לדאוג לצרכי החתונה והנישואין, וְעַל עִסְקֵי הַמֵּת, לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין.
גּוֹי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִין בַּשַּׁבָּת – לֹא יִסְפּוֹד בָּהֶן יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב.
גּוֹי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִין בַּשַּׁבָּת לישראל לצורך הספד ולוויה – לֹא יִסְפּוֹד בָּהֶן יִשְׂרָאֵל במוצאי השבת, אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב, ולא מחוץ לתחום.
עָשׂוּ לוֹ אָרוֹן וְחָפְרוּ לוֹ קֶבֶר – יִקָּבֵר בּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל – לֹא יִקָּבֵר בּוֹ עוֹלָמִית.
עָשׂוּ לוֹ גויים אָרוֹן למת שלהם וְחָפְרוּ לוֹ קֶבֶר בשבת – יִקָּבֵר בּוֹ יִשְׂרָאֵל במוצאי השבת. וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל נעשה מתחילה – לֹא יִקָּבֵר בּוֹ עוֹלָמִית (לעולם).
עוֹשִׂין כָּל צוֹרְכֵי הַמֵּת, סָכִין וּמְדִיחִין אוֹתוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזִיזוּ בּוֹ אֵבֶר.
עוֹשִׂין בשבת את כָּל צוֹרְכֵי הַמֵּת: סָכִין אותו בשמן, וּמְדִיחִין (רוחצים) אוֹתוֹ במים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזִיזו בּוֹ אֵבֶר כאשר מטפלים בו, מפני שיש לו דין 'מוקצה' ואסור בטלטול.
שׁוֹמְטִין אֶת הַכַּר מִתַּחְתָּיו, וּמַטִּילִין אוֹתוֹ עַל הַחוֹל בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּין.
וכיוון שאסור לטלטל את המת, שׁוֹמְטִין אֶת הַכַּר שהוא שוכב עליו מִתַּחְתָּיו, וכך מַטִּילִין אוֹתוֹ עַל הַחוֹל הצונן בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּין שם ולא ימהר להסריח מחמת החום.
קוֹשְׁרִים אֶת הַלֶּחִי; לֹא שֶׁיַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף.
וכן קוֹשְׁרִים אֶת הַלֶּחִי (הלסת) של המת שפיו הולך ונפתח, לֹא שֶׁיַּעֲלֶה, שיחזור למקומו, שהרי אסור להזיז בו אבר, אֶלָּא כדי שֶׁלֹּא יוֹסִיף להיפתח יותר.
וְכֵן קוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה, סוֹמְכִין אוֹתָהּ בְּסַפְסָל אוֹ בַּאֲרוּכוֹת הַמִּטָּה; לֹא שֶׁתַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא תּוֹסִיף.
אגב כך מעירים: וְכֵן קוֹרָה של גג שֶׁנִּשְׁבְּרָה, שהחלה להישבר בשבת – סוֹמְכִין (תומכים) אוֹתָהּ בְּסַפְסָל אוֹ בַּאֲרוּכוֹת (במוטות האורך של) הַמִּטָּה, לֹא באופן שֶׁתַּעֲלֶה שתחזור למקומה, שבכך הוא בונה בשבת, אֶלָּא שֶׁלֹּא תּוֹסִיף להישבר.
אֵין מְעַמְּצִין אֶת הַמֵּת בַּשַּׁבָּת, וְלֹא בַּחוֹל עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ. וְהַמְעַמֵּץ עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ – הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים.
וחוזרים לדון בדיני המת. אֵין מְעַמְּצִין (עוצמים) אֶת עיני הַמֵּת בַּשַּׁבָּת לאחר פטירתו, משום שהוא מזיז בו אבר, וְלֹא מעמצים עיניו אף בַּחוֹל עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ. אלא, יש להמתין עד שימות. וְהַמְעַמֵּץ עִם יְצִיאַת הנֶּפֶשׁ – הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים, שהוא מקרב על ידי כך את מותו.