חזור
שבת
פרק כבחָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה – מַצִּילִין הֵימֶנָּה מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדוֹת,
חָבִית יין או שמן שֶׁנִּשְׁבְּרָה בשבת – מַצִּילִין הֵימֶנָּה (ממנה) מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדוֹת, שאדם אוכל בשבת,
וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: "בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם",
וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם (עבור עצמכם).
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפּוֹג.
וּבִלְבַד שֶׁלּא יִסְפּוֹג את היין או השמן, בספוג או במטלית, כדי שלא יעבור על איסור סחיטה.
אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּירוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין, וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן – אֲסוּרִין.
אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּירוֹת בשבת כדי לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין. וְאִם יָצְאוּ המשקים מֵעַצְמָן – אֲסוּרִין בשימוש בשבת, כדי שלא יבואו אנשים לסחוט פירות בשבת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לְאוֹכָלִין – הַיּוֹצֵא מֵהֶן מוּתָּר, וְאִם לְמַשְׁקִין – הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הפירות מיועדים לְאוֹכָלִין (לאכילה) – המשקה הַיּוֹצֵא מֵהֶן (מעצמו) בשבת מוּתָּר, שאינו רוצה בו, ואין חשש שמא יבוא לסחוט פירות כאלו. וְאִם הפירות מיועדים לְמַשְׁקִין – המשקה הַיּוֹצֵא מֵהֶן בשבת אָסוּר. והלכה כרבי יהודה.
חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִיסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְיָצְאוּ מֵעַצְמָן – אֲסוּרִים. וְרַבִּי אֶלִיעֶזֶר מַתִּיר.
חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִיסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְיָצְאוּ טיפות הדבש מֵעַצְמָן בשבת – אֲסוּרִים, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר. והלכה כמותו.
כָּל שֶׁבָּא בְּחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת – שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּחַמִּין בַּשַּׁבָּת,
כָּל שֶׁבָּא בְּחַמִּין, שהתבשל כבר במים חמים מֵעֶרֶב שַׁבָּת – שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּחַמִּין בַּשַּׁבָּת, כדי לחמם או לרכך אותו, שאין איסור בישול בדבר המבושל.
וְכָל שֶׁלֹּא בָּא בְּחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת – מְדִיחִין אוֹתוֹ בְּחַמִּין בַּשַּׁבָּת,
וְכָל שֶׁלֹּא בָּא בְּחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת – אין שורים אותו בחמין, אבל מְדִיחִין (שוטפים) אוֹתוֹ בְּחַמִּין בַּשַּׁבָּת,
חוּץ מִן הַמָּלִיחַ הַיָּשָׁן, וְדָגִים מְלוּחִים קְטַנִּים, וְקוּלְיַיס הָאִיסְפָּנִין, שֶׁהֲדָחָתָן זוֹ הִיא גְּמַר מְלַאכְתָּן.
חוּץ מִן הַמָּלִיחַ (דג מלוח) הַיָּשָׁן, וְדָגִים מְלוּחִים קְטַנִּים, וְהדג הקרוי קוּלְיַיס הָאִיסְפָּנִין, שאסורים אף בהדחה, כיוון שֶׁהֲדָחָתָן בחמין זוֹ הִיא גְּמַר מְלַאכְתָּן, מלאכת בישולם.
שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכוֹל הֵימֶנָּה גְּרוֹגָרוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת כְּלִי.
שׁוֹבֵר אָדָם בשבת אֶת צוואר הֶחָבִית כדי לֶאֱכוֹל הֵימֶנָּה (ממנה) גְּרוֹגָרוֹת (תאנים יבשות), וּבִלְבַד שֶׁלּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת כְּלִי חדש, שלא יעשה פתח יפה הראוי לשימוש קבוע. שאין עושים כלי בשבת.
וְאֵין נוֹקְבִים מְגוּפָה שֶׁל חָבִית, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
וְאֵין נוֹקְבִים מְגוּפָה (פקק) שֶׁל חָבִית מלמעלה כדי להוציא דרכה יין, מפני שבכך הוא עושה פתח קבוע לחבית; אלא אם רצונו ביין מסיר את המגופה, אלו דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, מפני שאין דרך לעשות פתח כזה לחבית.
וְלֹא יִקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ.
וְאולם גם לדעת חכמים לֹא יִקְּבֶנָּה, את מגופת החבית, מִצִּדָּהּ, שכך היו רגילים לעשות.
וְאִם הָיְתָה נְקוּבָה – לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ שַׁעֲוָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ.
וְאִם הָיְתָה נְקוּבָה מערב שבת – לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ שַׁעֲוָה לסתום את הנקב, מִפְּנֵי החשש שֶׁבתוך כך הוּא מְמָרֵחַ, מחליק את השעווה, ועושה מלאכה אסורה של 'ממחק'.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב, וְאָמַר: חוֹשְׁשַׁנִּי לוֹ מֵחַטָּאת.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה כעין זה בָּא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בּעיר עֲרָב, וְאָמַר: חוֹשְׁשַׁנִּי לוֹ מֵחַטָּאת, שמא מירח והתחייב על ידי כך בקרבן חטאת.
נוֹתְנִין תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַבּוֹר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר,
נוֹתְנִין קדירת תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַבּוֹר (הריק) בשבת בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא התבשיל שָׁמוּר, שלא יתקלקל בחום,
וְאֶת הַמַּיִם הַיָּפִים בָּרָעִים בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצַנּוּ,
וְאֶת הכלי עם הַמַּיִם הַיָּפִים לשתייה נותנים בּמים צוננים רָעִים, שאינם עומדים לשתייה, בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצַנּוּ (יתקררו).
וְאֶת הַצּוֹנֵן בַּחַמָּה בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ.
וְכן נותנים אֶת הַצּוֹנֵן (המים הקרים) בַּחַמָּה בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ.
מִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵּלָיו בַּדֶּרֶךְ בַּמַּיִם – מְהַלֵּךְ בָּהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.
מִי שֶׁנָּשְׁרוּ (נפלו) כֵּלָיו (בגדיו) בלכתו בַּדֶּרֶךְ בַּמַּיִם – מְהַלֵּךְ כשהוא לבוש בָּהֶן עד לעיר וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ משום סחיטה וכיבוס.
הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה – שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה, אֲבָל לֹא כְּנֶגֶד הָעָם.
הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה בעיר, שיכול להניח שם את הבגדים ללא חשש שייגנבו – שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה להתייבש, אֲבָל לֹא כְּנֶגֶד הָעָם, בפני הרבים, שלא יחשדו בו שכיבסם בשבת.
הָרוֹחֵץ בְּמֵי מְעָרָה וּבְמֵי טְבֶרְיָא וְנִסְתַּפֵּג, אֲפִילּוּ בְּעֶשֶׂר אֲלוּנְטִיאוֹת – לֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ.
הָרוֹחֵץ בְּמֵי מְעָרָה וּבְמֵי טְבֶרְיָא (חמי טבריה), שהותר לרחוץ בהם בשבת, וְנִסְתַּפֵּג (התנגב) אֲפִילּוּ בְּעֶשֶׂר אֲלוּנְטִיאוֹת (מגבות) – לֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ לביתו, שמא ישכח ויסחט מהן את המים.
אֲבָל עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם מִסְתַּפְּגִין בַּאֲלוּנְטִית אַחַת פְּנֵיהֶם יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וּמְבִיאִין אוֹתָהּ בְּיָדָן.
אֲבָל עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם מִסְתַּפְּגִין כולם בַּאֲלוּנְטִית אַחַת את פְּנֵיהֶם, יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וּמְבִיאִין אוֹתָהּ בְּיָדָן, ואין חוששים שמא יסחטו, שכיוון שרבים הם, יזכירו זה לזה.
סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין בִּבְנֵי מֵעַיִם, אֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין וְלֹא מִתְגָּרְדִין.
סָכִין בשמן וּמְמַשְׁמְשִׁין (מעסים קלות) בידיים בִּבְנֵי מֵעַיִם (בבטן) ובשאר הגוף להנאה, אֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין, לא עושים פעולות שיש בהן מאמץ ויגיעה לצורך חיזוק ורפואה, וְלֹא מִתְגָּרְדִין במגרדת.
אֵין יוֹרְדִין לְקוּרְדִימָה, וְאֵין עוֹשִׂין אַפִּיקְטְוִזִין, וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן, וְאֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר.
וכן אֵין יוֹרְדִין בשבת לְקוּרְדִימָה (מקום של בוץ), וְאֵין עוֹשִׂין אַפִּיקְטְוִזִין (אין גורמים להקאה), וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן (התינוק) ליישר את עצמותיו, וְאֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר למקומו.
מִי שֶׁנִּפְרְקָה יָדוֹ וְרַגְלוֹ – לֹא יִטְרְפֵם בְּצוֹנֵן. אֲבָל רוֹחֵץ הוּא כְּדַרְכּוֹ, וְאִם נִתְרַפָּא – נִתְרַפָּא.
מִי שֶׁנִּפְרְקָה (נקעה) יָדוֹ וְרַגְלוֹ – לֹא יִטְרְפֵם (ינענעם) בְּצוֹנֵן, במים קרים, כדרך רפואה, אֲבָל רוֹחֵץ הוּא כְּדַרְכּוֹ, וְאִם נִתְרַפָּא – נִתְרַפָּא.