חזור
שבת
פרק כרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תּוֹלִין אֶת הַמַּשְׁמֶרֶת בְּיוֹם טוֹב,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תּוֹלִין אֶת הַמַּשְׁמֶרֶת מעל פי כלי בְּיוֹם טוֹב כדי לסנן דרכה את היין, אף שהדבר אסור בשבת, מפני שיש בכך מעשה של חולין ומעין עשיית ‘אוהל׳.
וְנוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת.
וְנוֹתְנִין יין לַמשמרת התְּלוּיָה מבעוד יום מעל הכלי, אפילו בַּשַּׁבָּת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין תּוֹלִין אֶת הַמַּשְׁמֶרֶת בְּיוֹם טוֹב,
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין תּוֹלִין אֶת הַמַּשְׁמֶרֶת בְּיוֹם טוֹב,
וְאֵין נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת, אֲבָל נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּיוֹם טוֹב.
וְאֵין נוֹתְנִין יין לַמשמרת התְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת, מפני שיש בכך מעין מלאכת ‘בורר׳; אֲבָל נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּיוֹם טוֹב, שהרי הותרו מלאכות הכנת אוכל ביום טוב. והלכה כחכמים.
נוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי הַשְּׁמָרִים בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצַלּוּ,
נוֹתְנִין בשבת מַיִם עַל גַּבֵּי הַשְּׁמָרִים שנותרו במשמרת (מסננת היין) מערב שבת, בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצַלּוּ (שיהיו צלולים ונקיים), כלומר כדי להוציא את היין הבלוע בהם.
וּמְסַנְּנִין אֶת הַיַּיִן בְּסוּדָרִין וּבִכְפִיפָה מִצְרִית,
וכן מְסַנְּנִין אֶת הַיַּיִן מקמחים ושאר לכלוכים בְּסוּדָרִין (מעין צעיפים) וּבִכְפִיפָה מִצְרִית (סל עשוי מעלי דקל) שמניחים על פי הכלי ושופכים את היין דרכם. שכיוון שהיין ראוי לשתייה בלא הסינון, אין בכך משום מלאכת 'בורר' האסורה בשבת.
וְנוֹתְנִין בֵּיצָה בְּמַסְנֶנֶת שֶׁל חַרְדָּל.
וְכן נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּמַסְנֶנֶת שֶׁל חַרְדָּל כדי להפריד בין החלבון והחלמון, ואין בכך איסור 'בורר'.
וְעוֹשִׂין אֲנוּמְלִין בַּשַּׁבָּת.
וְעוֹשִׂין אֵנוּמְלִין (משקה עשוי יין, דבש ופלפל) בַּשַּׁבָּת, ואין בכך איסור של טרחה יתרה והכנה לחול.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּשַּׁבָּת – בְּכוֹס, בְּיוֹם טוֹב – בְּלָגִין, וּבַמּוֹעֵד – בְּחָבִית.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּשַּׁבָּת עושין אנומלין בְּכוֹס, בְּיוֹם טוֹב – בְּלָגִין, מעין בקבוק, וּבַמּוֹעֵד, בחול המועד – אפילו בְּחָבִית.
רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: הַכֹּל לְפִי הָאוֹרְחִין.
רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: הַכֹּל לְפִי כמות הָאוֹרְחִין. והלכה כתנא הראשון.
אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִילְתִּית בַּפּוֹשְׁרִין, אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַחוֹמֶץ.
אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִילְתִּית (צמח המשמש לרפואה ולתבלין) בּמים פּוֹשְׁרִין כדרך שרגילים להכין לרפואה. אֲבָל נוֹתֵן אותו לְתוֹךְ הַחוֹמֶץ, שמטבל בו את פתו.
וְאֵין שׁוֹרִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן, אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַכְּבָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַכַּלְכָּלָה.
וְאֵין שׁוֹרִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין (קטניות ששימשו למאכל בהמה) במים כדי להפריד מהם את הפסולת וְלֹא שָׁפִין (משפשפים) אוֹתָן ביד לשם כך משום מלאכת ‘בורר׳; אֲבָל נוֹתֵן אותם לְתוֹךְ הַכְּבָרָה (מסננת עבה, המשמשת לניפוי תבן) אוֹ לְתוֹךְ הַכַּלְכָּלָה (סל), והפסולת מופרדת מאליה.
אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בַּכְּבָרָה, וְלֹא יִתְּנֶנּוּ עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמּוֹץ; אֲבָל נוֹטֵל הוּא בַּכְּבָרָה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הָאֵבוּס.
ובדומה לכך, אֵין כּוֹבְרִין (מנפים, מסננים) אֶת הַתֶּבֶן בַּכְּבָרָה, כדי שייפול המוץ הדק, שאינו ראוי למאכל הבהמה, וְכן לֹא יִתְּנֶנּוּ עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמּוֹץ על ידי נשיבת הרוח. אֲבָל נוֹטֵל הוּא תבן בַּכְּבָרָה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הָאֵבוּס של בהמה, ואם נפל המוץ אינו חושש.
גּוֹרְפִין מִלִּפְנֵי הַפְּטָם, וּמְסַלְּקִין לַצְּדָדִין מִפְּנֵי הָרְעִי, דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא.
גּוֹרְפִין מִלִּפְנֵי הַפְּטָם (שור העומד לפיטום), מפנים את שאריות התבן המלוכלך מן האבוס, כדי שלא ימאס בתבן הטרי שנותנים לפניו; וּמְסַלְּקִין את התבן המלוכלך לַצְּדָדִין מִפְּנֵי הָרְעִי (שור מרעה), שאינו מקפיד כל כך על מאכלו, אבל לא גורפים את האבוס לגמרי. אלו דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא.
וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
וַחֲכָמִים אוֹסְרִין כל גריפה או סילוק לצדדים של התבן המלוכלך.
נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְהֵמָה זוֹ וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְהֵמָה זוֹ בַּשַּׁבָּת.
ומכל מקום, נוֹטְלִין תבן המונח מִלִּפְנֵי בְהֵמָה זוֹ וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְהֵמָה זוֹ (אחרת) בַּשַּׁבָּת.
הַקַּשׁ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּטָּה, לֹא יְנַעְנְעוֹ בְּיָדוֹ, אֶלָּא מְנַעְנְעוֹ בְּגוּפוֹ.
הַקַּשׁ שֶׁהיה מונח עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה, ורצה אדם לשכב עליו בנוחות – לֹא יְנַעְנְעוֹ בְּיָדוֹ, מפני שסתם קש מיועד להסקה, והוא מוקצה ואסור בטלטול, אֶלָּא מְנַעְנְעוֹ בְּגוּפוֹ.
וְאִם הָיָה מַאֲכַל בְּהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין – מְנַעְנְעוֹ בְּיָדוֹ.
וְאִם הָיָה קש זה מיועד למַאֲכַל בְּהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין מערב שבת, ומכאן שהיה מיועד לשימוש כדי לישון עליו – אינו מוקצה, ומְנַעְנְעוֹ אפילו בְּיָדוֹ.
מַכְבֵּשׁ שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – מַתִּירִין, אֲבָל לֹא כּוֹבְשִׁין.
מַכְבֵּשׁ בגדים (שני לוחות שמניחים ביניהם בגדים לגיהוץ, ומהדקים אותם באמצעות קשירה וכדומה) אם היה שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, כלי ביתי – מַתִּירִין את קשריו בשבת כדי להוציא ממנו בגדים לצורך השבת, אֲבָל לֹא כּוֹבְשִׁין (מהדקים) בו בגדים בשבת.
וְשֶׁל כּוֹבְסִין – לֹא יִגַּע בּוֹ.
ומכבש שֶׁל כּוֹבְסִין, שהוא גדול וכבד – לֹא יִגַּע בּוֹ, לא יתעסק בו כלל.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה מוּתָּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת – מַתִּיר אֶת כּוּלּוֹ וְשׁוֹמְטוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה מכבש של כובסים מוּתָּר במקצת מֵעֶרֶב שַׁבָּת – מַתִּיר אֶת כּוּלּוֹ בשבת וְשׁוֹמְטוֹ, מוציא את הבגד ממנו.