חזור
שבת
פרק בבַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין?
בַּמֶּה מַדְלִיקִין נרות שבת, וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין?
אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְּלֶכֶשׁ, וְלֹא בְּחוֹסֶן, וְלֹא בְּכָלָךְ, וְלֹא בִּפְתִילַת הָאִידָן, וְלֹא בִּפְתִילַת הַמִּדְבָּר, וְלֹא בִּירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמַּיִם.
לעניין הפתילות, אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְּלֶכֶשׁ, בפתילה העשויה ממחטים של אורנים, וְלֹא בְּחוֹסֶן, פתילה מפשתן מעובד חלקית, וְלֹא בְּכָלָךְ, פתילה מפסולת משי, וְלֹא בִּפְתִילַת הָאִידָן, שעושים מעץ הערבה, וְלֹא בִּפְתִילַת הַמִּדְבָּר, צמח מדברי, וְלֹא בִּירוֹקָה שֶׁצפה עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
וְלֹא בְּזֶפֶת, וְלֹא בְּשַׁעֲוָה, וְלֹא בְּשֶׁמֶן קִיק, וְלֹא בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה, וְלֹא בְּאַלְיָה, וְלֹא בְּחֵלֶב.
ולעניין השמנים, אין מדליקים לֹא בְּזֶפֶת, וְלֹא בְּשַׁעֲוָה (דונג), וְלֹא בְּשֶׁמֶן קִיק, וְלֹא בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה, שמן תרומה שנטמא, למרות שהוא דולק כראוי; וְלֹא בְּאַלְיָה, שומן זנב הכבש, וְלֹא בְּחֵלֶב, שומן הקרביים של בעלי חיים. שהם חומרים מוצקים או צמיגים שאינם עולים בפתילה כראוי.
נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבוּשָּׁל.
נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבוּשָּׁל, שנעשה נוזלי.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד מְבוּשָּׁל אֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל – אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד חלב מְבוּשָּׁל ואֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל – אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. והלכה כחכמים.
אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב.
אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה גם בְּיוֹם טוֹב, למרות שמדליקים ביום טוב בפתילות ושמנים שאסור להדליק בהם בשבת.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת, מפני שריחו של העטרן רע.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, בְּשֶׁמֶן שׁוּמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, בְּעִטְרָן וּבְנֵפְט.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין להדליק בְּכָל הַשְּׁמָנִים (חוץ מאלו שנאסרו במשנה הקודמת), בְּשֶׁמֶן שׁוּמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, בְּעִטְרָן ואף בְּנֵפְט.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבַד.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבַד, שהוא המובחר בשמנים ונאה לכבוד השבת.
כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִּשְׁתָּן.
כָּל דבר הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ, אין עושים ממנו פתילה לנר שבת, אֶלָּא פִּשְׁתָּן.
וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טוּמְאַת אֹהָלִים אֶלָּא פִּשְׁתָּן.
ואגב כך מוסיפים: וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טוּמְאַת אֹהָלִים, אם היה מת מצוי בתוך אוהל שעשוי מן העץ, אף על פי שכל אשר בתוכו נטמא, האוהל עצמו אינו נטמא, אֶלָּא רק אם היה עשוי מפִּשְׁתָּן.
פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ –
פְּתִילַת הַבֶּגֶד, מטלית בד שעושה ממנה פתילה לנר, שֶׁקִּפְּלָהּ בגודל ובצורה המתאימים לפתילה, וְאולם עדיין לֹא הִבְהֲבָהּ (חרך אותה קצת באש, כדי לסייע בהדלקתה) –
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: טְמֵאָה, וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: פתילה זו טְמֵאָה, ראויה לקבל טומאה כדין בגד, וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ נר שבת, מפני שאינה נדלקת כראוי.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: טְהוֹרָה, וּמַדְלִיקִין בָּהּ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: טְהוֹרָה היא, שבטלה בכך מתורת בגד, וּמַדְלִיקִין בָּהּ בשבת.
לֹא יִקּוֹב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְאֶנָּה שֶׁמֶן, וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, אֲפִילּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס.
לֹא יִקּוֹב אָדָם חור בשְׁפוֹפֶרֶת, קליפה שֶׁל בֵּיצָה, וִימַלְאֶנָּה שֶׁמֶן, וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בערב שבת בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא הביצה מְנַטֶּפֶת שמן אל תוך הנר, ומאריכה על ידי כך את זמן בעירתו במשך השבת. שחששו חכמים שמא ישתמש בשמן לצרכיו, ונמצא גורם לכיבוי הנר. וחכמים אסרו את הדבר אֲפִילּוּ ‘ביצה׳ זו הִיא כלי שֶׁל חֶרֶס, שאנשים נמנעים מליטול ממנו שמן, מפני שהוא מאוס.
וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.
וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר, שאינו חושש לכך.
אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה – מוּתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלִי אֶחָד.
אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר (עושה כלי החרס) את הביצה הזאת מִתְּחִלָּה לנר – מוּתָּר למלאותה שמן, לדעת הכול, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נחשב כְּלִי אֶחָד, נר אחד גדול, ואין חשש שיבוא ליטול משם שמן.
לֹא יְמַלֵּא אָדָם אֶת הַקְּעָרָה שֶׁמֶן, וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר, וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת.
לֹא יְמַלֵּא אָדָם אֶת הַקְּעָרָה שֶׁמֶן, וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר, וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכָהּ, בתוך הקערה, בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת שמן נוסף מן הקערה ובכך יתארך זמן הבעירה.
וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.
וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר גם באופן זה.
הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם, מִפְּנֵי לִסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, וְאִם בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן – פָּטוּר.
הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר בשבת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי הגּוֹיִם שמא יפגעו בו, או מִפְּנֵי הלִסְטִים (שודדים), או מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, התקף נפשי, שהשהות בחושך מרגיעה אותו, וְכן אִם בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה כדי שֶׁיִּישַׁן – פָּטוּר, שבכל אלו יש סכנה, ואין זה כיבוי שנאסר מן התורה.
כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחָס עַל הַפְּתִילָה – חַיָּיב.
ואולם אם כיבה את הנר כְּחָס (מפני שהוא חס) עַל הַנֵּר, או כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, או כְּחָס עַל הַפְּתִילָה – חַיָּיב.
וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכוּלָּן חוּץ מִן הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם.
וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכוּלָּן, בכל המקרים הללו, שכיבוי למטרה זאת לא אסרה התורה, חוּץ מִן הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ (עושה אותה) פֶּחָם, כלומר, מכין אותה להדלקה, והוא הכיבוי שאסרה התורה.
עַל שָׁלשׁ עֲבֵירוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵידָתָן: עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר.
עַל שָׁלשׁ עֲבֵירוֹת נָשִׁים נענשות ומֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵידָתָן, כשהן יולדות: עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בּשמירת דיני הנִדָּה, וּבהפרשת חַלָּה מהעיסה, וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר לשבת.
שְׁלשָׁה דְּבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה:
שְׁלשָׁה דְּבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לבני ביתו עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה:
עִשַּׂרְתֶּם? עֵרַבְתֶּם? הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר!
ישאל: האם עִשַּׂרְתֶּם את הפירות? האם עֵרַבְתֶּם עירובי תחומין וחצרות? הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר לכבוד שבת!
סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵין חֲשֵׁכָה – אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי, וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת.
אם הגיע הזמן שהוא סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵין חֲשֵׁכָה, ואולי כבר נכנסה השבת – אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי (תבואה שוודאי אינה מעושרת), וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים הטמאים לטהרם, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת.
אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי, וּמְעָרְבִין, וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין.
אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי, פירות שחכמים חייבו לעשר מחמת הספק בלבד. וּמְעָרְבִין עירובי חצרות, שחכמים תיקנו כדי שניתן יהיה לטלטל בחצר משותפת, וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין את המים החמים, בבגדים וכדומה, כדי שישמרו על חומם בשבת.