Shabbat 19

חזור

שבת

פרק יט

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם לֹא הֵבִיא כְּלִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מְבִיאוֹ בַּשַּׁבָּת מְגוּלֶּה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם לֹא הֵבִיא המוהל כְּלִי (סכין) למול בו את התינוק מֵעֶרֶב שַׁבָּת – מְבִיאוֹ בַּשַּׁבָּת דרך רשות הרבים, כשהוא מְגוּלֶּה, כדי להראות שהוא מביא סכין של מילה.

וּבַסַּכָּנָה – מְכַסֵּהוּ עַל פִּי עֵדִים.

וּבַסַּכָּנָה, כגון כשאסרו הרומאים על היהודים למול את ילדיהם – מְכַסֵּהוּ עַל פִּי עֵדִים, שיוכלו להעיד כי הוביל את הסכין לצורך מצווה.

וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כּוֹרְתִין עֵצִים לַעֲשׂוֹת פֶּחָמִין וְלַעֲשׂוֹת כְּלִי בַּרְזֶל.

וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בעניין זה: כּוֹרְתִין עֵצִים בשבת כדי לַעֲשׂוֹת פֶּחָמִין על מנת לַעֲשׂוֹת כְּלִי בַּרְזֶל, סכין, לצורך המילה.

כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת – אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, וְשֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת – דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת.

כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת – אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, ובכלל זה הכנת סכין המילה והבאתה. ודווקא מלאכה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, כמו המילה עצמה - דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת.

עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי מִילָה בַּשַּׁבָּת: מוֹהֲלִין, וּפוֹרְעִין, וּמוֹצְצִין, וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ אִיסְפְּלָנִית וְכַמּוֹן.

עוֹשִׂין את כָּל צָרְכֵי המִילָה בַּשַּׁבָּת: מוֹהֲלִין, חותכים את הערלה, העור העבה המכסה את האיבר, וּפוֹרְעִין (מגלים), מקלפים את העור הדק שמכסה אותו, וּמוֹצְצִין את הדם, וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ אִיסְפְּלָנִית (תחבושת עם משחה) וְכַמּוֹן לרפואה.

אִם לֹא שָׁחַק מֵעֶרֶב שַׁבָּת – לוֹעֵס בְּשִׁינָּיו וְנוֹתֵן.

אִם לֹא שָׁחַק כמון מֵעֶרֶב שַׁבָּת במכתשת – לוֹעֵס בְּשִׁינָּיו וְנוֹתֵן אותו על מקום המילה, אבל לא ישחוק.

אִם לֹא טָרַף יַיִן וְשֶׁמֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת – יִנָּתֵן זֶה בְּעַצְמוֹ וְזֶה בְּעַצְמוֹ.

וכן אִם לֹא טָרַף (ערבב) יַיִן וְשֶׁמֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת כדי לתת על מקום המילה לרפואה ולחיזוק – יִנָּתֵן זֶה בְּעַצְמוֹ וְזֶה בְּעַצְמוֹ, היין והשמן, כדי לשנות מן הדרך הרגילה.

וְאֵין עוֹשִׂין לָהּ חָלוּק לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ סְמַרְטוּט.

וְאֵין עוֹשִׂין לָהּ חָלוּק לְכַתְּחִלָּה בשבת, כיסוי מיוחד על מקום המילה, כדי שלא יחזור העור הדק ויכסה אותה, אֲבָל כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ סְמַרְטוּט.

אִם לֹא הִתְקִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת – כּוֹרֵךְ עַל אֶצְבָּעוֹ וּמֵבִיא, וַאֲפִילּוּ מֵחָצֵר אַחֶרֶת.

אִם לֹא הִתְקִין (הכין) המוהל חלוק או סמרטוט בבית הנימול מֵעֶרֶב שַׁבָּת – כּוֹרֵךְ אותו עַל אֶצְבָּעוֹ וכך מֵבִיא אותו בשבת, וַאֲפִילּוּ מֵחָצֵר אַחֶרֶת, שאסור לטלטל ממנה לחצר זו.

מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן, בֵּין לִפְנֵי הַמִּילָה וּבֵין לְאַחַר הַמִּילָה; וּמְזַלְּפִין עָלָיו בַּיָּד, אֲבָל לֹא בַּכְּלִי.

מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן במים חמים ביום המילה שחל בשבת, בֵּין לִפְנֵי הַמִּילָה וּבֵין לְאַחַר הַמִּילָה, וּכשעושים זאת מְזַלְּפִין (שופכים) עָלָיו מים חמים בַּיָּד, אֲבָל לֹא רוחצים אותו בַּכְּלִי כדי לשנות מדרך הרחיצה הרגילה ביום חול.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כּוֹאֲבִים".

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן במים חמים כדרכו, ולא רק ביד. ולא רק ביום המילה, אלא אף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי למילתו שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, מפני שגם אז הוא נחשב כחולה מחמת המילה, וכפי שֶׁנֶּאֱמַר באנשי שכם שמלו: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כּוֹאֲבִים" (בראשית לד, כה).

סָפֵק וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס – אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס.

תינוק שיש סָפֵק אם זמן מילתו בשבת, כגון שנולד בין השמשות של ערב שבת, וספק אם השבת הבאה היא היום השמיני ללידתו, וְכן אַנְדְּרוֹגִינוֹס (מי שיש לו איברי זכר ונקבה) אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת כדי למול אותו, מפני שרק חובת מילה ודאית דוחה את השבת. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס למול אותו ביום השמיני שלו שחל בשבת. ואין הלכה כרבי יהודה.

מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת – חַיָּיב.

מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי תִינוֹקוֹת למול אותם, אֶחָד שצריך לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת, ביום ראשון, וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמתוך בלבול מָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת, שהוא היום השביעי ללידתו – חַיָּיב קרבן חטאת, כדין העושה בשוגג מלאכה אסורה בשבת.

אֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

אם היו לו שני תינוקות אֶחָד זמנו לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת (ביום שישי), וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת, ביום התשיעי ללידתו – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, שכן מילה לאחר זמנה אינה דוחה את השבת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר, כיוון שעשה מצווה. ולדעתו, השוגג בתוך כדי קיום מצווה פטור מקרבן. והלכה כרבי יהושע.

קָטָן נִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה, לְתִשְׁעָה, וְלַעֲשָׂרָה, וּלְאַחַד עָשָׂר, וְלִשְׁנֵים עָשָׂר, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

קָטָן נִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה ימים, או לְתִשְׁעָה ימים, לפעמים לַעֲשָׂרָה ימים, וּלְאַחַד עָשָׂר וְלִשְׁנֵים עָשָׂר, לֹא פָּחוֹת משמונה וְלֹא יוֹתֵר משנים עשר.

הָא כֵּיצַד? כְּדַרְכּוֹ – לִשְׁמוֹנָה;

ומפרטים: הָא (=זה) כֵּיצַד? כְּדַרְכּוֹ, באופן רגיל – נימול לִשְׁמוֹנָה, כאמור: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא יב,ג).

נוֹלַד לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת – נִמּוֹל לְתִשְׁעָה.

נוֹלַד לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, לאחר שקיעת השמש, והוא ספק יום ספק לילה – נִמּוֹל לְתִשְׁעָה, ביום התשיעי, כגון אם נולד בין השמשות של יום ראשון – נימול בשבוע הבא ביום שני, שמא ביום ראשון עדיין לא הגיע היום השמיני ללידתו.

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת – נִמּוֹל לַעֲשָׂרָה.

נולד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת (יום שישי) – נִימּוֹל לַעֲשָׂרָה, ביום ראשון שאחרי השבת הבאה. אבל לא ביום שישי – שמא נולד בשבת ולא הגיע זמן המילה; ולא בשבת – שמא נולד בערב שבת, ומילה לאחר זמנה (שלא ביום השמיני) אינה דוחה את השבת.

יוֹם טוֹב לְאַחַר הַשַּׁבָּת – נִמּוֹל לְאַחַד עָשָׂר.

ואם היה יוֹם טוֹב ביום ראשון לְאַחַר אותה הַשַּׁבָּת – נִימּוֹל לְאַחַד עָשָׂר, ביום שני שאחריו, מפני שמילה שלא בזמנה אינה דוחה גם יום טוב.

שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה – נִמּוֹל לִשְׁנֵים עָשָׂר.

ואם היו לאחר אותה השבת שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה – נִמּוֹל לִשְׁנֵים עָשָׂר יום, ביום שלישי שאחריה.

קָטָן הַחוֹלֶה, אֵין מוֹהֲלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא.

קָטָן הַחוֹלֶה אֵין מוֹהֲלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא כל צורכו.

אֵלּוּ הֵן צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה – בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רוֹב הָעֲטָרָה.

אֵלּוּ הֵן צִיצִין (חתיכות עור) הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה, שאם לא הסירום אין התינוק נחשב מהול: אם נותר בָּשָׂר הַחוֹפֶה (המכסה) אֶת רוֹב הָעֲטָרָה, החלק הבולט בראש איבר המילה.

וְאֵינוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה.

ודינו של אדם כזה כערל, וְאם היה כהן אֵינוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה.

וְאִם הָיָה בַּעַל בָּשָׂר – מְתַקְּנוֹ מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.

וְאִם נימול התינוק כראוי אלא שהָיָה בַּעַל בָּשָׂר (שמן), והעור שעל האיבר מכסה את העטרה – מְתַקְּנוֹ מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, כדי שלא ייראה כערל.

מָל וְלֹא פָּרַע אֶת הַמִּילָה – כְּאִילּוּ לֹא מָל.

מָל, חתך את הערלה, וְלֹא פָּרַע (גילה), לא קילף את העור הדק המכסה אֶת הַמִּילָה – כְּאִילּוּ לֹא מָל.