חזור
שבת
פרק יזכָּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בַּשַּׁבָּת.
כָּל הַכֵּלִים שיש להם דלתות, כגון ארון, נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְדַלְתוֹתֵיהֶן של אותם כלים עִמָּהֶן (כמותם), אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ הדלתות בַּשַּׁבָּת.
שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת, לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן.
ומוסיפים: שֶׁאֵינָן דּוֹמִין דלתות הכלים לְדַלְתוֹת הַבַּיִת, שאם התפרקו ממקומן אסור לטלטל אותן בשבת, לְפִי שֶׁדלתות הבית אֵינָן מִן הַמּוּכָן, אינן מיועדות לטלטול. אבל דלתות הכלים היו מיועדות לטלטול כחלק מן הכלים.
נוֹטֵל אָדָם קוּרְנָס לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִים, וְקוֹרְדּוֹם – לַחְתּוֹךְ אֶת הַדְּבֵלָה,
נוֹטֵל אָדָם קוּרְנָס, (פטיש) המשמש לבנייה, כדי לְפַצֵּעַ (לפצח) בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִין. וכן נוטל קוֹרְדּוֹם, המשמש לחפירה ולחטיבת עצים, כדי לַחְתּוֹךְ בו אֶת הַדְּבֵלָה (גוש גדול של תאנים מיובשות).
מְגֵירָה – לִגְרוֹר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה, מַגְרֵיפָה – לִגְרוֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגְרוֹת,
וכן נוטל אדם מְגֵירָה (מסור) כדי לִגְרוֹר (לחתוך) בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה, וכן מַגְרֵיפָה (מעין את), שגורפים בה עפר וכדומה, כדי לִגְרוֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגְרוֹת (תאנים מיובשות).
אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּזְלֵג – לָתֵת עָלָיו לַקָּטָן,
וכן נוטל אֶת הָרַחַת (כף גדולה לזריית תבואה) וְאֶת הַמַּזְלֵג (קלשון), שמשתמשים בו לעבודת הגורן, כדי לָתֵת עָלָיו אוכל לַקָּטָן.
אֶת הַכּוֹשׁ וְאֶת הַכַּרְכַּר – לִתְחוֹב בּוֹ.
וכן מותר ליטול אֶת הַכּוֹשׁ, (פלך טווייה) שראשו מחודד, וְאֶת הַכַּרְכַּר, קנה מחודד של האורג, כדי לִתְחוֹב בּוֹ (על ידו) מאכלים.
מַחַט שֶׁל יָד – לִיטּוֹל בּוֹ אֶת הַקּוֹץ, וְשֶׁל סַקָּאִים – לִפְתּוֹחַ בּוֹ אֶת הַדָּלֶת
ומותר ליטול מַחַט שֶׁל יָד (מחט בגדים רגילה) כדי לִיטּוֹל בּוֹ אֶת הַקּוֹץ שנתקע בגופו, ומחט שֶׁל סַקָּאִים (תופרי שקים), שהיא גדולה ועבה, כדי לִפְתּוֹחַ בּוֹ אֶת הַדֶּלֶת, כאשר אין בידו המפתח הרגיל.
קָנֶה שֶׁל זֵיתִים, אִם יֵשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ – מְקַבֵּל טוּמְאָה, וְאִם לָאו – אֵין מְקַבֵּל טוּמְאָה.
קָנֶה שֶׁל זֵיתִים, המשמש את עושי השמן, כגון להפוך בו את ערמת הזיתים ולבדוק האם התרככו והגיע זמנם לסחוט אותם בבית הבד, אִם יֵשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ, שמצטבר בו מעט שמן – הרי הוא מְקַבֵּל טוּמְאָה כדין כלי, וְאִם לָאו – אֵין הוא מְקַבֵּל טוּמְאָה, שאין כלי עץ נטמא אם אין לו בית קיבול.
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, נִיטָּל בַּשַּׁבָּת.
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִיטָּל, מותר לטלטל אותו בַּשַּׁבָּת לצורך מלאכת היתר, מפני שהוא משמש ככלי.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין, חוּץ מִן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵישָׁה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הַכֵּלִים, ואף אלה שמלאכתם לאיסור, נִיטָּלִין בשבת לצורך מותר חוּץ מִן הַמַּסָּר (מסור) הַגָּדוֹל, המשמש לניסור קורות, וְיָתֵד (להב) שֶׁל מַחֲרֵישָׁה, שאדם מייחד להם מקום ומקפיד שלא להשתמש בהם למלאכה אחרת ומקצה אותם מדעתו.
כָּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין לְצוֹרֶךְ וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ.
כָּל הַכֵּלִים המשמשים להיתר נִיטָּלִין בשבת לְצוֹרֶךְ שימוש בהם או במקום שלהם, וְגם שֶׁלּא לְצוֹרֶךְ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֵין נִיטָּלִין אֶלָּא לְצוֹרֶךְ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֵין כלים נִיטָּלִין בשבת אֶלָּא לְצוֹרֶךְ השימוש הרגיל שלהם. ואין הלכה כרבי נחמיה.
כָּל הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת – שִׁבְרֵיהֶן נִיטָּלִין עִמָּהֶן, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה; שִׁבְרֵי עֲרֵיבָה – לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית, שִׁבְרֵי זְכוּכִית – לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ.
כָּל הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת אם נשברו – אף שִׁבְרֵיהֶן נִיטָּלִין עִמָּהֶן (כמוהם), וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין (ראויים לעשות) מֵעֵין מְלָאכָה כלשהי, כגון: שִׁבְרֵי עֲרֵיבָה (קערה גדולה) אם הם ראויים לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית, או שִׁבְרֵי כלי זְכוּכִית כדי לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן, שִׁבְרֵי עֲרֵיבָה – לָצוּק לְתוֹכָן מִקְפָּה, וְשֶׁל זְכוּכִית – לָצוּק לְתוֹכָן שֶׁמֶן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ובִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין דווקא מֵעֵין מְלַאכְתָּן הראשונה, כגון: שִׁבְרֵי עֲרֵיבָה צריך שיהיו ראויים לָצוּק לְתוֹכָן מִקְפָּה (תבשיל סמיך), וְשֶׁל זְכוּכִית שיהיו ראויים לָצוּק לְתוֹכָן שֶׁמֶן. ואין הלכה כרבי יהודה.
הָאֶבֶן שֶׁבַּקֵּרוּיָה, אִם מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת – מְמַלְּאִין בָּהּ, וְאִם לָאו – אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ.
הָאֶבֶן שֶׁמונחת בַּקֵּרוּיָה (קליפת דלעת שממלאים בה מים) כדי להשקיע אותה בבור לצורך מילוי המים, אִם מְמַלְּאִין בָּהּ מים מן הבור וְהאבן אֵינָהּ נוֹפֶלֶת ממנה – מְמַלְּאִין בָּהּ בשבת, מפני שהאבן נחשבת חלק מן הכלי; וְאִם לָאו, שהאבן נופלת – אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ, מפני שאסור לטלטל את האבן.
זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בַּטָּפִיחַ – מְמַלְּאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת.
זְמוֹרָה (ענף של גפן) שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בַּטָּפִיחַ (כלי חרס קטן) – מְמַלְּאִין בָּהּ (על ידה) מים מן הבור בַּשַּׁבָּת, מפני שנעשתה כלי.
פְּקַק הַחַלּוֹן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁהוּא קָשׁוּר וְתָלוּי – פּוֹקְקִין בּוֹ, וְאִם לָאו – אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ.
פְּקַק הַחַלּוֹן, לוח עץ או וילון שסותמים בו את חלון הבית, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁהוּא קָשׁוּר בחלון מערב שבת וְתָלוּי, שאיננו נוגע בארץ – פּוֹקְקִין בּוֹ את החלון, וְאִם לָאו, שלא היה קשור ותלוי – אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ, גם משום איסור טלטול וגם מפני שהוא נראה כבונה בשבת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אפילו לא היה קשור ותלוי – פּוֹקְקִין בּוֹ, מפני שהיה מיועד לכך מערב שבת. והלכה כחכמים.
כָּל כִּסּוּיֵי כֵלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה – נִיטָּלִים בַּשַּׁבָּת.
כָּל כִּסּוּיֵי כֵלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה (ידית) – נִיטָּלִים בַּשַּׁבָּת.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכִסּוּי קַרְקַע, אֲבָל בְּכִסּוּי כֵּלִים – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִיטָּלִים בַּשַּׁבָּת.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שיש צורך בבית אחיזה כדי להתיר בטלטול? בְּכִסּוּי קַרְקַע, כגון כיסוי של בור, שאינו נראה ככלי אלא כחלק מן הבור וכדומה. אֲבָל בְּכִסּוּי כֵּלִים – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, גם אם אין להם בית אחיזה, נִיטָּלִים בַּשַּׁבָּת. והלכה כרבי יוסי.