Shabbat 16

חזור

שבת

פרק טז

כָּל כִּתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה, בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן.

כָּל כִּתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ (תורה, נביאים וכתובים) מַצִּילִין אוֹתָן בשבת מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה מן הבית והחצר אל המבוי, בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן בשבת, ספרי התורה והנביאים, וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן, ספרי הכתובים, שאסרו חכמים לקרוא בהם בשבת.

וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן, טְעוּנִים גְּנִיזָה.

אגב כך מעירים: וְכתבי הקודש אַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן, שמתורגמים לשפה זרה, ובמקרה זה אין מצילים אותם מן הדלקה בשבת, מכל מקום ביום חול אסור להשליך אותם סתם, אלא טְעוּנִים גְּנִיזָה.

וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶן? מִפְּנֵי בִּיטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ.

וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶם, בכתובים, בשבת? מִפְּנֵי בִּיטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, כדי שישמעו האנשים את דרשת החכם, שהיה רגיל לדרוש לפני העם וללמדם.

מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר, וְתִיק הַתְּפִילִּין עִם הַתְּפִילִּין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת.

מַצִּילִין מן הדלקה בשבת את תִּיק הַסֵּפֶר (ספר תורה) עִם הַסֵּפֶר, וְתִיק הַתְּפִילִּין עִם הַתְּפִילִּין (שאף אותם מצילים מן הדלקה בגלל קדושתם), וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן גם מָעוֹת שאסורים בטלטול.

וּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן? לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ.

וּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן, את כתבי הקודש? לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ, שאינו פתוח לגמרי לרשות הרבים.

בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: אַף לַמְפוּלָּשׁ.

בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: אַף לַמבוי המְפוּלָּשׁ.

מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדוֹת, הָרָאוּי לָאָדָם לָאָדָם, הָרָאוּי לַבְּהֵמָה לַבְּהֵמָה.

מַצִּילִין בשבת מן הדלקה מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדוֹת שאוכלים בשבת; מזון הָרָאוּי לָאָדָם מצילים ממנו שלוש סעודות לָאָדָם, מזון הָרָאוּי לַבְּהֵמָה – לַבְּהֵמָה, כפי שבהמה אוכלת בשבת.

כֵּיצַד? נָפְלָה דְּלֵיקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת – מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדוֹת; בַּשַּׁחֲרִית – מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת; בַּמִּנְחָה – מְזוֹן סְעוּדָה אֶחָת.

ומפרטים: כֵּיצַד? נָפְלָה דְּלֵיקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת לפני סעודת ליל שבת – מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדוֹת. נפלה הדלקה בְּשַׁחֲרִית, לפני סעודת יום השבת – מַצִּילִין רק מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת, בְּמִנְחָה, לפני הסעודה השלישית – מְזוֹן סְעוּדָה אַחַת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדוֹת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדוֹת. שזהו השיעור שהתירו חכמים בשבת, ולא חילקו בדבר. ואין הלכה כרבי יוסי.

מַצִּילִין סַל מָלֵא כִּכָּרוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵאָה סְעוּדוֹת; וְעִיגּוּל שֶׁל דְּבֵילָה, וְחָבִית שֶׁל יַיִן.

מַצִּילִין בשבת מן הדלקה סַל מָלֵא כִּכָּרוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כיכרות למֵאָה סְעוּדוֹת, שכיוון שהותר להוציא סל – מוציא אותו עם כל מה שיש בו; וְכן מצילים עִיגּוּל שֶׁל דְּבֵילָה (תאנים דרוסות), אף על פי שהוא גדול מאד, וְכן חָבִית שלמה שֶׁל יַיִן, שיש בהם הרבה יותר מכדי שלוש סעודות.

וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: "בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם".

וְאוֹמֵר מי שנפלה דלקה בביתו לַאֲחֵרִים: "בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם מזון מביתי".

וְאִם הָיוּ פִּקְּחִין – עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן אַחַר הַשַּׁבָּת.

וְאִם הָיוּ המצילים פִּקְּחִין – עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן אַחַר הַשַּׁבָּת, שנותנים לו מה שהצילו ומקבלים שכר טרחתם.

לְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן? לֶחָצֵר הַמְעוֹרֶבֶת.

לְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן, את המאכלים? לֶחָצֵר הַמְעוֹרֶבֶת, שעשו בה 'עירוב חצרות', ומותר להוציא מן הבתים לחצר.

בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: אַף לְשֶׁאֵינָהּ מְעוֹרֶבֶת.

בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: מותר להציל מן הדלקה אַף לְחצר שֶׁאֵינָהּ מְעוֹרֶבֶת. ואין הלכה כרבי יהודה בן בתירא.

וּלְשָׁם מוֹצִיא כָּל כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ, וְלוֹבֵשׁ כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּוֹשׁ, וְעוֹטֵף כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטוֹף.

וּלְשָׁם מוֹצִיא את כָּל כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ, שהוא משתמש בהם בשבת, כגון כלי אוכל, מיטות וכדומה; וְלוֹבֵשׁ כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּוֹשׁ, וְעוֹטֵף את גופו כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטוֹף, כדי להציל בדרך זו.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שְׁמֹנָה עָשָׂר כֵּלִים.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מותר לאדם ללבוש בבת אחת עד שְׁמֹנָה עָשָׂר כֵּלִים (בגדים), כמספר הבגדים הגדול ביותר שהיו נוהגים אנשים ללבוש בבת אחת באותה תקופה. ואין הלכה כרבי יוסי.

וְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא, וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: "בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ עִמִּי".

ומוסיפים: אף ששנינו שמותר להוציא בגדים רק בדרך לבישה, וְחוֹזֵר אדם וְלוֹבֵשׁ בגדים וּמוֹצִיא, וְכן אוֹמֵר לַאֲחֵרִים: "בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ עִמִּי".

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר: פּוֹרְסִין עוֹר שֶׁל גְּדִי עַל גַּבֵּי שִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל שֶׁאָחַז בָּהֶן אֶת הָאוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחָרֵךְ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר: פּוֹרְסִין עוֹר שֶׁל גְּדִי עַל גַּבֵּי שִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל (מיני ארונות) שֶׁאָחַז בָּהֶן אֶת הָאוּר (שאש אחזה בהם) מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחָרֵךְ, שהוא לח והאש חורכת אותו ואינה ממשיכה לבעור, וכך ניצלים השידה התיבה והמגדל.

וְעוֹשִׂין מְחִיצָּה בְּכָל הַכֵּלִים, בֵּין מְלֵאִים בֵּין רֵיקָנִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַּעֲבוֹר הַדְּלֵיקָה.

וְעוֹשִׂין מְחִיצָה בְּכָל הַכֵּלִים, בֵּין מְלֵאִין מים בֵּין רֵיקָנִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלּא תַּעֲבוֹר הַדְּלֵיקָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּכְלֵי חֶרֶשׂ חֲדָשִׁים מְלֵאִין מַיִם, לְפִי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר, וְהֵן מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵיקָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר לעשות מחיצה בִּכְלֵי חֶרֶשׂ חֲדָשִׁים מְלֵאִין מַיִם, לְפִי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר (לסבול את חום האש) וְהֵן מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵיקָה. ואין הלכה כרבי יוסי.

נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת – אֵין אוֹמְרִים לוֹ “כַּבֵּה״ וְ״אַל תְּכַבֶּה", מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן.

נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת דלקה אצל ישראל – אֵין אוֹמְרִים לוֹ: "כַּבֵּה", שאסור לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת, וְאולם גם אין אומרים לו: "אַל תְּכַבֶּה", מִפְּנֵי שֶׁאֵין חובת שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן, על ישראל.

אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן.

אֲבָל קָטָן (ילד) ישראל שֶׁבָּא לְכַבּוֹת בשבת – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שיכבה, אף שעדיין אינו מחויב במצוות, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן, שאביו מצווה שבנו ישבות.

כּוֹפִין קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֶּאֱחוֹז בַּקּוֹרָה,

כּוֹפִין (הופכים) קְעָרָה בשבת עַל גַּבֵּי הַנֵּר הדולק, בִּשְׁבִיל שֶׁלּא תֶּאֱחוֹז האש בַּקּוֹרָה של הבית.

וְעַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן,

אגב כך מוסיפים: וְכן כופים קערה עַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן, שלא יתלכלך בה.

וְעַל עַקְרָב שֶׁלֹּא תִּישַּׁךְ.

וְכן כופים קערה עַל עַקְרָב כדי שֶׁלּא תִּישַּׁךְ (יעקוץ), למרות שהוא ניצוד בכך.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב, וְאָמַר: חושְׁשַׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בּכפר עֲרָב, שכיסה אדם עקרב בקערה בשבת, וְאָמַר רבן יוחנן: חוֹשְׁשַׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת, שמא יש בכך איסור מן התורה של צידה.

נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר – מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל – אָסוּר.

נָּכְרִי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר בשבת לצורך עצמו – מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ זה גם היִשְׂרָאֵל. וְאִם הדליקו הנכרי בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל – אָסוּר מדברי חכמים.

מִילֵּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ – מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל – אָסוּר. עָשָׂה נָכְרִי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ – יוֹרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל – אָסוּר.

וכן אם מִילֵּא הנכרי בשבת מבור שהיה ברשות הרבים מַיִם כדי לְהַשְׁקוֹת את בְּהֶמְתּוֹ שלו – מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל מאותם מים, וְאִם מילא מלכתחילה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל – אָסוּר לישראל להשקות לבהמתו מאותם מים. וכן אם עָשָׂה נָכְרִי בשבת כֶּבֶשׁ כדי לֵירֵד בּוֹ מן הספינה – יוֹרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל עשאו – אָסוּר.

מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה, וְעָשָׂה נָכְרִי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, וְיָרְדוּ בּוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים.

ומסופר מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה, וְעָשָׂה נָכְרִי כֶּבֶשׁ בשבת כדי לֵירֵד בּוֹ מן הספינה, וְיָרְדוּ בּוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים.