רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹרֵג שְׁלשָׁה חוּטִין בַּתְּחִלָּה, וְאַחַת עַל הָאָרִיג – חַיָּיב.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹרֵג שְׁלשָׁה חוּטִין, משחיל שלושה חוטי ערב בין חוטי השתי המתוחים לאורך נול האריגה, בַּתְּחִלָּה של האריגה, וְכן אם מוסיף אריגת חוט אַחַת עַל הָאָרִיג הקיים כבר – חַיָּיב.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף – שִׁיעוּרוֹ שְׁנֵי חוּטִין.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף – שִׁיעוּרוֹ לחיוב הוא אריגת שְׁנֵי חוּטִין. והלכה כחכמים.

הָעוֹשֶׂה שְׁתֵּי בָתֵּי נִירִין בַּנִּירִין, בַּקֵּירוֹס, בַּנָּפָה, בַּכְּבָרָה וּבַסַּל – חַיָּיב.

הָעוֹשֶׂה שְׁתֵּי בָתֵּי נִירִין, שתי לולאות, בין שעשה שתי לולאות בַּנִּירִין (מאביזרי נול האריגה), כדי להשחיל לתוכם את חוטי השתי; או בַּקֵּירוֹס שגם הוא מאביזרי נול האריגה; וכן אם עשה שני ‘בתים׳ (חללים) על ידי אריגת חוטים שתי וערב, בַּנָּפָה, או בַּכְּבָרָה, או בַּסַּל שקולע מנצרים וכדומה – חַיָּיב משום מלאכה זו.

וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת,

וְהַתּוֹפֵר – שיעורו להתחייב בשְׁתֵּי תְפִירוֹת שתוחב את המחט והחוט בבגד פעמיים, הלוך וחזור, כדי לחבר או לתקן בגד.

וְהַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפּוֹר שְׁתֵּי תְפִירוֹת.

וְהַקּוֹרֵעַ קרע בבגד שזקוק לתיקון חייב אם עשה בו קרע עַל מְנָת לִתְפּוֹר בו שְׁתֵּי תְפִירוֹת.

הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ וְעַל מֵתוֹ, וְכָל הַמְקַלְקְלִין – פְּטוּרִין.

הַקּוֹרֵעַ בגד בַּחֲמָתוֹ (בכעסו), וְכן מתוך צער עַל מֵתוֹ, וְכָל שאר הַמְקַלְקְלִין בכל מלאכה, כגון מי שהורס בית שלא על מנת לבנות במקומו – פְּטוּרִין.

וְהַמְקַלְקֵל עַל מְנָת לְתַקֵּן – שִׁיעוּרוֹ כִּמְתַקֵּן.

וְהַמְקַלְקֵל עַל מְנָת לְתַקֵּן, כגון הקורע בגד על מנת לתפור אותו כראוי – שִׁיעוּרוֹ כדי להתחייב הוא כּאותו שיעור המחייב את המְתַקֵּן.

שִׁיעוּר הַמְלַבֵּן וְהַמְנַפֵּץ וְהַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה – כִּמְלֹא רוֹחַב הַסִּיט כָּפוּל.

שִׁיעוּר הַמְלַבֵּן, המכבס את גיזות הצמר, וְהַמְנַפֵּץ, מפריד את סיבי הצמר זה מזה, וְהַצּוֹבֵעַ אותו, וְהַטּוֹוֶה ממנו חוט – כִּמְלֹא רוֹחַב הַסִּיט, הרווח שבין האצבע והאמה כשמרחיקים אותן זו מזו (כ-8 ס״מ), כָּפוּל, כלומר, כ-16 ס"מ.

וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין – שִׁיעוּרוֹ כִּמְלֹא הַסִּיט.

וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין, מעביר שני חוטי ערב דרך חוטי השתי – שִׁיעוּרוֹ אריג כִּמְלֹא רוחב הַסִּיט.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַצָּד צִפּוֹר לְמִגְדָּל, וּצְבִי לַבַּיִת – חַיָּיב.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַצָּד צִפּוֹר, שרודף אחריה עד שמכניסה לְמִגְדָּל (לארון, לכלוב), וּצְבִי שצד אותו לַבַּיִת ואינו יכול לצאת משם – חַיָּיב.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צִפּוֹר – לְמִגְדָּל, וּצְבִי – לַבַּיִת וְלֶחָצֵר וְלַבִּיבָרִין.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צִפּוֹר חייב עליה כשצד אותה לְמִגְדָּל, וּצְבִי בין אם צד אותו לַבַּיִת ובין אם לֶחָצֵר או לַבִּיבָרִין (מכלאה).

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כָל הַבִּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל: מְחוּסַּר צִידָה – פָּטוּר, וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסַּר צִידָה – חַיָּיב.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כָּל הַבִּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל: אם הכניס אותו לביבר והוא עדיין מְחוּסַּר צִידָה, שצריך לרדוף אחריו שם כדי לתפסו – פָּטוּר, ואם הכניסו למקום שֶׁאֵינוֹ מְחוּסַּר צִידָה – חַיָּיב. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

צְבִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת, וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו – חַיָּיב.

צְבִי שֶׁנִּכְנַס מעצמו לַבַּיִת, וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו את הבית – חַיָּיב משום מלאכת צידה.

נָעֲלוּ שְׁנַיִם – פְּטוּרִין.

נָעֲלוּ שְׁנַיִם – פְּטוּרִין, שלא עשה כל אחד מהם מלאכה שלמה.

לֹא יָכוֹל אֶחָד לִנְעוֹל, וְנָעֲלוּ שְׁנַיִם – חַיָּיבִין.

לֹא יָכוֹל אֶחָד לִנְעוֹל, כגון שהדלת כבדה, וְנָעֲלוּ שְׁנַיִם – חַיָּיבִין, כיוון שזו היא דרך עשיית מלאכה זו, בשניים יחד.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, שלשיטתו, שניים העושים מלאכה אחת פטורים, כיוון שאף אחד לא עשה את המלאכה כולה. ואין הלכה כרבי שמעון.

יָשַׁב הָאֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלְּאָהוּ, יָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְּאָהוּ – הַשֵּׁנִי חַיָּיב.

יָשַׁב הָאֶחָד עַל הַפֶּתַח בבית שהיה בו צבי וְלֹא מִלְּאָהוּ את הפתח, כך שהצבי יכול לברוח, ויָשַׁב הַשֵּׁנִי בפתח וּמִלְּאָהוּ – הַשֵּׁנִי חַיָּיב, משום שעל ידו נעשתה הצידה. והראשון פטור.

יָשַׁב הָרִאשׁוֹן עַל הַפֶּתַח וּמִלְּאָהוּ, וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ; אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ – הָרִאשׁוֹן חַיָּיב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר.

ואולם אם יָשַׁב הָרִאשׁוֹן עַל הַפֶּתַח וּמִלְּאָהוּ, וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ, בסמוך לו, אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ, ונמצא השני שומר על הצבי – הָרִאשׁוֹן חַיָּיב על צידת הצבי, וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר, שהרי בשעה שישב בצד הראשון כבר היה הצבי שמור.

הָא לְמַה זֶּה דוֹמֶה – לְנוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ לְשׁוֹמְרוֹ, וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ.

הָא לְמַה זֶּה דּוֹמֶה השני? לְנוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ כדי לְשׁוֹמְרוֹ מגנבים, וְנִמְצָא צְבִי שניצוד מבעוד יום שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ, שאינו חייב על צידת הצבי.