חזור
שבת
פרק יאהַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד – חַיָּיב.
הַזּוֹרֵק חפץ בשבת מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, או מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד – חַיָּיב.
מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע – רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
הזורק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד ועבר החפץ את רְשׁוּת הָרַבִּים שבָּאֶמְצַע – רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּיב שהרי הוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. והלכה כחכמים.
כֵּיצַד? שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמּוֹשִׁיט וְהַזּוֹרֵק מִזּוֹ לָזוֹ – פָּטוּר.
כֵּיצַד? שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת (מרפסות) שהן רשות היחיד, המצויות זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ בִּשני עברי רְשׁוּת הָרַבִּים – הַמּוֹשִׁיט וְהַזּוֹרֵק מִזּוֹ לָזוֹ פָּטוּר.
הָיוּ שְׁתֵּיהֶן בִּדְיוּטָא אַחַת, הַמּוֹשִׁיט – חַיָּיב, וְהַזּוֹרֵק – פָּטוּר.
אבל אם הָיוּ הגזוזטראות שְׁתֵּיהֶן בִּדְיוֹטָא (קומה) אַחַת, זו בצד זו לאורך רשות הרבים, הַמּוֹשִׁיט מזו לזו – חַיָּיב, וְהַזּוֹרֵק – פָּטוּר.
שֶׁכָּךְ הָיְתָה עֲבוֹדַת הַלְּוִיִּם; שְׁתֵּי עֲגָלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מוֹשִׁיטִין הַקְּרָשִׁים מִזּוֹ לָזוֹ, אֲבָל לֹא זוֹרְקִין.
וטעמו של דבר: שֶׁכָּךְ הָיְתָה עֲבוֹדַת הַלְּוִיִּם בנשיאת קרשי המשכן במדבר: שְׁתֵּי עֲגָלוֹת, שהן רשות היחיד, היו עומדות זוֹ אַחַר זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, והיו הלוויים מוֹשִׁיטִין הַקְּרָשִׁים מִזּוֹ לָזוֹ, אֲבָל לֹא היו זוֹרְקִין את הקרשים מעגלה לעגלה. וכיוון שלמדים את פרטי מלאכות השבת מן המשכן, דווקא הושטה דרך רשות הרבים נאסרה מן התורה, ולא זריקה.
חוּלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע שֶׁהֵן גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה וְרָחְבָּן אַרְבָּעָה, הַנּוֹטֵל מֵהֶן וְהַנּוֹתֵן עַל גַּבָּן – חַיָּיב, פָּחוֹת מִכֵּן – פָּטוּר.
חוּלְיַת הַבּוֹר, גדר עפר או אבנים שסביב הבור, וְכן הַסֶּלַע, העומדים ברשות הרבים, שֶׁהֵן גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה טפחים (כ-80 ס״מ) וְרָחְבָּן אַרְבָּעָה טפחים (כ-32 ס״מ), הַנּוֹטֵל מֵהֶן חפץ, או הַנּוֹתֵן עַל גַּבָּן חפץ – חַיָּיב משום הוצאה מרשות לרשות. היו פָּחוֹת מִכֵּן, ברוחב או בגובה – פָּטוּר, לפי שאין הם נחשבים רשות לעצמה, אלא חלק מרשות הרבים.
הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בְּכוֹתֶל, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר, לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ. הַזּוֹרֵק בָּאָרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת – חַיָּיב.
הַזּוֹרֵק חפץ מרחק אַרְבַּע אַמּוֹת (כ-2 מטר) ברשות הרבים ונדבק בְּכוֹתֶל, אם היה זה לְמַעְלָה מגובה עֲשָׂרָה טְפָחִים הרי הוא כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר, ופטור, שהרי לא נח ברשות הרבים, שתחום רשות הרבים הוא עד גובה עשרה טפחים. אם נדבק לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – הרי הוא כְּזוֹרֵק ונח בָּאָרֶץ, והַזּוֹרֵק חפץ בָּאָרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת או יותר ברשות הרבים – חַיָּיב.
זָרַק לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, וְנִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת – פָּטוּר. חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, וְנִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת – חַיָּיב.
זָרַק חפץ ברשות הרבים לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שלו, וְנִתְגַּלְגֵּל החפץ ויצא חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת – פָּטוּר, שאין אדם מתחייב על מלאכת שבת עד שיתכוון למה שעשה. אבל אם זרק חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת שלו, ומשם נִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת – חַיָּיב, שהרי נעשה מה שהתכוון אליו.
הַזּוֹרֵק בַּיָּם אַרְבַּע אַמּוֹת – פָּטוּר.
הַזּוֹרֵק חפץ בַּיָּם למרחק אַרְבַּע אַמּוֹת – פָּטוּר, שאין הים נחשב כרשות הרבים.
אִם הָיָה רְקַק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת – חַיָּיב.
אבל אִם הָיָה רְקַק מַיִם (ביצה או שלולית) על שפת הים, וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ – הרי הוא חלק מרשות הרבים, והַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ (בתוכו) אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּיב.
וְכַמָּה הוּא רְקַק מַיִם – פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים.
וְכַמָּה הוּא רְקַק מַיִם, כמה עמוק יהיה ועדיין ייחשב חלק מרשות הרבים – כל שעומקו פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים (כ–80 ס״מ).
רְקַק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת – חַיָּיב.
רְקַק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ חפץ למרחק אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּיב, כדין רשות הרבים.
הַזּוֹרֵק מִן הַיָּם לַיַּבָּשָׁה וּמִן הַיַּבָּשָׁה לַיָּם,
הַזּוֹרֵק חפץ מִן הַיָּם לַיַּבָּשָׁה, שהיא רשות הרבים, וכן מִן הַיַּבָּשָׁה לַיָּם,
וּמִן הַיָּם לַסְּפִינָה וּמִן הַסְּפִינָה לַיָּם,
וכן מִן הַיָּם לַסְּפִינָה, שהיא רשות היחיד, וכן מִן הַסְּפִינָה לַיָּם,
וּמִן הַסְּפִינָה לַחֲבֶרְתָּהּ – פָּטוּר.
וכן הזורק מִן הַסְּפִינָה לַחֲבֶרְתָּהּ בים – פָּטוּר, מפני שהים הוא כרמלית, ומן התורה אין בו איסור הוצאה וטלטול, אלא רק מדברי חכמים.
סְפִינוֹת קְשׁוּרוֹת זוֹ בָּזוֹ – מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ. אִם אֵינָן קְשׁוּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמּוּקָּפוֹת – אֵין מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ.
סְפִינוֹת בים שהיו קְשׁוּרוֹת זוֹ בָּזוֹ – מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ בשבת. ואִם אֵינָן קְשׁוּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמּוּקָּפוֹת (סמוכות) זו לזו – אֵין מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ, שמא יתרחקו, ונמצא מעביר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך כרמלית, שהוא אסור.
הַזּוֹרֵק וְנִזְכַּר לְאַחַר שֶׁיָּצְתָה מִיָּדוֹ; קְלָטָהּ אַחֵר, קְלָטָהּ כֶּלֶב, אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה – פָּטוּר.
הַזּוֹרֵק בשבת חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים, או ארבע אמות ברשות הרבים, והיה שוגג, כגון ששכח שהיום שבת, וְנִזְכַּר לְאַחַר שֶׁיָּצְתָה מִיָּדוֹ שהוא יום השבת, ונמצא שלא היה שוגג מתחילת מלאכת ההוצאה ועד סופה; וכן אם לא נזכר, אלא שלפני שנפלה לארץ קְלָטָהּ (תפסה) אדם אַחֵר, או קְלָטָהּ כֶּלֶב, אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה – פָּטוּר.
זָרַק לַעֲשׂוֹת חַבּוּרָה, בֵּין בָּאָדָם וּבֵין בַּבְּהֵמָה, וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה חַבּוּרָה – פָּטוּר.
וכן אם זָרַק אבן בשבת כדי לַעֲשׂוֹת חַבּוּרָה, בֵּין בָּאָדָם וּבֵין בַּבְּהֵמָה, והעושה חבורה בשבת חייב חטאת, וְנִזְכַּר שהיום שבת עַד שֶׁלּא נַעֲשָׂה עדיין החַבּוּרָה – פָּטוּר.
זֶה הַכְּלָל: כָּל חַיָּיבֵי חַטָּאוֹת אֵינָן חַיָּיבִין עַד שֶׁתְּהֵא תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה.
זֶה הַכְּלָל: כָּל חַיָּיבֵי חַטָּאוֹת אֵינָן חַיָּיבִין עַד שֶׁתְּהֵא תְּחִלָּתָן, תחילת המעשה, וְסוֹפָן, סוף המעשה, בשְׁגָגָה.
תְּחִלָּתָן שְׁגָגָה וְסוֹפָן זָדוֹן, תְּחִלָּתָן זָדוֹן וְסוֹפָן שְׁגָגָה – פְּטוּרִין, עַד שֶׁתְּהֵא תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה.
אבל אם הייתה תְּחִלָּתָן בשְׁגָגָה וְסוֹפָן בזָדוֹן (בידיעת החטא), או תְּחִלָּתָן בזָדוֹן וְסוֹפָן בשְׁגָגָה – פְּטוּרִין, עַד שֶׁתְּהֵא תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן בשְׁגָגָה.