רָאוּהוּ בֵּית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל, נֶחְקְרוּ הָעֵדִים, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר: “מְקוּדָּשׁ״ עַד שֶׁחָשֵׁיכָה – הֲרֵי זֶה מְעוּבָּר.

רָאוּהוּ, את הירח, בֵּית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל, ביום השלושים של החודש הקודם, או נֶחְקְרוּ הָעֵדִים שראו את הירח ביום השלושים, וְלֹא הִסְפִּיקוּ בית דין לוֹמַר "מְקוּדָּשׁ" עַד שֶׁחָשֵׁיכָה – הֲרֵי זֶה חודש מְעוּבָּר, שראש החודש חל ביום השלושים ואחד, כיוון שלא הספיקו בית דין לקדש אותו בזמנו.

רָאוּהוּ בֵּית דִּין בִּלְבַד – יַעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיָעִידוּ בִּפְנֵיהֶם, וְיֹאמְרוּ: "מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ".

רָאוּהוּ בֵּית דִּין בִּלְבַד, אף שיש בו דיינים מרובים – יַעַמְדוּ שְׁנַיִם מחברי בית הדין וְיָעִידוּ בִּפְנֵיהֶם, בפני שאר חברי בית הדין, וְיֹאמְרוּ בית הדין: "מְקוּדָּשׁ, מְקוּדָּשׁ", כדי לקדש את החודש על פי עדים.

רָאוּהוּ שְׁלשָׁה וְהֵן בֵּית דִּין – יַעַמְדוּ הַשְּׁנַיִם וְיוֹשִׁיבוּ מֵחַבְרֵיהֶם אֵצֶל הַיָּחִיד, וְיָעִידוּ בִּפְנֵיהֶם, וְיֹאמְרוּ: "מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ";

רָאוּהוּ שְׁלשָׁה וְהֵן בֵּית דִּין, מחברי בית הדין – יַעַמְדוּ הַשְּׁנַיִם מתוך השלושה, וְיוֹשִׁיבוּ מֵחַבְרֵיהֶם שלא היו עמהם בשעה שראוהו אֵצֶל הַיָּחִיד שהיה עמם, כדי שיהיה שם בית דין להעיד בפניו, וְיָעִידוּ השנים בִּפְנֵיהֶם, וְיֹאמְרוּ שלושת היושבים כבית דין: "מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ".

שֶׁאֵין הַיָּחִיד נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ.

וטעם הדבר, שלא די שיעידו בפני השלישי שראה אתם – מפני שֶׁאֵין הַיָּחִיד נֶאֱמָן עַל יְדֵי, בפני, עַצְמוֹ לא להעיד ולא להיות דיין, ויש צורך בבית דין של שלושה.

כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁרִין, חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן.

כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁרִין לתקיעה חוּץ מִקרן שֶׁל פָּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן, ואינו קרוי שופר.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וַהֲלֹא כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּמְשׁוֹךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל"!

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וַהֲלֹא כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ גם קֶרֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר" (יהושע ו,ה), ו״יובל״ הוא אַיִל. ומכאן יש ללמוד, שגם קרן של פרה כשרה לתקיעה! ואין הלכה כרבי יוסי.

שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה – שֶׁל יָעֵל, פָּשׁוּט, וּפִיו מְצוּפֶּה זָהָב.

שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוא שֶׁל יָעֵל שהוא פָּשׁוּט, ישר, וּפִיו, הקצה שתוקעים בו, היה מְצוּפֶּה זָהָב;

וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין.

וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת היו מִן הַצְּדָדִין, שני אנשים בצדיו של התוקע בשופר היו מלווים אותו בחצוצרות.

שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת, שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר.

וכשהיו תוקעים, שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ בתקיעה וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת, כדי לסיים בקול השופר, מפני שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר.

בַּתַּעֲנִיּוֹת – בְּשֶׁל זְכָרִים כְּפוּפִין, וּפִיהֶן מְצוּפֶּה כֶּסֶף.

בּימי התַּעֲנִיּוֹת היו תוקעים בְּשופרות שֶׁל זְכָרִים, אֵילים, כבשים זכרים בוגרים, שהם כְּפוּפִין, וּפִיהֶן מְצוּפֶּה כֶּסֶף;

וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בָּאֶמְצַע.

וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בָּאֶמְצַע, ושני שופרות מצדיהן.

שׁוֹפָר מְקַצֵּר וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת, שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת.

ובניגוד לראש השנה, שׁוֹפָר היה מְקַצֵּר בתקיעה וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת, מפני שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת, שנאמר: "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת" (במדבר י,ט).

שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת.

שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לעניין המצווה לתקוע בשופר, הן לַתְּקִיעָה, שתוקעים בשופר של יעל פשוט (ישר) כפי ששנינו במשנה ג, וגם לעניין מספר התקיעות (להלן פ״ד מ״ט); וְהן לעניין הבְּרָכוֹת בתפילה שבהן היו תוקעים (שם משנה ה).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים, וּבַיּוֹבְלוֹת – בְּשֶׁל יְעֵלִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אין היובל שווה לראש השנה בכל עניין. אלא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים, אֵילים, ולא בשל יעלים, וּבַיּוֹבְלוֹת תוקעים בְּשֶׁל יְעֵלִים.

שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק וְדִבְּקוֹ – פָּסוּל.

שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק לאורכו וְדִבְּקוֹ בדבק, אף על פי שהוא לכאורה שלם – פָּסוּל לתקיעה.

דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת – פָּסוּל.

וכן, אם דִּבֵּק, הדביק, שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת ועשה מהם שופר אחד שלם – הרי זה פָּסוּל.

נִיקַּב וּסְתָמוֹ; אִם מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה – פָּסוּל, וְאִם לָאו – כָּשֵׁר.

נִיקַּב השופר וּסְתָמוֹ; אִם הנקב מְעַכֵּב ומשנה אֶת קול הַתְּקִיעָה – פָּסוּל, וְאִם לָאו – כָּשֵׁר.

הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר, אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת, אוֹ לְתוֹךְ הַפִּיטָּם;

הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר, אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת, בור העשוי בבניין, אוֹ לְתוֹךְ הַפִּיטָּם, כד גדול מאוד;

אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע – יָצָא,

אִם קוֹל השׁוֹפָר עצמו שָׁמַע – יָצָא,

וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע – לֹא יָצָא.

וְאִם קוֹל הֲבָרָה, הד, שָׁמַע – לֹא יָצָא.

וְכֵן מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹ שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְשָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר אוֹ קוֹל מְגִילָּה; אִם כִּיוֵּן לִבּוֹ – יָצָא, וְאִם לָאו – לֹא יָצָא.

וְכֵן אמרו חכמים בעניין דומה: מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹ שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְשָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר, אוֹ ששמע בפורים קוֹל קריאת מְגִילָּה (מגילת אסתר), אִם כִּיוֵּן לִבּוֹ – יָצָא, וְאִם לָאו – לֹא יָצָא.

אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שָׁמַע וְזֶה שָׁמַע – זֶה כִּיוֵּן לִבּוֹ וְזֶה לֹא כִּיוֵּן לִבּוֹ.

ואַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שָׁמַע וְזֶה שָׁמַע, מכל מקום זֶה כִּיוֵּן לִבּוֹ לצאת ידי חובתו בשמיעה זו, ולכן יצא, וְזֶה לֹא כִּיוֵּן לִבּוֹ, ולכן לא יצא.

“וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל״ וגו׳; וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה, אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם – הָיוּ מִתְגַּבְּרִים, וְאִם לָאו – הָיוּ נוֹפְלִין.

נאמר במלחמת ישראל בעמלק: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק״ (שמות יז,יא), ויש לתמוה: וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה בהרמתן אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה בהורדתן? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, וּמְשַׁעְבְּדִין, מעבידים, מכניעים, אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם – הָיוּ מִתְגַּבְּרִים במלחמה, וְאִם לָאו, אם לא היו משעבדים את לבם – הָיוּ נוֹפְלִין. ולכך כיוון משה כשהרים ידיו למעלה, שיכוונו לבם לאביהם שבשמים.

כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: “עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אוֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי״; וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה? אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה, וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם – הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו – הָיוּ נִימּוֹקִים.

כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: כשנשכו נחשים והמיתו בעם ישראל, אמר ה׳ למשה: "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אוֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי" (במדבר כא,ח). ויש לתמוה: וְכִי נָחָשׁ שעשה משה מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה? אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה, וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם – הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו – הָיוּ נִימּוֹקִים, נרקבים, מנשיכות הנחשים.

חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן – אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.

חֵרֵשׁ, חרש-אילם, שׁוֹטֶה, וְקָטָן שתקעו – אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.

זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּב בַּדָּבָר – אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.

זֶה הַכְּלָל בעניין זה: כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּב בַּדָּבָר, במצווה – אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן, אם עושה אותה.