אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ – מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לְהַעִידוֹ.

אִם בית הדין הגדול אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ, את טיבו של העד, בית הדין שבעירו מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לְהַעִידוֹ, להעיד עליו, שאדם כשר הוא, אפילו בשבת.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם, שהרי סתם אדם כשר לעדות; מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, הבייתוסים, שחלקו על חכמים בדרך קביעת המועדים, ושכרו עדי שקר כדי להטעות את בית הדין, הִתְקִינוּ, קבעו, שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין עדות החודש אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים, אנשים מוכרים בלבד.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת, מדליקים מדורות, כדי להודיע באמצעותן לתפוצות ישראל שנתקדש החודש;

מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין.

מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים, השומרונים, והיו משיאים משואות שלא בזמן כדי לקלקל לישראל ולהטעותם, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין ומודיעים.

כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת?

כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת?

מְבִיאִין כְּלוֹנְסָאוֹת שֶׁל אֶרֶז אֲרוּכִּין, וְקָנִים, וַעֲצֵי שֶׁמֶן, וּנְעוֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן, וְכוֹרֵךְ בִּמְשִׁיחָה.

מְבִיאִין כְּלוֹנְסָאוֹת, קורות, שֶׁל אֶרֶז אֲרוּכִּין, וְחומרי בעירה נוספים: קָנִים וַעֲצֵי שֶׁמֶן וּנְעוֹרֶת, פסולת הסיבים, שֶׁל פִּשְׁתָּן, וְכוֹרֵךְ את כולם בִּמְשִׁיחָה, בחוט, בראש הכלונס.

וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר, וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוּר, וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד, עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵּן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי, וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּׁלִישִׁי.

וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר, וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוּר, האש, ואת הכלונס הבוער מוֹלִיךְ וּמֵבִיא ימינה ושמאלה, וּמַעֲלֶה למעלה וּמוֹרִיד למטה, עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא היה עוֹשֶׂה כֵּן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי, וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּׁלִישִׁי, ורק אז היה מפסיק.

וּמֵאַיִן הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת?

וּמֵאַיִן הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת, באילו הרים עשו כן?

מֵהַר הַמִּשְׁחָה לְסַרְטְבָא, וּמִסַּרְטְבָא לִגְרוֹפִינָא, וּמִגְּרוֹפִינָא לְחַוְורָן, וּמֵחַוְורָן לְבֵית בִּלְתִּין.

מֵראש הַר הַמִּשְׁחָה, הר הזיתים, שבירושלים היו מאותתים לְסַרְטְבָא שבבקעת הירדן, וּמִסַּרְטְבָא לִגְרוֹפִינָא, וּמִגְּרוֹפִינָא לְחַוְורָן, וּמֵחַוְורָן לְבֵית בִּלְתִּין.

וּמִבֵּית בִּלְתִּין לֹא זָזוּ מִשָּׁם, אֶלָּא מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד, עַד שֶׁהָיָה רוֹאֶה כָּל הַגּוֹלָה לְפָנָיו כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ.

וּמִבֵּית בִּלְתִּין לֹא זָזוּ מִשָּׁם, אֶלָּא היה מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד את המשואה שבידו שוב ושוב, עַד שֶׁהָיָה רוֹאֶה את כָּל הַגּוֹלָה לְפָנָיו כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ, שבכל מקום היו מדליקים כדי להמשיך ולהעביר את ההודעה הלאה.

חָצֵר גְּדוֹלָה הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, וּ׳בֵית יַעְזֵק׳ הָיְתָה נִקְרֵאת, וּלְשָׁם כָּל הָעֵדִים מִתְכַּנְּסִים, וּבֵית דִּין בּוֹדְקִין אוֹתָם שָׁם. וּסְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹשִׂין לָהֶם, בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִין לָבֹא.

חָצֵר גְּדוֹלָה הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, וּ'בֵית יַעְזֵק' הָיְתָה נִקְרֵאת, וּלְשָׁם היו כָּל הָעֵדִים הבאים להעיד על החודש מִתְכַּנְּסִים, וּבֵית הדִּין היו בּוֹדְקִין אוֹתָם שָׁם. וּסְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת היו עוֹשִׂין לָהֶם, לעדים, בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִין ורוצים לָבֹא להעיד.

בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם. הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיְּהוּ מְהַלְּכִין אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.

בָּרִאשׁוֹנָה, אם היה זה בשבת, לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם, מאותה חצר, כָּל הַיּוֹם, מפני שיצאו מחוץ לתחום אלפיים אמה של עירם, ומי שיצא מחוץ לתחום בשבת אינו רשאי ללכת ממקומו. אך מחשש שמא מתוך כך יימנעו העדים מלבוא, הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיְּהוּ מְהַלְּכִין אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, צד, כאילו היו במקומם.

וְלֹא אֵלּוּ בִּלְבַד, אֶלָּא אַף הַחֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד, וְהַבָּא לְהַצִּיל מִן הַדְּלֵיקָה וּמִן הַגַּיִיס וּמִן הַנָּהָר וּמִן הַמַּפּוֹלֶת – הֲרֵי אֵלּוּ כְּאַנְשֵׁי הָעִיר, וְיֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.

ומוסיפים: וְלֹא אֵלּוּ (עדי החודש) בִּלְבַד התירו להם לצאת ממקומם אם באו מחוץ לתחום, אֶלָּא אַף הַחֲכָמָה, המיילדת, הַבָּאָה בשבת ממקום רחוק לְיַלֵּד, וְהַבָּא לְהַצִּיל אנשים מִן הַדְּלֵיקָה וּמִן הַגַּיִיס, גדוד שודדים, וּמִן הַנָּהָר השוטף וּמִן הַמַּפּוֹלֶת – הֲרֵי אֵלּוּ נחשבים כְּאַנְשֵׁי הָעִיר שהגיעו אליה, וְיֵשׁ לָהֶם אפשרות ללכת אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ לאחר שסיימו את תפקידם.

כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים?

כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים?

זוּג שֶׁבָּא רִאשׁוֹן – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ רִאשׁוֹן.

זוּג עדים שֶׁבָּא רִאשׁוֹן – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ רִאשׁוֹן.

וּמַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמְרִים לוֹ:

וּמַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל, החשוב, שֶׁבָּהֶן, שבזוג עדים זה, וְאוֹמְרִים לוֹ:

אֱמוֹר, כֵּיצַד רָאִיתָ אֶת הַלְּבָנָה? לִפְנֵי הַחַמָּה אוֹ לְאַחַר הַחַמָּה? לִצְפוֹנָהּ אוֹ לִדְרוֹמָהּ? כַּמָּה הָיָה גָּבוֹהַּ, וּלְאַיִן הָיָה נוֹטֶה, וְכַמָּה הָיָה רָחָב?

אֱמוֹר, כֵּיצַד רָאִיתָ אֶת הַלְּבָנָה? לִפְנֵי הַחַמָּה אוֹ לְאַחַר הַחַמָּה? האם פניה, צידה הקעור, היו כלפי החמה, או היו פונים לאחור? האם ראית אותה לִצְפוֹנָהּ של החמה אוֹ לִדְרוֹמָהּ? כַּמָּה הָיָה הירח גָּבוֹהַּ מעל האופק, וּלְאַיִן הָיָה נוֹטֶה, וְכַמָּה הָיָה רָחָב?

אִם אָמַר לִפְנֵי הַחַמָּה – לֹא אָמַר כְּלוּם.

ומעירים: אִם אָמַר, שראה את הירח לִפְנֵי הַחַמָּה – לֹא אָמַר כְּלוּם, שדבר זה אינו אפשרי, והרי זו הוכחה שטעה או ששיקר.

וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מַכְנִיסִים אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ;

וְאַחַר כָּךְ לאחר שסיימו לבדוק את העד הראשון, הָיוּ מַכְנִיסִים אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ.

אִם נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכוּוָּנִים – עֵדוּתָן קַיֶּימֶת.

אִם נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכוּוָּנִים, מתאימים – עֵדוּתָן קַיֶּימֶת, ובית דין מקדשים על פיה את החודש.

וּשְׁאָר כָּל הַזּוּגוֹת – שׁוֹאֲלִין אוֹתָם רָאשֵׁי דְבָרִים; לֹא שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לָהֶן, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ, בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִים לָבֹא.

וּשְׁאָר כָּל הַזּוּגוֹת שבאו להעיד שׁוֹאֲלִין אוֹתָם רָאשֵׁי דְבָרִים, בקיצור, בלא לרדת לפרטים. ומה שהיו שואלים אותם – לֹא מפני שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לָהֶן לצורך העדות, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ, באכזבה, שטרחו כל כך לבוא ואפילו לא נתבקשו להעיד. וכל זאת עשו בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ העדים רְגִילִים לָבֹא.

רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר: “מְקוּדָּשׁ״! וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו: “מְקוּדָּשׁ, מְקוּדָּשׁ"!

רֹאשׁ בֵּית הדִּין אוֹמֵר: "מְקוּדָּשׁ"! וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו: "מְקוּדָּשׁ, מְקוּדָּשׁ"!

בֵּין שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ – מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.

בֵּין שֶׁנִּרְאָה הירח בִּזְמַנּוֹ, ביום השלושים של החודש שעבר, בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ, וממילא יחול ראש החודש ביום השלושים ואחד, שהרי אין חודש יותר משלושים יום – מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, את החודש, שראש בית הדין מכריז "מקודש".

רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: אִם לֹא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ – אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוּהוּ שָׁמַיִם.

רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: אִם לֹא נִרְאָה מולד הירח בִּזְמַנּוֹ – שוב אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בבית דין למחרת, שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוּהוּ בשָׁמַיִם. והלכה כמותו.

דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּטַּבְלָא וּבַכּוֹתֶל בַּעֲלִיָּיתוֹ, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת, וְאוֹמֵר: הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָּזֶה?

דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת של ירח במצבים שונים הָיוּ מצוירות לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, הנשיא וראש בית הדין ביבנה, בַּטַּבְלָא, בלוח, וּבַכּוֹתֶל שבַּעֲלִיָּיתוֹ, בקומה השנייה, שֶׁבָּהֶן היה מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת, האנשים הפשוטים, שבאו להעיד והתקשו בהבנת השאלות, וְאוֹמֵר לעד: אמור לי, הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָּזֶה?

מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח, וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב.

מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם להעיד על החודש וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ את הירח של החודש הקודם בשַׁחֲרִית בּצד מִזְרָח, וְעַרְבִית ראינו את הירח החדש בּצד מַעֲרָב.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם! כְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִיבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם! שלא ייתכן שראו את המולד זמן קצר כל כך לאחר סוף החודש הקודם, ואין לסמוך עליהם. וכְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִיבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל כעדים, ולא חשש לכך.

וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ בִּזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה. וְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

וְעוֹד מעשה, שבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ בִּזְמַנּוֹ, כלומר בליל שלושים של החודש הקודם, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ, כלומר בלילה שלאחר מכן, ליל שלושים ואחד, לֹא נִרְאָה, וְאף על פי כן קִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל וסמך עליהם לקדש את החודש בזמנו.

אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס: עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן! הֵיאָךְ מְעִידִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלָדָה, וּלְמָחָר כְּרֵיסָהּ בֵּין שִׁינֶּיהָ?!

אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס: עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן עדים אלה! הֵיאָךְ עדים מְעִידִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה, וּלְמָחָר היא נראית כשכְּרֵיסָהּ בֵּין שִׁינֶּיהָ, כלומר מצפה ללדת? שהרי אם נראה כבר הירח החדש בזמנו, כיצד לא נראה יום לאחר מכן!

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ, שעדי שקר הם, ויש לקבוע את ראש החודש יום אחד מאוחר יותר.

שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ!

כיוון שנודעו דברי רבי יהושע, שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שהיה הנשיא ביבנה: גּוֹזְרַנִי, גוזר אני, עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת לפי חֶשְׁבּוֹנְךָ, שלפי מה שקבעתי הוא אחד עשר בתשרי.

הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵיצֵר. אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי לִלְמוֹד שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה׳ מִקְרָאֵי קוֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם״, בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן – אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ.

הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא את רבי יהושע כשהוא מֵיצֵר, צר לו על שהנשיא מאלץ אותו לחלל את יום הכיפורים לפי חשבונו; אָמַר לוֹ לרבי יהושע: יֵשׁ לִי לִלְמוֹד מן הכתוב שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל בקידוש החודש – עָשׂוּי. שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קוֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם" (ויקרא כג,ד), בֵּין נקבעו בִּזְמַנָּן הראוי בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן – אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ שקבע בית הדין של כל ישראל.

בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס. אָמַר לוֹ: אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל – צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת משֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו. שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל״; וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים? אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵּית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי הוּא כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה.

בָּא לוֹ רבי יהושע אֵצֶל רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס. אָמַר לוֹ רבי דוסא: אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל ולפקפק בהחלטותיו, צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת משֶׁה רבנו וְעַד עַכְשָׁיו, שמא טעו בהחלטותיהם. אלא שאין עושים כן, שֶׁנֶּאֱמַר במעמד הר סיני: "וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כד,ט), וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ גם שְׁמוֹתָן שֶׁל שבעים הזְקֵנִים שזכו לכך? אֶלָּא בא הכתוב לְלַמֵּד, שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵּית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הוּא כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה, שהרי אין אנו יודעים מי היה באותו בית דין, ודי לנו בכך, שהיו דייני ישראל.

נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ.

כיוון ששמע רבי יהושע, שאף רבי דוסא בן הרכינס אומר שיש לסמוך על דברי רבן גמליאל, נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת על פי חֶשְׁבּוֹנוֹ.

עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ: בֹּא בְּשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי; רַבִּי – בְּחָכְמָה, וְתַלְמִידִי – שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרַי.

וכשראהו, עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, ואָמַר לוֹ: בֹּא בְּשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי! רַבִּי – בְּחָכְמָה, שרבי יהושע גדול היה בחכמה מבני דורו, וְתַלְמִידִי – שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרַי, אף על פי שלא היו נראים בעיניך.