חזור
פסחים
פרק דמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת – עוֹשִׂין. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת – אֵין עוֹשִׂין.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת היום – עוֹשִׂין בו מלאכה. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלּא לַעֲשׂוֹת מלאכה בזמן זה – אֵין עוֹשִׂין, שאין בדבר זה איסור גמור, והדבר תלוי במנהג.
הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין, אוֹ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין – נוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחוּמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם.
אדם הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין מלאכה בערב פסח לְמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין, אוֹ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין – נוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי (החומרות) של מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחוּמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם, שבכל מקרה אל יעשה מלאכה.
וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם, מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת.
ומה שאמרו חכמים שאַל יְשַׁנֶּה אָדָם ממנהג המקום, הוא מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ, הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית מִמָּקוֹם שֶׁכָּלוּ לְמָקוֹם שֶׁלֹּא כָּלוּ, אוֹ מִמָּקוֹם שֶׁלֹּא כָּלוּ לְמָקוֹם שֶׁכָּלוּ – חַיָּיב לְבָעֵר.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ אמרו חכמים לגבי החובה לבער את פירות השנה השביעית (השמיטה) מן הבית כאשר הפירות ממין זה אינם מצויים עוד בשדה: הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית מִמָּקוֹם שֶׁכָּלוּ מן השדה לְמָקוֹם שֶׁעדיין לֹּא כָּלוּ מן השדה, אוֹ המוליך פירות מִמָּקוֹם שֶׁלֹּא כָּלוּ לְמָקוֹם שֶׁכָּלוּ – חַיָּיב לְבַעֵר את הפירות, כחומרי שני המקומות.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אוֹמְרִים לוֹ, צֵא וְהָבֵא לְךָ אַף אַתָּה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: המוליך פירות ממקום שכלו למקום שלא כלו אינו צריך לבערם, שאם יאמר לו בן המקום: תן לי מן הפירות שבידך, שהרי כלו מן השדה, אוֹמְרִים לוֹ לבן המקום: צֵא וְהָבֵא לְךָ אַף אַתָּה ממקום שבאת ממנו, ששם עדיין מצויים פירות אלה בשדה.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם – מוֹכְרִין. מָקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לִמְכּוֹר [ ספרים אחרים וירושלמי: שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר] – אֵין מוֹכְרִין.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַּקָּה (כבשים ועזים) לַגּוֹיִם – מוֹכְרִין. מָקוֹם שֶׁלּא נָהֲגוּ לִמְכּוֹר [ספרים אחרים וירושלמי: שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר] – אֵין מוֹכְרִין.
וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה, עֲגָלִים וּסְיָיחִים, שְׁלֵמִים וּשְׁבוּרִין.
אבל בְּכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַּסָּה (פרות, סוסים וכדומה) המשמשת בדרך כלל לעבודה, שמא מתוך כך יעבדו הגויים בשבת גם בבהמה השייכת לישראל, ודבר זה אסור מן התורה. וגם אין מוכרים להם עֲגָלִים וּסְיָיחִים, שאינם משמשים עדיין לעבודה, ונאסר למכור להם בעלי חיים אלו בין שהם שְׁלֵמִין וּבין שהם שְׁבוּרִין (בעלי מומים).
רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה, בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס.
רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה, שאינה יכולה להתרפא ונמכרת לשחיטה. בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס, מפני שהוא משמש לרכיבה, ורכיבה על סוס לא נאסרה מן התורה.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכוֹל צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים – אוֹכְלִין.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכוֹל בשר צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים שלא במקדש, או לאחר חורבנו – אוֹכְלִין.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל – אֵין אוֹכְלִין.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל, מפני שהדבר נראה כאכילת קרבן פסח בחוץ – אֵין אוֹכְלִין.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים – מַדְלִיקִין.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בבית בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים – מַדְלִיקִין אותו.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק – אֵין מַדְלִיקִין.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק אֵין מַדְלִיקִין.
וּמַדְלִיקִין בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּבַמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִים.
וּבכל מקום מַדְלִיקִין בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, מפני כבוד המקום וכבוד יום הכיפורים, וּבַמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, כדי שלא יינזקו הבריות שם, וְעַל גַּבֵּי (ליד) הַחוֹלִים.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְאָב – עוֹשִׂין. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה – אֵין עוֹשִׂין.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְּאָב – עוֹשִׂין, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה – אֵין עוֹשִׂין.
וּבְכָל מָקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִים.
וּבְכָל מָקוֹם, ואפילו במקום שנהגו לעשות מלאכה, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִים ממלאכה בתשעה באב, מפני אבל החורבן.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לְעוֹלָם יַעֲשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ תַּלְמִיד חָכָם.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לְעוֹלָם יַעֲשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ תַּלְמִיד חָכָם לעניין זה, וייבטל ממלאכה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בִּיהוּדָה הָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, וּבַגָּלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כָּל עִיקָּר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בִּיהוּדָה הָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, וּבַגָּלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין מלאכה בערב פסח כָּל עִיקָּר, שהיו סבורים שהוא איסור, ואינו תלוי במנהג המקום.
וְהַלַּיְלָה – בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין עַד הָנֵץ הַחַמָּה.
וְהַלַּיְלָה, כלומר אור לארבעה עשר בניסן – בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין אותו במלאכה לנוהגים בה איסור לפני חצות היום, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין עַד הָנֵץ הַחַמָּה (שעת הזריחה).
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קוֹדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר – גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִילָּה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְגוֹמְרָהּ.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קוֹדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר בניסן – גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אֲבָל לֹא יַתְחִיל לעסוק בָּהּ בַּתְּחִילָּה (לכתחילה) בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְגוֹמְרָהּ בו ביום.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שָׁלשׁ אוּמָּנִיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: הַחַיָּיטִים, הַסַּפָּרִים וְהַכּוֹבְסִין.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: רק שָׁלשׁ אוּמָּנִיּוֹת (בעלי מלאכה) עוֹשִׂין מְלָאכָה, כלומר מתחילים במלאכה אף בְּעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: הַחַיָּיטִים, הַסַּפָּרִים, וְהַכּוֹבְסִין, שמלאכתם נחוצה לצורך המועד.
רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הָרַצְעָנִים.
רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הָרַצְעָנִים (סנדלרים) מותרים במלאכתם.
מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגוֹלִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.
מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגוֹלִים, מותר להושיב תרנגולים לדגור על הביצים, בְּיום אַרְבָּעָה עָשָׂר בניסן, שאין זו מלאכה ממש.
וְתַרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּרְחָה – מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. וְאִם מֵתָה – מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ.
וְתַרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּרְחָה מלדגור – מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ, אפילו בחול המועד. וְאִם מֵתָה הדוגרת – מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ.
גּוֹרְפִין מִתַּחַת רַגְלֵי בְהֵמָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וּבַמּוֹעֵד – מְסַלְּקִין לַצְּדָדִין.
גּוֹרְפִין החוצה את הזבל (הגללים המעורבים בקש) מִתַּחַת רַגְלֵי בְהֵמָה בְּיום אַרְבָּעָה עָשָׂר, וּבַמּוֹעֵד (חול המועד) רק מְסַלְּקִין אותו לַצְּדָדִין.
מוֹלִיכִין וּמְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאוּמָּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד.
מוֹלִיכִין כלים לתיקון וּמְבִיאִין כֵּלִים מתוקנים או חדשים מִבֵּית הָאוּמָּן (בעל מלאכה) בערב פסח, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד.
שִׁשָּׁה דְּבָרִים עָשׂוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ, עַל שְׁלשָׁה מִיחוּ בְּיָדָם, וְעַל שְׁלשָׁה לֹא מִיחוּ בְּיָדָם.
שִׁשָּׁה דְּבָרִים עָשׂוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ שלא ברצון חכמים, עַל שְׁלשָׁה מהם מִיחוּ חכמים בְּיָדָם, ואמרו להם שאינם נוהגים כראוי, וְעַל שְׁלשָׁה לֹא מִיחוּ בְּיָדָם.
וְאֵלּוּ הֵן שֶׁלֹּא מִיחוּ בְּיָדָם:
וְאֵלּוּ הֵן שלושת הדברים שֶׁלּא מִיחוּ בְּיָדָם:
מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כָּל הַיּוֹם,
שהיו מַרְכִּיבִין (מאביקים) דְּקָלִים (מנערים ענף נושא אבקנים של דקל זכר מעל דקל נקבה, כדי שיפרה אותה ותעשה פירות) כָּל הַיּוֹם של ארבעה עשר בניסן.
וְכוֹרְכִין אֶת 'שְׁמַע',
וְשהיו כוֹרְכִין (מחברים) אֶת פרשת ׳שְׁמַע ישראל', ולא היו אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בין הפסוק "שמע ישראל" לבין "ואהבת".
וְקוֹצְרִין וְגוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעוֹמֶר,
וְקוֹצְרִין את התבואה וְגם גוֹדְשִׁין (אוספים) אותה עוד לִפְנֵי קצירת הָעוֹמֶר, שנעשית בליל שישה עשר בניסן.
וְלֹא מִיחוּ בְּיָדָם.
וְלֹא מִיחוּ חכמים בְּיָדָם.
וְאֵלּוּ שֶׁמִּיחוּ בְּיָדָם:
וְאֵלּוּ שלושת הדברים שעשו אנשי יריחו, שֶׁמִּיחוּ חכמים בְּיָדָם:
מַתִּירִין גַּמְזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ,
היו מַתִּירִין להשתמש בגַמְזִיּוֹת (ענפים צעירים) שצמחו על עצי חרוב ושקמה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, לאחר שהוקדשו העצים הללו למקדש לצורך הקורות (הענפים הגדולים) שלהם.
וְאוֹכְלִין מִתַּחַת הַנְּשָׁרִים בַּשַּׁבָּת,
וְהיו אוֹכְלִין פירות שנמצאו מִתַּחַת הַנְּשָׁרִים (עצי פרי המשירים פירותיהם) בַּשַּׁבָּת.
וְנוֹתְנִים פֵּאָה לַיָּרָק,
וְהיו נוֹתְנִים פֵּאָה מן הַיָּרָק, אף על פי שהוא פטור מפאה.
וּמִיחוּ בְּיָדָם חֲכָמִים.
וּמִיחוּ בְּיָדָם חֲכָמִים על מנהגים אלה, והודיעו להם שאינם עושים כהוגן.
שִׁשָּׁה דְּבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ, עַל שְׁלשָׁה הוֹדוּ לוֹ, וְעַל שְׁלשָׁה לא הוֹדוּ לוֹ.
שִׁשָּׁה דְּבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ, מלך יהודה, עַל שְׁלשָׁה הוֹדוּ לוֹ חכמים בדורו, וְעַל שְׁלשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ.
גֵּירֵר עַצְמוֹת אָבִיו עַל מִטָּה שֶׁל חֲבָלִים, וְהוֹדוּ לוֹ.
גֵּירֵר עַצְמוֹת אָבִיו, אחז המלך, לאחר מותו עַל מִטָּה שֶׁל חֲבָלִים, ולא קברו בכבוד כשאר מלכים מכיוון שהיה מלך רשע, וְהוֹדוּ לוֹ חכמי דורו.
כִּיתֵּת נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת, וְהוֹדוּ לוֹ.
כִּיתֵּת נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת שעשה משה על נס (במדבר כא,ט), שנאמר: ״וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ״ (מלכים ב יח,ד), וְהוֹדוּ לוֹ חכמי דורו.
גָּנַז סֵפֶר רְפוּאוֹת, וְהוֹדוּ לוֹ.
גָּנַז סֵפֶר רְפוּאוֹת, וְהוֹדוּ לוֹ.
עַל שְׁלשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ:
עַל שְׁלשָׁה דברים שעשה חזקיה לֹא הוֹדוּ לוֹ:
קִיצֵּץ דְּלָתוֹת שֶׁל הֵיכָל וְשִׁיגְּרָן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ.
קִיצֵּץ את הזהב שהיה על הדְּלָתוֹת שֶׁל ההֵיכָל וְשִׁיגְּרָן במתנה לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר (מלכים ב יח,טז) וְלֹא הוֹדוּ לוֹ, שביזה את הקודש.
סָתַם מֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ.
סָתַם מֵי מעיין גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן, שמחוץ לירושלים, והוליך את המים דרך מחילה תת קרקעית לתוך העיר (דברי הימים ב לב,ל), וְלֹא הוֹדוּ לוֹ (ראו ישעיהו כב,ח–יא), שהזיק לבני הסביבה, והיה לו לבטוח בה'.
עִיבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ.
עִיבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן – לאחר שכבר נכנס ראש חודש ניסן עיבר את השנה, כלומר הוסיף לה חודש נוסף (אדר שני), כדי שיוכל עם ישראל להתאסף לירושלים לעשות את הפסח כראוי (ראו דברי הימים ב ל) וְלֹא הוֹדוּ לוֹ, שאין מעברים את השנה לאחר שנכנס חודש ניסן.