בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר – לוֹקְחִין בְּדָמָיו בֵּית הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת – לוֹקְחִין תֵּיבָה. תֵּיבָה – לוֹקְחִין מִטְפָּחוֹת. מִטְפָּחוֹת – לוֹקְחִין סְפָרִים. סְפָרִים – לוֹקְחִין תּוֹרָה.

בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ רְחוֹבָהּ, רחבה מרכזית, שֶׁל העִיר, שמתכנסים שם לעתים לתפילה (ראו תענית פ״ב מ״א) – לוֹקְחִין, קונים, בְּדָמָיו, בכסף שקיבלו עבורו, בֵּית הַכְּנֶסֶת, שקדושתו גדולה יותר, שמתפללים בו בכל יום. מכרו בֵּית הַכְּנֶסֶת – לוֹקְחִין תֵּיבָה, ארון קודש. מכרו תֵּיבָה – לוֹקְחִין מִטְפָּחוֹת לעטוף בהן את ספרי הקודש. מכרו מִטְפָּחוֹת – לוֹקְחִין בדמיהן סְפָרִים של נביאים וכתובים. מכרו סְפָרִים – לוֹקְחִין ספר תּוֹרָה. שבכל אחד מן המקרים מעלים בקודש וקונים דבר שהוא מקודש יותר ממה שנמכר.

אֲבָל אִם מָכְרוּ תּוֹרָה – לֹא יִקְּחוּ סְפָרִים. סְפָרִים – לֹא יִקְּחוּ מִטְפָּחוֹת. מִטְפָּחוֹת – לֹא יִקְּחוּ תֵּיבָה. תֵּיבָה – לֹא יִקְּחוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת – לֹא יִקְּחוּ אֶת הָרְחוֹב. וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן.

אֲבָל לא יעשו להפך, להוריד בקודש, שאִם מָכְרוּ ספר תּוֹרָה – לֹא יִקְּחוּ סְפָרִים. מכרו סְפָרִים – לֹא יִקְּחוּ מִטְפָּחוֹת. מכרו מִטְפָּחוֹת – לֹא יִקְּחוּ תֵּיבָה. מכרו תֵּיבָה – לֹא יִקְּחוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת. מכרו את בֵּית הַכְּנֶסֶת – לֹא יִקְּחוּ אֶת הָרְחוֹב. וְכֵן הדין בְּמוֹתְרֵיהֶן, וכגון שאם מכרו רחוב וקנו בדמיו בית כנסת, ונותר בידם כסף עודף – לא יקנו בו דבר שקדושתו פחותה.

אֵין מוֹכְרִין אֶת שֶׁל רַבִּים לַיָּחִיד, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹרִידִין אוֹתוֹ מִקְּדוּשָּׁתוֹ. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

אֵין מוֹכְרִין אֶת דבר שבקדושה כגון בית כנסת או ספר תורה, שהוא שֶׁל רַבִּים לַיָּחִיד, אף שהוא משמש לאותה מטרה, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹרִידִין אוֹתוֹ מִקְּדוּשָּׁתוֹ, שקודם שימש לקדושת רבים ועכשיו הוא רק ליחיד, אלו דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן אַף לֹא מֵעִיר גְּדוֹלָה לְעִיר קְטַנָּה!

אָמְרוּ לוֹ חכמים: אִם כֵּן, לפי אותו טעם, אַף לֹא ימכרו דברים אלו מֵעִיר גְּדוֹלָה לְעִיר קְטַנָּה, שגם אז ממעטים בציבור! אלא אין איסור בדבר. והלכה כחכמים.

אֵין מוֹכְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא עַל תְּנַאי שֶׁאִם יִרְצוּ יַחֲזִירוּהוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

אֵין מוֹכְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא עַל תְּנַאי שֶׁאִם יִרְצוּ אנשי העיר לקנותו בחזרה – יַחֲזִירוּהוּ להם, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מוֹכְרִים אוֹתוֹ מִמְכַּר עוֹלָם, חוּץ מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים: לַמֶּרְחָץ, וְלַבּוּרְסְקִי, וְלַטְּבִילָה, וּלְבֵית הַמַּיִם.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מוֹכְרִים אוֹתוֹ מִמְכַּר עוֹלָם, חוּץ מלשם אַרְבָּעָה דְּבָרִים שיש בהם משום ביזיון, והם: לַמֶּרְחָץ, שיש בו אנשים עירומים, וְלַבּוּרְסְקִי, מקום עיבוד עורות, מפני שריחו רע, וְלַטְּבִילָה, מאותו טעם של מרחץ, וּלְבֵית הַמַּיִם, לבית הכיסא.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מוֹכְרִין אוֹתוֹ לְשֵׁם חָצֵר, וְהַלּוֹקֵחַ – מַה שֶּׁיִּרְצֶה יַעֲשֶׂה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מוֹכְרִין אוֹתוֹ, את בית הכנסת, לְשֵׁם חָצֵר בלא לפרש לאיזו מטרה, וְהַלּוֹקֵחַ – מַה שֶּׁיִּרְצֶה יַעֲשֶׂה.

וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁחָרַב – אֵין מַסְפִּידִין בְּתוֹכוֹ, וְאֵין מַפְשִׁילִין בְּתוֹכוֹ חֲבָלִים, וְאֵין פּוֹרְשִׂין לְתוֹכוֹ מְצוּדוֹת, וְאֵין שׁוֹטְחִין עַל גַּגּוֹ פֵּירוֹת, וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ קַפַּנְדַּרְיָא,

וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בדיני קדושת בית הכנסת: בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁחָרַב אין משתמשים במקומו לכל צורך אחר, אֵין מַסְפִּידִין בְּתוֹכוֹ את המת, וְאֵין מַפְשִׁילִין, שוזרים, בְּתוֹכוֹ חֲבָלִים, וְאֵין פּוֹרְשִׂין לְתוֹכוֹ מְצוּדוֹת, מלכודות, לבעלי חיים, וְאֵין שׁוֹטְחִין עַל גַּגּוֹ פֵּירוֹת לייבוש, וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ קַפַּנְדַּרְיָא, קיצור דרך,

שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַהֲשִׁימּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם״ – קְדוּשָּׁתָן אַף כְּשֶׁהֵן שׁוֹמֵמִין.

שֶׁנֶּאֱמַר בפרשת הקללות: "וַהֲשִׁימּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם" (ויקרא כו,לא), ומכאן אנו למדים: קְדוּשָּׁתָן עליהם אַף כְּשֶׁהֵן שׁוֹמֵמִין וחרבים.

עָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים – לֹא יִתְלוֹשׁ, מִפְּנֵי עָגְמַת נֶפֶשׁ.

עָלוּ בּוֹ, בבית הכנסת שחרב, עֲשָׂבִים – לֹא יִתְלוֹשׁ אותם, מִפְּנֵי עָגְמַת נֶפֶשׁ, כדי שההזנחה תהיה ניכרת, ויצטערו אנשים על כך וישתדלו בבנייתו.

רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – קוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים.

רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – קוֹרִין, קוראים, באותה שבת בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים (שמות ל,יב–טז), העוסקת במצוות ‘מחצית השקל׳ למקדש.

חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת – מַקְדִּימִין לְשֶׁעָבַר, וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת.

אם חָל ראש חודש לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת, באמצע השבוע, וכגון שחל ביום שני או רביעי – מַקְדִּימִין לְשֶׁעָבַר, קוראים פרשת שקלים בשבת שלפני ראש חודש, וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת האַחֶרֶת, בשבת הבאה, השבת הראשונה של חודש אדר, שלא קוראים בה פרשה מיוחדת אלא כסדר הקריאה הרגיל.

בַּשְּׁנִיָּה – ״זָכוֹר".

בַּשבת השְּׁנִיָּה, שלפני פורים, קוראים פרשת "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" (דברים כה,יז–יט).

בַּשְּׁלִישִׁית – "פָּרָה אֲדוּמָּה".

בַּשבת השְּׁלִישִׁית קוראים פרשת "פָּרָה אֲדוּמָּה" (במדבר פרק יט).

בָּרְבִיעִית – "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם".

בּשבת הרְבִיעִית, שלפני ראש חודש ניסן, קוראים "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות יב,א–כ).

בַּחֲמִישִׁית – חוֹזְרִין לִכְסִדְרָן.

בַּשבת החֲמִישִׁית שכבר חלה בניסן – חוֹזְרִין לִקרוא את פרשות התורה כְסִדְרָן הקבוע.

לַכֹּל מַפְסִיקִין: בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנוּכָּה וּבַפּוּרִים, בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים.

ומוסיפים: לַכֹּל, בכל המועדים מַפְסִיקִין את סדר קריאת התורה הרגיל וקוראים בעניין היום, וכן בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנוּכָּה וּבַפּוּרִים, בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כפי שיפורט במשניות הבאות.

בַּפֶּסַח – קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁל תּוֹרַת כֹּהֲנִים.

בּיום טוב ראשון של פֶּסַח קוֹרִין, קוראים, בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁל תּוֹרַת כֹּהֲנִים, ספר ויקרא (כב,כו–כג,מד).

בָּעֲצֶרֶת – "שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת".

בָּעֲצֶרֶת, חג השבועות, קוראים בפרשה שמוזכר בה עניין היום "שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת" (דברים טז,ט).

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה – "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ".

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה קוראים בפרשה שמוזכר בה עניין היום "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" (ויקרא כג,כד).

בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – "אַחֲרֵי מוֹת".

בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים קוראים בפרשת "אַחֲרֵי מוֹת" (ויקרא פרק טז).

בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים,

בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג הסוכות קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, כמו ביום טוב ראשון של פסח,

וּבִשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג – בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג.

וּבִשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג קוראים בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג שבספר במדבר (כט,יז–לט), כל יום את הקרבן של אותו יום.

בַּחֲנוּכָּה – בַּנְּשִׂיאִים. בַּפּוּרִים – וַיָּבֹא עֲמָלֵק. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים – ״וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם״. בַּמַּעֲמָדוֹת – בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. בַּתַּעֲנִיּוֹת – בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. אֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כּוּלָּן.

בַּחֲנוּכָּה קוראים בּפרשת נדבת הנְּשִׂיאִים לחנוכת המשכן (במדבר פרק ז). בַּפּוּרִים קוראים פרשת "וַיָּבֹא עֲמָלֵק" (שמות יז,ח–טז). בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים קוראים בפרשות שמוזכר בהן "וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם" (במדבר כח,יא–טו). בַּמַּעֲמָדוֹת קוראים בְּפרשת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית (בראשית א,א–ב,ג). בַּתַּעֲנִיּוֹת קוראים בפרשות בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת (ויקרא כו,ג–מו). אגב כך, מעירים: אֵין מַפְסִיקִין בּאמצע פרשת הקְּלָלוֹת, להעלות אדם אחר שיקרא בתורה, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כּוּלָּן.

בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבַשַׁבָּת בַּמִּנְחָה – קוֹרִין כְּסִדְרָן, וְאֵין עוֹלִין לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן.

ומוסיפים: בּיום שֵּׁנִי וּביום חֲמִישִׁי בכל שבוע, וכן בַשַׁבָּת בַּמִּנְחָה קוֹרִין, קוראים, כְּסִדְרָן, כסדר התורה, בפרשה של השבת הבאה, וְאֵין עוֹלִין לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, מה שקראו אינו נחשב כחלק מסדר הקריאה בתורה, ובשבת הבאה מתחילים לקרוא ממקום שסיימו בשבת הקודמת.

שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – מִצְוָתָן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ.

ומניין שקוראים בימי המועדים מעניינו של יום? שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כג,מד), ומכאן אתה למד, שמִצְוָתָן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין אותן (״וידבר״) כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ.