הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִילָּה לְמַפְרֵעַ – לֹא יָצָא.

הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִילָּה לְמַפְרֵעַ, שלא כסדר, שהקדים את המאוחר – לֹא יָצָא ידי חובתו.

קְרָאָהּ עַל פֶּה, קְרָאָהּ תַּרְגּוּם, בְּכָל לָשׁוֹן – לֹא יָצָא.

קְרָאָהּ את המגילה בעַל פֶּה, שלא מן הכתב, או שקְרָאָהּ תַּרְגּוּם, בארמית, או בְּכָל לָשׁוֹן אחרת – לֹא יָצָא.

אֲבָל קוֹרִין אוֹתָהּ לַלּוֹעֲזוֹת בְּלַעַז.

אֲבָל קוֹרִין אוֹתָהּ, את המגילה, לַלּוֹעֲזוֹת, לדוברי שפה זרה, בְּלַעַז, בשפתם.

וְהַלּוֹעֵז שֶׁשָּׁמַע אַשּׁוּרִית – יָצָא.

וְהַלּוֹעֵז שֶׁשָּׁמַע את קריאת המגילה אַשּׁוּרִית, בלשון הקודש – יָצָא, אף שאינו מבין את הקריאה.

קְרָאָהּ סֵירוּגִין, וּמִתְנַמְנֵם – יָצָא.

קְרָאָהּ הקורא את המגילה לסֵירוּגִין, בהפסקות, או כשהיה מִתְנַמְנֵם – יָצָא ידי חובה.

הָיָה כּוֹתְבָהּ, דּוֹרְשָׁהּ, וּמַגִּיהָהּ; אִם כִּיוֵּן לִבּוֹ – יָצָא, וְאִם לָאו – לֹא יָצָא.

הָיָה כּוֹתְבָהּ או דּוֹרְשָׁהּ, שמעיין בה לצורך דרשה, או מַגִּיהָהּ, בודק אם אין בה טעויות, ובתוך כך קורא אותה, אִם כִּיוֵּן לִבּוֹ לצאת בכך ידי חובה – יָצָא, וְאִם לָאו – לֹא יָצָא.

הָיְתָה כְּתוּבָה בְּסַם, וּבְסִיקְרָא, וּבְקוֹמוֹס, וּבְקַנְקַנְתּוֹם,

הָיְתָה המגילה כְּתוּבָה בחומרי צבע שונים, בְּסַם, או בְסִיקְרָא, או בְקוֹמוֹס, או בְקַנְקַנְתּוֹם;

עַל הַנְּיָיר וְעַל הַדִּפְתְּרָא –

וכן אם הייתה כתובה עַל הַנְּיָיר העשוי מן הצומח, או עַל הַדִּפְתְּרָא, עור בלתי מעובד –

לֹא יָצָא, עַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית, עַל הַסֵּפֶר, וּבִדְיוֹ.

לֹא יָצָא ידי חובה עַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית, בלשון הקודש, עַל הַסֵּפֶר, מגילת קלף, וּבִדְיוֹ, העשויה בעיקרה מחומר שחור ודביק.

בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ, וּבֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר; אִם עָתִיד לַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ – קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ, וְאִם לָאו – קוֹרֵא עִמָּהֶן.

בֶּן עִיר שקוראים בה בארבעה עשר באדר שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ שקוראים בו בחמישה עשר, וּלהיפך – בֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר שקוראים בה בארבעה עשר; אִם עָתִיד לַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ בפורים – קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ, וְאִם לָאו, שאינו עתיד לחזור למקומו בפורים – קוֹרֵא עִמָּהֶן, עם בני המקום שהוא נמצא בו.

וּמֵהֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ?

וּמֵהֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ?

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כּוּלָּהּ.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: רק אם קורא את כּוּלָּהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵ״אִישׁ יְהוּדִי".

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אם קרא מֵ"אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי" (אסתר ב,ה).

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵ״אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה".

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: די אם קרא מֵ"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן" (שם ג,א). והלכה כרבי מאיר.

הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִילָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן.

הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִילָּה ולהוציא אחרים ידי חובתם, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, שהם פטורים ממצווה זו.

רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן.

רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן. ואין הלכה כמותו.

אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִילָּה, וְלֹא מָלִין, וְלֹא טוֹבְלִין, וְלֹא מַזִּין, וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם לֹא תִּטְבּוֹל – עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה.

אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִילָּה, וְלֹא מָלִין, עושים ברית מילה, וְלֹא טוֹבְלִין טבילת מצווה שזמנה ביום, וְלֹא מַזִּין מי חטאת (אפר פרה אדומה) לטהר את הטמאים בטומאת המת; וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, כלומר אישה שראתה דם ביום אחד שלא בזמן וסתהּ שממתינה (״שומרת״) יום טהור כנגד היום שראתה, ולמחרתו טובלת והיא טהורה – אף היא לֹא תִּטְבּוֹל עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה, כשגוף השמש מתחיל להיראות במזרח.

וְכוּלָּן שֶׁעָשׂוּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר – כָּשֵׁר.

ומוסיפים: וְכוּלָּן, כל הדברים הללו שאמרנו שמצוותם ביום, אם עָשׂוּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, האור הראשון במזרח – כָּשֵׁר, שאף זה נחשב כיום לעניינים אלו.

כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִילָּה, וְלִקְרִיאַת הַהַלֵּל, וְלִתְקִיעַת שׁוֹפָר, וְלִנְטִילַת לוּלָב, וְלִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין, וְלַמּוּסָפִין, וּלְוִידּוּי הַפָּרִים, וּלְוִידּוּי הַמַּעֲשֵׂר, וּלְוִידּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים,

כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִילָּה, וְלִקְרִיאַת הַהַלֵּל בימים שמצווה לקרוא אותו, וְלִתְקִיעַת שׁוֹפָר בראש השנה, וְלִנְטִילַת לוּלָב בסוכות, וְלִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין בשבתות, בראשי חודשים ובמועדים, ולקרבנות המּוּסָפִין במקדש, וּלְוִידּוּי הַפָּרִים, שמתוודים בית דין או הכהן הגדול כאשר הם מביאים פר לכפר על שגגתם בהוראת הלכה (ויקרא ד,א–כא), וּלְוִידּוּי הַמַּעֲשֵׂר, שכל אדם אומר בשנה הרביעית והשביעית לשמיטה לאחר שהפריש את כל המעשר כראוי (דברים כו,יב–טו), וּלְוִידּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים, שמתוודה הכהן הגדול על קרבנות היום (ויקרא טז,כא).

לִסְמִיכָה, לִשְׁחִיטָה, לִתְנוּפָה, לְהַגָּשָׁה, לִקְמִיצָה וּלְהַקְטָרָה, לִמְלִיקָה, וּלְקַבָּלָה, וּלְהַזָּיָיה,

לִסְמִיכָה של המקריב על ראש קרבנו, לִשְׁחִיטָה של הקרבנות, לִתְנוּפָה, הנפה באוויר, של חלק מן הקרבנות ומנחות, לְהַגָּשָׁה של מנחות אל קרן המזבח, לִקְמִיצָה, הוצאת קומץ מן המנחה כדי להקריבו, וּלְהַקְטָרָה של הקומץ על המזבח, לִמְלִיקָה של קרבן העוף, וּלְקַבָּלָה של דם קרבן בהמה בכלי, וּלְהַזָּיָיה של הדם על המזבח,

וּלְהַשְׁקָיַית סוֹטָה, וְלַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה, וּלְטַהֲרַת הַמְצוֹרָע.

וּלְהַשְׁקָיַית סוֹטָה במים המרים (במדבר ה,יז–כז), וְלַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה בנחל כאשר נמצא הרוג שלא נודע מי הכה אותו (דברים כא,א–ט), וּלְטַהֲרַת הַמְצוֹרָע, לכל הדברים שצריך לעשות כדי לטהרו (ראו ויקרא פרק יד).

כָּל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְצִירַת הָעוֹמֶר, וּלְהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵיבָרִים.

כָּל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְצִירַת הָעוֹמֶר שמצוותו בלילה, וּלְהֶקְטֵר, הקטרה, על המזבח של החֲלָבִים של הקרבנות וְכן להקטרת האֵיבָרִים של קרבן עולה, שקרב כולו על המזבח.

זֶה הַכְּלָל: דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּיּוֹם – כָּשֵׁר כָּל הַיּוֹם. דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּלַּיְלָה – כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה.

ומסכמת המשנה את האמור במשניות האחרונות ואומרת: זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּיּוֹם – כָּשֵׁר כָּל הַיּוֹם. דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּלַּיְלָה – כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה.